Guémara
Et par la suite le verset exclu, je dis la déclaration suivante concernant ce qu'il faut inclure et ce qu'il faut exclure: j'inclurai ceux dont la disqualification était dans la sainteté, c'est-à-dire au cours du service du Temple, et je déciderai que s'ils montent, ils ne descendront pas, et j'exclureai ceux dont la disqualification n'était pas dans la sainteté, et je déciderai que s'ils montent, ils descendront.
הַכָּתוּב וּמִיעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקּוֹדֶשׁ.
Et quant à Rabbi Yehouda, qui n'est pas d'accord avec Rabbi Shimon et ne considère pas qu'il est permis que les objets dont la disqualification s'est produite dans le caractère sacré restent sur l'autel, mais convient cependant que les objets énumérés au début de la mishna, tels que les portions sacrificielles laissées pendant la nuit, ne doivent pas descendre, il le tire de ici, comme il est enseigné dans une baraïta: Pour quelle raison les Sages nous ont-ils dit que dans le cas du sang laissé pendant la nuit, il est bon, c'est-à-dire si le sang de une offrande avait été laissée pendant la nuit et a ensuite été déposée sur l'autel, elle n'est pas retirée?
וְרַבִּי יְהוּדָה מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ לָן בַּדָּם כָּשֵׁר –
Il en est de même pour la halakha dans le cas des portions sacrificielles qui, si elles sont laissées pendant la nuit, sont bonnes. D’où vient-il que les portions sacrificielles laissées pendant la nuit soient bonnes? Il en est de même de la halakha pour la viande qui, si elle est laissée toute la nuit, est bonne, car la viande d'une offrande de paix peut être consommée pendant deux jours et une nuit.
שֶׁהֲרֵי לָן כָּשֵׁר בָּאֵימוּרִין. לָן בָּאֵימוּרִין כָּשֵׁר – שֶׁהֲרֵי לָן כָּשֵׁר בַּבָּשָׂר.
D’où vient-il que si une offrande qui sort de la cour du Temple est ensuite placée sur l’autel, elle n’en est pas retirée? Ceci est dérivé d'une comparaison, puisqu'une offrande qui quitte son espace est adaptée au cas d'une offrande apportée sur un autel privé, car la notion même du sacrifice sur un tel autel est qu'il peut être accompli n'importe où.
יוֹצֵא – שֶׁהַיּוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה.
D’où vient-il que si une offrande devenue rituellement impure est déposée sur l’autel, elle n’en est pas retirée? Cela découle d'une comparaison, puisqu'il est permis d'offrir une offrande impure dans le cas de rites communautaires, c'est-à-dire d'offrandes communautaires. En cas de nécessité, les offrandes communes peuvent être sacrifiées même si elles sont rituellement impures.
טָמֵא – הוֹאִיל וְהוּתַּר לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר.
D'où vient-il que si une offrande qui a été disqualifiée en raison de l'intention du prêtre qui l'a égorgée de la consommer au-delà du temps désigné [piggul] a été placée sur l'autel, elle n'est pas retirée? Ceci est dérivé par comparaison, puisque l'aspersion de son sang entraîne l'acceptation de son statut de piggul. Le statut de piggul ne prend effet que si les rites sacrificiels impliquant cette offrande ont été accomplis correctement. Cela indique qu’il a toujours le statut d’offrande et qu’il n’est donc pas retiré de l’autel.
חוּץ לִזְמַנּוֹ – הוֹאִיל וּמְרַצֶּה לְפִיגּוּלוֹ.
D'où vient-il que si une offrande qui a été disqualifiée en raison de l'intention du prêtre qui l'a égorgée de la consommer en dehors de l'espace désigné a été placée sur l'autel, elle n'est pas retirée? Ceci est dérivé par comparaison, puisqu'il est juxtaposé à une offrande qui a été abattue avec l'intention de la consommer au-delà de l'heure prévue.
חוּץ לִמְקוֹמוֹ – הוֹאִיל וְאִיתַּקַּשׁ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ.
