Mishna 1
MISHNA : Toute offrande plus fréquente qu’une autre précède l’autre offrande. Les offrandes quotidiennes précèdent donc les offrandes supplémentaires, qui ne sont sacrifiées qu'à certains jours. Lorsque le Chabbat et la Nouvelle Lune coïncident, les offrandes supplémentaires du Chabbat précèdent les offrandes supplémentaires de la Nouvelle Lune. De même, les offrandes supplémentaires de la Nouvelle Lune précèdent les offrandes supplémentaires du Nouvel An. La Michna cite la source du principe selon lequel le fréquent précède le moins fréquent: Comme il est dit à propos des offrandes supplémentaires du premier jour de Pâque: « Outre l'holocauste du matin, qui est l'holocauste quotidien, vous offrirez celles-ci » (Nombres 28: 23). Le verset indique que l'offrande quotidienne est sacrifiée en premier, puis les offrandes supplémentaires sont sacrifiées.
מַתְנִי׳ כׇּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ – קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. הַתְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין. מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ. מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה״.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande: D'où tirons-nous le principe selon lequel le fréquent précède le moins fréquent? La Guemara exprime sa perplexité face à cette question: d’où tirons-nous cela? Il faut dire que la raison est exposée dans la Michna, qui dit qu'elle est dérivée du verset: « Outre l'holocauste du matin ». La Guemara explique: Si ce verset est la seule source, on pourrait affirmer que ce sont peut-être seulement les offrandes quotidiennes qui précèdent les offrandes supplémentaires, car elles sont beaucoup plus fréquentes, car elles sont sacrifiées quotidiennement. En ce qui concerne la préséance d’une offre supplémentaire relativement fréquente sur une offre supplémentaire relativement moins fréquente, la question se pose: d’où tirons-nous cela?
גְּמָ׳ מְנָא לַן? מְנָא לַן?! כִּדְקָאָמַר טַעְמָא: ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״! דִּילְמָא תְּמִידִין הֵן דְּקָדְמִי לְמוּסָפִין – מִשּׁוּם דִּתְדִירִי; מוּסָפִין לְמוּסָפִין מְנָא לַן?
Rabbi Iléa dit que cela découle du fait que le verset déclare à propos des offrandes supplémentaires de la Pâque: « Vous offrirez comme celles-ci chaque jour, pendant sept jours » (Nombres 28: 24). Ce verset, qui suit immédiatement celui cité précédemment, indique que le principe qui régit ces offrandes supplémentaires sera comme le principe régissant ces offrandes quotidiennes et ces offrandes supplémentaires mentionnées précédemment, c'est-à-dire que la plus fréquente précède la moins fréquente.
אָמַר רַבִּי אִילְעָא, דְּאָמַר קְרָא: ״כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים״ – אֵלֶּה כָּאֵלֶּה.
La Guemara défie: Mais ce verset est nécessaire pour enseigner sa propre halakha, à savoir que les offrandes supplémentaires du premier jour de Pâque se reproduisent chaque jour de Pâque. La Guemara répond: Si oui, que le verset écrive: Vous les offrirez quotidiennement. Puisque la Torah écrit: « Comme ceux-ci », la halakha selon laquelle ces offrandes supplémentaires sont apportées chaque jour de Pâque et le principe concernant la préséance peuvent être dérivés de ce verset.
וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, נִיכְתּוֹב: ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם״.
La Guemara rejette cette suggestion: Si le verset avait écrit seulement: Vous les offrirez quotidiennement pendant les sept jours, je dirais que ces offrandes mentionnées dans le verset précédent sont sacrifiées au total, sur les sept jours. C’est pourquoi la Torah écrit: « Comme ceux-ci », pour enseigner qu’ils sont tous sacrifiés chaque jour. La Guemara répond: Cette interprétation n'est pas possible, car la phrase: « Vous offrirez quotidiennement » est écrite dans le verset, ce qui indique que ces offrandes sont sacrifiées chacun des sept jours.
אִי כְּתַב ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים״, הֲוָה אָמֵינָא: אֵלֶּה לְשִׁבְעַת הַיָּמִים (אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא)! ״לַיּוֹם״ כְּתִיב.
