סנהדרין צ״א אמסכת סנהדריןסנהדרין צ״א א
גמרא אמרה ליה ברתיה: שבקיה, ואנא מהדרנא ליה. שני יוצרים יש בעירנו: אחד יוצר מן המים, ואחד יוצר מן הטיט. איזה מהן משובח? אמר לה: זה שיוצר מן המים. אמרה לו: מן המים צר, מן הטיט לא כל שכן? דבי רבי ישמעאל תנא: קל וחומר מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם - נשברו יש להן תקנה, בשר ודם שברוחו של הקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה. אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי. והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?! אמר ליה: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר. הלכו ובנו אותן. לימים נפלו. אמר להם: חזרו ובנו אותן במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולין. כעס עליהם, ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר – על אחת כמה וכמה! ואם אי אתה מאמין, צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה, למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה? עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד, למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות. אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא, דאמריתון מיתי חיין! דחיין מיתי, דמיתי חיין? אמר ליה: ווי לכון חייביא, דאמריתון מיתי לא חיין! דלא הוו חיי, דהוו חיי – לא כל שכן? אמר ליה: חייביא קרית לי? אי קאימנא, בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך! אמר ליה: אם אתה עושה כן, רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול. תנו רבנן: בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים. כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ״ארץ כנען לגבלתיה״, וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה. אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני, אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה נצחתכם. נתנו לו רשות, והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר: ״ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו״. עבד שקנה נכסים – עבד למי ונכסים למי? ולא עוד, אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו! אמר להם אלכסנדרוס מלכא: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד ברחו, והניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות. ואותה שנה שביעית היתה. שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר ״וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום״. תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר: ״ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה״. תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, וברחו. ואותה שנה שביעית היתה. ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ״ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם״ וכתיב ״אלה תולדת יצחק בן אברהם״. אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר: ״ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת״. אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום? מאי מתנות? אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה. אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו