Traité Zevachim

86b

Étude de Zevachim 86b

Étude de la Guémara 86b

Guémara

En ce qui concerne les membres durcis qui ont été séchés par le feu mais qui n'ont pas encore été réduits en cendres. La Michna enseigne qu'avant minuit, ces membres doivent être remis à l'autel. La Guemara demande: D’où vient cette question selon laquelle minuit détermine s’ils doivent ou non être restitués?

בִּשְׁרִירֵי. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

Rav dit: Un verset déclare: Toute la nuit et il brûlera l'holocauste, ce qui indique qu'il y a une mitsva de brûler les membres d'un holocauste toute la nuit, comme le dit le verset: « C'est l'holocauste sur le bûcher sur l'autel toute la nuit jusqu'au matin » (Lévitique 6: 2). Et un verset déclare: « Toute la nuit jusqu'au matin… et il enlèvera les cendres que le feu a consumées de l'holocauste sur l'autel, et il les mettra à côté de l'autel » (Lévitique 6: 2-3), ce qui indique qu'on peut enlever les cendres à tout moment de la nuit, y compris les membres de l'holocauste qui ont déjà été durcis par le feu. Comment concilier ces textes?

אָמַר רַב, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה״ וְהִקְטִיר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה... וְהֵרִים״.

Rav explique: Divisez la nuit en deux parties: la moitié de la nuit, c'est-à-dire jusqu'à minuit, est réservée à la mitsva de brûler, et pendant ce temps, ce qui est délogé de l'autel sera restitué; et la moitié de la nuit, c'est-à-dire après minuit, est réservée au retrait.

חַלְּקֵיהוּ, חֶצְיוֹ לְהַקְטָרָה וְחֶצְיוֹ לַהֲרָמָה.

Concernant l’affirmation du Rav selon laquelle on ne peut commencer à retirer les cendres qu’après minuit, Rav Kahana soulève une objection d’une mishna (Yoma 20a): Chaque jour, les prêtres retiraient les cendres de l’autel et les déposaient du côté est de la rampe au chant du coq ou à proximité de l’heure de son chant, que ce soit avant ou après, car il n’y avait aucune insistance sur une heure précise. À Yom Kippour, ils retiraient les cendres à minuit. Lors des Fêtes, les cendres étaient retirées encore plus tôt, dès la fin de la première veille. Rav Kahana conclut son objection: Et si vous pensez que le moment approprié pour enlever les cendres selon la loi de la Torah est à partir de minuit, comment pouvons-nous avancer l'enlèvement des cendres lors des fêtes, et comment retarder leur enlèvement le reste de l'année?

מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: בְּכׇל יוֹם תּוֹרֵם אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו [אוֹ] מֵאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים – בַּחֲצוֹת. בָּרְגָלִים – בָּאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן?

Rabbi Yohanan dit plutôt: Le moment approprié pour l'enlèvement des cendres est basé sur ce qui suit: Du fait qu'il est dit à propos de la combustion des membres: « Toute la nuit » (Lévitique 6:2), ne sais-je pas qu'il peut brûler une offrande consumée jusqu'au matin? Si oui, quel est le sens du verset disant: « Jusqu’au matin »? Cela signifie: Ajoutez un autre matin au matin de la nuit. Levez-vous avant l’aube, car c’est l’heure de l’enlèvement des cendres. Néanmoins, il n'y a pas d'heure précise fixée pour effectuer cet enlèvement, et l'on peut retirer les cendres dès le début de la nuit.

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״כׇּל הַלַּיְלָה״ – אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעַד הַבֹּקֶר? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״? תֵּן בֹּקֶר לְבׇקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה.

Il suffit donc chaque jour d’effectuer le retrait au chant du coq. À Yom Kippour, en raison de la faiblesse du Grand Prêtre, qui doit accomplir tout le service du Temple ce jour-là, on s'empressait d'enlever les cendres dès minuit. Lors des fêtes, au cours desquelles il y avait de nombreuses offrandes en raison des masses de Juifs à Jérusalem ces jours-là, qui, pour offrir leurs sacrifices, arrivaient tôt au Temple, ils enlevaient les cendres dès la fin de la première veille, comme l'enseigne la mishna dans la dernière clause (Yoma 20a): L'appel du coq n'arrivait aux fêtes que lorsque la cour du Temple était remplie de Juifs.

הִלְכָּךְ, כֹּל יוֹמָא – מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר סַגִּי. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל – מֵחֲצוֹת. בִּרְגָלִים, דִּנְפִישִׁי קׇרְבָּנוֹת דְּקָדְמִי אָתוּ יִשְׂרָאֵל – מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה; כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: לֹא הָיְתָה קְרִיַּית הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.

§ La Guemara a précédemment expliqué la Michna comme disant que les membres qui ont été durcis par le feu mais qui ne sont pas entièrement consumés ne sont pas rendus à l'autel s'ils en ont été délogés après minuit, puisque la mitsva de brûler a été accomplie et que les membres sont considérés comme ayant été entièrement consumés. Il a été dit que les amora'im s'engagent dans une dispute concernant le sujet suivant: Dans le cas de membres qui se sont séparés de l'autel avant minuit et ont été restitués après minuit, par lequel la mitsva de brûler n'a pas été terminée à minuit, Rabba dit:

אִיתְּמַר: פֵּירְשׁוּ קוֹדֶם חֲצוֹת וְהֶחְזִירָן אַחַר חֲצוֹת – רַבָּה אָמַר:

Rachi

בשרירי - קשין שנתקשו מחמת האש ששלטה בכולן ונשרפו אלא שלא נעשו פחם אלא כעצים יבישים הם מתוכם:,מנהני מילי - דבחצות תליא מילתא:

כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר - על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר דהיינו הקטרה:,וכתוב אחד אומר כל הלילה - וסמיך ליה והרים את הדשן וע"כ אכל הלילה קאי דהא לא כתיב ולבש הכהן בבקר מדו בד אלא כל הלילה עד הבקר ולבש והרים כן שמעתי בסדר יומא:

חציו להקטרה - דלא הוי עיכול אי לאו דשן ממש הוא:,וחציו להרמה - אפי' קשין שבהן ראויין להרמה וקרויין דשן ומיהו בשר ממש ליכא למימר דמיקרי דשן:

מתיב רב כהנא - אדרב דאמר חציו להרמה דמשמע דקודם חצות לאו שעת הרמה היא אפילו מן הנעשין דשן:,היו תורמין - תרומת הדשן מלא מחתה ונותנה במזרחו של כבש:,וברגלים מאשמורת הראשונה - ומשום דנפישי קרבנות ונפיש דשן וצריך להעלותן לתפוח שבאמצע המזבח ולסדר את המערכה בלילה שיוכלו לשחוט ולהעלות התמיד בעלות השחר:,ה"ג ואי חצות דאורייתא היכי מקדמינן - ל"ג והיכי מאחרינן:, א"ר יוחנן גרס ולא גרסינן אלא:

ממשמע שנאמר כו' - כלומר קראי כדרב מיתרצי ולאשמועינן דחצות עושה עיכול בשרירי דקודם חצות הן בכלל הקטר ומחצות ואילך ראויין להרמה כדשן מעליא והרמה במעוכלין לגמרי קודם חצות נפקא לן מהאי קרא:,ממשמע שנאמר כל הלילה כו' - אם ללמד בא כמשמע כל המקרא שיהא מעלה אברים ומקטירן עד הבקר מכל הלילה נפקא:,מת"ל עד בקר - לא נאמר אלא לענין הרמה לומר שתורמין כל הלילה והכי קאמר עד הבקר והרים לפני הבקר והרים ולא נתן שיעור לדבר:,תן בקר לבקרו של לילה - בוקרו של לילה עלות השחר בקר אחר תן לו היינו השכמה וכיון דאין זמן לדבר אלא של השכמה הכל לפי צורך השעה יש בידך לעשות הלכך כל יומא בקרות הגבר או סמוך לו לפניו או לאחריו סגי:

ביום הכיפורים - שכל העבודה מוטלת על כהן גדול ואיכא חולשא וצריך להקדים יותר:,וברגלים מאשמורת הראשונה - כדקתני סיפא דההיא ולא היתה קרות הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה עזרה מליאה ישראל:

Tossafot

וחציו להרמה. פירש בקונטרס ושרירי נמי ראויין להרמה מיהו נראה דלאו ראויין להרמה דלאו דשן נינהו אלא חציו להרמה דקאמר לא הרמה ממש אלא כעין הרמה שאין ראויין להקטרה וכן משמע פ' שני דמעילה (דף ט:) דדייקא התם וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר ומקשי מינה לרב ומשני שאני גחלת דאית ביה ממשא הלכך יחזיר דלא נעשית מצותו משמע דאין ראוי לתרום מהם דאי ראוי לתרום מהם כשתרמו אמאי יחזיר הרי נעשית מצוותן ומיהו היא גופה לא ידענא מנא ליה דאיירי לאחר תרומת הדשן דמהאי טעמא מקשה לרב דאמר לאחר תרומת הדשן איירי וכי היכי דמתרצינן ליה לאחר תרומת הדשן לר' יוחנן יתרצה קודם תרומת הדשן לרב דמודה רב דמועלין ונראה בעיני דדומיא דפסולין שפקעו דאיירי בכל ענין דקתני וכן גחלת שפקעה ומינה נמי דייקא דבגחלת אין חילוק בין קודם חצות לאחר חצות דבכל ענין עיכול דדומיא דפסולין שברישא קתני דאפילו קודם חצות לא יחזיר ועוד דבסיפא גבי אברים הוא דמפליג אבל בגחלת לא מפליג דעיכול חשיבא ולא שייך לא לשון הקטרה ולא לשון מוקדה דהא (בכך מיתוקמא) ומ"מ יחזיר דלאו ראויה להרמה הויא דלאו דשן היא ולא נעשית מצוותה על גבי המזבח יחזיר דאכתי לא נגמרה מצוותה וכי פקע לא יחזיר דעל מוקדה על המזבח משמע דדבר שצריך יקידה יהא על המזבח אפילו פקע אבל דבר שאין צריך יקידה לא וא"ת כשמאספין את האפר להעלותו לתפוח אין יכולים להזהר שלא יהו הרבה גחלים על האפר והכא משמע שאסור להוציא הגחלת מן המערכה כדדייק במעילה (ג"ז שם) דיחזיר וכל שכן שאסור להוציא ובמסכת תמיד (דף לג.) נמי משמע שהיה נוטל מן המאוכלות הפנימיות אלמא גחלים היה נוטל וצריך לומר דמאי מן המאוכלות היה נוטל הנהו דלית בהו מששא וחשיבי אפר אבל גחלת דהכא דמינה דייק במעילה דיחזיר מיירי בגחלת חיה דאית ביה מששא והא דקאמר במעילה ה"ה דאפילו אפר לאו דליהוי כגחלת ממש אפי' לענין חזרה דגחלת מחזירין לעולם אפילו לאחר תרומת הדשן דאין מעלין אותה לתפוח אבל אפר מעלין לתפוח אלא לענין מעילה הוא דקאמר דהויא כגחלת ואע"פ שלכאורה יש חילוק בין גחלת חיה לשאינה חיה שאינה חיה בכלל דשן היא כדתנן נטל מן המאוכלות הפנימיות ומ"מ יש ליישב כפירוש הקונטרס דחציו להרמה היינו אפילו בשרירי ולענין זה שהרמת הדשן מתירן לאוספם לתפוח ולא לענין זה שיעשה מהם תרומה דהא דשן [כתיב והיינו] דאמר רחמנא והרים את הדשן מחצות כדי להתיר אפי' שרירי דמחצות ואילך חשיבי עיכול להקטרה ואם ירצה יאספם לתפוח כדי להוציאם מחוץ למחנה אבל אם רוצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותם שיהו הם ראויין עצמם לתרומת הדשן עדיין מצוותם עליהם הלכך יחזיר דמסתבר למימר דעדיין חסר מהם מירוק מצוה כיון שעדיין אין ראויין לתרומת הדשן והשתא ניחא לישנא דחציו להרמה וניחא נמי שבשעה שמאספין את האפר לא היו צריכין להזהר מן הגחלים ואפי' היו לוחשות וקצת היה נראה כן במסכת תמיד פרק ראוהו (דף כח:) דתנן נטלו את המגריפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב סולקין לצדדי המזבח ובתר הכי קתני החלו מסלק באפר על גבי התפוח וזהו כפי' רש"י שלא היו מסלקין. אותם שלא נתעכלו אבל גחלים עיכול חשיבי ואפילו חיים כדפי' לעיל דאפילו קודם חצות חשיבי עיכול אם כן לאו בכלל שלא נתעכלו נינהו הלכך נ"ל פירוש הקונטרס עיקר:

אלא אמר ר' יוחנן - בקונטרס מחק אלא בפירושים הראשונים ופי' דרבי יוחנן מתרץ קראי כרב חציו להקטרה וחציו להרמה ומיהו היינו דוקא בשרירי והאי דקאמר (דקמדמי) קודם לחצות היינו במעוכלין ומקראי אחרינא נפקא ליה דכתיב עד בקר תן בקר לבוקרו של לילה ומוקמינן ליה בהרמה ומסר המקום הדבר לחכמים להיות מדמין כל מה שירצו לפי הצורך להם ומיהו קשה לפירוש זה דקרא דעד בקר דכתיב בהקטרה [היכי] מוקמינן ליה בהרמה ועוד דאלא גרסינן בכל הספרים ונראה כגיר' פירושים אחרונים דגרסי אלא ופליג רבי יוחנן אדרב דאמר חציו להרמה דאפילו בדשן המעוכל יפה לא מקדמינן וקאמר רבי יוחנן דכל הלילה קאי אהקטרה וקאי אהרמה דכל הלילה כשר להקטיר כשאין מעוכלין וכל הלילה כשר להרמה אם יש דשן מעוכל וגבי הקטרה כתיב בקר מיותר ליתן בקר לבוקרו של לילה והיינו בשרירי דחצות עושה עיכול והכי מידריש קרא תן השכמה אחת לבוקרו של לילה ובוקרו של לילה הוא עמוד השחר ונתן לו הכתוב בקר אחר לומר שאין צריך להקטיר מן השחר ואילך וכיון שלא נתן זמן באותו בקר על כרחך הוא חצות לילה שמעינן דבשרירי תלוי בחצות ובדשן מעוכל דלית ביה מששא כל הלילה והרים אבל אית בהון מששא כל הלילה והקטיר וכך פי' בקונטרס בפ"ק דיומא (דף כ) וצ"ע במגילה (דף כ:) דקאמר כל הלילה כשר להקטרה אמאי לא קאמר נמי להרמה:

משום חולשא דכהן גדול מחצות - כאן משמע שעבודת לילה כמו תרומת הדשן וסידור המערכה היו מוטלות עליו והשתא אתי שפיר משום חולשא דכהן גדול שיוכל לנוח אחר תרומת הדשן ולהפסיק כדי לעשות בנחת שחיטת התמיד ועבודת היום אבל אי עבודת לילה בשאר כהנים מאי חולשא איכא וריב"א פירש ביומא (דף כ:) דלא גרס הכא כהן גדול דתרומת הדשן לא הויא בכהן גדול מדלא חשיב טבילת תרומת הדשן בהדי ה' טבילות וי' קידושין שהיה עושה ביום הכפורים ועוד דפייס דתרומת הדשן חשיב בסדר יום הכפורים ואילו היה בכהן גדול למה ליה להזכיר בסדר יום הכפורים וכן יסד הפייט הוקמו מחצות אפרה לבערה בפייס דשן הבערה ומיהו רבינו היה מפרש דאין צריך למוחקו דה"פ משום חולשא דכהן גדול מקדימין תרומת הדשן וסידור המערכה ושריפת אברים שלא נתעכלו מבערב בשאר כהנים כדי שעל ידי כן יהא מזומן כה"ג להתחיל מהבקר כשיעלה עמוד השחר עבודת היום קודם שיהא רעב וחלש:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Zevachim 86b

100%

זבחים פ״ו במַסֶּכֶת זְבָחִים