Traité Zevachim

96a

Étude de Zevachim 96a

Étude de la Guémara 96a

Guémara

La Guemara conteste: Mais selon l'opinion selon laquelle les récipients en terre cuite peuvent être purifiés de leurs substances absorbées par le processus d'allumage, en ce qui concerne les pots utilisés dans le Temple, pourquoi le Miséricordieux déclare-t-il dans la Torah qu'ils doivent être brisés? Renvoyons-les simplement aux fours dans lesquels sont fabriqués les pots pour être sûrs que les pots seront nettoyés par la chaleur extrême des fours. Rabbi Zeira a dit: Les pots ne peuvent pas être retournés aux fours car, comme l'enseigne une baraïta (voir Bava Kamma 82b), les fours ne sont pas construits à Jérusalem en raison de la grande quantité de fumée qu'ils produisent.

אֶלָּא קְדֵירוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַחֲמָנָא יִשָּׁבְרוּ? נַהְדְּרִינְהוּ לְכִבְשׁוֹנוֹת! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.

La Guemara présente une objection à la réponse du rabbin Zeira. Abaye dit: Mais si, comme l'enseigne la baraïta, il n'y a pas de fours à Jérusalem, des tas de faïence sont-ils rassemblés dans la cour du Temple? La même baraïta enseigne également qu’il n’y a pas de décharges à Jérusalem. Que fait-on alors des éclats de vases en terre cuite qu’il faut briser dans la cour? La Guemara rejette la question: Abaye a soulevé cette objection uniquement parce que ce que Shemaya enseignait à Kalnevo lui échappait; Shemaya y enseigna: Dans le Temple, des éclats de récipients en terre cuite furent miraculeusement absorbés à leur place.

אָמַר אַבָּיֵי: וְכִי עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת בָּעֲזָרָה?! אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתָנֵי שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ: שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן.

La Guemara revient sur le sujet de l'allumage des récipients en terre cuite et demande: Mais si l'allumage de l'intérieur nettoie tout ce qui est absorbé dans un four en terre cuite, quelle est la raison pour laquelle Rav Nahman dit que Rabba bar Avuh dit: Le four du Temple était fait de métal? Façonnons-le en terre cuite, comme le petit bois d'un four l'est de l'intérieur, et, en conséquence, serait-il possible de le nettoyer?

אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: תַּנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲוָה – נֶעְבֵּיד דְּחֶרֶס, דְּהֶסֵּיקוֹ מִבְּפָנִים הוּא!

La Guemara répond: La raison pour laquelle le four doit être façonné en métal est parce qu'il y a les deux pains, c'est-à-dire l'offrande publique à Chavouot de deux pains de blé nouveau, et les pains de proposition, c'est-à-dire le pain cuit chaque semaine sous une forme spéciale et exposé pendant une semaine entière sur la table du Sanctuaire, dont la cuisson se fait au four, et dont la sanctification a également lieu au four. Parce que ces offrandes ne sont pas pétries dans un récipient de service, elles ne sont sanctifiées qu'en étant placées dans le four, et donc le four est un récipient de service; et nous ne fabriquons pas de vase de service en terre cuite.

דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים – דַּאֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וּקְדוּשָּׁתָן בְּתַנּוּר; הָוֵה לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת, וּכְלִי שָׁרֵת דְּחֶרֶס לָא עָבְדִינַן.

Rachi

אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו - הואיל ואית להו תקנתא בליבון הא אוקימנא דטעמא משום בלוע היא ולא אבישול קפיד קרא דנימא גזירת הכתוב היא ונהי דבמשכן כתיב ישבר לפי שלא היו (לו) קבועין להיות להם כבשונות לצרף כלי חרס אבל במקדש נהדרינהו לכבשונות שהיוצר צורפן בהם ויתלבנו:,אין עושים כבשונות בירושלים - משום קוטרא כדאמרינן בבבא קמא (דף פב:):

אשפתות - משברי כלי חרס:,בקלנבו - שם מקום שנקרא על שם עבודת כוכבים כדכתיב (ישעיהו מו) קרס נבו:

וקדושתן בתנור - שאין נעשין בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן כדאמרינן בפרק שתי הלחם (מנחות צה:) לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים דתנור מקדש להו:

Tossafot

אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו - תימה מאי קשיא ליה הא טעמא דשבירה לאו משום בליעה הויא אלא גזירת הכתוב אי סבירא ליה דתלאו באויר תנור טעון שבירה אע"ג דליכא אלא בישול בלא בלוע ור"ת היה אומר דכשהוסקו נעשו ככלים חדשים תדע דאמרינן בכולה הש"ס (פסחים ל: ע"ז לג:) התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואמאי הרי יוצא מידי דופיו ע"י החזרת כבשן אלא ודאי כשהוסקו נעשו ככלים חדשים וחשיבי כלים אחרים דפנים חדשות באו לכאן ואע"ג [דלגבי] טומאה כלי חרס טעון שבירה ואמרינן (כלים פ"ה מ"ז) תנור חולקו לשלשה כדכתיב תנור וכירים יותץ ולא אמרינן אמאי יותץ והלא כשמסיקו לאפות בו זו היא טהרתו דחשיב ככלי אחר וכן תנור שהסיקו בקליפי ערלה דאמרינן (פסחים דף כו:) חדש יותץ אמאי לא דמי כלי חרס לתנור דכיון דתנור תשמישו ע"י היסק לא חשיב פנים חדשות ושמא אף בתנור אם היה מסיקו בפנים ובחוץ כעין תחילת עשייתו כשהיוצר עושהו נותנו בכבשן אפשר שזה היה מועיל מיהו קשה מהא דאמרי' בסוטה פרק היה מביא (סוטה דף טו:) גבי פיילי של חרס חדשה (וגבי כלי חרס של מצורע) אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו אבל נתאכמו פסולין מ"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה בעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו מהו מי אמרינן כיון דאידחו אידחו או דלמא כיון דהדור הדור ולא פשיט מינה מידי ומאי תיבעי ליה הא אמרינן פנים חדשות באו לכאן וככלי חרס [חדש] דמי ושפיר הוי האי כלי דומיא דמים שלא נשתנו ועוד קשה הא אפי' בחולין קי"ל פסחים (דף ל:) התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם מנא לן דמחטאת ליכא למילף דהתם גזירת הכתוב כדפירש אם תמצא לומר דבישול בלא בלוע טעון שבירה ונראה לפרש דמאחר שהתיר הכתוב כלי נחשת במריקה ושטיפה ובכלי חרס לא התיר ש"מ דטעם משום בליעה הוא דזה יוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא מידי דופיו ובישול בלא בלוע טעון שבירה בזה סברא לומר לפי שהחמיר בו הכתוב לחושבו כבלוע ודוקא בהגעלה אינו יוצא מידי דופיו אבל בהחזרת כבשונות יוצא וא"ת למה הצריך הכתוב שבירה דלא שייך למימר על הכתוב דלמא חייס ולא שאין עושין כבשונות בירושלים ויש לומר חידוש הוא שהתירו הכתוב בשבירה דהוה אמינא דלא מהניא שבירה כיון דעדיין טעם חטאת בחרס דצריך שיהא הטעם בטל מן העולם כמו בכלי נחשת שעשו בו מריקה ושטיפה אבל הא פשיטא דכ"ש החזרת כבשונות דמהניא טפי ולא כספרים דגרסי הכא קדירות של מקדש אמאי אמר רחמנא ישברו ליהדרו לכבשונות דמשמע דפריך אקרא מדקאמר אמאי אמר רחמנא:

הכי גרסינן כיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור - תימה דשבק מנחת מאפה דכתיב בה תנור בהדיא (ויקרא ב) וכי תימא משום דר"ש לא בעי הקדש בתנור כדדריש בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) מדכתיב תנור תנור ב' פעמים אלא שיהא הקדישן לשם תנור א"כ שתי הלחם ולחם הפנים נמי ר"ש לא מפליג כדמוכח התם ודייק לה מדתנן בפרק שתי הלחם (מנחות צה:) ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבי פאגי ויש לומר דלא נקט מנחת מאפה משום דהיא גופה לא ידעינן לרבנן דר"ש אלא משתי הלחם ולחם הפנימית שהן גמרא כדאמר בריש שתי הלחם (מנחות צו.) דרבי יהודה ור"ש בגמרא פליגי:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Zevachim 96a

100%

זבחים צ״ו אמַסֶּכֶת זְבָחִים