Traité Zevachim

72a

Étude de Zevachim 72a

Étude de la Guémara 72a

Guémara

La Guemara explique que la mishna ici et la mishna d'Avoda Zara sont nécessaires, car, si cette halakha avait été apprise uniquement de là, la mishna d'Avoda Zara, je dirais que cela ne s'applique que si l'animal interdit est mêlé à un animal non sacré et devient ainsi interdit à une personne ordinaire. Mais s'il est mélangé avec des offrandes qui sont destinées au Très-Haut et qu'il en résulterait une perte pour le Temple, on pourrait dire qu'il ne faut pas perdre toutes les offrandes valables, et donc l'animal interdit devrait être annulé à la majorité simple. En conséquence, la décision de la mishna était ici nécessaire pour enseigner que la même chose s'applique à un mélange impliquant des offrandes.

צְרִיכִי; דְּאִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: לְהֶדְיוֹט, אֲבָל לְגָבוֹהַּ אֵימָא לָא נַפְסְדִינְהוּ לְכוּלְּהוּ;

La Guemara continue: Et inversement, si cette halakha était apprise seulement de là, je dirais que cette affirmation, selon laquelle tout le mélange est interdit, s'applique spécifiquement aux animaux sacrificiels, car il est répugnant de sacrifier à Dieu un animal issu d'un mélange qui comprend un animal interdit. Mais quant au fait de tirer un bénéfice d'un animal non sacré de ce mélange, qui n'est pas un acte répugnant, on pourrait dire: que les choses dont il est interdit de tirer un bénéfice soient annulées en majorité. Par conséquent, la mishna d’Avoda Zara est également nécessaire.

וְאִי מֵהָכָא, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי קָדָשִׁים – דִּמְאִיס, אֲבָל חוּלִּין דְּלָא מְאִיס – אֵימָא: אִיסּוּרֵי הֲנָאָה (לִיבְטְלֵי) [לִיבְטְלוּ] בְּרוּבָּא; צְרִיכָא.

La Guemara remet en question le jugement de la MISHNA : Mais que les animaux interdits soient annulés à la majorité, comme c'est le cas de la halakha concernant d'autres questions, dans laquelle les éléments minoritaires assument le statut de la majorité. Et si l’on répondait que les animaux sont significatifs, puisqu’ils sont comptés individuellement et donc qu’ils ne sont pas annulés en majorité, cette réponse n’est pas satisfaisante. La Guemara précise: Cette réponse suggérée fonctionne bien selon celui qui dit que nous avons appris dans la mishna discuter de l'annulation en majorité (voir Orla 3:6-7): Tout article dont la manière doit également être comptée, c'est-à-dire qui est parfois vendu à l'unité plutôt qu'en poids ou en volume, est considéré comme significatif. Cette définition inclut les animaux, car ils sont parfois vendus individuellement et seraient donc considérés comme importants.

וְנִיבְטְלוּ בְּרוּבָּא! וְכִי תֵּימָא חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״כׇּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת״ שָׁנִינוּ;

Mais selon celui qui dit que nous avons appris dans cette mishna: Un article dont la manière est exclusivement à compter, c'est-à-dire celui qui est toujours vendu à l'unité, est considéré comme significatif, que peut-on dire? Bien que les animaux soient souvent vendus à l'unité, ils le sont parfois au sein d'un troupeau et ne seraient donc pas considérés comme importants. La Guemara cite la mishna dans laquelle apparaît cette dispute. Comme nous l'avons appris (Orla 3:6-7): Quant à quelqu'un qui possédait des bottes de fenugrec, une espèce de légumineuse, de diverses espèces, plantées dans une vigne, dont il est interdit de tirer profit,

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: ״אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת״ שָׁנִינוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּילְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם –

Rachi

צריכי דאי מהתם הוה אמינא הני מילי חולין - אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא ונימא יקרבו כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי לכולהו:

ופרכינן וניבטיל ברובא - דהא כתיב אחרי רבים להטות:,וכי תימא חשיבי - הואיל ודרכן למנות:,כל שדרכו לימנות - שיש בני אדם המקפידין במניינם ומוכרין במניינם שנינו דלא בטלי בסמוך בהך משנה דחבילי תילתן שפיר דהא [בהמות] נמי הרבה בני אדם המקפידין עליהן ומוכרין אותן במנין ואע"פ שיש בני אדם שאין מקפידין כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין העדר יחד:

