Lorsque le sang d'un sacrifice pour le péché est en bas et que le sang d'un holocauste est au-dessus, dans le cas où le sang d'un holocauste est pulvérisé comme une deuxième couche sur le sang d'un sacrifice pour le péché qui a déjà été pulvérisé et absorbé dans un vêtement, le vêtement doit être lavé.
דַּם חַטָּאת לְמַטָּה וְדַם עוֹלָה לְמַעְלָה, טָעוּן כִּיבּוּס.
Rava demande: Quand le sang d'un holocauste est en bas et le sang d'un sacrifice pour le péché est en haut, qu'est-ce que la halakha? Est-il obligatoire de laver un vêtement pour enlever le sang d’un sacrifice pour le péché parce que le sang touche son vêtement, et dans ce cas, ce sang touche le vêtement? Ou peut-être faut-il le laver à cause de l'absorption du sang dans le vêtement, et, dans ce cas, puisque le vêtement a déjà absorbé l'autre sang, ce vêtement n'a pas absorbé le sang? Rava résout alors son dilemme, statuant que de tels vêtements ne nécessitent pas de lavage.
בָּעֵי רָבָא: דַּם עוֹלָה לְמַטָּה וְדַם חַטָּאת לְמַעְלָה, מַהוּ? מִשּׁוּם נוֹגֵעַ הוּא – וְהָא נוֹגֵעַ; אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם בָּלוּעַ הוּא – וְהָא לָא בָּלַע (הוּא)? הֲדַר פַּשְׁטַהּ, דְּאֵין טְעוּנִין כִּיבּוּס.
§ De la même manière, à propos de l'immersion d'un vêtement devenu impur, Rava a dit: Il est évident pour moi que s'il y a du sang sur le vêtement, il s'interpose entre l'eau de l'immersion et le vêtement, de sorte que l'immersion est inefficace. Mais s'il est boucher, habitué à avoir du sang sur ses vêtements, une tache de sang ne s'interpose pas, et l'immersion est efficace, puisqu'une substance n'est pas considérée comme une interposition si celui qui l'immerge n'y est pas attentif. De même, s’il y a une tache de graisse [revav] sur le vêtement, elle s’interpose. Mais s’il est gros vendeur, une telle tache ne s’interpose pas. Rava demande: S’il y a à la fois du sang et de la graisse sur le vêtement lorsqu’on le plonge, quelle est la halakha?
אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, דָּם עַל בִּגְדּוֹ – חוֹצֵץ, וְאִם טַבָּח הוּא – אֵינוֹ חוֹצֵץ. רְבָב עַל בִּגְדּוֹ – חוֹצֵץ, וְאִם מוֹכֵר רְבָב הוּא – אֵינוֹ חוֹצֵץ. בָּעֵי רָבָא: דָּם וּרְבָב עַל בִּגְדּוֹ, מַהוּ?
La Guemara conteste la question: S'il est boucher, permettez-moi d'en déduire que la tache s'interpose à cause de la graisse qu'il n'a pas l'habitude d'avoir sur ses vêtements; et inversement, s'il est gros vendeur, j'en déduis que la tache s'interpose à cause de la tache de sang qu'il n'a pas l'habitude d'avoir sur ses vêtements. La Guemara explique: Non, cette question n'est pas superflue; c'est nécessaire à l'égard d'une personne qui travaille à la fois comme ceci, boucher, et comme cela, vendeur de graisse. Dans un tel cas, la question est: est-ce qu'il n'est pas particulier à l'égard d'une tache, mais il est particulier à l'égard de deux taches, de sorte que l'immersion est inefficace? Ou, peut-être, est-ce qu'il n'est pas particulier, même en ce qui concerne deux taches, car ni l'une ni l'autre ne lui est inhabituelle? La Guemara ne fournit aucune réponse et la question restera sans réponse.
אִם טַבָּח הוּא, תִּיפּוֹק לִי מִשּׁוּם רְבָב! וְאִי מוֹכֵר רְבָב הוּא, תִּיפּוֹק לִי מִשּׁוּם דָּם! לָא צְרִיכָא, דְּעָבֵיד הָא וְהָא. אַחֲדָא לָא קָפֵיד, אַתַּרְתֵּי קָפֵיד; אוֹ דִּלְמָא אַתַּרְתֵּי נָמֵי לָא קָפֵיד? תֵּיקוּ.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) :
הֲדַרַן עֲלָךְ דַּם חַטָּאת
Mishna 1
MISHNA : Un prêtre rituellement impur qui s'est immergé ce jour-là et attend la tombée de la nuit pour que le processus de purification soit terminé, et un prêtre qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation pour achever le processus de purification, par exemple, un zav et un lépreux qui n'ont pas apporté leurs offrandes d'expiation requises, qui ne sont pas encore autorisés à prendre de la viande sacrificielle, ne reçoivent pas de part de viande sacrificielle avec les autres membres de la famille sacerdotale patrilinéaire servant dans le Temple qui jour, afin d'y participer le soir après le sacrifice des offrandes, même si après la tombée de la nuit, il lui serait permis de participer aux offrandes.
מַתְנִי׳ טְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים – אֵינָן חוֹלְקִין בַּקֳּדָשִׁים לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב.(משנה)
Un prêtre qui pleure profondément, c'est-à-dire si l'un de ses proches qu'il est obligé de pleurer est décédé ce jour-là, est autorisé à toucher la viande sacrificielle, car il n'est pas rituellement impur. Mais il ne peut pas sacrifier d'offrandes, et il ne reçoit pas de part de viande sacrificielle pour en profiter le soir.
אוֹנֵן – (אֵינוֹ) נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב, וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב.
Les prêtres tarés, qu'ils soient temporairement tarés ou qu'ils soient définitivement tarés, reçoivent une part et participent aux offrandes avec leurs frères sacerdotaux, mais ne sacrifient pas les offrandes.
בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין – חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין.
Le principe est le suivant: tout prêtre inapte au service ce jour-là ne reçoit pas de part de la viande sacrificielle, et quiconque n'a pas de part de viande n'a pas de part des peaux d'animaux, auxquelles les prêtres ont également droit.
כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבוֹדָה – אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ בַּבָּשָׂר – אֵין לוֹ בָּעוֹרוֹת.
Même si le prêtre était rituellement impur seulement au moment de l'aspersion du sang de l'offrande et qu'il était pur au moment de la combustion des graisses de cette offrande, il ne reçoit toujours pas de part de la viande, comme il est dit: « Celui qui sacrifie le sang des sacrifices de prospérités et la graisse, d'entre les fils d'Aaron, aura la cuisse droite pour portion » (Lévitique 7:33). Celui qui ne peut asperger le sang ne reçoit pas de part de la viande.
אֲפִילּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים – אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר; שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים [וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן] – לוֹ (יִהְיֶה) [תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה]״.
Rachi
דם חטאת למטה ודם עולה למעלה - נפל דם חטאת תחילה על הבגד וחזר וניתז דם עולה על אותו כתם:,טעון כיבוס - דהא דם חטאת נוגע בבגד ובלוע בו:
והא נוגע - שדם עולה נבלע בבגד וכשנפל דם חטאת עליו נוגע הוא בבגד אבל אינו נבלע דהא שבע ליה בבלוע דם עולה:
חוצץ - לענין טבילה בבגד שנטמא:,ואם טבח הוא - שאינו מקפיד בדם שעל בגדו:,אינו חוצץ - דחציצה בקפידא תליא:,רבב - כל דבר הנתוך כגון שומן וחלב ושעוה:
ותיפוק ליה משום רבב - שאינו רגיל בו ומקפיד עליו והוי חציצה:,אתרתי קפיד - [ואף על גב] דרגיל בתרוייהו גנאי הוא לו שיראו שניהם על בגדו:,או דלמא לא קפיד - הואיל ובשניהם רגיל:
מתני' טבול יום ומחוסר כיפורים - הואיל ואין ראוין לאכילה:
אין חולקין לאכול לערב - לכשיטהרו ובגמרא מפרש טעמא:,אונן אינו מקריב - כדאמר בפרק שני (לעיל זבחים דף טז.):
בעלי מומין חולקין - טעמא מפרש בגמרא:
כל שאינו ראוי לעבודה כו' - בגמרא פריך והרי בעל מום:
וטהור בשעת הקטר חלבים - שהוא כל הלילה כגון שטבל וטהר בהערב שמש:
Tossafot
מתני' טבול יום ומחוסר כיפורים אינם חולקים בקדשים לאכול לערב - משמע הכא דמחוסרי כיפורים שהביאו כפרתן בעו עדיין טבילה והערב שמש וכן משמע פרק בכל מערבין (עירובין דף לב.) דמייתי הא מתניתא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב ובריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) נמי אמרינן אף מחוסר כפרה בשאר ימות השנה שטובל ואוכל לערב ותימה דתנא פרק חומר בקודש (חגיגה דף כא.) ובשמעתין מייתי לה האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקדש ובשמעתין נמי בגמ' משמע דטבילה דוקא בעי דמייתי ההיא דמחוסר כפרה דחגיגה ופריך בתר הכי טמא שרץ טמא מעליא הוא והערב שמש בעי משמע דעד השתא לא איירי כלל בהערב שמש ועוד אמרינן בפסחים בפ' האשה (דף צ:) שוחטין וזורקין על טבול יום ועל מחוסר כיפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ופריך מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא ומשני מחוסר טבילה וחיישינן דלמא פשע אבל במחוסר כיפורים לא חיישינן כשמסר קינו לב"ד וכדרב שמעיה דאין ב"ד של כהנים מתעצלין והשתא מחוסר כיפורים הא בעי טבילה ניחוש דלמא פשע אלא ודאי בטמא שרץ דבעי הערב שמש איכא למיחש דלמא פשע ולא טבל עד לאורתא אבל הא דלא בעי הערב שמש למאי ניחוש ליה אפילו בלילה יכול לטבול ויאכל ועוד אמרינן בפרק שני דביצה (דף יח.) כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט ואי בטבילה דרבנן בעי הערב שמש אם כן לא יוכל להשתמש בו ביום עד הלילה ולצורך חול הוא מטביל ליה ועוד תנן במס' פרה (פי"א מ"ה) כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר לאחר ביאתו הותר בכולן ובהדיא אמרינן בירושלמי במס' תרומות פ' שני נפל דלי לתוך הבור נפלו כליו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן תרין אמוראין חד אמר באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אף בחול והא צריך הערב שמש ומשני ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה משמע בהדיא דלמ"ד בולד הטומאה ניחא דלא בעי הערב שמש ובירושלמי פ' שני דביצה איכא איפכא מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה ואותה גירסא משובשת וההיא דמס' תרומות עיקר ונראה לפרש דהא דקתני הכא במתניתין לערב לאו משום מחוסר כיפורים אלא משום טבול יום ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לב.) דנקט לערב לאו משום הערב שמש דאי ידעה שהוקרב קינה ודאי טובלת ואוכלת לאלתר אלא התם הוא מטעם חזקה שאין ב"ד של כהנים מתעצלין עד שיכלו כל מעות שבשופר ומטעם זה לא תוכל לאכול כל היום וכי תימא משעה שמתחילין להקריב את התמיד של בין הערבים תהא טובלת ואוכלת הא אפשר להקריב את הקינים לאחר תמיד כיון שאין למזבח אלא דמה כדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ובהמה נמי אמרינן התם מעלה ומלינה וההיא דתמיד נשחט (שם) דמחוסר כיפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט התם גבי פסח שטובל ואוכל פסחו לערב דפסח אינו נאכל אלא בלילה נקט נמי בההיא לערב והא דאמרינן בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף ע.) סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונה ומטביל פי' בנמצא חוץ לירושלים דלא גזרו על ספק כלים הנמצאים בירושלים כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יט:) ובי"ד שוחט בה מיד דמסתמא הטבילוהו מאתמול כדי שיהא לו הערב שמש ולא חיישינן שמא נטמא בטומאה דרבנן דלא בעי הערב שמש ולא חש להטביל עד י"ד ועדיין לא הטביל היינו משום דכיון דהוזקק להטביל בי"ג משום טומאה דאורייתא לא חיישינן שמא נטמא אחר כך בשום טומאה ועוד כשגזרו על ספק כלים הנמצאים משום חשש טומאה דאורייתא גזרו ולא משום טומאה דרבנן ומיהו יש טומאה דרבנן דבעיא הערב שמש כדאשכחן בפסחים בסוף האשה (דף צב.) כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר דבעי הזאה שלישי ושביעי וכ"ש הערב שמש וההיא דרבי ישמעאל בן קמחית בפרק הוציאו לו (יומא דף מז.) שנתזה צינורא דהגמון על בגדו (צנורא דערבי) ונכנסו אחיו ושימשו תחתיו אע"ג דטומאת עכו"ם דרבנן בעיא הערב שמש וכי ההיא דחומר בקודש (חגיגה דף כג.) דשפופרת שחתכה לחטאת ר' יהושע אומר יטמא ויטביל ופריך דחתכה מאן אי דחתכה חבר ל"ל טבילה ואי דחתכה עם הארץ בהא נימא רבי יהושע יטמא ויטביל משמע בהדיא דטומאת עם הארץ בעיא הערב שמש וההיא דכהן השורף את הפרה שהיו אחיו הכהנים סומכין ידיהן עליו כדי לטמאותו לעשות להכעיס לצדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית ובגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת ומשמע דבעי הערב שמש:
אינו חולק בבשר שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב - ר"ת ל"ג ליה משום דבגמ' (לקמן זבחים דף קב:) בדינא דר"א בר"ש דריש ליה מקרא אחרינא מדכתיב הזורק את דם השלמים והאי קרא דמקריב אתא לכהן שאינו מודה בעבודה כדדרשינן בחולין בפ' הזרוע (חולין דף קלב:) כדפירש בקונטרס בגמ' לת"ק דאבא שאול ומיהו י"ל דכולה מילתא דרשינן מקרא דהמקריב דמואת החלב דרשינן כהן שאינו מודה בעבודה והמקריב דרשינן שיהא טהור בשעת זריקה ושמא הנך תרי קראי צריכי חד לזריקה וחד לקבלה דהמקריב משמע קבלה כדדרשינן בפ"ק (לעיל זבחים יג.) והקריבו זו קבלת הדם ומיהו מדקאמר התם בחולין ובהקומץ רבה (מנחות דף יח:). לרבות הקבלות וההזאות משמע דאכתי לא ידעינן קבלה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.