§ La Guemara poursuit sa discussion des cas impliquant un mélange d'une substance en contact avec le même type de substance, dans lesquels, selon l'opinion du rabbin Yehuda dans la mishna, la substance interdite n'est pas annulée. Les Sages ont enseigné une baraïta (Tosefta, Teharot 5:3): Dans le cas où une fiole de terre cuite cassée avait absorbé l'urine d'un zav ou d'un zava, dont l'urine est une source primaire d'impureté rituelle, qui transmet l'impureté à celui qui la porte, dans un tel cas, si l'on versait de l'eau dans cette fiole pour la nettoyer, après la première et la deuxième fois qu'on l'a lavé, elle reste rituellement impure, mais après le la troisième fois, elle est rituellement pure, car l'urine impure a été expulsée du flacon.
תָּנוּ רַבָּנַן: חַרְסָן שֶׁל זָב וְזָבָה – פַּעַם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי טָמֵא, שְׁלִישִׁי טָהוֹר.
La baraïta continue: Dans quel cas cette déclaration est-elle dite? On dit quand on mettait de l’eau dans la fiole. Mais s'il n'y a pas mis de l'eau, mais qu'il y a placé l'urine d'une personne rituellement pure, même après la dixième fois qu'il y a mis cette urine, elle reste rituellement impure, car une substance en contact avec le même type de substance n'est pas annulée. Rabbi Eliezer ben Ya'akov dit: Après la troisième fois, même s'il n'y a pas mis de l'eau, mais plutôt de l'urine, elle est rituellement pure. La Guemara commente: Qui avez-vous entendu qui dit qu'une substance en contact avec le même type de substance n'est pas annulée? Rabbi Yehouda, et donc il est le premier tanna de cette baraïta.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם; אֲבָל לֹא נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם – אֲפִילּוּ עֲשִׂירִי טָמֵא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שְׁלִישִׁי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם – טָהוֹר. מַאן דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר: מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל? רַבִּי יְהוּדָה.
Et la Guemara soulève une contradiction avec une autre baraïta (Tosefta, Teharot 4: 11): en ce qui concerne le lin tissé par une femme en règles, bien qu'il ait absorbé les crachats d'une femme en règles, qui transmettent des impuretés en étant porté, celui qui le bouge reste rituellement pur, car les crachats ont séché. Mais si le lin était encore humide, celui qui le remue devient impur à cause du liquide de sa bouche, c'est-à-dire des crachats de la femme en période de règles. Rabbi Yehouda dit: Même celui qui mouille le lin avec de l'eau devient impur à cause du liquide de sa bouche, et cette halakha s'applique même s'il mouille beaucoup le lin, plusieurs fois, car l'eau n'annule pas et n'expulse pas les crachats. Cela contredit apparemment l’affirmation du rabbin Yehuda concernant la fiole cassée qui a été lavée à l’eau trois fois.
וּרְמִינְהוּ: פִּשְׁתָּן שֶׁטְּוָואָתוֹ נִדָּה – מְסִיטוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה לַח – מְסִיטוֹ טָמֵא מִשּׁוּם מַשְׁקֵה פִּיהָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הָרוֹטְבוֹ בְּמַיִם – טָמֵא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה פִּיהָ, וַאֲפִילּוּ טוּבָא!
Rav Pappa dit: Les crachats sont différents, car ils sont complètement absorbés et adhèrent au lin, et donc laver le lin avec de l'eau n'annule pas les crachats.
אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאנֵי רוֹק, דְּקָרִיר.
§ La Michna enseigne: Si du sang propre à la présentation a été mélangé avec le sang d'offrandes impropres, le mélange entier sera versé dans le drain de la cour du Temple, et de même, si du sang propre à la présentation s'est mélangé avec du sang d'exsudat, il sera versé dans le drain, alors que Rabbi Eliezer considère que le mélange est propre à la présentation. La Guemara demande: Sur quel principe le premier tanna et le rabbin Eliezer sont-ils en désaccord?
נִתְעָרֵב בְּדַם הַפְּסוּלִין, יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי?
Rav Zevid dit: Ils ne sont pas d'accord sur la question de savoir si les Sages émettent un décret rabbinique de ce genre concernant le Temple. Comme un Sage, le premier tanna, soutient que les Sages émettent un décret rabbinique concernant le Temple, et donc on ne peut pas présenter ce mélange de sang, de peur de présenter un mélange qui contient une majorité de sang d'offrandes impropres ou de sang d'exsudat. Et un Sage, le Rabbin Eliezer, soutient que les Sages ne publient pas de décret rabbinique concernant le Temple, et que par conséquent ce mélange de sang est digne d'être présenté.