Les défis de la GUEMARA: Et pourtant, on peut dire que ces offrandes spécifiques sont requises pour le premier jour; mais pour les autres jours, je ne sais combien d'offrandes il faudra sacrifier. Par conséquent, le terme « comme ceux-ci » est nécessaire pour enseigner cela, et ne peut pas être utilisé pour le principe selon lequel des offrandes supplémentaires relativement fréquentes précèdent des offrandes supplémentaires relativement moins fréquentes. La Guemara répond: Cette interprétation n’est pas non plus possible, comme le dit le verset: « Tu offriras [ta’asu] », indiquant que tous les rites sacrificiels [asiyyot] de tous les jours de Pâque doivent être égaux. Le terme « comme ceux-ci » est donc en fait superflu et peut être cité comme la source du principe de préséance.
וְאַכַּתִּי אֵימָא: אֵלֶּה לַיּוֹם, אֲבָל שְׁאָר יוֹמֵי לָא יָדַעְנָא כַּמָּה! אָמַר קְרָא ״תַּעֲשׂוּ״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל הָעֲשִׂיּוֹת שָׁווֹת.
Abaye a dit: L'application du principe de préséance à toutes les offrandes fréquentes peut être dérivée du verset lui-même, cité dans la mishna. La raison en est que si c'est le cas, et que seule l'offrande quotidienne précède les offrandes moins fréquentes, que le verset dise simplement: « Outre l'holocauste du matin », et reste silencieux sur le reste du verset. Pourquoi ai-je besoin de la phrase supplémentaire: « Qui est pour l’holocauste quotidien »? Cela sert à dire que cette offrande plus fréquente, c'est-à-dire toute offrande plus fréquente, doit précéder toute offrande moins fréquente.
אַבָּיֵי אָמַר מִגּוּפַהּ דִּקְרָא: אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״ וְתִישְׁתּוֹק, ״אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד״ לְמָה לִי? לְמֵימַר דְּהָךְ דִּתְדִירָא תִּיקְדּוֹם.
Mishna 2
MISHNA : Toute offrande plus sacrée qu’une autre précède l’autre offrande. La Michna précise: S'il y a du sang d'une offrande pour le péché et du sang d'un holocauste à présenter, le sang de l'offrande pour le péché précède le sang de l'holocauste car il effectue l'acceptation, c'est-à-dire l'expiation, pour les transgressions graves punies par karet. De même, s'il y a des membres d'un holocauste et des portions d'un sacrifice pour le péché à brûler sur l'autel, l'incendie des membres de l'holocauste précède les portions du sacrifice pour le péché, car l'holocauste est entièrement brûlé dans les flammes de l'autel, alors qu'une partie seulement du sacrifice pour le péché est brûlée.
מַתְנִי׳ כׇּל הַמְקוּדָּשׁ מֵחֲבֵירוֹ – קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ. דַּם הַחַטָּאת קוֹדֵם לְדַם הָעוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵיבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵימוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כָּלִיל לָאִישִּׁים.
De même, bien que les deux effectuent l'expiation, une offrande pour le péché précède une offrande de culpabilité en raison du fait que son sang est placé sur les quatre coins de l'autel et que les restes de son sang sont versés sur la base de l'autel, alors que le sang de l'offrande de culpabilité n'est aspergé que sur deux coins de l'autel. Une offrande de culpabilité précède une offrande de remerciement et le bélier du naziréen car il s’agit d’une offrande de l’ordre le plus sacré, et les autres sont des offrandes de moindre sainteté. L'offrande de remerciement et le bélier du naziréen précèdent l'offrande de paix car ils sont consommés pendant un jour, comme les offrandes de l'ordre le plus sacré, tandis que l'offrande de paix est mangée pendant deux jours, et l'offrande de remerciement et le bélier du naziréen nécessitent d'être apportés avec eux, quatre types avec l'offrande de remerciement et deux types avec le bélier du naziréen.
חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִיתָּן לְאַרְבַּע קְרָנוֹת עַל הַיְסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִים לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִין לֶחֶם.
Le sacrifice de l'offrande de paix précède le sacrifice du premier-né en raison du fait que l'offrande de paix nécessite de déposer le sang sur l'autel, sous forme de deux placements qui sont quatre, et de poser les mains sur la tête de l'offrande, et des libations, et des mouvements de la poitrine et de la cuisse par le prêtre et le propriétaire; dont aucun n’est requis pour l’offrande du premier-né. L'offrande du premier-né précède l'offrande de la dîme des animaux, car elle est sanctifiée dès le sein maternel, c'est-à-dire que, contrairement à l'offrande de la dîme des animaux, elle ne nécessite pas de consécration et elle est mangée par les prêtres, alors que chacun peut participer à l'offrande de la dîme des animaux.
