Traité Sanhedrin

FR · en attente

Sanhedrin 96a

Choisissez un passage pour l’étudier — sa source et ses commentaires s’ouvriront ici.

Traduction française en préparation.

Ce folio est disponible en hébreu vocalisé vérifié — avec Rachi et les Tossafot sur le folio Vilna. La traduction élucidée n’est pas encore rédigée : elle sera ajoutée progressivement. Chaque passage ouvre malgré tout sa source et ses commentaires.

עִבְרִית · texte source vérifié Sefaria (William Davidson · CC-BY-NC)

Guémara

Sanhedrin 96a

100%

סנהדרין צ״ו אמסכת סנהדרין

רש״י אשני נפשך - שנה עצמך כדי שלא יכירוך:ואגזייך אנא אני אגלחך:קשייתא גרעיני תמרים:טחון - אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים:וגם הזקן תספה - דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי:גרירתיה לארמאה ושפר באפיה - אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה:בית נסרך אלהיו לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה:היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו:ויחלק עליהם איידי דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא דכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' וגו' נקט ויחלק עליהם לילה וגו':מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו - והוא סייעו:מעשה לילה שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק:טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא - ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס כמו (ב"מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:הזהרו בזקן אע"פ ששכח תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא:הזהרו בורידין כר' יהודה - דאמר בשחיטת חולין (דף כז.) עד שישחוט את הורידין של עוף הואיל וצולהו כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר חיה ובהמה:הזהרו בבני עמי הארץ שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק כדלקמן ואע"ג דאמר רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ:כי הא מילתא דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות כדאמרינן לקמן ה"נ אמרי' לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם מ"ר. ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני סנחריב אע"ג דשלח רבי יהודה הזהרו בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה כי היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא מודיעים להו לבני ע"ה דהא דמוקרין להו לאו משום אביהם אלא משום תורה שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו אבותיהם צדיקים היו:מדוע דרך רשעים צלחה מפני מה הצליח נבוכדנצר וכבש ירושלים:אהדרו ליה לירמיה:בצעי מים - מרש"קו בלעז:ד' פסיעות - מפורש לקמן:על אחת כמה וכמה שיהו כל אדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם:לנביאים אברהם יצחק ויעקב:נשבר לבי בקרבי כלומר תמהתי על מתן שכרן:שתי שעות כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו:אתפח נתרפא:אהדרינהו הקב"ה - להנך שעות לחזקיהו דאותו היום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות:רהט בתריה דשליח:לא היה להם תקנה - שהיה שכרו מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב מרודך בלאדן:בחדש החמישי בעשור לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם - אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם:

גמרא ושני נפשך. במאי אישני? אמר ליה: זיל אייתי לי מספרא ואיגזייך אנא. מהיכא אייתי? אמר ליה: עול לההוא ביתא ואייתי. אזל, אשכחינהו למלאכי שרת ואידמו ליה כגברי, והוו קא טחני קשייתא. אמר להו: הבו לי מספרא. אמרו ליה: טחון חד גריוא דקשייתא וניתן לך. טחן חד גריוא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא. עד דאתא, איחשך. אמרו ליה: זיל אייתי נורא. אזל ואייתי נורא. בהדי דקא נפח ליה, אתלי ביה נורא בדיקניה. אזל גזייה לרישיה ודיקניה. (אמרו): היינו דכתיב ״וגם את הזקן תספה״. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: ״גרירתיה לארמאה שפר ליה, איתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה״. אזל, אשכח דפא מתיבותא דנח. אמר: היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא. אמר: אי אזיל ההוא גברא ומצלח, מקרב להו לתרין בנוהי קמך. שמעו בנוהי וקטלוה. היינו דכתיב: ״ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב וגו׳״. ״ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו׳״. אמר רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם, ״לילה״ שמו, שנאמר: ״והלילה אמר הרה גבר״. ורבי יצחק נפחא אמר: שעשה עמו מעשה לילה, שנאמר: ״מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא״. אמר ריש לקיש: טבא דנפחא מדבר נפחא. ״וירדף עד דן״. אמר רבי יוחנן: כיון שבא אותו צדיק עד דן, תשש כחו. ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר: ״וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן״. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: ״מדן נשמע נחרת סוסיו״. אמר רבי זירא: ״אף על גב דשלח רבי יהודה בן בתירא מנציבין: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כרבי יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה – כי הא מילתא מודעינן להו. ״צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד. נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי״. מאי אהדרו ליה? ״כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן״. משל לאדם אחד שאמר: יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים. נזדמן לו רגלי אחד, רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה. אמרו לו: ומה לפני רגלי כך, לפני הסוסים – על אחת כמה וכמה. ומה שלשת מילין כך, שלש פרסאות – על אחת כמה וכמה. ומה ביבשה כך, בין בצעי המים – על אחת כמה וכמה. אף אתה: ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע, שרץ אחר כבודי, אתה תמיה? כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים – על אחת כמה וכמה! היינו דכתיב: ״לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמתי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה׳ ומפני דברי קדשו״. הני ארבע פסיעות מאי היא? דכתיב: ״בעת ההיא שלח מרדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳״. משום ״כי חלה חזקיהו ויחזק״ שדר ליה ספרים ומנחה? אין, לדרש ״(את) המופת אשר היה בארץ״. דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה. וכי חלה חזקיהו ואיתפח, אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב: ״הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה״. אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: חזקיהו חלש ואיתפח. אמר: איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא? כתבו ליה: ״שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא״. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה. ההיא שעתא לא הוה התם. כי אתא, אמר להו: היכי כתביתו? אמרו ליה: הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה ״אלהא רבא״ וכתביתו ליה לבסוף? אמר: אלא הכי כתובו: ״שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה״. אמרי ליה: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות, אתא גבריאל ואוקמיה. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא בא גבריאל והעמידו, לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל. מאי ״בלאדן בן בלאדן״? אמרי: בלאדן מלכא הוה, ואישתני אפיה והוה כי דכלבא. הוה יתיב בריה על מלכותא. כי הוה כתיב, הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה ״בלאדן מלכא״. היינו דכתיב: ״בן יכבד אב ועבד אדניו״. ״בן יכבד אב״ – הא דאמרן, ״ועבד אדניו״ – דכתיב: ״ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וישרף את בית ה׳ ואת בית המלך״.