סנהדרין ק״א אמסכת סנהדריןסנהדרין ק״א א
גמרא שדעתו קצרה. ״וטוב לב משתה תמיד״ – זה שדעתו רחבה. ואמר רבי יהושע בן לוי: ״כל ימי עני רעים״. והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעיים. תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו – מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו: רבונו של עולם, עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. אמר לה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן – יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים. אם בעלי משנה הן – יעסקו במשנה, בהלכות ובהגדות. ואם בעלי תלמוד הן – יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר: ״ודבר בעתו מה טוב״. והלוחש על המכה וכו׳. אמר רבי יוחנן: וברוקק בה, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה. איתמר: רב אמר, אפילו ״נגע צרעת״. רבי חנינא אמר: אפילו ״ויקרא אל משה״. תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ומעבירין כלי על גב העין בשבת. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בכלי הניטל, אבל בכלי שאינו ניטל – אסור. ואין שואלין בדבר שדים בשבת. רבי יוסי אומר: אף בחול אסור. אמר רב הונא: (אין) הלכה כרבי יוסי. ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה, כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא, ואתעביד ליה ניסא – פקע ארזא ופלטיה. תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. היכי עביד? רבי חמא ברבי חנינא אמר: סך ואחר כך ממשמש. רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת. תנו רבנן: שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין. לוחשין על שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד. לפיכך סכין משמן שביד, ואין סכין משמן שבכלי. רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא. אייתי ליה מישחא במנא. שף, נפקו ליה צימחי באפיה. נפק לשוקא. חזיתיה ההיא איתתא, אמרה: זיקא דחמת קא חזינא הכא. עבדא ליה מלתא ואיתסי. אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב ״כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רפאך״, וכי מאחר שלא שם, רפואה למה? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ״ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלהיך״ – אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע אשים. אף על פי כן, ״כי אני ה׳ רפאך״. אמר רבה בר בר חנה: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער, אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו: לימדתנו רבינו, ״כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״. תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: רבי טרפון, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין. אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין. אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? אמר: מקרא אני דורש: ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו׳] ויעש הרע בעיני ה׳״, וכתיב: