תמיד כ״ז אמסכת תמידתמיד כ״ז א
גמרא ״פרחי כהונה״? אמרי: אין, התם, דלא מטו למעבד עבודה – קרי להו ״רובים״, הכא, דמטו להו למעבד עבודה – קרי להו ״פרחי״. תנן התם: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד. והלוים בעשרים ואחד מקומות: חמשה – על חמשה שערי הר הבית. ארבעה – על ארבע פנותיו מבפנים. חמשה – על חמשה שערי עזרה. וארבעה – על ארבע פנותיו מבחוץ. אחד – בלשכת הקרבן, ואחד – בלשכת הפרוכת, ואחד – אחורי בית הכפורת. מנהני מילי? אמר רב יהודה מסורא, ואמרי לה במתניתא תנא, דכתיב: ״למזרח הלוים ששה לצפונה לוים ארבעה לנגבה לוים ארבעה ולאספים שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר״. אמרי: הני עשרים וארבעה הוו! אמר אביי, הכי קאמר: לאספים – שנים (שנים). אכתי, עשרין ותרי הוו! היאך דפרבר – חד הוה, ואחרינא, בצוותא הוא דאזיל ויתיב גביה – משום דקאי אבראי. מאי ״לפרבר״? אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר ״כלפי בר״. ואיבעית אימא: לעולם עשרים וארבעה, כדכתיב. תלתא מינייהו – דכהנים, ועשרין וחד – דלוים. והא הכא, לוים הוא דכתיב! כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהן – ״והכהנים הלוים בני צדוק״. חמשה – על חמשה שערי הר הבית, וארבעה – על ארבעה פנותיו מתוכו. חמשה – על חמשה שערי עזרה, וארבעה – על ארבעה פנותיו מבחוץ. מאי שנא הר הבית דעבדינן מתוכו, ומאי שנא עזרה דעבדינן מבחוץ? אמרי: הר הבית, דאי תמה ובעי מיתב – יתיב, אמרינן מתוכו. עזרה, דאי תמה ובעי למיתב – לא מצי יתיב, דאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אמרינן מבחוץ. אמר מר: חמשה על חמשה שערי עזרה. וחמשה שערים הוא דהוי בעזרה?! ורמינהי שבעה שערים היו בעזרה, שלשה בצפון, ושלשה בדרום, ואחד במזרח! אמר אביי: תרי מינייהו לא צריכי שימור. רבא אמר: תנאי היא. דתניא: אין פוחתין משלשה עשר גזברין ומשבעה אמרכלין. רבי נתן אומר: אין פוחתין משלשה עשר גזברין, כנגד שלשה עשר שערים. דל חמשה דהר הבית – פשו להו תמניא דעזרה. אלמא, איכא תנא דאמר תמניא הוו, ואיכא תנא דאמר שבעה, ואיכא תנא דאמר חמשה הוו. לא היו ישנים בבגדי קדש כו׳. שינה הוא דלא, אבל הילוך – מהלכים. שמעת מינה: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן! אמרי: הוא הדין דאפילו הילוך נמי לא, והא דקתני לא היו ישנים – משום דבעי למיתנא סיפא: אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן, קתני רישא נמי: לא היו ישנים. והא גופה קא קשיא: ומניחין אותן תחת ראשיהן – שמע מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם! אימא: נגד ראשיהם. אמר רב פפא, שמע מינה: תפילין מן הצד – שריין, ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל עלייהו. הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן, דאי אמרת תחת ראשיהן, נהי דניתנו ליהנות בהן, תיפוק ליה משום איסורא דכלאים!