Guémara
Et si vous dites qu'ici aussi, la Michna parle d'un cas où la mesure de quatre placements a été mélangée précisément à la quantité d'un placement, et donc le prêtre a certainement placé du sang des deux offrandes, si oui, comment expliquer la clause de la Michna qui dit: Rabbi Yehoshoua a dit à Rabbi Eliezer: Selon votre avis, le prêtre ne viole-t-il pas l'interdiction de: Ne pas ajouter? D'où vient la violation de: Ne pas ajouter, ici? Après tout, le prêtre ne place que la mesure d'un placement parmi l'offrande qui nécessite un placement.
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בְּנִתְעָרֵב בְּאַחַת; אִי הָכִי, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף – הָכָא בַּל תּוֹסִיף מֵהֵיכָא?
Rava dit plutôt: Le rabbin Eliezer et les rabbins ne sont pas en désaccord en ce qui concerne un cas de véritable mélange de sang. Lorsqu’ils ne sont pas d’accord, c’est à propos d’un cas de coupes de sang mélangées, et on ne sait pas quel sang se trouve dans quelle coupe. L'explication selon le rabbin Eliezer est qu'il est d'avis qu'on considère le sang qui n'a pas été placé correctement comme s'il s'agissait d'eau, et qu'il est donc permis de présenter le sang; alors que l'explication selon les rabbins est qu'ils ne sont pas d'avis qu'on considère le sang qui n'a pas été placé correctement comme s'il s'agissait d'eau, et par conséquent tout doit être versé dans l'égout de la cour du Temple.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: בְּבָלוּל לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּכוֹסוֹת; לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִית לֵיהּ רוֹאִין, לְרַבָּנַן לֵית לְהוּ רוֹאִין.
La Guemara demande: Et ne sont-ils pas en désaccord concernant le sang mélangé? Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta: Rabbi Yehouda a dit: Rabbi Eliezer et les rabbins n'étaient pas en désaccord dans le cas de sang d'une offrande pour le péché mélangé avec le sang d'un holocauste, que le mélange doit être sacrifié, ou dans le cas de sang propre à la présentation qui a été mélangé avec le sang d'un animal qui a copulé avec une personne, ou d'un animal qui a fait l'objet de bestialité, qu'il ne doit pas être sacrifié. La baraïta continue: Sur quel cas étaient-ils en désaccord? En ce qui concerne le sang d'un animal sans défaut qui a été mélangé avec le sang d'un animal sans défaut, comme le dit le rabbin Eliezer, il doit être sacrifié, que ce soit dans une caisse de sang mélangé ou dans une caisse de coupes mélangées, et les rabbins disent qu'il ne doit pas être sacrifié.
וּבְבָלוּל לָא פְּלִיגִי?! וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם עוֹלָה – שֶׁיִּקְרַב, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע – שֶׁלֹּא יִקְרַב. עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל דַּם תְּמִימָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם בַּעֲלַת מוּם – שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִקְרַב, בֵּין בְּבָלוּל בֵּין בְּכוֹסוֹת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִקְרַב.
La Guemara répond: Rabbi Yehouda, conformément à l'opinion de Rabbi Eliezer, c'est-à-dire lorsque Rabbi Yehouda enseigne l'opinion de Rabbi Eliezer, enseigne que le différend s'applique à la fois dans le cas de sang mélangé et dans le cas de coupes mélangées, mais les rabbins qui ont enseigné la mishna soutiennent que Rabbi Eliezer et les rabbins ne sont en désaccord que dans le cas de coupes mélangées.
רַבִּי יְהוּדָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתְנֵי בֵּין בְּבָלוּל בֵּין בְּכוֹסוֹת, וְרַבָּנַן בְּכוֹסוֹת פְּלִיגִי.
§ La Michna enseigne que si le sang d'un sacrifice pour le péché, qui doit être placé au-dessus de la ligne rouge, a été mélangé avec le sang d'un holocauste, qui doit être placé en dessous de la ligne, Rabbi Eliezer soutient que tout doit être placé au-dessus de la ligne rouge, et on considère le sang de l'holocauste placé là comme s'il s'agissait d'eau, et par la suite le prêtre placera le sang en dessous de la ligne rouge. En revanche, les rabbins décident que tout le sang doit être versé dans les égouts de la cour du Temple. A ce sujet, Abaye dit: La Michna a enseigné que, selon l'opinion des rabbins, le sang ne doit être versé dans les égouts que si la première portion du sang d'une offrande pour le péché, c'est-à-dire le sang qui doit être placé au-dessus de la ligne rouge, et le sang d'un holocauste ont été mélangés.
אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּחִלַּת חַטָּאת וְעוֹלָה,
Mais si la dernière portion du sang d'une offrande pour le péché, c'est-à-dire le reste du sang qui est versé sur le pied de l'autel (voir Lévitique 4: 25), et le sang d'un holocauste ont été mélangés, tout le monde est d'accord que puisque l'endroit du sang de l'holocauste, au-dessous de la ligne rouge, est le même que l'endroit du reste du sang d'un sacrifice d'expiation, comme le reste du sang d'un sacrifice d'expiation est versé sur le pied de l'autel, le sacrificateur placera tout le sang du côté de l’autel en dessous de la ligne rouge. Rav Yosef dit à Abaye: Voici ce que dit Rav Yehuda: Les endroits ne sont pas les mêmes, car le reste du sang doit être déposé sur le banc, c'est-à-dire sur la surface horizontale supérieure de la base elle-même, et non sur le côté de l'autel comme c'est le cas pour le sang d'un holocauste.
אֲבָל סוֹף חַטָּאת [וְעוֹלָה] – דִּבְרֵי הַכֹּל מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִים. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף, הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה: שִׁירַיִם צְרִיכִין אִיצְטְבָא.
La Guemara note que les amora'im d'Eretz Israël étaient en désaccord de la même manière qu'Abaye et Rav Yosef: Et de même, Rabbi Shimon ben Lakish dit: La Michna a enseigné que selon l'opinion des rabbins, le sang ne doit être versé dans les égouts que si la première portion du sang d'une offrande pour le péché et le sang d'un holocauste étaient mélangés. Mais si la dernière portion du sang d'un sacrifice pour le péché et le sang d'un holocauste étaient mélangés, tout le monde conviendra que, puisque le lieu du sang de l'holocauste est le même que celui du reste du sang du sacrifice pour le péché, le prêtre mettra tout le sang du côté de l'autel au-dessous de la ligne rouge. Rabbi Yohanan dit, et certains disent que c'est Rabbi Elazar qui dit: Ce cas du reste du sang d'une offrande pour le péché qui a été mélangé avec le sang d'un holocauste est toujours inclus dans le différend entre Rabbi Eliezer et les rabbins.
וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּחִלַּת חַטָּאת וְעוֹלָה, אֲבָל סוֹף חַטָּאת וְעוֹלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת.
Rav Houna bar Yehuda soulève une objection de la part d'une baraïta: Le verset déclare à propos des premiers-nés des animaux: « Ils sont saints » (Nombres 18: 17). L’accent mis sur le terme « ils » sert à enseigner que même si le sang d’une offrande de premier-né était mélangé avec le sang d’autres animaux sacrificiels, le sang doit être sacrifié, car le sang des offrandes de premier-né n’est pas annulé. Quoi, ne fait-il pas référence même au cas où la dernière portion du sang d'un holocauste et du sang d'un premier-né ont été mélangés, indiquant que le prêtre place le mélange en dessous de la ligne rouge? Et si tel est le cas, on peut apprendre de cette baraïta que le lieu du sang d'un holocauste, qui est aussi le lieu du sang du premier-né, est le même que le lieu du reste du sang d'un sacrifice pour le péché. La Guemara répond: Non, la baraïta fait référence à la première partie du sang de l'holocauste et au sang de l'offrande du premier-né.
מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה: ״קֹדֶשׁ הֵם״ – שֶׁאִם נִתְעָרֵב בְּדַם קָדָשִׁים אֲחֵרִים, יִקְרְבוּ. מַאי, לָאו סוֹף עוֹלָה וּבְכוֹר – וּשְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם עוֹלָה מְקוֹם שִׁירַיִם? לָא; תְּחִילַּת עוֹלָה וּבְכוֹר.
La Guemara soulève une difficulté: Mais si oui, que nous enseigne cette baraïta? Est-ce un enseignement selon lequel le sang des offrandes qui montent à l’autel ne s’annule pas les uns les autres? Cette halakha est déjà dérivée du verset: « Et il prendra du sang du taureau et du sang du bouc » (Lévitique 16: 18), d’où il est entendu que bien que le sang des deux animaux soit dans le même vase, ils conservent chacun leur identité distincte. La Guemara répond: Il s’agit d’un différend entre tanna’im, car il y a un tanna qui tire cette halakha d’ici, et il y a un tanna qui la tire de là.
וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאֵין עוֹלִין מְבַטְּלִים זֶה אֶת זֶה? הַאי מִ״וְּלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״ נָפְקָא! תַּנָּאֵי הִיא; אִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא, וְאִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא.
