סנהדרין צ״ד אמסכת סנהדריןסנהדרין צ״ד א
גמרא אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מנייהו. אינהו עדיפי מיניה – דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. ואיהו עדיף מנייהו – דאיהו חזא, ואינהו לא חזו. וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות? אף על גב דאינהו לא חזו מידי, מזלייהו חזי. אמר רבינא: שמע מינה האי מאן דמבעית, אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי. מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי. אי נמי, ליקרי קרית שמע. ואי קאי במקום הטנופת, לימא הכי: ״עיזא דבי טבחא שמינא מינאי״. ״לםרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו׳״. אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר: ״מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו׳״. אמר שר העולם לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! יצאה בת קול ואמרה: רזי לי, רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי? יצאה בת קול ואמרה: ״בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו״. ואמר רבא, ואיתימא רבי יצחק: עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי. ״משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל וגו׳״. אמר רבי יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו. נתקבצו כל הרוחות אצל דומה, אמרו לו: ״שמר, מה מלילה? שמר, מה מליל?״ ״אמר שמר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו״. תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר: ״מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו׳״. כיוצא בדבר אתה אומר: ״ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם״. תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ״ברוך״ עד שבא יתרו ואמר ״ברוך ה׳״. ״ויחד יתרו״ – רב ושמואל. רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו. אמר רב: היינו דאמרי אינשי, גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה. ״לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון״. מאי ״במשמניו רזון״? אמר הקדוש ברוך הוא: יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה, דכתיב: ״כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום״. והאיכא ״חזקיה״? שחזקו יה. דבר אחר: ״חזקיה״ – שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב, דכתיב ביה: תגלת פלאסר, פלנאסר, שלמנאסר, פול, סרגון, אסנפר רבא ויקירא. והאיכא ״סנחריב״? שסיחתו ריב. דבר אחר: שסח וניחר דברים כלפי מעלה. אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אותו רשע לקרותו ״אסנפר רבא ויקירא״? מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר: ״עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם״. רב ושמואל: חד אמר מלך פקח היה, וחד אמר מלך טיפש היה. למאן דאמר מלך פקח היה – אי אמינא להו ״עדיפא מארעייכו״, אמרו ״קא משקרת״. ומאן דאמר מלך טיפש היה – אם כן, מאי רבותיה? להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי, ורבי חנינא אמר: להרי סלוג. אבל ישראל ספרו בגנותה של ארץ ישראל. כי מטו שוש, אמרי: שויא כי ארעין. כי מטו עלמין, אמרו: כעלמין. כי מטו שוש תרי, אמרי: על חד תרין. ״ותחת כבדו [יקד] יקד כיקוד אש״. אמר רבי יוחנן: תחת כבודו, ולא כבודו ממש. כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאניה ״מכבדותי״. רבי אלעזר אמר: תחת כבודו ממש, כשריפת בני אהרן. מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: פרעה שחירף בעצמו, נפרע הקדוש ברוך הוא ממנו בעצמו. סנחריב שחירף