סנהדרין צ״ב אמסכת סנהדריןסנהדרין צ״ב א
גמרא יקבהו לאום״, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר: ״ולאם מלאם יאמץ״. ואין קבה אלא קללה, שנאמר: ״מה אקב לא קבה אל״. ואין בר אלא תורה, שנאמר: ״נשקו בר פן יאנף״. עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה. כתיב הכא: ״יקבהו לאום״, וכתיב התם: ״ויקב חר בדלתו״. ואמר אביי: כי אוכלא דקצרי. ואם למדו, מה שכרו? אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר: ״וברכה לראש משביר״. ואין משביר אלא יוסף, שנאמר: ״ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ״. אמר רב ששת: כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר: ״ומרוה גם הוא יורה״. אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״יחי ראובן ואל ימת״. ״יחי ראובן״ – בעולם הזה, ״ואל ימת״ – לעולם הבא. רבינא אמר מהכא: ״ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם״. רב אשי אמר מהכא: ״ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין״. אמר רבי אלעזר: כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר: ״כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם״. ואמר רבי אלעזר: גדולה דעה, שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר ״כי אל דעות ה׳״. ואמר רבי אלעזר: גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות, שנאמר: ״פעלת ה׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך״. מתקיף לה רב אדא קרחינאה: אלא מעתה, גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, דכתיב: ״אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע״! אמר ליה: למילתיה הכי נמי, כדעולא. דאמר עולא: שתי הופעיות הללו למה? אחת למידה טובה, ואחת למדת פורענות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי אותיות, וזה ניתן בין שתי אותיות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, לסוף מתעשר, שנאמר: ״ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים״. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: ״כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו״. ואמר רבי אלעזר: כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה, יסורין באין עליו, שנאמר: ״לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו״. ואין מזור אלא יסורין, שנאמר: ״וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו״. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה, לסוף גולה, שנאמר: ״לכן גלה עמי מבלי דעת״. ואמר רבי אלעזר: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו, שנאמר: ״כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו״. אין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר: ״ובשרידים אשר ה׳ קרא״. ואמר רבי אלעזר: כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר: ״אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו״. אין ״שריד״ אלא תלמידי חכמים, שנאמר: ״ובשרידים אשר ה׳ קרא״. ואמר רבי אלעזר: כל שאינו משייר פת על שלחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר: ״אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו״. והאמר רבי אלעזר: כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: ״הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך״! לא קשיא: הא דאיכא שלימה בהדיה, הא דליכא שלימה בהדיה. ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: ״והייתי בעיניו כמתעתע״, וכתיב התם: ״הבל המה מעשה תעתעים״. ואמר רבי אלעזר: כל המסתכל בערוה, קשתו ננערת, שנאמר: ״עריה תעור קשתך״. ואמר רבי אלעזר: לעולם הוי קבל וקיים. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא, בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו. שמע מינה. אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב ״שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים״? וכי מה ענין שאול אצל רחם? אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי, מוציאין ממנו בקולי קולות; שאול שמכניסין בו בקולות, אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות? מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תנא דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר: ״והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים״. מה קדוש לעולם קיים – אף הם לעולם קיימין.