סנהדרין ק״ו במסכת סנהדריןסנהדרין ק״ו ב
גמרא ״הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם״, אמר רב: שקיימו בו ארבע מיתות – סקילה, ושריפה, הרג, וחנק. אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה? אמר ליה: מיכתב לא כתיב, אלא מדכתיב ״אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״, בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע. אמר ליה: שפיר קאמרת, לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם, והוה כתיב ביה: בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה. אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה. כתיב ״דואג״, וכתיב ״דוייג״. אמר רבי יוחנן: בתחילה יושב הקדוש ברוך הוא ודואג, שמא יצא זה לתרבות רעה. לאחר שיצא, אמר: ווי שיצא זה! (סימן: גבור, רשע, וצדיק, חיל, וסופר). אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: ״מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום״? אמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג: לא גבור בתורה אתה? מה תתהלל ברעה? לא חסד אל נטוי עליך כל היום? ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב ״ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי״? אמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע: מה לך לספר חקי? כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע, מה אתה דורש בהם? ״ותשא בריתי עלי פיך״. אמר רבי אמי: אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ. ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב ״ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו״? בתחילה ייראו, ולבסוף ישחקו. ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב ״חיל בלע ויקאנו מבטנו יורישנו אל״? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ימות דואג! אמר לו: ״חיל בלע ויקיאנו״. אמר לפניו: ״מבטנו יורישנו אל״! ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב ״גם אל יתצך לנצח״? אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: ניתי דואג לעלמא דאתי. אמר לפניו: ״גם אל יתצך לנצח״. מאי דכתיב ״יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה״? אמר הקדוש ברוך הוא: לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה. אמר לפניו: ״יחתך ויסחך מאהל״. ליהוי ליה בנין רבנן: ״ושרשך מארץ חיים סלה״. ואמר רבי יצחק, מאי דכתיב: ״איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים״? ״איה ספר״ – כל אותיות שבתורה, ״איה שקל״ – ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה, ״איה ספר את המגדלים״ – שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. אמר רבי: ארבע מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, (ולא איפשט להו חד). אמר רבא: רבותא למבעי בעיי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין, ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין! וכי הוה מטי רב יהודה ״אשה שכובשת ירק בקדירה״, ואמרי לה ״זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים״, אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא! ורב יהודה שליף מסאני ואתי מטרא, ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן. אלא הקדוש ברוך הוא ליבא בעי, דכתיב: ״וה׳ יראה ללבב״. אמר רב משרשיא: דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא. מתקיף לה מר זוטרא: מאן דכתיב ביה ״איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים״, ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא?! אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא, דכתיב: ״סוד ה׳ ליראיו״. אמר רבי אמי: לא מת דואג עד ששכח תלמודו, שנאמר: ״הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה״. רב אשי אמר: נצטרע, שנאמר: ״הצמתה כל זונה ממך״. כתיב התם: ״לצמתת״, ומתרגמינן: ״לחלוטין״. ותנן: אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה. (סימן: שלשה, ראו, וחצו, וקראו) אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג, אחד ששכח תלמודו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה. דואג בימי שאול, ואחיתופל בימי דוד. ואמר רבי יוחנן: דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם. תניא נמי הכי: ״אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם״. כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש. ואמר רבי יוחנן: בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חבירו, ולבסוף קראו תלמידו. בתחלה קראו רבו – ״ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי״. ולבסוף קראו חברו – ״אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש״. ולבסוף קראו תלמידו – ״גם איש שלומי אשר בטחתי בו