D'où vient-il que si une offrande que les gens impropres à accomplir le service du Temple ont recueillie puis aspergée de son sang a été placée sur l'autel, elle n'est pas retirée? Cela découle de la halakha de ces prêtres qui sont généralement disqualifiés parce qu'ils sont impurs, mais qui sont pourtant aptes à accomplir les rites communautaires, c'est-à-dire à sacrifier les offrandes communes, dans le cas où tous les prêtres ou la majorité du peuple juif sont impurs.
שֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ – בְּהָנָךְ פְּסוּלֵי דַּחֲזוֹ לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר.
La Guemara remet en question les dérivations de la baraïta: Mais peut-on déduire la halakha d'une matière qui n'est pas bonne, c'est-à-dire les portions sacrificielles qui sont disqualifiées parce qu'elles ont été laissées pendant la nuit, de la halakha d'une matière qui est bonne, c'est-à-dire l'offrande de paix, qui est autorisée à manger pendant deux jours et une nuit? De même, comment la baraïta peut-elle déduire la halakha de la chair qui a été retirée de la cour du Temple de la halakha d'un autel privé, qui n'est entouré d'aucune zone halakhique?
וְכִי דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁרוֹ, מִדָּבָר שֶׁבְּהֶכְשֵׁרוֹ?!
La Guemara répond: Le tanna s'est appuyé sur le verset: « Ordonnez à Aaron et à ses fils, en disant: Voici la loi de l'holocauste: c'est l'holocauste sur le bûcher sur l'autel toute la nuit jusqu'au matin; et le feu de l'autel y restera allumé » (Lévitique 6: 2), ce qui a amplifié l'application de la halakha énoncée dans le verset, enseignant que de nombreux types d'offrandes disqualifiées peuvent être laissées sur l'autel. Les dérivations écrites dans la baraïta ne sont que de simples supports pour ces deux halakhot. Les explications citées dans la baraïta pour inclure ces disqualifications sont mentionnées uniquement pour clarifier pourquoi le rabbin Yehuda ne les exclut pas sur la base des termes « ceci », « cela » et « cela ».
תָּנָּא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ.
§ Concernant une offrande qui a été abattue la nuit et qui, selon Rabbi Yehouda, doit descendre de l'autel même si elle est montée, Rabbi Yohanan dit: Celui qui abat un animal sacrificiel la nuit dans la cour du Temple, puis l'offre sur un autel à l'extérieur de la cour du Temple, est passible de recevoir du karet, qui est le châtiment de celui qui sacrifie une offrande en dehors de la cour du Temple. Bien que l'on soit normalement tenu de sacrifier une offrande à l'extérieur de la cour du Temple uniquement si elle était apte à être offerte sur l'autel à l'intérieur du Temple, et qu'un animal abattu la nuit est disqualifié et doit descendre de l'autel selon Rabbi Yehouda,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בַּלַּיְלָה בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ – חַיָּיב,
Rachi
ור' יהודה מייתי לה - לשאר פסולין מהכא:,לן בדם כשר - שאם עלה לא ירד:
שהרי לן כשר באימורין - שאם עלו לא ירדו:,שהרי לן כשר בבשר - כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים:
יוצא כו' - וביוצא דאימורי עולה ואימורי קדשים אבל יוצא דדם פוסל רבי יהודה דנפקי לה תלתא פסולי מתלתא מיעוטי ומסתברא למעוטי יוצא דדם מדנשחט חוץ לזמנו דאשכחן ליה ריצוי אפילו בפנים שמרצה לפיגולו ליענש כרת:
דחזו לעבודת ציבור - כגון טמא:
דבר שלא בהכשירו - כגון לן באימורין:,מדבר שבהכשירו - לן בבשר ויוצא דמקדש מיוצא דבמה שאין שם מחיצה:
סמיך ליה - לאסמכתא למילתיה:
השוחט בהמה בלילה בפנים - והעלה אותה בחוץ חייב משום מעלה בחוץ ואפילו לר' יהודה דאמר אם עלתה בפנים תרד ולא מיבעיא הנך דאם עלו לא ירדו דחייב על העלאתן בחוץ כדאמרינן בפ' השוחט (לקמן זבחים דף קיא:) דהא מתקבלין בפנים אלא אפילו הך לר' יהודה חייב:
Tossafot
ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש - בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מא.) משמע דלא איצטריך האי קרא לנפסלו כשהן חולין אלא לנפסלו לאחר שהוקדשו והשתא רובע ונרבע דיאסרו ניחא אבל מוקצה ונעבד קשה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וי"ל דאיירי בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הוא וכן מפרש בפרק בתרא (לקמן זבחים דף קיד.) וא"ת אתנן ומחיר אי לאחר שהוקדשו נתן לזונה ובקדשים קלים כרבי יוסי הגלילי הא לא הוי אתנן כדדרשינן בשלהי כל האסורין (תמורה דף ל:) לכל נדר פרט לנדור וי"ל בבהמת קדשים מעוברת ונתן לה העובר וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושים לאחר שיצאו לאויר העולם ומ"מ הוי כלאחר שהוקדש כיון דקדיש אגב אימיה וכן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיד.) קרי ליה ראוי לפתח אהל מועד אע"ג דהוי חולין עד שעת יציאתו וכלאים ויוצא דופן בולדות קדשים והתם בפ' יוצא דופן (נדה דף מא.) פי' בקונטרס דל"ג בהווייתן הן קדושים ולפי מה שפירשתי ניחא וע"כ הא שמעינן לר"ש בסוף דם שחיטה (כריתות דף כג:) דקסבר בהווייתן הן קדושים מה אמר דאם עלו ירדו וגם משום הך דאתנן ומחיר דשמעתין דלא משכחת לה אלא בולדות קדשים ובהווייתן הן קדושים אבל קשה כלאים ויוצא דופן היכי משכחת לה דקדושים הוולדות דכיון דלא חזו להקרבה וגם קסבר בהווייתן קדושים לא חל על וולדות קדושה כלל כדתנן פרק כיצד מערימין (תמורה דף כד:) רשב"ג אומר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה [חלה] עליהן וקסבר בהוייתן [הן] קדושים ולא חלה אפילו קדושת דמים וי"ל דמקדישן בבטן קדושת הפה וקשה על ר"ש דסבר בהוייתן ממתני' דסוף תמורה (דף לג:) אלו הנקברין קדשים שהפילו ובלאו הכי קשה מבשר בחלב דתני בהדייהו דמשמע דלא פליג עלייהו ר"ש אלא על חולין שנשחטו בעזרה ואילו קדשים שהפילו אין קדושה חלה עליהן כיון דסבר בהוייתן קדושים כמו טומטום ואדרוגינוס וגם. בשר בחלב אמר ר"ש דמותר בהנאה בפ"ק דבכורות (דף י.) א"כ אמאי הוו בקבורה וצ"ל דפליג עלייהו ר"ש ולא ליהוו בקבורה א"נ בקדשים שהפילו מודה דבקבורה דקדושין משום דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה להכי לא דמו לטומטום ואנדרוגינוס והכי צריך לפרש שילהי בהמה המקשה (חולין דף עז.) גבי הפילה שליא במוקדשים תקבר ומפרש טעמא משום דרובא בר הקדש הוא וקשיא לר"ת אי סבר וולדות קדשים ממעי אמן קדושין אפילו כולן קדושין ואי סבר בהוייתן קדושין אין חלה קדושה על שום דבר דלא חזי להקרבה כדאמר רשב"ג גבי טומטום ואנדרוגינוס אלא י"ל דנפלים עדיפי כיון דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה וחל עלייהו קדושה והיינו [דאמר] התם רובא בר מקדש לאפוקי טומטום ואנדרוגינוס:
הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה - יוצא דאברי עולה ואימורין קאמר אבל יוצא דדם פסיל ר' יהודה וא"ת מהאי טעמא נמי ליתכשר יוצא דדם וי"ל דהכשר דם חמור ולא ילפינן מבמה אם לא נמצא לו הכשר בפנים ועוד י"ל דבבמה הוי בהכשרו ואע"ג דבאימורין ילפינן שלא בהכשרו מבהכשרו ע"י ריבוי תורת מיהו בדם המתיר לא ילפינן כדפירשנו לעיל בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נא. ד"ה מפני) דדייק דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב מדילפינן לן דמה מלן דאימורין ולן דאימורין מלן דבשר ואמאי נילף דם שנפסל בשקיעת החמה מאימורין דכשרין דלא מיפסלי אלא בעמוד השחר וכ"ת משום דלן בדם אחר עמוד השחר לא מצי גמר מאימורין מה בכך הא לא מצינו פסול עמוד השחר בדם כלל ועוד כיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד אין חילוק בין שקיעת החמה לעמוד השחר דאי לא תימא הכי לן בדם שתי לינות מנין הא אין כיוצא בו בבשר אלא ודאי לא גמרינן דם מהכשרו ולהכי חשיב ליה בנין אב מבנין אב דלא מצי למילף אלא מלן דעמוד השחר דאימורין ולהכי נמי לא כייל להו דילמא לן בדם ובאימורין כשר שהרי לן כשר בבשר ולכך נמי אצטריך למימר חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו דלא מצי למימר הואיל וכשר בבמה וכן קבלו פסולין לא מכשר אלא בהנך דחזו לעבודת ציבור אבל זר לא אף על גב דכשר בבמה ומיהו אשכחן דילפינן מהכשרו בדם מדם כגון ניתנין למעלה ולמטה לפי שכל אחד כשר בחבירו וגם לא הוצרך כאן לפרש הטעם לפי שהוא פשוט ושלא לשמו דפסח וחטאת שכשר בשאר קרבנות ומיהו קשה דלעיל בפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) גבי זר וסכין מטמאין בבית הבליעה פריך דנילף זר מבמה דתניא מנין ליוצא כו' ומאי קושיא הא האי תנא גופיה לא יליף כדפי' דמוקי בחזו לעבודת צבור ולא גמרי נמי דם מבמה ועוד הא דמכשר התם מליקת שמאל משום דאשכחן ליה הכשירא ביוה"כ הא לא ילפינן מבהכשרו וכן לינה מאברים ופדרים הא רבי יהודה פסיל ליה הכא וי"ל דלעיל פירשתי דההיא סוגיא כר"ש וכולה מתני' דהתם דמפלגא לענין בליעה לענין בין פסולו בקדש כר"ש דהכא דבריש מעילה מדמי בית הבליעה ואם עלה לא ירד להדדי וה"ק נילף מבמה לר"ש כי היכי דגמר בברייתא פסול דאימורים לרבי יהודה ומיהו לא לגמרי אתיא כר"ש מדפסלה מליקת שמאל ור"ש מכשר לה לפי גירסת ר"ת דלעיל בפרק שני (זבחים דף כד:) דגריס והא תנן מלק בשמאל כו' א"נ י"ל דלרבי יהודה לא יעמיד המיעוטין בעוף מיהו לעיל (זבחים דף פג:) פסלינן בעוף טפי מבהמה גבי פלוגתא דרבי יוסי הגלילי ור"ע דמה כבשים ראוים כו' ומיהו קשה לרבי יהודה יצא דמה ליתכשר דנילף מיוצא דאימורים ואימורים מבמה כמו לן דדם מאימורים ולן דאימורים מבשר א"נ יצא דאימורים מבשר שלמים דכשרים חוץ לקלעים וממילא שמעת חוץ לירושלים דאין חילוק בין חד פסולא לתרי פסולי כדפירשנו והא דנקט הכא קרא מבמה ניחא לאשכוחי הכשירא ביוצא דאימורין גופייהו אבל גבי לן דגמר מבשר לא הוה מצי לאשכוחי באימורין לן בבמה דכשר דהא תנן בפ' בתרא (לקמן זבחים דף קיג.) הזמן הנותר והטמא שוין בזה ובזה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.