Rabbi Yehouda dit: Le sang n’annule pas le sang. Le prêtre présente donc le sang du mélange sur l'autel.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
Si du sang digne d’être présenté a été mélangé au sang d’offrandes impropres, il n’y a pas de remède. Par conséquent, tout le mélange sera versé dans le drain qui traverse la cour du Temple. De même, si du sang propre à la présentation a été mélangé avec du sang d'exsudat, c'est-à-dire qui sort du cou après la fin du jet initial après l'abattage, et qui est impropre à la présentation, le mélange entier sera versé dans les égouts de la cour du Temple. Le rabbin Eliezer estime que ce mélange convient à la présentation. Même selon le premier tanna, si le prêtre n'a pas consulté les autorités et n'a pas déposé le sang sur l'autel, l'offrande est bonne.
נִתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלִין – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. בְּדַם הַתַּמְצִית – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. אִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן – כָּשֵׁר.
Guémara
GUEMARA : La Michna enseigne que dans le cas où l'eau est mélangée au sang d'une offrande, si le mélange a l'apparence du sang, il est bon, malgré le fait qu'il y a plus d'eau que de sang. À propos de cela, Rabbi Hiyya bar Abba dit que Rabbi Yohanan dit: Ils n'enseignaient cette halakha que dans le cas où l'eau tombait dans le sang. Mais dans le cas où le sang tombe dans l'eau, la première goutte de sang, puis la première goutte de sang suivante, sont annulées dans l'eau, c'est-à-dire que chaque goutte est annulée à son tour. Par conséquent, le mélange est impropre à la présentation, qu'il présente ou non l'apparence du sang.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ מַיִם לְתוֹךְ דָּם, אֲבָל נָפַל דָּם לְתוֹךְ מַיִם – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל.
Rav Pappa dit: Mais en ce qui concerne la mitsva de couvrir le sang des oiseaux ou des animaux non domestiqués qui sont abattus, il n'en est pas ainsi. Dans ce cas, même si le sang est tombé dans l’eau, la mitsva de le recouvrir s’applique à lui, à condition que le mélange ait l’apparence du sang. Le sang n'est pas annulé par l'eau car il n'y a pas de rejet permanent en ce qui concerne les mitsvot, c'est-à-dire que son annulation n'était que temporaire, mais une fois qu'il y a suffisamment de sang dans l'eau, elle reprend son statut de sang.
אָמַר רַב פָּפָּא: וּלְעִנְיַן כִּיסּוּי אֵינוֹ כֵּן, לְפִי שֶׁאֵין דִּחוּי בְּמִצְוֹת.
§ La Guemara continue de discuter de divers mélanges. Reish Lakish dit: En ce qui concerne la viande de piggul, c'est-à-dire une offrande qui a été sacrifiée avec l'intention de la consommer au-delà de son temps désigné, et la viande de notar, une offrande dont le temps désigné pour la consommation est dépassé, et la viande sacrificielle rituellement impure, dont chacune était une olive en vrac, la taille minimale pour laquelle on est passible d'être fouetté pour sa consommation, celui qui les a mélangés et les a mangés comme un mélange, il est exempté d'être fouetté. La raison en est qu'il est impossible qu'en les mangeant, un type ne soit pas plus grand qu'un autre et ne l'annule. Comme on ne sait pas quelle interdiction annulera l'autre, on ne peut pas avertir le contrevenant de l'interdiction qu'il s'apprête à transgresser, et pour être passible d'être fouetté, il faut recevoir un avertissement concernant une interdiction spécifique.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה וַאֲכָלָן – פָּטוּר; אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה מִין עַל חֲבֵירוֹ וִיבַטְּלֶנּוּ.
La Guemara commente: Concluez trois halakhot à partir de cette déclaration de Reish Lakish. Concluez-en que les prohibitions s'annulent les unes les autres dans la majorité, de même que les choses permises annulent les choses interdites. Et en conclure que la halakha selon laquelle lorsqu'un aliment interdit donne de la saveur à une substance autorisée, il l'interdit même lorsque la substance autorisée est majoritaire ne s'applique pas par la loi de la Torah, mais par la loi rabbinique. La preuve en est que si ce principe était appliqué par la loi de la Torah, alors on devrait être fouetté pour cette consommation, car les viandes sont de types différents et donc l'une d'elles doit avoir conféré du goût à l'autre. Et enfin, concluez-en qu'un avertissement incertain, par exemple celui dans lequel les témoins ne peuvent pas être sûrs de l'interdiction que le transgresseur est sur le point de violer, n'est pas considéré comme un avertissement.