הַשְּׁלָמִים קוֹדְמִין לַבְּכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע [וּסְמִיכָה] וּנְסָכִים, וּתְנוּפוֹת חָזֶה וָשׁוֹק. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
L’offrande de la dîme des animaux précède celle des oiseaux car elle nécessite un abattage, alors que la nuque de l’oiseau est pincée; et il y a deux éléments de l'offrande de dîme animale qui ont le statut d'offrandes de l'ordre le plus sacré: son sang qui est présenté sur l'autel et ses portions qui sont brûlées sur l'autel, alors qu'en ce qui concerne les offrandes d'oiseaux, seul le sang est présenté sur l'autel. Les offrandes d'oiseaux précèdent les offrandes de repas car ce sont des types dont le sang est présenté et l'expiation est effectuée par le sang. L'offrande de repas d'un pécheur précède une offrande de repas volontaire car elle vient expier un péché. Pour la même raison, le sacrifice de l'oiseau en sacrifice pour le péché précède le sacrifice de l'oiseau en holocauste, et de même, en ce qui concerne sa consécration, le sacrifice pour le péché a préséance.
הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח, וְיֵשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים – דָּמוּ וְאֵימוּרָיו. הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף, וְכֵן בְּהֶקְדֵּישָׁהּ.
Rachi
מתני' כל התדיר - שבת תדירה מר"ח וכן כולם:,מלבד עולת הבקר - העשויה כבר משמע אלמא תמידין קדמי למוספין:
גמ' משום דתדירי - דתמיד בכל יום הילכך חשיב תדירתא דידיה:
כאלה תעשו וגו' - בתר ההוא קרא דמלבד עולת הבקר תעשו את אלה כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך כאלה של מעלה כשם שהתדיר קודם כך סדר המוספין שאם יום שיש ב' מוספין כגון בשבת שבתוך הרגל יהא התדיר קודם:
לגופיה - להטעין מוסף לז' הימים דמקרא קמא יום ראשון הוא דנפקא לן:
אי כתב אלה כו' - לשון קושיא הוא:,אלה לשבעת הימים - אותן שבעה כבשים האמורין בענין יתחלקו לשבעת הימים:
אלה ליום - ליום ראשון והדר כתיב ז' ימים אשה ריח ניחוח לה' ולא ידענא כמה להכי איצטריך כאלה דעל כרחך מהשתא תוקים תעשו ליום אשאר יומי:
מגופיה דקרא - דמלבד עולת הבקר שמעי' דמוספין תדירין יקדמו:,אשר לעולת התמיד ל"ל - פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד היא אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו דמשום היא גופא ל"ל לפרושי טעמא:
מתני' כל המקודש מחבירו - שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו:,דם חטאת קודם לדם העולה - אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק:,שהוא מרצה - מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול:,איברי עולה קודמין - בהקטרתן לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן:,מפני שהוא כולה כליל - וצד ריבוי קדושה הוא זה למזבח:
על ד' קרנות - ואשם ב' מתנות שהן ד' ולא על הקרנות:,ועל היסוד - שפיכת שירים ובאשם לא מצינו שנאמרו:,מתן ארבע - ב' מתנות שהן ד' ובכור אינו אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות (מנחות דף צ:) כל הקרבנות כו':
מפני שהוא מין זבח - זביחת סכין ועוף במליקה וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה שכל הקרבנות באין מהן:,ויש בו קדשי קדשים - לחלק גבוה ב' דברים דמו (ואיבריו) ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל:,שהן מיני דמים - כפרתן מרובה:,שהוא בא על חטא - והיינו קדושתו דמכפרת:,חטאת העוף קודמת לעולת העוף - מקראי נפקא לן בגמרא:,וכן בהקדישה - כשהוא מפרש את קינו קורא שם לחטאת תחילה:
Tossafot
