סנהדרין צ״ג במסכת סנהדריןסנהדרין צ״ג ב
גמרא אלא שש סאין. וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין? אלא רמז [רמז] לה, שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש [שש] ברכות. ואלו הן: דוד ומשיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. דוד, דכתיב: ״ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו וגו׳״. ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע. ״ידע נגן״ – שיודע לישאל, ״גבור״ – שיודע להשיב, ״איש מלחמה״ – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ״איש תאר״ – שמראה פנים בהלכה, ״ונבון דבר״ – שמבין דבר מתוך דבר, ״וה׳ עמו״ – שהלכה כמותו בכל מקום. בכולהו אמר להו יהונתן בני כמוהו. כיון דאמר ליה ״וה׳ עמו״, מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה, חלש דעתיה ואיקני ביה. דבשאול כתיב: ״ובכל אשר יפנה ירשיע״, ובדוד כתיב: ״ובכל אשר יפנה יצליח״. מנלן דדואג הוה? כתיב הכא: ״ויען אחד מהנערים״ – מיוחד שבנערים, וכתיב התם: ״ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳ ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול״. משיח, דכתיב: ״ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳ וגו׳״, וכתיב: ״והריחו ביראת ה׳״. אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין, דכתיב: ״ולא למראה עיניו ישפוט״, ״ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ״. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוה דלא מורח ודאין, קטלוה. דניאל חנניה מישאל ועזריה, דכתיב בהו: ״אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים״. מאי ״אשר אין בהם כל מום״? אמר רבי חמא בר חנניא: אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ״ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך״? אמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק, ומן השיחה, ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם מפני אימת מלכות. ״ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה״. אמר רבי אליעזר: כולן מבני יהודה הם. ורבי שמואל בר נחמני אמר: דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים. ״ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל״. מאי סריסים? רב אמר: סריסים ממש, ורבי חנינא אמר: שנסתרסה עבודה זרה בימיהם. בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, היינו דכתיב ״וחבל לא איתי בהון״. אלא למאן דאמר סריסים ממש, מאי ״וחבל לא איתי בהון״? חבלא דנורא. והכתיב ״וריח נור לא עדת בהון״? לא חבלא ולא ריחא. בשלמא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, היינו דכתיב: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתתי וגו׳״. אלא למאן דאמר סריסים ממש, משתעי קרא בגנותא דצדיקי? הא והא הוה בהו. בשלמא למאן דאמר סריסים ממש, היינו דכתיב ״בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות״. אלא למאן דאמר שנסתרסה עבודה זרה בימיהם, מאי ״טוב מבנים ומבנות״? אמר רב נחמן בר יצחק: מבנים שהיו להם כבר ומתו. מאי ״שם עולם אתן לו אשר לא יכרת״? אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בצפורי, זה ספר דניאל שנקרא על שמו. מכדי כל מילי דעזרא, נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה? אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר ״זכרה לי אלהי לטובה״. דוד נמי מימר אמר ״זכרני ה׳ ברצון עמך פקדני בישועתך״! דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר: מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר: ״והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים וגו׳״. ואף על דניאל, שגדול ממנו, סיפר. ומנלן דגדול ממנו? דכתיב: ״וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא״. ״והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה״ – ומאן נינהו אנשים? אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי, זכריה, ומלאכי.