Guémara
Et s'il n'est pas lépreux, cet animal amené en sacrifice de culpabilité sera un sacrifice de paix volontaire, car leurs rites sacrificiels sont équivalents. Et cette offrande de culpabilité incertaine nécessite un abattage dans le nord de la cour du Temple comme offrande de culpabilité, et le placement de sang sur le pouce droit, le gros orteil et l'oreille droite du lépreux, comme décrit dans Lévitique 14: 14, et elle nécessite de placer les mains sur la tête de l'animal, et les libations de vin qui l'accompagnent et d'agiter la poitrine et la cuisse comme une offrande de paix.
וְאִם לָאו – אָשָׁם זֶה שֶׁל שַׁלְמֵי נְדָבָה. וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן, וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק,
Et enfin, il est mangé par les hommes du sacerdoce le jour où il est sacrifié et la nuit suivante, dans la cour du Temple, comme un sacrifice de culpabilité, et non pendant deux jours et une nuit à la manière d'un sacrifice de paix. Cela indique que Rabbi Shimon permet d'amener les animaux sacrificiels au statut d'inaptitude même dès l'origine (ab initio), et pas seulement lorsque les animaux se sont mélangés. La Guemara répond que le remède d'un homme est différent du cas évoqué par Rabba. Puisque cette personne n'a d'autre moyen de se purifier de sa lèpre qu'en apportant l'offrande, le souci de réduire le temps disponible pour sa consommation est négligé.
וְנֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה! תַּקּוֹנֵי גַּבְרָא שָׁאנֵי.
La Guemara pose une question concernant la résolution suggérée par Rabbi Shimon d'apporter les offrandes et d'énoncer une stipulation. Cela fonctionne bien en ce qui concerne l’offrande de culpabilité, mais en ce qui concerne le journal d’huile, que dire? Une bûche d’huile n’accompagne pas une offre de paix. La Guemara explique que la personne apportant l'offrande dit: Si je ne suis pas lépreux, alors cette bûche sera un don au Temple, comme on peut consacrer de l'huile au Temple. La Guemara remet en question cette résolution: Mais peut-être n'est-il pas en fait un lépreux, et si tel est le cas, il est exigé qu'un prêtre prélève une poignée de l'huile donnée et en sacrifie une poignée sur l'autel avant que le reste de l'huile puisse être consommé par les prêtres, comme c'est le cas de la halakha concernant l'huile apportée en offrande. La Guemara explique qu'il s'agit d'un cas où le prêtre en avait déjà retiré une poignée.
הָתִינַח אָשָׁם, לוֹג מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּאָמַר: לוֹג זֶה יְהֵא נְדָבָה. וְדִילְמָא לָאו מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מִקְמָץ? דְּמִקְּמִיץ.
La Guemara pose d'autres questions: Mais peut-être est-il en fait un lépreux, et il a besoin de sept aspersions d'huile devant le Seigneur (voir Lévitique 14: 15-16). La Guemara répond que le prêtre place effectivement ces asperges.
וְדִילְמָא מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מַתַּן שֶׁבַע? דְּיָהֵיב.
La Guemara soulève une difficulté: comment le prêtre peut-il asperger l'huile? Mais il en manque, car on en a retiré une poignée de l'huile, et on n'en asperge qu'une bûche entière. La Guemara explique qu'une fois la poignée retirée, le prêtre apporte un peu plus d'huile dans le récipient et le remplit jusqu'à obtenir une bûche. C'est ce que nous avons appris dans une mishna (Néga'im 14: 10): Dans le cas où la bûche manque d'une mesure complète, alors si elle manque avant que le prêtre en verse dans sa paume afin de la placer sur le pouce droit et le gros orteil du lépreux, il la remplira.
וְהָא חָסַר לֵיהּ! דְּמַיְיתֵי פּוּרְתָּא וּמְמַלֵּי לֵיהּ; דִּתְנַן: חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק – יְמַלְּאֶנּוּ.
