סנהדרין צ״א במסכת סנהדריןסנהדרין צ״א ב
גמרא בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד, שנאמר: ״יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו״. ״יקרא אל השמים מעל״ – זו נשמה, ״ואל הארץ לדין עמו״ – זה הגוף. אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי. אמר ליה, הכי קאמינא לך: מפני מה שוקעת במערב? אמר ליה: כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר ״וצבא השמים לך משתחוים״. אמר ליה: ותיתי עד פלגא דרקיע, ותתן שלמא, ותיעול! משום פועלים ומשום עוברי דרכים. ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? אמר לו: משעת יצירה. אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר ״ופקדתך שמרה רוחי״. ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? אמר לו: משעת יצירה. אמר לו: אם כן, בועט במעי אמו ויוצא! אלא משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: ״לפתח חטאת רבץ״. ריש לקיש רמי: כתיב ״בם עור ופסח הרה וילדת יחדיו״, וכתיב ״אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה״. הא כיצד? עומדין במומן ומתרפאין. עולא רמי: כתיב ״בלע המות לנצח ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים״, וכתיב ״כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים״. לא קשיא: כאן – בישראל, כאן – באומות העולם. ואומות העולם מאי בעו התם? הנך דכתיב בהו ״ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם״. רב חסדא רמי: כתיב ״וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות״, וכתיב ״והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים״. לא קשיא: כאן לימות המשיח, כאן לעולם הבא. ולשמואל, דאמר: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, לא קשיא: כאן במחנה צדיקים, כאן במחנה שכינה. רבא רמי: כתיב ״אני אמית ואחיה״, וכתיב ״מחצתי ואני ארפא״. אמר הקדוש ברוך הוא: מה שאני ממית – אני מחיה, והדר מה שמחצתי – ואני ארפא. תנו רבנן: ״אני אמית ואחיה״ – יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג? תלמוד לומר: ״מחצתי ואני ארפא״ – מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. תניא, אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳״. ״שר״ לא נאמר, אלא ״ישיר״ – מכאן לתחיית המתים מן התורה. כיוצא בדבר, אתה אומר: ״אז יבנה יהושע מזבח לה׳״. ״בנה״ לא נאמר, אלא ״יבנה״ – מכאן לתחיית המתים מן התורה. אלא מעתה, ״אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב״, הכי נמי דיבנה? אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה. אמר רבי יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״. ״היללוך״ לא נאמר, אלא ״יהללוך״ – מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר: ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו וגו״. ״ריננו״ לא נאמר, אלא ״ירננו״ – מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד, שנאמר: ״קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו״. אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: ״תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב״. מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר: ״מנע בר