גיטין ס״ט במסכת גיטיןגיטין ס״ט ב
גמרא וניטייפיה אתלת קלחי כרבא, וניבחשיה בגווזא דמרמהין; וכי בשיל גווזא דמרמהין – בשיל ליה כוליה. ואי לא – ליתי נפקא דכלבא חיורא, וניגבול בנטפא. וכמה דאפשר – נפקא לא ניכול, דמפריק. לגירא – ליתי גירא דליליתא, וניפכיה, ונשדי מיא עלויה ונשתי. ואי לא – ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא; וניזדהר מגילויא. לגילויא – אנפקא דחמרא חייא. למורסא – אנפקא דחמרא, באהלא תולאנא. לפירחא דליבא – ליתי תלת ברושייאתא דשערי, ונשטרינהו בכמכא דלא עבר עילויה ארבעין יומין, וניכול; ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא. אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: וכל שכן דפרח ליביה! אמר ליה: אנא – ליוקרא דליבא אמרי; לפירחא דליבא – ליתי תלת ברושייאתא דחיטי, ונישטרינהו בדובשא וניכול, ונישתי אבתרייהו חמרא חייא. לצרחא דליבא – ליתי תלת ביעי נינייא, וביעתא דכמונא, וביעתא דשומשמי, וליכול. לכאב מעי – ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא, וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא. רבין דמן נרש עבד לה לברתיה דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן, ואתסיאת. לכירצא – אנפקא דחמרא באטרפא דעראה. לכירצא חיורא – ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג, וניתייריה במיא ונשתיה; ונזדהר מבינתא, דאי לא – מנקבא לה למעייניה. למיסר – סיסין רטיבא במיא. למישרא – יבישתא במיא. וסימנך: איצא רטיב[ת]א דסכר נהרא. לטחלא – ליתי שב ביני דמיא ונייבשינהו בטולא, וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא. ואי לא – ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח, ונטחייה בתנורא, ונוקי להדיה, ונימא: ״כי היכי דיביש האי טחלא, נייבש טחליה דפלוני בר פלוניתא״. ואי לא – ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא, ונימא הכי. ואי לא, ליבקי שכבא דשכיב בשבתא, ונישקליה לידיה ונותבה אטחליה, ונימא: ״כי היכי דיביש הא ידא, נייבש טחליה דפלוני בר פלוניתא״. ואי לא – ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא, וניכליה במיא דבי נפחא, ונישתי ממיא דבי נפחא. ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא, אישתחיט – ולא אישתכח לה טחלא. ואי לא – ליפתח חביתא דחמרא לשמיה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא, לא אתי לקמיה דמר. אלא מרגל בפת שחרית, דמעליא לכולי גופיה. לרושחתא – ליתי אקיקא, ואילווא, ואספירכא, ומרתכא, וחומרתא דפילון, ושיאפא דחמימתא, ונינקט בשחקי דכיתנא – בקייטא, ודעמר גופנא – בסיתוא. ואי לא – לישתי שיכרא מרקא. לשיגרונא – ליתי פתיא דמוניני, וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה, ושיתין זימני אהא מטחתיה. לצמירתא – ניתי תלת ניטופייתא מישחא דכופרא, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי, ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא, ולישדי ליה לאיש – באמה, ולאשה – באותו מקום. ואי לא – ליתי אונא דזיקא, ולתלי ליה לאיש באמה, ולאשה בדדין. ואי לא – ליתי חוטא דזהוריתא דשדתיה דומה בת דומה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה בדדין. ואי לא – ליתי כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום; וכי משתין, נשתין אסיסנא יבישתא בצינורא דדשא, ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה, דמעליא לכולהו צימרי. לצימרא ברא – ליתי תלתא גריבי סופלי, ותלתא גריבי אטרף אדרא, ונישלוקינהו כל חד לחודיה; וליתיב בינייהו; ולתבינהו בתרתי משיכלי, וניתי פתורא וננח עילויה, וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי, ומעילוי האי ולותיב עילוי האי, עד דניסק ביה הבלא; ולסחי מינייהו, וכי שתי – ממיא דאדרא לישתי, ממיא דסופלי לא לישתי; משום דמיעקרי. לצימרא גוונא – ליתי שבעה בוני דסילקא משב משארי, ונישלוקינהו בעפרייהו, וניכול, ונישתי אטרף אדרא בשיכרא, או