אָמַר רַב זְבִיד: בְּגוֹזְרִין גְּזֵירָה בַּמִּקְדָּשׁ קָא מִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: גּוֹזְרִין, וּמָר סָבַר: (לָא) [אֵין] גּוֹזְרִין.
Rav Pappa dit qu'il y a une explication différente du différend: Tout le monde est d'accord pour dire que les Sages émettent un décret rabbinique concernant le Temple, et donc dans le cas où du sang propre à la présentation a été mélangé avec le sang d'offrandes impropres, Rabbi Eliezer est d'accord pour qu'il soit versé dans l'égout de la cour du Temple, et il considère que le sang est autorisé seulement s'il a été mélangé avec du sang d'exsudat.
רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא גּוֹזְרִין;
Rav Pappa poursuit: Et ici, ils ne sont pas d'accord sur la question de savoir s'il est courant que le sang de l'exsudat soit plus important en quantité que le sang de l'âme, c'est-à-dire le sang qui émerge immédiatement après l'abattage de l'animal. Un Sage, le premier tanna, soutient que c'est un phénomène courant, et c'est pourquoi les Sages ont émis un décret concernant tous les mélanges de sang d'exsudat et de sang de l'âme. Et un Sage, Rabbi Eliezer, estime que cela n'est pas un phénomène courant et que c'est pourquoi les Sages n'ont pas émis de décret concernant un mélange de ce genre.
וְהָכָא, בְּדַם הַתַּמְצִית מָצוּי לִרְבּוֹת עַל דַּם הַנֶּפֶשׁ קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר: שְׁכִיחַ, וּמָר סָבַר: לָא שְׁכִיחַ.
La Guemara commente: Certes, selon l'opinion du Rav Pappa selon laquelle la décision indulgente du rabbin Eliezer s'applique uniquement à un mélange avec du sang d'exsudat, mais qu'il concède au premier tanna que si du sang propre à la présentation a été mélangé avec le sang d'offrandes impropres, il est versé dans l'égout de la cour du Temple, cette explication est cohérente avec celle qu'enseigne la mishna: Si du sang propre à la présentation a été mélangé avec le sang d'offrandes impropres, il doit être versé dans l'égout de la cour du Temple; si du sang propre à la présentation a été mélangé avec du sang d'exsudat, il sera versé dans les égouts. En d’autres termes, le fait que la mishna sépare ces deux cas en clauses différentes est logique, puisque la décision du rabbin Eliezer ne s’applique qu’à un seul cas.
בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: נִתְעָרֵב בְּדַם הַפְּסוּלִין – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה, (אוֹ) בְּדַם הַתַּמְצִית – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה.
Mais selon l'interprétation de Rav Zevid selon laquelle Rabbi Eliezer n'est pas d'accord sur les deux cas, que la Michna les combine et les enseigne ensemble, comme suit: Si du sang propre à la présentation a été mélangé avec du sang d'offrandes impropres ou avec du sang d'exsudat, le mélange entier sera versé dans le drain qui traverse la cour du Temple, et Rabbi Eliezer jugera que les mélanges sont propres à la présentation. La Guemara conclut: En effet, la formulation de la mishna pose une difficulté à l'explication de Rav Zevid.
אֶלָּא לְרַב זְבִיד, לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ! קַשְׁיָא.
Mishna 1
MISHNA : Si le sang des offrandes sans tache a été mélangé avec le sang d'animaux impures impropres au sacrifice, le mélange entier sera versé dans l'égout de la cour du Temple. C'est la halakha lorsque le sang apte et impropre est mélangé dans un seul récipient. En revanche, si une coupe de sang d'une offrande tachée a été mélangée à des coupes de sang dignes de l'offrande et qu'il n'est pas clair quel sang est dans la coupe, Rabbi Eliezer dit: Bien qu'il soit interdit de présenter tout le sang en raison de l'incertitude, s'il arrivait qu'un prêtre ait déjà sacrifié, c'est-à-dire présenté une coupe, le sang de toutes les autres coupes sera sacrifié, car le sang qui a été présenté est supposé provenir de la coupe impropre dans le mélange. Et les Rabbins disent: Même si le sang de toutes les coupes a été sacrifié sauf une, le sang restant sera versé dans l'égout de la cour du Temple.
מַתְנִי׳ דַּם תְּמִימִים בְּדַם בַּעֲלֵי מוּמִין – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. כּוֹס בְּכוֹסוֹת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם קָרַב כּוֹס אֶחָד, יִקְרְבוּ כָּל הַכּוֹסוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן, יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה.(משנה)
Concernant le sang qui doit être placé en dessous de la ligne rouge entourant l'autel, par exemple le sang d'un holocauste, d'un sacrifice de culpabilité ou d'un sacrifice de paix, qui a été mélangé avec du sang qui doit être placé au-dessus de la ligne rouge, par exemple le sang d'un sacrifice pour le péché, Rabbi Eliezer dit: Le prêtre doit d'abord placer le sang du mélange au-dessus de la ligne rouge pour le sacrifice d'expiation, et je considère le sang qui devait être placé en dessous qui était en fait placé au-dessus comme si c'est de l'eau, et le prêtre mettra encore du sang du mélange en dessous. Et les Rabbins disent: Tout cela sera versé dans le drain de la cour du Temple. Même selon les rabbins, si le prêtre n'a pas consulté les autorités et a placé le sang au-dessus de la ligne rouge, l'offrande est bonne, et il doit alors placer le sang restant en dessous de la ligne rouge.
הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִתֵּן לְמַעְלָה, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים מִלְּמַעְלָן כְּאִילּוּ הֵם מַיִם, וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן לְמַטָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. וְאִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן – כָּשֵׁר.
Rachi
חרסן של זב וזבה - עביט של מי רגלים ונשבר וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים והן מטמאין במשא שאע"פ שנבלעו טמאים כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בגמרא דנדה חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור:,פעם ראשון ושני - כבסו ב' פעמים טמא שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו והן אחד ממעייני הזב:,ג' טהור - משנתן לתוכו מים שלשה פעמים טהור שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו:
אבל לא נתן לתוכו מים - אלא מי רגלים של אדם טהור להוציא את של זב הנבלעים בו טמא דמין במינו לא בטל:,ופרכינן מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטל רבי יהודה - ושמע מינה מאן ת"ק דרבי אליעזר בן יעקב ר' יהודה היא וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס בתלתא זימני פלטי:
ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור - שהרי יבש הרוק ומשיבש אינו מטמא כדאמר במסכת נדה מוכי ירוק כעין רקיקה:,ואם היה לח (היה) מסיטו טמא - שהרוק הלח מטמא במשא:,ה"ג ר' יהודה אומר אף הרוטבו במים טמא משום משקה פיה - בתוספתא דמסכת טהרות אף המלחלחו במים לאחר שיבש חזר הרוק להיות לח מחמת המים וטמא משום משקה פיה:,ואפי' טובא - אפי' כבסו פעמים הרבה קאמר טמא:
שאני רוק דקריר - טרישטריט"ש בלע"ז נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת אבל מי הרגלים לא בליעי בחרס כולי האי:
בגוזרין גזירה במקדש פליגי - אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים קמיפלגי:,ת"ק סבר גוזרין - הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי וכן תמצית שכיח דרבה על הנפש ורבי אליעזר סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו מכשרינן ליה לזריקה:
ה"ג רב פפא אמר דכ"ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי כו':,דכ"ע גוזרין - דלא חשו להפסד קדשים ובנתערב בדם הפסולין דמילתא דשכיחא הוא לא פליג רבי אליעזר אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג ומשום דקא סבר דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש הילכך אמאי נגזור הוה ליה כנתערב בדם חולין דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח ות"ק סבר פעמים שהוא רבה על דם הנפש הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר דגזירה בעלמא הוא:
בשלמא לרב פפא - דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא משום הכי לא עריב ותני להו ישפך דבסיפא פליגי ורישא דברי הכל:
אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו - נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה קשיא:
