סנהדרין ק״ו אמסכת סנהדריןסנהדרין ק״ו א
גמרא מחליף, ושרשיו מרובין. ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן. כיון שדוממו הרוחות, עמד קנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן בארז. מה ארז זה? אינו עומד במקום מים, ושרשיו מועטין, ואין גזעו מחליף. אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית, מיד עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד, אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספרי תורה, נביאים וכתובים. ״וירא את הקיני וישא משלו״. אמר לו בלעם ליתרו: קיני, לא היית עמנו באותה עצה? מי הושיבך אצל איתני עולם? והיינו דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה, אלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג, איוב ששתק – נידון ביסורין, ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר: ״ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב״, וכתיב: ״ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים״. ״וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל״. אמר רבי שמעון בן לקיש: אוי מי שמחיה עצמו בשם אל. אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה? ״וצים מיד כתים״, אמר רב: ליבון אספיר. ״וענו אשור וענו עבר״ – עד אשור קטלי מיקטל, מכאן ואילך משעבדי שיעבודי. ״הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך״. ״עמך לעם הזה״ מיבעי ליה! אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים. אמר להם: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה: עשה להן קלעים, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן. עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים. ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה: אי אתה מבקש כלי פשתן? זקינה אומרת לו בשוה, וילדה אומרת לו בפחות, שתים ושלש פעמים. ואחר כך אומרת לו: הרי את כבן בית, שב ברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יין של עמוני ולא יין של גוים. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה, בער בו. אמר לה: השמיעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו: עבוד לזה! אמר לה: הלא יהודי אני? אמרה לו: ומה איכפת לך? כלום מבקשים ממך אלא פיעור? [והוא אינו יודע שעבודתה בכך]. ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר: ״המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם״. ״וישב ישראל בשטים״. רבי אליעזר אומר: שטים שמה. רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות. ״ותקראן לעם לזבחי אלהיהן״, רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן. רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין. מאי לשון ״רפידים״? רבי אליעזר אומר: רפידים שמה. רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר: ״לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים״. אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר ״וישב״ אינו אלא לשון צער, שנאמר: ״וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב״. ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״, ״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״. ונאמר: ״וישב ישראל בארץ גשן״, ״ויקרבו ימי ישראל למות״. ״וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו״, ״ויקם ה׳ שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום״. ״ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו׳ ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב״. בלעם מאי בעי התם? אמר רבי יוחנן: שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף [שהפיל מישראל]. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, היינו דאמרי אינשי: גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה. ״ואת בלעם בן בעור הקוסם״. קוסם? נביא הוא! אמר רבי יוחנן: בתחלה נביא, ולבסוף קוסם. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי: מסגני ושילטי הואי, אייזן לגברי נגרי.