אלא למ"ד את שדרכו לימנות - שדרכו מיוחד לכך שאין לך אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח ולא מוכר בלא מנין הני אין דרכן מיוחד למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין העדר בלא מנין:,תילתן - מין תבלין וחבילין חשוב מאד שאף טעם העץ שוה לפרי ובלע"ז פינוגר"י:

Tossafot

וליבטלו ברובא - דמטעם בריה אין לומר דלא בטיל דאע"ג דאבר מן החי חשיב בריה (חולין קב:) איסור תערובת דהכא לאו משום אבר מן החי אלא שלא ישחוט ויאכל משום חטאת המתה ושור הנסקל וכי שחיט ליה אזיל ליה איסור אבר מן החי ואיסור חטאת המתה ושור הנסקל אפי' שלם לא חשיב בריה כמו נבילה וחלב ודם דלא הוי בריה ועוף טהור קטן שלם אם אין בו כזית בשר אין לוקה עליו משום נבילה דלא חשיב בריה דעוף טמא ודאי חשיב בריה דכשאסרו הכתוב אסרו בין גדול בין קטן אע"ג דלית ביה כזית אלא כל שהוא בעלמא וכן גיד הנשה חשיב ליה בריה בפ' גיד הנשה (חולין ק.) דכי אמר רחמנא לא תאכל גיד אפילו כל שהוא וכן אבר מן החי חשיב בריה דטעמא דבריה משום דהוי כאילו פירש בין גדול ובין קטן כדמוכח פ"ג דשבועות (דף כא:) דאמר וכי היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב כו' ופריך והרי מפרש ומשני מפרש נמי כבריה דמי והא דאמר בפ' אלו הן הלוקין (מכות יז.) דקאמר ר"ש אף חטה כברייתה ורבנן בריית נשמה חשיבא חטה לא חשיבא דמשמע שהדבר תלוי בנשמה והאיכא גיד הנשה רבנן לדבריו דרבי שמעון קאמרי ליה לדידן טבל לאו בריה הוא דלא דמי למפרש אלא לדידך דמדמית חטה לנמלה לא דמי דנמלה בריית נשמה וחשיבא ואע"ג דרבנן גופייהו לא חיישי בהאי טעמא קאמרי ליה הכי וכהאי גוונא אשכחן לקמן בפירקין (זבחים דף עז.) דאברין באברי בעלי מומין רבי אליעזר אומר יעלו וחכ"א לא יעלו ומפרש טעמא דרבי אליעזר משום דכתיב מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובות ירצו והא דקתני רואה אני את בשר בעל מום כאילו הוא עצים לדבריהם דרבנן קאמר להו אע"ג דרבי אליעזר גופיה לא חייש להאי טעמא דעצים:

אלא למאן דאמר את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר - תימה מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות הא אפילו חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו למנות משום דחשובה להתכבד בפני האורחים [כדאמרינן] בפ' גיד הנשה (חולין ק.) וכל הנך י' דברים דחשיבי את שדרכו לכאורה בכולהו לא חשיב כשור הגדול ועוד דבפ' בתרא דע"ז (דף עד.) חשיב שור הנסקל ואמרי' התם האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה ולא פריך הניחא למאן דאמר כל שדרכו כו' כדפריך הכא ובביצה פ' קמא (דף ג:) ובפ' גיד הנשה (חולין ק.) שמע מינה דלכל הפחות חשיב את שדרכו ועוד מדפריך התם דניתני אגוזי פרך ורימוני באדן ולא פריך מחבילי תלתן משמע דחשיב כששה דברים ונראה לפרש דמשום חטאות המתות פריך הכא למאן דאמר את שדרכו דמשמע אפי' חטאת העוף כדתניא במס' קינים (פ"ב מ"ג) או שפרח מבין המתות ימותו כולן ואע"ג דקתני במתני' זבחים ועוף לאו בכלל זבח הוא מכל מקום מדקתני כל הזבחים משמע אפי' עוף בכלל וא"ת כיון דהני דע"ז כששה דברים חשיבי אם כן יין נסך דקתני התם היינו חביות סתומות והא תנא ליה גבי ששה דברים ולא הוה ליה למיתנייה כי היכי דלא חשיב ככרות של בעל הבית משום דתנא ליה גבי ששה דברים כדמפרש התם ושמא החמירו ביין נסך לאסור אפי' חביות פתוחות משום דחמירא עבודת כוכבים משאר איסורין דמטמאה ותופסת דמיה ועוד נראה דאיצטריך למיתני חביות סתומות משום דיין נסך נפקא לן מדברי קבלה ולא כתיבא איסורה באורייתא ומשמע דהוי כסתם יינם דרבנן וס"ד דבטל ועוד אשכחן איסור עבודת כוכבים דקיל לרבי אליעזר דאמר יש פדיון לעבודת כוכבים מה שאין כן בשאר איסורים והשתא אפרש כל הנהו דע"ז היכי חשיבי כששה דברים יין נסך משכחת לה בחביות סתומות עבודת כוכבים בטבעות וכוסות דחשיבי ועורות לבובין כשעשה ממנו כלי נאה אי נמי עבודת כוכבים משום דחשיבא לעובדיה וכן עורות לבובין ואי נמי כדמפרש בירושלמי יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובים על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואיירי אפילו בחביות פתוחות ושמא לא הביא פסוק זה בירושלמי אלא למימרא דמיניה ילפינן איסורי הנאה בהני תלת וציפורי מצורע מיירי בציפור דרור גדולים וחשיבי שער נזיר בציפרתא כדאי' בסוף תמורה (דף לד.) שעשה צורת ציפור כבגד מעשה רוקם משער נזיר ויש עוד אחרים משער היתר ופטר חמור ובשר בחלב ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה בחתיכות הראויות להתכבד דעדיפי מאת שדרכו וחשיבי כאגוזי פרך ואע"ג דאיסורי הנאה נינהו חשיב ראוי להתכבד כיון דאי היתה בטילה היתה ראויה להתכבד הלכך לא בטלה והא דאמרי' בסוף הערל (יבמות פא:) דחתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאת טהורה תעלה התם אפי' תתבטל לא חשיב ראוי להתכבד בפני אורחים כהנים דאין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שוין כדכתיב (ויקרא ז׳:י׳) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו אבל של חטאת בשל חולין. קאמר התם דלא תעלה דלאו דוקא טהורה בשל חולין דהוא הדין טמאה בשל חולין ובקונטרס פירש ביבמות דטמאה בטהורות תעלה משום דלהפסד מרובה חששו אבל טהורה בשל חולין הפסד מועט דחזיא לכהנים וזו תימה דכמה איסורי הנאה לא בטלי ולא חיישינן וא"ת אמאי לא חשיב במסכת ע"ז פרוסה של לחם הפנים וחתיכה של חטאת טמאה וחתיכה של קדשים שמתו וי"ל דבקדשים לא קמיירי ומיהו הוה מצי למתני אברי שעיר המשתלח למאן דאסר ביומא (דף סז.) וחתיכה של עיר הנדחת ושער של מת דאסרינן בפ"ק דערכין (דף ז:) וקצת קשה מירושלמי לפי מה שפירשתי דהנהו דע"ז עדיפי מאת שדרכו דמשמע התם דלא הוו אלא י' דברים את שדרכו והכי איתא התם בפ"ב דמסכת ערלה דר' יוחנן ור"ל איתפלגון חד אמר י' דברים מקדשין דברי רבי מאיר פי' י' דברים השנויים במשנה שכולם את שדרכו ואחרים אמרו כל הדברים מקדשין דברי רבי מאיר פי' דכל שדרכו למנות שנינו (ובר) דאותם י' דברים דקאמר רבי יוחנן היינו אותם ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי תלתן הרי ז' ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערב באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואינו יודע איזהו דבתרווייהו תנן התם כולן ידלקו דברי ר' מאיר ובגד וסיט תרי מילי חשיבי וסיט חשיב את שדרכו כדאמר התם בירושלמי ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד דקתני התם ידלק הבגד קאמר עלה בגמ' דאית תנא דתני במשנה דברי ר"מ ואית דלא תני דברי ר"מ מאן דתני דברי רבי מאיר אית ליה י' דברים מקדשים פי' שזו היא העשירית ומאן דלא תני דברי ר"מ מנא ליה י' דברים מקדשין פי' אותן עשרה דברים שאמר ר' יוחנן דמקדשי לר"מ דהוו את שדרכו היכן הם ומשני ר"מ כר"ע שמוסיף אף ככרות של בעל הבית והשתא מאי קא קשיא ליה הא איכא כל הנהו דע"ז דמיקדשי אפי' לרבנן וכ"ש לר"מ ועוד דאמר בפ"ג דבכורות (דף כה:) דגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין אוסרין בכל שהן א"כ הוו את שדרכו לר' יוחנן ושמא לא מיירי בירושלמי אלא באותם דברים השנויים במסכת ערלה באותה משנה אבל אכתי איכא טובא וביבמות הארכתי יותר:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Zevachim 72a

100%

זבחים ע״ב אמַסֶּכֶת זְבָחִים