מתני' דם תמימים בדם בעלי מומין - מילתא דשכיחא היא וישפוך לאמה גזירה שמא ירבה עליו ויכשירוהו:,נתערב - כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין ואינו ניכר:
דמים הניתנין למטה - מן החוט שנתערבו בדם חטאת שניתן למעלה:,רבי אליעזר אומר יתן למעלה - מתנות חטאת ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו הואיל ואינו מתכוין:,התחתונים למעלה - רואה אני אותן כאילו הן מים ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כדאמר בפרק כל התדיר (לקמן זבחים דף פט.) שיהו כל החטאות קודמות לעולות:,יתן למעלה - תחילה ואח"כ למטה ונתינת מטה תעלה לו לשפיכת שירים של חטאת ולהתחיל מתנות עולה:,ישפך לאמה - דלית להו רואין ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים:,ואם לא נמלך ונתן כשר - העליון דהא ניתן ממנו למעלה:
Tossafot
שלישי טהור - מכאן מייתי רבינו תם ראיה בפרק שני דמס' ע"ז (דף לג:) גבי כסי פעם ראשון ושני אסור שלישי מותר דמיירי בהדחה לאחר ששתה בו העובד כוכבים דומיא דהך דהכא ולא כמו שפירש רש"י דמיירי בשתה בו העובד כוכבים מתחלתו פעם ראשון ושני קודם ששתה בו ישראל כלל ודוקא כלי חרס הוא דבעי הדחה שלשה פעמים אבל כוסות של עץ או של כסף אפילו בחד זימנא סגי:
רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' - מכאן ראייה לר"ת דמין במינו בטיל דקיי"ל משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי:
אף הרוטבו במים טמא - פירוש מלחלחו במים וא"ת כי לא רוטבו נמי הא תנן בפרק דם נדה (נדה דף נד:) ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהיו מטמאין לחים ומטמאין יבשים ועוד מאי טעמייהו דרבנן וי"ל האי דקתני התם וכמה שרייתו בפושרין מעת לעת והכא בדלא הדר מעת לעת הילכך יבש טהור ומיהו נראה דרבי יהודה לאו איבש דרבנן קאי אלא אלח ולאשמועינן דאינו יוצא מטומאה ע"י שרייה אפי' במים טובא וכן משמע בתוספתא דקאמרי רבנן אף זה משנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור:
במאי קמיפלגי אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי - ואם תאמר מאי קשיא ליה במאי קמיפלגי לימא דפליגי ברואה אני דר' אליעזר מכשיר לזרוק משום דאמרינן רואה אני דם הפסולים ודם התמצית כאילו הם מים ורבנן אסרי דלית להו רואה אני ואסור לזרוק דם פסולין למזבח וכי האי גוונא פליגי בסיפא גבי ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה והיינו טעמא נמי דמתן אחת במתן ארבע ויש לומר דלא משמע ליה דפליגי בהא מדלא פירש רבי אליעזר דמכשר משום דרואה אני כדמפרש בסיפא אלא ודאי הני רבנן דהכא אית להו רואה אני וטעמייהו משום גוזרין תדע מדאיצטריך למיתני הך בבא כלל וההיא דדם בעלי מומין דהשתא בניתנין למעלה ולמטה ששניהם כשירים לא אמרינן רואה אני בדם פסולין מיבעיא ואי משום רבי אליעזר דאפילו בדם פסול אית ליה רואה אני הוה ליה לרבי אליעזר לפרושי בהדיא ועוד נראה כמו שפירש לעיל (זבחים דף עז: ד"ה בדם) גבי בדם הבהמה או בדם חיה דבחולין ובפסולין ובתמצית מודו כולי עלמא דשרי לשם מים ולא אסרי אלא במידי דהקרבה כגון ניתנין למעלה בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע דכיון דשניהם דמים כשירין אין לנו להתיר לשנות בדם כשר לזורקו על המזבח אפילו לשם מים כדי להכשיר את העליונים אבל בחולין ופסולין לא חייש אי שרי לזורקן לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה אם כן על כרחין טעמייהו משום גוזרין אבל בחולין ובדם חיה דלא שכיחי בעזרה לא גזרי:
הכי גרסינן דמר סבר גוזרין - אם נפרש דגזרינן היכא דאין בדם הפסולין כדי לבטל הכשר אטו היכא דיש בו כדי לבטל קשה דאם כן ניפלוג רבי יהודה בהא דאמר אין דם מבטל דם וכי האי גוונא פריך לקמן (זבחים דף פא:) גבי הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ וניפלוג נמי רבי אליעזר בהא אלא הכא גזרינן דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית והך גזירה שייכא אפילו לרבי יהודה וכן פירש בקונטרס לעיל על משנה זו והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה משום דבההוא לא אתי למיטעי לאכשורי בעיניה ומיהו לרב פפא דאמר בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי אי אפשר לומר כן דעל כרחין גזר היכא דלא רבה אטו היכא דרבה והך גזירה ודאי לא שייכא לר' יהודה משום דמינו הוא:
רב פפא אמר דכולי עלמא גוזרין - כן כתוב בספרים ור"ת מצא בספר ישן דכולי עלמא אין גוזרין ומפרש אין גוזרין דילמא אתי למיזרקיה בעיניה דבהא לא אתי למיטעי והא דאסרינן בפסולין גזרינן מיעוט אטו רוב ומודה בהא ר"א משום דשכיחי ופי' זה משונה וסוגיא זו משונה וגירסת הספרים עיקר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.