La Guemara pose encore une autre question: Mais s'il n'est pas lépreux, et que cette bûche d'huile est un don, cette poignée retirée de l'huile doit être brûlée sur l'autel pour que le reste de l'huile soit permis aux prêtres. La Guemara explique que le prêtre en brûle effectivement la poignée.
וְהָא בָּעֵי הַקְטָרָה! (דְּאַקְטַר) [דְּמַקְטַר] לֵיהּ.
La Guemara demande: Quand le prêtre brûle-t-il la poignée? S’il le fait après avoir placé sept asperges pour la purification du lépreux, dans ce cas, la bûche manquera à cause de l’aspersion. Ce qui reste est semblable au reste d'une offrande de repas qui manquait entre le retrait de la poignée et l'incendie, et on ne peut pas brûler la poignée pour ce reste. Semblable à un don d'huile, dans une offrande de repas, une poignée est retirée de l'offrande puis sacrifiée sur l'autel. Si, après que la poignée a été retirée, mais avant d'être sacrifiée, une partie du reste de l'offrande est séparée, la poignée ne peut pas être sacrifiée. La même chose devrait s'appliquer si une partie de l'huile a été saupoudrée après que la poignée ait été retirée.
אֵימַת? אִי בָּתַר מַתְּנוֹת שֶׁבַע – הָווּ לְהוּ שִׁירַיִים שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה, וְאֵין מַקְטִירִין אֶת הַקּוֹמֶץ עֲלֵיהֶן!
Si, au contraire, le prêtre brûle la poignée avant de faire sept aspersion, une fois qu'il a brûlé la poignée, il ne peut plus effectuer l'aspersion, conformément au principe: Tout ce qui est en partie brûlé dans le feu sur l'autel est soumis à l'interdiction de: Vous ne pouvez pas faire d'offrande (voir Lévitique 2: 11). Ce principe stipule que si une partie d'un objet, comme le sang d'une offrande d'animal ou la poignée d'une offrande de repas, a été sacrifiée, celui qui en sacrifie toute autre partie qui n'est pas destinée au sacrifice a violé une interdiction. L'aspersion de l'huile équivaut à un sacrifice à cet égard.
אִי קוֹדֶם מַתְּנוֹת שֶׁבַע – כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים, הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ!
Rav Yehuda, fils de Rabbi Shimon ben Pazi, dit que le prêtre ne asperge pas l'huile comme un rite défini mais stipule que si l'homme n'est pas un lépreux, il l'asperge d'une manière analogue aux autres objets que l'on brûle pour le bois, c'est-à-dire comme combustible pour l'autel et non comme rite sacrificiel. Comme il est enseigné dans une baraïta, Rabbi Eliezer dit: Le verset déclare: « Aucune offrande de gâteau que vous apporterez à l'Éternel ne sera faite avec du levain; car vous n'en ferez ni levain ni miel fumé, comme offrande faite par le feu à l'Éternel. Vous pourrez les apporter en offrande de prémices à l'Éternel; mais ils ne monteront pas en odeur agréable sur l'autel » (Lévitique 2: 11-12). Ce verset indique que vous ne pouvez pas offrir du levain et du miel comme une odeur agréable, une offrande. Mais tu peux offrir du levain, du miel et d'autres substances