מתני' כל התדיר. שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד - תימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח:) אמרינן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי מהכא וכי תימא דההוא לנדרים ונדבות והאי למוספין דמוספין קבוע להם זמן ונדרים ונדבות אפשר בכל יום ותדיר הא בפרק התכלת (מנחות דף מט.) מייתי בהדיא קרא דהעולה אמתני' דהתמידין אין מעכבין את המוספין דקאמר ה"ד אי דאית ליה [ולקדם] והתניא מנין שלא יהא דבר כו' ועוד קשה טפי בסוף הגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) דריש מדכתיב מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבוקר מכלל דמוספין ברישא והתניא מנין שלא יהא דבר כו' הוה ליה למיפרך ממתני' דהכא דאדרבה דדריש מדכתיב מלבד עולת הבוקר מכלל דתמידין קודמין וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא דהכא לציבור שאין להם תמידים ומוספין אלא כדי אחד מהם דמתני' לאו בכי האי גוונא איירי דומיא דסיפא דקתני דם חטאת קודם לדם עולה וליכא למימר דחד למצוה וחד לעכב דעיכובא ליכא כדאמר בפ' התכלת (מנחות דף מט.) וי"ל דהעולה עולה ראשונה להקדמת הקטרה דבהקטרה איירי וקרא דהכא להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשייה דדם [איירי] והשתא ניחא דמייתי דרבא בפרק התכלת (שם) למימר דאפי' בהקטרה דלא תנן תמיד של שחר קודם א"נ משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אתיא טפי מן משנה והשתא ניחא דלא מייתי בהגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) ממתני' לאוכוחי על מלבד איל הכפורים דלא הוי כסף ברישא דלעולם כסף ברישא כיון דכתיב כסף קודם ואחר כך איל אבל הכא איירי בעשיית הדם וה"ק קרא מלבד עולת הבוקר שעשיתם כבר עבודת הדם תעשו את אלה אבל הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד עולת הבוקר תהיה קודם התמיד דכולהו קראי דקמיה בהקטרה משתעי דהא כתיב בהו אשה ריח ולהכי איצטריך לאתויי מהעולה דאע"ג דהקטרת דמוספין כתיבי מקמי עולת הבקר הקטרת תמיד קודמת להן ה"נ הכא אע"ג דכסף כתיב מקמי מלבד איל הכיפורים יכול להיות דאיל קודם מיהו קשה דקראי דקמי מלבד עולת הבוקר בעבודת דם [נמי] איירי כדכתיב לעיל מיניה ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם וכפרה בדם היא ועוד אמאי לא גמרינן הקטרה ודם מהדדי ומפרש ה"ר חיים דקרא דהעולה איצטריך לחביתין דמכל התדיר לא אתי דבכל יום איתנהו כתמיד וכן מוכח ביומא בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לד.) דקאמר איברים קודמין למנחה דתניא מנין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא כו' ובמנחת חביתים איירי דאי במנחת נסכים תיפוק לי מדכתיב עולה ומנחה וקרא דהכא איצטריך ללמד על כל התדירין שקודמין מיהו אין מרויח כלל בזה יותר משאם נאמר דאיצטריך העולה לנדרים ונדבות ויש לתמוה אמאי לא נפקא לן דתמידים קודמין למוספין מדכתיב בתמיד בבקר ויוקדם דבר שנאמר בו בבוקר למוסף שכתב בו ביום דמשמע בעיצומו של יום כדדרשינן [התם] (ג"ז שם) ביום לאחר ואמרינן נמי (פסחים דף נח.) מוספין בשש ואז אינו בקר והיינו יכולין לדחוק ולומר דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת תמיד עד אחר הקטרת המוסף כדמשמע בהגוזל קמא (ב"ק ד' קיא.) מדכתיב מלבד ותעשה בבוקר הוה מוקמינא לעבודת הדם אבל עדיין קשה כיון דכתיב העולה לאפוקי מההיא סברא ל"ל קרא דמלבד לאשמועי' דתמידין קודמין למוספין לעבודת הדם תיפוק ליה מדכתיב בתמיד בבוקר ובמוספין ביום:
מנא לן כדקתני טעמא - הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא קמייתא דמגילה (דף ב.) קשה דקאמר מנ"ל כדבעינן למימר קמן חכמים הקילו כו' ומה בכך אטו מש"ה לית ליה למיבעי מנ"ל מאחר שאותו הטעם אינו מפורש במשנה:
אשם קודם לתודה ואיל נזיר מפני שהוא קדשי קדשים - הא דלא קאמר טעמא מפני שהוא מרצה משום דאיכא אשם נזיר ואשם מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדאמר בפ"ק דמנחות (ד' ד:) ומיהו גבי חטאת קאמר טעמא דמרצה אע"ג דאיכא נמי חטאת נזיר וחטאת מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדקאמר לעיל בפ"ק (זבחים דף ט:) הני עולות נינהו ויש לומר דלא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשין דטעונין לחם כדאמר בגמ':
מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח - ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל כך פירש בקונטרס והאי טעמא ניחא בדם אבל אימורי מעשר דקדמי לעולת העוף מאי טעמא דאכולה מילתא קאמר דקודמים כדמוכח בגמרא ושמא באימורין סגי בטעמא דמין זבח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.