Rava soulève une objection de la part d'un baraïta qui parle d'un verset décrivant un holocauste: « Et les fils d'Aaron, les prêtres, présenteront le sang et aspergeront le sang » (Lévitique 1: 5). La deuxième mention superflue du sang enseigne qu'il est encore appelé sang d'holocauste, même après avoir été mélangé avec un autre sang, et qu'il doit donc être aspergé de la manière appropriée. Qu'est-ce que ça veut dire quand
מֵתִיב רָבָא: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם״ – מָה
Rachi
וכ"ת ה"נ בנתערב - מתנה אחת מן הבכור בשיעור מתן ד' מתנות מן העולה ודקאמר ינתנו במתן ד' ינתנו חמשתן קאמר שיהו ניתנין ד' מתנות ודאי מן העולה ואתא רבי יהושע למימר יש בילה ודיו במתנה אחת על שניהן ולא יעבור על בל תוסיף דלית ליה רואין:,הכא בל תוסיף מהיכא - הרי אין כאן מן הבכור אלא כדי מתנה:
אלא אמר רבא - כל הנך שנויי דשנינן לא תשנין דודאי התחתונים עלו לו דקתני בין לשם שירים בין לתחילת עולה קאמר ומתני' דמתן ד' במתנה אחת בדאיכא טובא מכל חד קאמר ואפ"ה לא תשמע מינה לר"א יש בילה דתקשה לרב אשי דאיכא לשנויי הא מתני' דלעיל דעליונים ותחתונים ומתני' דמתן ד' במתן אחת לאו בבלול פליגי אלא בתערובת כוסות וקאמר ר"א בעליונים ותחתונים דיתן שניהם למעלה ולמטה ושניהם כשרין ורואה אני את דם (חטאת) למעלה כאילו הוא מים וכן בעולה ובכור נותן ד' מכל כוס וכוס ורואה אני את התוספת כאילו הוא מים (וכן בעולה ובכור) ורבנן לית להו רואין וישפך לאמה ואע"ג דהך פלוגתא בבלול נמי איכא לאיפלוגי בהכי ועוד פליגי נמי ביש בילה ואין בילה מיהו הך מתניתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע יש בילה ומתני' נמי דקתני הרי הוא עובר על בל תוסיף דמשמע דבאיעריב טובא קאי ואפ"ה מכשר משמע דיש בילה וע"כ לאו בבלול קיימי דלעולם לר"א אין בילה דאי בבלול לא הוה מכשיר ר"א לא בבכור ולא בעולה דדלמא מהאי קא יהיב ומהאי לא קיהיב אלא א"כ נתערבו ד' באחת וכן בעולה ועולה אלא א"כ נתערבו ד' בד' ולא בחטאת ועולה אלא ברובא עליונים וקיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד וחטאת לבדה תעלה לו ולרבנן ישפך לאמה דלית להו רואין:
שיקריב - דרבנן נמי אית להו רואין ומתני' לאו רבי יהודה היא:,שר"א אומר יקריב - ואפי' לא קרב אחד מהם דדריש מום בם לא ירצו לכם בעיניה הוא משמע הא ע"י תערובת ירצו בין בבלול כו' ומדר' יהודה נשמע לרבנן דפליגי עליה במתני' ומוקמי פלוגתא ברואין ואף בחטאת ועולה בין בבלול בין בכוסות קיימי וקתני לר"א התחתונים עלו לו וגבי עולה ובכור נמי מכשיר במתני' אלמא יש בילה:
ומשני רבי יהודה אליבא דר"א דמוקי פלוגתא בבעלת מום דאין כשר לר"א אלא א' ומתני' בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לענין בלול כגון דרובא כשר וקיהיב במזבח שיעור בעלת מום ועוד אבל לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ומוקמי' פלוגתא אף בהיכא דשניהם כשרין ומכשר להו לתרווייהו בכוסות פליגי ר"א ורבנן ומש"ה מכשיר רבי אליעזר בתרוייהו דאי בבלול לא הוה מכשר אלא כדאוקימנא לעיל:
לא שנו - הך פלוגתא דחטאת ועולה דמתני' דלעיל דאמרי רבנן ישפך לאמה אלא בתחלת חטאת ועולה שנתערבו לפני מתן דמם בההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת:
אבל סוף חטאת - שנתערב בתחלת עולה שנתערבו (בו) שירי חטאת בתחילת עולה אין כאן מחלוקת ויתנה למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאיליהן שותתין ליסוד ואין כאן שינוי מקום:,צריכין איצטבא - שישפכם על גבי היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה ובסוף חטאת ועולה נמי לרבנן ישפך לאמה ולקמן מותיב ליה מהא דתניא לעיל נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה:
עדיין היא מחלוקת - אף בסוף חטאת ותחילת עולה דלאו חד מקום הוא ולר"א דאית ליה רואין כשר ולרבנן ישפך לאמה:
קדש הם - בבכור כתיב ומשמע ליה הם בהוייתן יהו שאם נתערבו בדמים אחרים לא אבדו את שמם ויקרבו ולרבנן מיתוקמא כגון שנתערב בתחתונים כמותו ולא בחטאת ומאי לאו דאיערב בסוף עולה שהוא שירים והולכין למקום שירי חטאת כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל זבחים נא.) תן יסוד למזבח של עולה וקתני דתחילת בכור כשר בו לכתחלה שמקומו מקום תחילת עולה אלמא מקום תחילת עולה ותחלת בכור הוא מקום כשר לשפיכת שירים לכתחלה:,לא תחילת עולה ובכור - דשניהם מקום אחד להם וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירין:
ומאי קא משמע לן - קרא הואיל ומקום אחד להן:,דאין עולין מבטלין זה את זה - ואפילו אחד מרובה על חבירו לא בטל המועט:,האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא לן - במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) שמערבין דם פר ודם השעיר יה"כ במתן דם קרנות המזבח הפנימי והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה:,איכא דנפקא ליה כו' - ולקמן מפרש פלוגתא בשמעתא:
והקריבו וזרקו מה ת"ל דם דם - גבי עולה קאי בת"כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם [וזרקו את הדם] והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח היה לו לומר ואין צריך לכתוב דם דמה יש לו לקבל ולזרוק ע"י שחיטה אם לא דם מה ת"ל דם דם:,ה"ג מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו ת"ל דם שיכול אין לי אלא אלו - יקרבו שאף אם נתערבו מחיים יקרבו מנין אפילו נתערב באשם כו':
Tossafot
הג"ה בל תוסיף מהיכא - תימה לי הלא במתנה אחת של בכור אי אפשר שלא יוכלו לחלק לשתים ואם כן דילמא יהיב מיניה לשתי קרנות דאע"ג דאין בילה זהו שיכול להיות מזה הדם לבדו והוא הדין במתנה אחת יכול להיות בה מדם זה ומדם זה ואי ליכא שיעור נתינה לשתי קרנות דלא היה רישומו ניכר לשתים אם כן היאך הקרבן נאכל דילמא חלקו לשתי קרנות ולא הועיל כלום וי"ל דיש שיעור לשתי קרנות וכיון דאין בילה אין כאן רק ספק בל תוסיף ומשום ספק זה לא יניח קרבנו ואפילו כי הוה נמי דמים מעורבים יחד הוה ספק והכי פריך נהי דנתערב ארבע באחד לא תיקשי מאין בילה אכתי [תיקשי] קושיא אחריתי דלא מתרץ דבל תוסיף בודאי ליכא. ברו"ך. ואם תאמר איזה בל תוסיף יש וליהוי מתנה שניה בשביל שיריים של בכור ואי עביד עוד שיריים בשביל עולה אין כלום אלא יעשה שיריים בשביל עולה (שתי מתנות שהן ארבע ויש לומר מתנה ראשונה) של עולה נכרת משתי צדדין וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינה רק מצד אחד אי נמי שיריים הוו באותו קרן של מתנה אחת (ארבע) מתנה שניה שבקרן שני הוי תוספת. הג"ה:
תנאי היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקא לה מהכא - תימה למה דוחק לומר תנאי היא דבהקומץ רבה (מנחות כב:) פריך ואימא עד דאיכא מין ומינו ועולין קשיא לימא קרא קדש הם איצטריך דאם אינו ענין למין ומינו ועולין תנהו לענין לעולין לחוד אפילו הוי שלא מינו ועוד קשה דהכא אליבא דר' יוחנן קיימא והתם קאמר רבי יוחנן לההיא דרשה דולקח מדם הפר וע"ק נימא דאיצטריך משום דס"ד שישפך לאמה כדי שלא יעבור על בל תוסיף ועל בל תגרע וע"ק דמאי שנא שנתערבו למטה בלמעלה דמודה ר' יהושע דישפך ואין משנים זה להכשיר זה ומתן אחת במתן ד' משנים ועובר על בל תגרע וכי תימא משום דמתן א' במתן ד' אי אמרת ישפך אין שייך לשלם תחתיהם כגון בכור ומעשר שנפסל אבל עולה וחטאת שנפסל דאפשר לשלם תחתיהם ישפך עולת נדבה מאי איכא למימר ומיהו י"ל דלא דמי דניתנים למעלה בניתנים למטה אין לו לפסול בידים דם עולה להכשיר דם חטאת אבל הכא שאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו שב ואל תעשה שאני ומיהו לר"א קשה דמשנה דחייב ליתן ב' מתנות לבד מתנה אחת ועובר משום בל תוסיף ובניתנין למעלה בלמטה לא מכשיר למעלה אלא ע"י רואין לשם מים ומיהו הא נמי חד טעמא הוא דמשום דאית ליה לשם מים הוא דלא עבר משום בל תוסיף ועוד כשעובר על בל תוסיף אינו משנה בדם לפסול אבל בניתנין למעלה ולמטה וניתנין בחוץ בניתנין בפנים כולהו משנה בדם לפסול:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.