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשֵׁם עֵצִים. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״לְרֵיחַ נִיחוֹחַ״ אִי אַתָּה מַעֲלֶה, אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה
Rachi
שחיטה בצפון ובהונות - כחומר אשם:,וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק - כחומר שלמים והא הכא דלמא לאו מצורע הוא והוי שלמים וקתני ונאכל ליום ולילה אלמא לכתחלה נמי שרי ר"ש:
הא תינח אשם כו' - מלתיה דר"ש קא מפרש ואזיל ולאו לרבא קא מותיב:,לוג זה יהא נדבה - אם אינו מצורע דאמרי' לקמן בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) מתנדבין שמן בפני עצמו:,ובעי מיקמץ - המתנדב שמן קומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין כדיליף ליה מקרבן מנחה (קרבן) מלמד שמתנדבין שמן כמנחה כו':
מתן שבע - כדכתיב קרא בלוג של מצורע והזה מן השמן באצבעו [וגו'] (ויקרא י״ד:ט״ז):
והא חסר ליה - ע"י קמיצה ולוג חסר פסול כדכתיב (שם) ולוג שמן:,עד שלא יצק - מן הלוג על כפו השמאלית כדכתיב ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית (שם):
והא בעי קומץ הקטרה - דדלמא נדבה הוא:,דמקטיר ליה - ושיריים נאכלין ממ"נ אי דמצורע הוא הרי הוא נאכל כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף מד:) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ואי נדבה הוא הרי הוא כשירי מנחה:
אי בתר מתנות שבע - דלמא נדבה הוא וכי יהיב מתן שבע בתר קמיצה הוו להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה וקי"ל במנחות בפ"ק (דף ט:) אין מקטירין הקומץ עליהן דכתיב מן המנחה פרט לשחסרה היא כו':
ואי קודם מתן שבע - היכי מצי למיתב תו מיניה מתן שבע דלמא נדבה היא והקטרת הקומץ הקטרה והנך הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מידי מינייהו קא עבר משום בל תקטירו כדכתיב (ויקרא ב׳:י״א) כי כל שאור וכל דבש וגו' והאי ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה נמי לא תקטירו כל שממנו אשה לה' יש בכלל הזה קדשים ושירי מנחה ולחם הפנים שקרב מהן כבר לאישים האימורים וכן הקומץ וכן הבזיכין קיימי שירים בבל תקטירו והנך הזאות במקום הקטרה קיימי:
לשם עצים - דאמר הכי אם מצורע הוא דאין הקטרת הקומץ הקטרה דהא לאו נדבה הואי הרי מזה מאלו שאינן שיריים ואם אינו מצורע והקטרת הקומץ הקטרה ויש ממנו לאישים ואלו שיריים הם ובבל תקטירו הרי הזאות האלו כאילו הם מים שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על המזבח:,לשם עצים - והאי דנקט לישנא דעצים ולא נקט לשם מים משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט לה:,לריח ניחוח אי אתה מעלה - בתריה דההוא קרא דכל שממנו לאישים כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קרבן ראשית אשאור ודבש הכתוב בראש המקרא העליון קאי וקאמר יש לך להביא מהן ביכורים מן הדבש ושתי הלחם מהשאור ואל המזבח לא יעלו אכוליה קרא קאי ואדרשה דבל תקטירו:
Tossafot
אשם זו יהא שלמי נדבה - וא"ת והא אמרן לעיל בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז:) דאשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי ושלמים אמרי' לעיל (זבחים דף כה.) דצריך שיקבל בכלי את כל דמו (של פר) וי"ל דתקוני גברא שאני:,וסמיכה -למ"ד (לעיל זבחים דף לג.) סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא הוא בהקפת יד ואע"ג דשלמים בעו סמיכה גמר משום תקוני גברא התירו כדפרישית לעיל ולמאן דאמר דאורייתא הזכיר בחנם סמיכה וכן נסכים דבין אשם בין שלמים טעונין סמיכה ונסכים:
ונאכל ליום ולילה - ובתודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה אין יכול להתנות משום דבעינן לחם ובלחם אי אפשר לעשות תקנה כדמוכח בפ' התודה (מנחות דף פ:):
לוג מאי איכא למימר - פי' דשמא אינו מצורע והוי חולין בעזרה כיון דעביד מינה עבודה שמזה שבע כנגד פתח אהל מועד ונותן על הבהונות ועל ראש המצורע ותימה ליזיל ליקדיש ליה קדושת דמים על תנאי אם אינו מצורע דהשתא נמי מייתי פורתא להשלים הלוג וליקדוש ליה קדושת דמים וכי בעי למיכל השיריים פריק להו כדאיתא בסמוך ויש לומר דהכי עדיף טפי לעשות קדושת הגוף בכל מה שיכול ותימה לי היאך נותן מתן שבע ועל הבהונות מההוא פורתא שקדוש קדושת דמים דשמא אינו מצורע וזורקו לאיבוד שמן הקדש. ברו"ך:
חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו - משנה זו במס' נגעים פ' בתרא (מ"י):
אימת אי בתר מתנות שבע הוה להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה כו' - וא"ת והא ר' יוחנן הוא דאמר בפ"ק דמנחות (דף ט.) דמקטירין קומץ עליהם ואפי' ר"ל דאמר אין מקטירין אליבא דר"א מודה דמקטירין כדאיתא התם וכר' אליעזר משני הכא לבסוף דמסיק לשם עצים ויש לומר אע"ג דמקטירין מ"מ לענין אכילה לא משכחת תקנה דהא אסירי שיריים באכילה כדנפקא ליה התם מוהנותרת ולא הנותרת מן הנותרת:
ואי קודם מתן שבע - דלמא נדבה היא והקטרתו הקטרה והני הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מינייהו לפנים להזות קא עבר משום כל שממנו לאישים קיימו שיריים בבל תקטירו והנך הזאות נמי בשמן כהקטרה במזבח בדבר הראוי להקטיר דמי כך פי' בקונטרס והא דמשני דמסיק להו לשם עצים הוה ליה למינקט דמדי לשם מיא בעלמא ודוחק בקונטרס לפרש [כך] משום לישנא דקרא דאותביה מכל שממנו לאישים ועוד אי שייך כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אפי' בהזאות א"כ קשה הא דאמרי' לקמן (זבחים דף פ.) הניתנים במתנה אחת שנתערבו במתן ארבע ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע הא כיון דניתן במתנה אחת אידך הוו להו שיריים וקא עבר משום בל תקטירו מיהו יש לומר דר' אליעזר לטעמיה דאית ליה (שם עט:) רואין כאילו הוא מים ועוד כיון דשירי הדם למזבח ליסוד מש"ה כי יהיב ליה למעלה לא עבר בבל תקטירו כיון דבלאו הכי טעונין מזבח ועוד קשה לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא ליה וקמיץ ואע"ג דאמר ר"ל בפ"ק דמנחות (ג"ז שם) מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה הא איתותב התם ונראה לפרש דמהקטרה ממש פריך דמקטיר מלוג שמן של מצורע חייב כר' עקיבא דאמר בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נח.) כל ששמו קרבן ור' אליעזר פליג עליה ואע"ג דהך סוגיא כר' אליעזר כדמשני דמסיק לשם עצים באידך לא מסתברא כר' אליעזר דשמותי הוא אלא כר' עקיבא ואף על גב דקודם מתן שבע איירי שמו קרבן מיקרי כיון דעתיד להיות קרבן כמה דמקטיר בשר חטאת קודם זריקת דם דמסתמא חייב ומעיקרא פריך אי לאחר מתן שבע כו' הוי מצי למיפרך נמי מכל שממנו לאישים ובלאו הכי שפיר פריך ליה תימה והא קדוש קדושת הגוף דלוג הוי כלי שרת כדאמרי' בפ"ק דמנחות (דף ז.) ובפ' שתי מדות (מנחות דף צ.) וי"ל דכלי שרת אין מקדשין אלא מלאין דלא מצטרף להתקדש האי פורתא עם האחר שכבר נתקדש אי נמי האי פורתא מנא ליה בלוג לשם קדושת דמים והשתא משמע הכא דאע"ג דלא קדיש למזבח לא הוי כחולין בעזרה מאחר דקדוש קדושת דמים כדמסיק:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.