סנהדרין צ״ה במסכת סנהדריןסנהדרין צ״ה ב
גמרא דכתיב: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״, וכתיב: ״ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש״. כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר. כיון דהרהר בדעתיה למיהדר, קפצה ליה ארעא. מיד – ״ויפגע במקום״. דבר אחר: אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי״. ״וילן שם כי בא השמש״. בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, יפטר בלא לינה? מיד בא השמש. והיינו דכתיב: ״ויזרח לו השמש״. וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר רבי יצחק: שמש שבאה בעבורו, זרחה בעבורו. ומנלן דכלה זרעיה דדוד? דכתיב: ״ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה״. והא אשתייר ליה יואש? התם נמי אשתייר אביתר, דכתיב: ״וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר״. אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט. אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים, יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות וזונות, ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים. וכן באו על אברהם, וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג. במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסה, רחב צואר סוסיו ארבעים פרסה. סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד. בעי אביי: חסר חד ריבויא, או חסר חד אלפא, או חסר מאה, או חסר חד? תיקו. תנא: ראשונים עברו בשחי, שנאמר: ״וחלף ביהודה שטף ועבר״. אמצעיים עברו בקומה, שנאמר: ״עד צואר יגיע״. אחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר: ״אני קרתי ושתיתי מים וגו׳״. והכתיב: ״ויצא מלאך ה׳ ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״? אמר רבי אבהו: הללו ראשי גייסות הן. אמר רב אשי: דיקא נמי, דכתיב ״במשמניו רזון״ – בשמינים דאית בהו. אמר רבינא: דיקא נמי, דכתיב ״וישלח ה׳ מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו׳ ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב״. שמע מינה. במה הכם? רבי אליעזר אומר: ביד הכם, שנאמר: ״וירא ישראל את היד הגדלה״. היד שעתידה ליפרע מסנחריב. רבי יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר: ״ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא״. היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: מגלך נטושה? אמר לפניו: רבונו של עולם, נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר: ״[מפני חרב נטושה מפני קשת דרוכה מפני כובד מלחמה] (וגו)״. רבי שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל פירות, הזקק להם, שנאמר: ״מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה וגו׳״. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי, אגב אורחך, לבעל דבבך אישתמע. ויש אומרים: בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר: ״וגם נשף בהם ויבשו״. רבי ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק להם ומתו, שנאמר: ״וגם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי״. רבי יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר: ״מרוממתך נפצו גוים״. וכמה נשתייר מהם? רב אמר: עשרה, שנאמר: ״ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם״. כמה נער יכול לכתוב? עשרה. ושמואל אמר: תשעה, שנאמר: ״ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה״. רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר, שנאמר ״שנים שלשה [וכו׳] ארבעה וחמשה״. רבי יוחנן אמר: חמשה – סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן. נבוזראדן – גמרא. נבוכדנצר – דכתיב: ״ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין״, ואי לאו דחזייה מנא הוה ידע? סנחריב ושני בניו – דכתיב: ״ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב״. אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו, דכתיב: ״ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה״. אתא קודשא בריך הוא, ואדמי ליה כגברא סבא. אמר ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו, מאי אמרת להו? אמר ליה: ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב. אמר ליה: היכי נעביד? אמר ליה: זיל