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ אִיסּוּרִין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, וּשְׁמַע מִינַּהּ נוֹתֵן טַעַם בְּרוֹב לָאו דְּאוֹרָיְיתָא, וּשְׁמַע מִינַּהּ הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
Concernant l'inférence selon laquelle la halakha selon laquelle lorsqu'un aliment interdit donne de la saveur à une substance autorisée, elle l'interdit même lorsque la substance autorisée est majoritaire ne s'applique pas par la loi de la Torah, Rava soulève une objection d'une mishna (Ḥalla 3:7): Dans le cas où l'on prépare une pâte à partir de blé et de riz, si ce mélange a le goût du blé, il est obligé dans la séparation de ḥalla, une portion de pâte qui doit être donnée à un prêtre (voir Nombres). 15: 17-21). La Ḥalla n’est séparée que de l’une des cinq espèces de céréales, pas du riz. Rava explique son objection: Et cette halakha s'applique même si la majorité du mélange est de la farine de riz. Apparemment, le fait que le blé donne du goût à la pâte le rend obligatoire dans la ḥalla même si le blé est minoritaire.
מֵתִיב רָבָא: עָשָׂה עִיסָּה מִן חִיטִּין וּמִן אוֹרֶז – אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה. וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא אוֹרֶז!
La Guemara répond: L’obligation d’écarter la ḥalla dans ce cas s’applique par la loi rabbinique, et non par la loi de la Torah. Rava soulève une difficulté: si c'est le cas, dites la dernière clause de cette même mishna: Une personne peut remplir son obligation avec de la matza de ce type de pâte la première nuit de Pâque. Puisque, selon la loi de la Torah, cette mitsva doit être accomplie avec de la matsa fabriquée à partir d'un grain, il est évident que le principe selon lequel une substance qui donne de la saveur à une plus grande quantité d'une substance différente affecte son statut s'applique évidemment par la loi de la Torah.
מִדְּרַבָּנַן. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח!
Rachi
אין דם מבטל דם - דמין במינו לא בטיל ואפי' טיפה לתוך כלי גדול כשר לזריקה:
נתערב בדם פסולין - כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו:,ישפך לאמה - ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה ואע"פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ':,ור"א מכשיר - טעמא מפרש בגמ':,אם לא נמלך ונתן כשר - אפילו לת"ק דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה היה מכשיר:
גמ' לא שנו - דאם יש בו מראית דם כשר ואע"ג דרובא מים אלא שנפלו מים לתוך דם:
ולענין כיסוי - דתנן ביה נמי כה"ג נתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות בפ' כיסוי הדם (חולין דף פז.):,אינו כן - דאפילו נתן דם לתוך מים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה:,לפי שאין דחוי במצות - דאע"פ שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים ולא היה מראיתה ניכר אפ"ה כי הדר נפל טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה:
שבללן זה בזה - כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו:,אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו כו' - כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא"א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא בדידיה תהוי חיובא וכן בנותר ואע"ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא:
שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה - כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא:,ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא - הא דאמור רבנן בכל דוכתי איסור הנו"ט בהיתר אוסרו ואע"פ שההיתר ברוב לאו דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו מ"מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם וקס"ד השתא דאפילו פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה:
ה"ג עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו' - ואדם יוצא בה ידי חובתו של עשה דקום אכול מצה בפסח ואי נותן טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי"ל (פסחים דף לה.) דאין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט״ז:ג׳) דברים הבאים לידי חימוץ אתה יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון:
Tossafot
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם - בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) פי' בקונטרס דלרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ולעיל פי' בריש פירקין דאפילו לר' חנינא דאזיל בתר בטל דאיכא כמה משניות וברייתות דלא כר"ח:
הפיגול והנותר כזית מזה וכזית מזה שבללן ואכלן והתרו בו פטור ממלקות א"א שלא ירבה מין על חבירו כו' - כשהוא לועס אותן לתוך פיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברובו והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונהיה כמוהו ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא"א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבצר ליה שיעוריה ואנן לא ידעינן הי מיניהו דבצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לאו בדידיה הוי חיובא וכן בנותר ואע"ג דמסקנא אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו ואם לאו והתראת ספק לאו התראה היא ע"כ לשון הקונטרס וקשה דאם התרה בשלשתן פשיטא דלוקה אפילו למ"ד (מכות דף טז.) לאו שמה התראה היכן מצינו התראת ספק כה"ג דודאי עבר אלא דלא ידעינן אהי מהני תלת דפיגול ונותר וטמא ואי לא התרו אלא על האחד פשיטא דפטור אפילו למ"ד התראת ספק שמה התראה דאפילו לבסוף שמא אותו שהתרה בו כבר נתבטל דהיכי דמי התראת ספק כגון דלאחר גמר הדבר ודאי שעבר על מה שהתרה אלא דלא ידעינן בשעת התראה אם עובר עבירה בההיא שעתא אם לאו כגון הכה את זה וחזר והכה את זה (יבמות דף קא.) וכן גיד הנשה דלא ידעינן אי דימין אי דשמאל ועוד קשה היכי מיחייב כלל משום חד מינייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו לכשיעור דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וא"כ אפילו אם תימצא לומר דהתראת ספק שמה התראה הכא פטור דא"א שלא יתערב מכל אחד ואחד משהו בחבירו ובצר ליה שיעורא ועוד קשה אם נפרש פיגול ונותר וטמא שלשתן יחד למה לי למימר א"א שלא ירבה מין על חבירו הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ואכולהו ליפטר דכל אחד הוי בטל ומבטל ונ"ל לפרש דמיירי כגון דאיכא ב' זיתי פיגול וזית נותר יחד בחתיכה אחת ועוד יש ב' זיתי נותר וזית פיגול בחתיכה אחרת יחד ואכל אחת מן החתיכות והתרו בו אל תאכל פיגול שמא זו היא חתיכה שיש בה רוב נותר ואחרי כן לאחר כדי אכילת פרס או אפילו בתוך כדי אכילת פרס אכל חתיכה שניה והתרו בו אל תאכל פיגול כבראשונה שמא זו היא אותה שיש בה רוב נותר שאוכל באחרונה עתה הוי ממש כמו הכה זה וחזר והכה זה דלמ"ד לאו שמה התראה פטור. ברו"ך. נראה לפרש דבתרי מינייהו קאמר דשקל תרי מהני תלת ובללן זב"ז ואכלן וכגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים מב' איסורין ובללן בקערה אחת ואכלן וא"א שלא יהא רוב מן האחד ומבטל את חבירו הילכך לא ידעינן בהאי איסורא אם יש עליו שם פיגול או שם נותר דאיסורין מבטלין זה את זה לפטור מטעם התראת ספק כגון דאכל בשתי פעמים בכדי אכילת פרס ובאכילה ראשונה התרו בו משום פיגול ובשניה משום נותר א"נ אפילו פחות מכדי אכילת פרס פטור כשאכל בשתי פעמים דכשהתרה בראשונה משום פיגול שמא נותר רבה ולא שפיר מתרי ביה ובשניה כשהתרה משום נותר שמא פיגול רבה ולא שפיר מתרי ביה ואי משום דכבר התרה בו משום פיגול מאכילה ראשונה ואמרינן בקדושין (דף עז.) דבעל חמש אלמנות חייב משום אלמנת ראובן ואלמנת שמעון ובחדא התראה מיירי דאי בשתי התראות אפילו באלמנה אחת נמי חייב דהתראות מחלקות אלמא כיון דעסיק בביאה ומתרה בו בתחילה הוה התראה לכל אחת ואחת וה"נ הרי עסוק כל שעה באכילה ותועיל לו התראה ראשונה לא דמי שאני הכא דנראה כחוזר בו מהתראה ראשונה כשחוזר ומתרה בו משום נותר וכאילו אמר לו לא על פיגול אתה שב אלא על נותר ואם תאמר והא תנן במעילה בפ' קדשי מזבח (מעילה דף יז:) הפיגול והנותר אינן מצטרפין זה עם זה מפני שהם ב' שמות ואמר בגמרא ל"ש אלא לטומאת ידים דמדרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר"א אומר לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וי"ל דהתם בדלא מערב אבל הכא דמערב בטל דאיסורין מבטלין זה את זה א"נ הכא ללקות משום פיגול או נותר קאי אבל התם מיירי לעבור עליו משום כל שבקדש פסול ועוד התם נהי דאיסורא איכא מלקות ליכא משום דהוי לאו שבכללות כדאי' בפסחים (דף כד.):
מתיב רבא עשה עיסה מן החטין - תימה דלא מקשה ליה מכל התורה כולה דקי"ל טעם כעיקר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.