סנהדרין ק״ז אמסכת סנהדריןסנהדרין ק״ז א
גמרא אוכל לחמי הגדיל עלי עקב״. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים ״אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב״, ואין אומרים ״אלהי דוד״? אמר: אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני, שנאמר: ״בחנני ה׳ ונסני וגו׳״. אמר: מינסינא לך, ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה. מיד, ״ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו׳״. אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה. אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע. ״ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד״. בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא. אתא שטן, אידמי ליה כציפרתא. פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה. מיד: ״וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה״. והיינו דכתיב: ״בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי״. אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי, ולא אמר כי הא מילתא! דרש רבא: מאי דכתיב ״למנצח לדוד בה׳ חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפר״? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון שלא יאמרו ״הר שבכם צפור נדדתו״. דרש רבא, מאי דכתיב: ״לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך״? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך, דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו ״עבדא זכיה למריה״. דרש רבא: מאי דכתיב ״כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד״? ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאת עליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה. דרש רבא: מאי דכתיב, ״ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו״? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת. ולא עוד, אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות בית דין, פוסקין ממשנתן ואומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות, שנאמר: ״יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה״. ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה, שנאמר: ״ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים״, ואין ״ראש״ אלא עבודה זרה, שנאמר: ״והוא צלמא רישיה די דהב טב״. ״והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו״. אמר לו לדוד: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה? אמר לו: מלך שכמותי יהרגנו בנו? מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר: מאי טעמא קנסיבת יפת תואר? אמר ליה: יפת תואר רחמנא שרייה. אמר ליה: לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה ״כי יהיה לאיש בן סורר ומורה״? כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה. דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה? לסוחר כותי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ״שגיאות מי יבין״! [אמר ליה:] שביקי לך. ״ומנסתרות נקני״! שביקי לך. ״גם מזדים חשך עבדך״! שביקי לך. ״אל ימשלו בי אז איתם״, דלא לישתעו בי רבנן. שביקי לך. ״ונקיתי מפשע רב״, שלא יכתב סרחוני. אמר לו: אי אפשר. ומה יוד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר: ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״. כל הפרשה כולה – על אחת כמה וכמה! ״ונקיתי מפשע רב״. אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו! אמר, כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו: ״היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה״. אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא? אמר לו: קבל עליך יסורין. קבל עליו. אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין. נצטרע – דכתיב: ״תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין״. נסתלקה הימנו שכינה – דכתיב: ״השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני״. ופרשו ממנו סנהדרין – דכתיב: ״ישובו לי יראיך וגו׳״. ששה חדשים מנלן? דכתיב: ״והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה״.