Traité Yoma

16b

Étude de Yoma 16b

Étude de la Guémara 16b

Guémara

Dix de ces coudées [de la largeur de trente-deux coudées de l'autel] faisaient face à l'entrée du Sanctuaire [soit l'espace directement aligné sur le Hékhal]. Onze coudées étaient au nord de l'entrée, et onze coudées étaient au sud de l'entrée. Il s'ensuit que l'autel était aligné avec précision en face du Sanctuaire et de ses murs. Selon cette opinion [de Rabbi Yéhouda], puisque l'autel était directement aligné sur l'entrée du Sanctuaire, il en bloquait la vue. Le sol de la cour d'Israël se trouvait à treize coudées et demie au-dessus du seuil de la porte orientale. Ajoutez-y neuf coudées — la hauteur de l'autel — et il en résulte que le sommet de l'autel se trouvait à vingt-deux coudées et demie au-dessus du seuil de la porte, rendant impossible de voir l'entrée du Sanctuaire à travers la porte orientale du Mont du Temple. C'est pourquoi il était nécessaire d'abaisser le mur oriental, afin de permettre au prêtre se tenant sur le Mont des Oliviers de voir l'entrée du Sanctuaire.

עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה לַצָּפוֹן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה לַדָּרוֹם, נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכֻוּוֹן כְּנֶגֶד הֵיכָל וּכְתָלָיו.

Et si vous envisagez que les michnayot du traité Middot sont conformes à l'opinion de Rabbi Yéhouda, trouvez-vous que l'autel se dresse au milieu de la cour dans le traité Middot ? Mais n'avons-nous pas appris dans une michna là-bas : Les dimensions de l'ensemble de la cour [ezara] étaient de cent quatre-vingt-sept coudées de longueur sur cent trente-cinq coudées de largeur. Cette michna précise : La longueur de la cour d'est en ouest était de cent quatre-vingt-sept coudées, réparties comme suit : La zone d'accès pour les Israélites [la cour d'Israël, ezrat Yisraël] mesurait onze coudées de longueur. La zone d'accès pour les prêtres [la cour des prêtres] mesurait onze coudées de longueur, et l'autel lui-même mesurait trente-deux coudées. Il y avait vingt-deux coudées entre le Vestibule [Oulam] et l'autel, et le Sanctuaire [Hékhal] mesurait cent coudées. Et il y avait onze coudées supplémentaires d'espace derrière la Salle du Propitiatoire [beit hakaporet], le Saint des Saints [Kodech haKodachim], qui se trouvait à l'extrémité occidentale du Sanctuaire.

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִדּוֹת רַבִּי יְהוּדָה הִיא, מִזְבֵּחַ בְּאֶמְצַע עֲזָרָה מִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ? וְהָתְנַן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב — מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע; מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל — אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה; מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה; מִזְבֵּחַ — שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם; בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ — עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם; וְהַהֵיכָל — מֵאָה אַמָּה; וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת.

La Guemara fournit les dimensions de la largeur du Temple du sud au nord, soit cent trente-cinq coudées au total. La rampe [kevech] et l'autel réunis mesuraient soixante-deux coudées [la rampe et l'autel mesurent chacun trente-deux coudées, mais deux coudées de la partie supérieure de l'autel sont comprises dans le socle et le rebord qui l'entourent]. Il y avait huit coudées entre l'autel et les anneaux [tava'ot, situés au nord de l'autel], dans lesquels on passait la tête des animaux à sacrifier pour l'abattage. La zone des anneaux elle-même mesurait vingt-quatre coudées. Entre les anneaux et les tables [choul'hanot] sur lesquelles on rinçait les animaux, il y avait encore quatre coudées supplémentaires. Entre les tables et les colonnes [nanassin] sur lesquelles on suspendait les animaux pour les dépecer, il y avait quatre coudées supplémentaires. Entre les colonnes et le mur de la cour, il y avait huit coudées. Le total jusqu'ici est de cent dix coudées. Et le solde de vingt-cinq coudées se trouvait entre la rampe et le mur méridional, ainsi que l'espace occupé par les colonnes elles-mêmes, non compris dans le décompte ci-dessus — ce qui donne un total de cent trente-cinq coudées.

מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן — מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ; הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ — שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם; מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלַטַּבָּעוֹת — שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; מְקוֹם הַטַּבָּעוֹת — עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע; מִן הַטַּבָּעוֹת לַשֻּׁלְחָנוֹת — אַרְבַּע; מִן הַשֻּׁלְחָנוֹת לַנַּנָּסִין — אַרְבַּע; מִן הַנַּנָּסִין לְכוֹתֶל עֲזָרָה — שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; וְהַמּוֹתָר, בֵּין הַכֶּבֶשׁ וְלַכּוֹתֶל, וּמְקוֹם הַנַּנָּסִין.

Et si vous envisagez que les michnayot du traité Middot sont conformes à l'opinion de Rabbi Yéhouda [selon qui l'autel est centré], trouvez-vous vraiment que l'autel se dresse au milieu de la cour ? La majeure partie de l'autel se dresse du côté sud de la cour ! [La Guemara conclut donc que le traité Middot ne peut être attribué à Rabbi Yéhouda, mais bien à Rabbi Eliézer ben Yaakov, comme l'avait dit Rav Houna.]

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּיךְ מִדּוֹת רַבִּי יְהוּדָה הִיא — מִזְבֵּחַ בְּאֶמְצַע עֲזָרָה מִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ? הָא רוּבָּא דְמִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי!

Rachi

עשר אמות כנגד פתחו של היכל - י' אמצעית של רחבו:,אחת עשרה לצפון - כנגד ה' אמות הנותרים לחלל ההיכל מן המזוזה ולצפון שהרי חלל ההיכל כ' אמה רחב וכנגד ו' של עובי כותל צפונית של היכל וכן לדרום נמצא רוחבו של מזבח מצומצם כנגד היכל וכותליו:

ואי סלקא דעתך מדות רבי יהודה היא וכו' - פרכא היא דקא פריך הש"ס לרב אדא דאוקמיה כרבי יהודה ואי סתמי מדות רבי יהודה נינהו מזבח דאתא באמצע עזרה אליבא דסתמא דמדות מי משכחת לה:,כל היקף העזרה - הגדולה אורך קפ"ז ובתוך אותו היקף נבנה הבית לצד מערבי והחצר והמזבח במזרחו היכל מאה אורך עם כותל אולם וחללו וכותל היכל וחללו ואמה טרקסין וחלל בית קדשי הקדשים ועובי כותל מערבי וחלל התא אחריו ועובי כותל חיצון הכי מיפרשא במסכת מדות ולקמן מייתי לה בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:):,י"א אמה - היה מקום פנוי אחורי בית הכפורת בין כותל התא לכותל עזרה:

הכבש והמזבח כו' - ולא פירש עכשיו מקום פנוי שבין כבש לכותל דרומי של עזרה ובסיפא קתני לה ועכשיו מונה והולך מן הדרום לצפון:,מן המזבח ולטבעות - קבועים בקרקע בבית המטבחים שבצפון המזבח שנותנים בהן צוארי בהמות כששוחטין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:,שלחנות - שעליהן מדיחים קרבי קדשים:,ננסין - עמודים נמוכין התקועין בקרקע ואונקלאות של ברזל קבועין בהן שבהן תולין את הבהמה להפשיט:,והמותר - ממאה ושלשים וחמש שלא נמנה כאן ומקום השלחנות שלא הוצרך לפרש שרחבו מפורש בספר יחזקאל אותו העודף חלקהו חציו לדרום בין כבש לכותל וחציה למקום הננסין:

רובא דמזבח בדרום קאי - לפי מנין זה שהרי חצי רוחב העזרה ששים ושבע וחצי וכשתתן מהם מכותל צפונית לננסין שמונה ומן הננסין לשולחנות ד' הרי י"ב ומקום ד' שולחנות זו אצל זו אינו פחות מד' והן היו ח' שלחנות כדתנן בשקלים (דף ט:) נתונות ד' בראש ארבע נמצאו ד' זו אצל זו ברוחב הרי ט"ז ומשם לטבעות ארבע הרי כ' ומקום הטבעות כ"ד הרי מ"ד ומן הטבעות ולמזבח ח' הרי נ"ב ומקום הננסין י' אמות ומחצה שהוא חצי העודף הנשאר מהנותר שלא מנה במשנה שהרי מאה ועשר אמות מנה מן הכבש לצפון נשארו ממאה ושלשים וחמשה של רוחב העזרה כ"ה ונתנו לשלחנות ד' ונשאר כ"א אותן תחלוק למקום הננסין חציין וחציין [השניה] בין כבש לכותל הרי מן המזבח לצפון ס"ב ומחצה כשתתן חמש אמות הצפונית של מזבח עליהם הרי חצי רוחב העזרה שהוא ס"ז ומחצה נמצא כ"ז אמות מן דרומית של מזבח כלין בחצי דרומי של העזרה ונמצא צפונו של מזבח כלה לסוף צפוני של חלל הפתח אצל המזוזה צא ממקום המזבח ב' אמות של כניסת היסוד והסובב נמצא צפון חלל הפתח מגולה למעלה מכניסת הסובב ב' אמות ויכול לראות כהן שבראש הר המשחה דרך אותן ב' אמות את פתח ההיכל דרך פתח התחתון ואם תאמר גובה שש אמות שגבה המזבח עד כניסת הסובב סותם את פתח התחתון אינו כן שהרי קרקע העזרה לא עלה מקרקע הר הבית אלא י"ג ומחצה ושש של גובה הסובב הרי תשע עשרה ומחצה אכתי פש ליה פלגא דאמתא בגובה פתח התחתון אלא לאו ר"א היא ואיכסי ליה במעלה יתירה שמע מינה ולבי מגמגם ביה דיש לומר הואיל ולא פירשה המשנה מקום השלחנות שמא עם מקום הננסין הוא כלול באותו חלק שאתה חולק כ"ה אמות העודפים ברוחב העזרה על מאה ועשר המפורשין נמצא מן הכבש לכותל דרומי י"ב ומחצה והכבש והמזבח ס"ב הרי ע"ד ומחצה צא מהן ב' אמות של כניסת היסוד והסובב לצפון נשארו ע"ב ומחצה ולא נתגלה מחלל הפתח מלא החוט שהרי אמצעו של פתח באמצע רוחב עזרה שהיא לסוף ששים ושבע ומחצה הוסיף עליהן חמש אמות שיהיו שבעים ושתים ומחצה כללתה כאן חמש אמות של חצי הפתח הצפוני ואני כך שמעתי שמקום השלחנות כלול עם מקום הננסין אבל מה ששנינו כאן והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסין פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר יהודה ז"ל שנים עשר מן העשרים וחמש בין כבש לכותל ושלש עשרה למקום הננסין והשלחנות ונתן טעם לדבריו לפי שבין כבש לכותל מקום פנוי וכאן יש צורך תשמיש של שלחנות וננסין ונמצא מחלל הפתח מגולה חצי אמה ולבי מגמגם לפי שהיה לתנא לפרש וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאין ואם באת להרבות כאן ולמעט כאן יכול אתה לגלות הפתח כמה שתחפוץ או לכסות כמה שתחפוץ לפיכך טוב לי כמו שפירשתי (מלומר כן שבשפת חצי רוחב היכל דרומי כלה המזבח והוא כנגד חלל הפתח):

Tossafot

מן השלחנות לננסין ד' - תימה דתנן במסכת תמיד פרק אמר להם הממונה (יומא דף ל:) בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמנה עמודים ננסין וכו' עד שבהן תולין ומפשיטין על השולחנות של שיש שבין העמודים והכא משמע שיש ריוח ד' אמות ביניהן וי"ל הני אחריני נינהו הני דהתם עומדים בין העמודים שבהן תולין ומפשיטים והבהמה מונחת על השלחנות כדי שלא תהא נגררת על גבי קרקע והני דהכא היינו ח' שלחנות של שיש דאמר פ' לא היו כופתין (תמיד לא:) שהיו מדיחין עליהן הקרביים מיהו קשיא דבפ' לא היו כופתין (שם עמוד א) תנן הקרביים מדיחין אותם במעוטן על שלחנות של שיש שבין העמודים אלמא דהני נמי ביני עמודים הוו קיימי מיהו ר"י בר ברוך גרס התם במעוטה של שלחנות שבבית המטבחים א"נ י"ל אע"פ שהיו רחוקים ד' אמות קרי ליה בין העמודים ואע"פ שרחוקים ד' אמות לא היה בהמה נגררת בארץ שגוף הבהמה גדול ומגיע לשולחנות כדאיתא בבראשית רבה (פ' ס"ה) דכשמרכיבים כבשי התמיד על הגמלים היו נגררים בארץ מצאתי בתוספת תמיד יסוד רבינו רבי ברוך זצ"ל:

רובא דמזבח בדרום קאי - מה שפירש"י שלמעלה מכניסת הסובב מגולה מפתח ב' אמות לרוחב הפתח חצי אמה בגובהו אין לתמוה למה לא פירש למעלה מכניסת היסוד מיד מגולה הפתח אמה דהדין עמו דהתם לא מתחזיא פתחא מחמת י"ב מעלות שבין האולם ולמזבח להכי נקט למעלה מן הסובב לפי שאותם מעלות הם שש אמות והם כלים כנגד כניסת הסובב שהוא כמו כן שש אמות מן הקרקע ומה שהקשה רש"י אמאי לא משני דשולחנות בכלל ננסין וכי פלגינן בכ"ה אמות י"ב ומחצה בין הכבש לכותל והשאר לשולחנות א"כ הוו ע"ד ומחצה ולא מתחזי פיתחא בכניסת היסוד והסובב לא ידענא מי דחקו לפרש כן שהספר מקשה מהנהו ב' אמות דכניסת היסוד והסובב ומתוך כך הקשה מה שהקשה שהרי נוכל לפרש דבפשיטות הוא מקשה והא ר"י אית ליה מזבח ממוצע וסתמא דמדות לית ליה ממוצע ולכל הפחות רוביה בדרום וא"כ סתמא דמדות דלא כוותיה והא דמסיק אלא שמע מינה ר' אליעזר בן יעקב היא דאמר כוליה בדרום ולא קאמרינן דמתניתין דמדות ס"ל דרוביה בדרום ולהכי היה כותל מזרחי נמוך משום דמיכסי פיתחא כשנאמר שי"ב אמות ומחצה היה בין כבש לכותל וא"כ לא יהיה לו ראייה מההיא דתיתי כראב"י יש לומר משום דלא אשכחן אלא שלש מחלוקת בהא מילתא איכא למאן דאמר כוליה בצפון ואיכא למ"ד כוליה בדרום ואיכא למ"ד ממוצע וכיון דההיא דמדות לא מצינן לאוקמא כמאן דאמר כוליה בצפון ולא כמאן דאמר ממוצע אין לנו לבדות מלבנו מחלוקת רביעית ולומר דקסבר מתניתין דמדות רוביה בדרום כיון דלא אשכחן תנא דאמר הכי אלא על כרחיך ראב"י היא דאמר כוליה בדרום ומה שפירש רש"י הא מני ר"י היא דקאי אההוא דתמיד אין הלשון משמע כן דהכי הוה ליה למימר מאן תנא תמיד ר"י היא ועוד לשון הא מני רבי יהודה היא משמע דקאי אהך דסליק מינה ועוד כיון דלא אתא לשנויי אלא דלא תקשי סתמא דתמיד אדמדות וקאמר ר"י היא אההיא דתמיד ואין לו כח לאוקמה כוותיה אלא משום דאשכחן דפליג אמדות טפי הוה ניחא למימר מדאשכחן בריש פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דסתמא דתמיד קא סברא מזבח ממוצע כרבי יהודה ולא כראב"י דקסבר כוליה בדרום קאי ועוד קשה לימא אבא שאול היא אההיא דתמיד כמו שהוכחתי לעיל דסתמא דתמיד דפליג אסתמא דיומא אבא שאול היא ועוד שהוא מוחק הספרים דבכל הספרים גרס במסקנא אלא לאו שמע מינה ראב"י היא שמע מינה:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Yoma 16b

100%

יומא ט״ז במַסֶּכֶת יוֹמָא