Guémara
Et il existe un principe selon lequel tout ce qui est fixe est considéré comme étant moitié-moitié, c'est-à-dire également équilibré, et cela reste un cas d'incertitude. La Guemara précise sa suggestion: Poussons plutôt les animaux mélangés pour qu'ils bougent tous de leur place, ce qui nie le statut fixe de l'objet interdit. Et en conséquence, disons à propos de chaque animal: tout élément qui se sépare d'un groupe est supposé s'être séparé de la majorité.
וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי! אֶלָּא נִיכְבְּשִׁינְהוּ (דְּנָיְידִי) [דְּנִינַיְידָּן], וְנֵימָא: כֹּל דְּפָרֵישׁ – מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ!
Rava dit: Maintenant que les Sages ont dit que nous n'en sacrifions aucun, il s'agit évidemment d'un décret rabbinique, de peur que dix prêtres ne viennent simultanément et ne sacrifient tous les animaux du mélange ensemble, et non un à la fois. Par conséquent, le fait qu’il puisse exister une méthode pour autoriser les animaux n’a pas d’importance.
אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן לָא נִיקְרַב, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיַקְרִבוּ.
Un des Sages dit à Rava: Si tel est le cas, estimez-vous que le grand bassin [megisa] sur lequel sont placées les parties sacrificielles de l'animal est interdit? En d’autres termes, est-il possible que ces animaux, qui ont été abattus alors qu’ils étaient initialement déclarés autorisés après avoir été séparés de leur place, puissent ensuite devenir à nouveau interdits lorsque leurs portions sacrificielles seront prêtes à être brûlées sur l’autel?
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מְגִיסָא אֲסִירָא?!
Rava a répondu qu'il ne voulait pas dire qu'il y avait une crainte que dix prêtres sacrifient simultanément leurs portions sacrificielles. Le décret est plutôt dû à la crainte que, lorsque les animaux se déplaceront, dix prêtres ne viendront simultanément les prendre dans le mélange. Comme la totalité ou la plupart des animaux ont été séparés simultanément dans ce cas, on suppose que l'animal interdit fait partie de ceux qui ont été séparés. La Guemara demande: Est-il possible que dix prêtres prennent simultanément ces animaux dispersés? Rava dit plutôt qu'on ne peut pas permettre que les animaux soient sacrifiés en les déplaçant en raison d'un décret selon lequel si cela est autorisé, on peut, dans d'autres circonstances, autoriser leur sacrifice même lorsqu'ils sont emmenés d'un endroit fixe.
מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת וְיִקְחוּ. בַּעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת מִי אֶפְשָׁר?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם קָבוּעַ.
§ Rava a dit: Maintenant que les Sages disent dans la mishna que nous ne sacrifions aucun des animaux, si nous en avons sacrifié un, l'offrande n'entraîne pas l'acceptation du propriétaire. Rav Houna bar Yehuda a soulevé une objection à Rava à partir d'une mishna (Kinnim 22b): En ce qui concerne une offrande d'oiseau pour le péché mélangée à un holocauste d'oiseau, ou une offrande d'oiseau mélangée à un sacrifice d'oiseau pour le péché, même si le rapport est de un sur dix mille, ils doivent tous mourir, car il n'y a aucun remède contre ces oiseaux. On ne sait pas lequel est lequel, et leurs rites sacrificiels sont accomplis différemment.
אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן לָא נַקְרֵיב, אִי (נַקְרֵיב) [מַקְרֵיב] – לָא מְרַצֵּי. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלָה, וְעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטָּאת, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן.
La Michna continue: Dans quel cas cette déclaration est-elle dite? Dans le cas d'un prêtre qui consultait le tribunal pour demander comment il devait procéder. Mais dans le cas d'un prêtre qui n'a pas consulté le tribunal, mais qui les a sacrifiés de son propre gré, s'il y avait un nombre égal d'oiseaux en sacrifice pour le péché et en holocaustes, et qu'il a accompli tous les rites sacrificiels au-dessus de la ligne rouge qui entoure l'autel en son milieu, comme il est requis pour un holocauste, la moitié des oiseaux est apte, car de toute façon les holocaustes ont été sacrifiés correctement, et l'autre moitié est impropre.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּכֹהֵן נִמְלָךְ; אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵין נִמְלָךְ, עֲשָׂאָן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
De même, s’il a accompli tous leurs rites sacrificiels en dessous de la ligne rouge, la moitié est apte, car de toute façon les offrandes pour le péché ont été sacrifiées correctement, et l’autre moitié est impropre. S'il a accompli les rites sacrificiels de l'un des oiseaux au-dessous de la ligne rouge et de l'un des oiseaux au-dessus de la ligne rouge, ils sont tous deux inaptes, car je dis que le sacrifice pour le péché a été sacrifié au-dessus de la ligne rouge et l'holocauste a été sacrifié en dessous. Cette mishna prouve qu'une offrande dont le sacrifice est interdit dans le cadre d'un mélange est adaptée après coup, ce qui contredit la déclaration de Rava.
לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לְמַטָּה וְאַחַת לְמַעְלָה – (שְׁנֵיהֶן) [שְׁתֵּיהֶן] פְּסוּלוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָה וְעוֹלָה קְרֵיבָה לְמַטָּה.
Rava prétendrait plutôt que cette question dépend d’un différend entre les tanna’im. Cette déclaration de Rava est conforme à l'opinion de celui qui dit que les êtres vivants devenus disqualifiés sont définitivement rejetés du sacrifice sur l'autel, et cet animal a été rejeté lorsqu'il faisait partie du mélange. Cette décision de la Michna dans Kinnim est conforme à l'opinion de celui qui dit que les créatures vivantes ne sont pas définitivement rejetées de l'autel. Par conséquent, si l’animal a été sacrifié, il est apte.
אֶלָּא הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין, הָא כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין.
La Guemara soulève une difficulté: Mais il y a le cas des offrandes abattues qui sont rejetées de l'autel, sur lequel tout le monde s'accorde à dire qu'elles sont rejetées. Même ceux qui disent que les êtres vivants ne sont généralement pas rejetés conviennent que, dans ce cas, ils devraient être rejetés.
הֲרֵי שְׁחוּטִין – דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא נִידְחִין;
Rachi
נכבשינהו דניניידו - יכוף אותם שינודו דלא ליהוי קבוע:
אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו - קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר מרובא פריש ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה אבל השתא דקרבי כי הדדי לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו:
אלא מעתה מגיסא אסירא - כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר:
ומשני משום שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו - מתוך התערובת וכיון דרובא נכסי כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה:,ובבת אחת מי משכחת לה - בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בבת אחת אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד:,אלא אמר רבא גזירה משום קבוע - דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש:
אי מקריב לא מרצי - דאידחי ליה מדרבנן (נ"ל מדאורייתא בשעת קביעותא לא חזו עד דניידי וגזרו ביה רבנן משום קביעותא והוו להו דחויין מן התורה ומתני' אפילו הוכרו לבסוף אסורין הואיל ונדחו ושוב אין חוזר) ור' אמר לי דהאי קבוע אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא א"כ ניכר האיסור כל שהן (דמגו דאחד דמינכר ילפי' לה) ושוב אינו חוזר ונראה ואע"פ שהכשרין שבהן ראויין להקרבה הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן נדחו לגמרי דהוה להו כפסולין:,חטאת שנתערבה בעולה - בעופות קתני דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעוף כדאמרינן במנחות בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף ק:):
מחצה כשר ומחצה פסול - ומביא חטאת ויקריבנה למטה ותיובתא לרבא מהא דקתני מחצה כשר דהא הכא אילו אתי לאימלוכי אמרי' ליה לא תקריב כדקתני ימותו שאין משנים לפסול זה בידים מפני תקנת חבירו וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר וה"נ הכשירין ירצו:
הא כמ"ד - פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא (דף סד:):
והרי שחוטין דלכ"ע - כל הנך דפליגי בבעלי חיים מודו בשחוטין דנידחין:
Tossafot
ונכבשינהו דניניידן ונימא דכל דפריש מרובא פריש - וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאי היתה הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחן במקום קביעות וכן מוכח בפרק קמא דפסחים (דף ט:) דתשע צבורין של חמץ ואחת של מצה ואתא עכבר ושקל דאמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובפרק גיד הנשה (חולין צה.) אמרי' גבי תשע חנויות בנמצא הלך אחר הרוב אפילו נמצא ביד עובד כוכבים והיינו טעמא דגבי ציבורין מיירי בדשקל עכבר קמן שנולד לנו הספק במקום קביעות ולכך קאמר ונכבשינהו דניניידן דכיון שיצאו ממקום קיבוען אמרינן מרובא פריש והכי נמי אמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פד:) גבי תשעה עכו"ם וישראל אחד ביניהן דבאותה חצר מפקחין ובחצר אחרת אין מפקחין:
אלא אמר רבא משום קבוע - מדגזור משום קבוע היה נראה דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדאורייתא ולא אמרי' מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטל היכא דה"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל א"א לומר כן מדאמר רב בסמוך טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן ומשמע נמי לדידיה דבמתני' [דנתערבו] אחד בריבוא ומית חד מינייהו אמרי' דאיסורא מית והשאר מותרין ואמאי אדרבה דהיתר נפל ומית אלא היינו טעמא דהקילו משום דמדאורייתא בטלי ברובא דכל מילי מדאורייתא ברובא בטלי כיון דלא ידיע ואפילו ששה דברים מאחר שנתערב ולא ידיע וכן תרומה בטלה באחד ומאה ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע כגון תשע חנויות ותשע צבורין ותשע צפרדעים ותשע עכו"ם שההיתר והאיסור שלהם ידועים במקומם:
במה דברים אמורים בכהן נמלך כו' - אין משנה זו שנויה כך במסכת קינים אלא פרק אחד הוא שמתחיל כך וקאי אכל מאי דתני לעיל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.