Et faites le tour de l'autel jusqu'à atteindre le coin sud-ouest et descendez par le côté gauche de la rampe, sauf pour celui qui monte pour l'une de ces trois choses, où il monterait directement au coin sud-ouest de l'autel, et descendrait en tournant sur ses talons et en retraçant le chemin par lequel il est monté plutôt que de faire le tour de l'autel.
וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל; חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלֹשָׁה אֵלּוּ – שֶׁהָיוּ עוֹלִין וְיוֹרְדִין עַל הֶעָקֵב.
Guémara
GUEMARA : La Guemara pose une question à propos de la déclaration de la mishna selon laquelle le rite sacrificiel d'un oiseau en sacrifice pour le péché est accompli au coin sud-ouest de l'autel: d'où proviennent ces matières? Rabbi Yehoshoua dit: Le verset déclare à propos du sacrifice d’expiation d’un pécheur démuni, qui est une offrande de repas apportée à la place d’un animal ou d’un oiseau: « Il ne mettra pas d’huile dessus, et il n’y mettra pas non plus d’encens; car c’est un sacrifice d’expiation » (Lévitique 5: 11). D’après ce verset, il est évident qu’une offrande pour le péché est appelée offrande de repas et qu’une offrande de repas est appelée offrande pour le péché, afin que leurs halakhot puissent être comparées.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר קְרָא: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא״ – חַטָּאת קְרוּיָה מִנְחָה, וּמִנְחָה קְרוּיָה חַטָּאת;
Tout comme une offrande pour le péché doit être abattue dans la partie nord de la cour du Temple, de même, la poignée d'une offrande de repas doit être sanctifiée dans un vase de service au nord. Et tout comme une offrande de gâteau est apportée près du coin sud-ouest de l'autel, de même, le sang d'une offrande pour le péché est aspergé sur le coin sud-ouest de l'autel.
מָה חַטָּאת טְעוּנָה צָפוֹן – אַף מִנְחָה טְעוּנָה צָפוֹן, וּמָה מִנְחָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית – אַף חַטָּאת בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.
La Guemara demande: Et en ce qui concerne une offrande de repas elle-même, d'où dérivons-nous qu'elle doit être apportée près de l'autel au coin sud-ouest? Comme il est enseigné dans une baraïta à propos du verset: « Et voici la loi de l'offrande de gâteau… devant l'Éternel, devant l'autel » (Lévitique 6: 7). De la phrase: « Devant le Seigneur », on aurait pu penser que le rite d'amener l'offrande de gâteau près de l'autel devait être accompli du côté ouest de l'autel, qui fait face au Sanctuaire. Par conséquent, le verset déclare: « Devant l’autel », qui est son côté sud, d’où les prêtres montent sur la rampe.
וּמִנְחָה גּוּפַהּ מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״לִפְנֵי ה׳״ – יָכוֹל בַּמַּעֲרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״.
La baraïta continue: Si le verset disait simplement: « Devant l'autel », on aurait pu penser que la pratique consistant à amener l'offrande de repas près de l'autel doit être effectuée du côté sud de l'autel. Par conséquent, le verset déclare: « Devant le Seigneur », ce qui indique le côté ouest. Comment concilier ces textes? Le prêtre l'approche au coin sud-ouest de l'autel, en face du bord du coin de l'autel, et cela suffit.
אִי ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ – יָכוֹל בַּדָּרוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִפְנֵי ה׳״. הָא כֵּיצַד? מַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, וְדַיּוֹ.
La baraïta continue: Rabbi Eliezer dit: On aurait pu penser que le prêtre pouvait l'amener près de l'autel à l'ouest du coin sud-ouest ou au sud du coin sud-ouest. Vous devez dire: Partout où vous trouvez deux versets et qu'agir conformément à l'un d'eux se réalise, c'est-à-dire la condition énoncée dans ce verset, et remplit la condition énoncée dans l'autre verset, tandis qu'agir conformément à l'autre se remplit et nie la condition énoncée dans l'autre verset, l'un quitte le verset qui se remplit et nie l'autre, et s'empare du verset qui se remplit et remplit également l'autre verset.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל יַגִּישֶׁנָּה לְמַעֲרָבָהּ שֶׁל קֶרֶן אוֹ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן? אָמַרְתָּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי מִקְרָאוֹת, אֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ, וְאֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ – מַנִּיחִין זֶה שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ, וְתוֹפְשִׂין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ.
La Guemara explique: Dans ce contexte, lorsque vous dites: « Devant l’Éternel », ce qui indique que l’offrande de repas doit être apportée près de l’autel du côté ouest de l’autel, comment avez-vous accompli l’autre partie du verset: « Devant l’autel », qui indique le côté sud? Mais lorsque vous dites: « Devant l’autel » et que vous l’approchez de l’autel du côté sud, vous avez également accompli la phrase: « Devant le Seigneur ». Par conséquent, l’offrande de repas doit être apportée près du côté sud de l’autel.
כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי ה׳״ בַּמַּעֲרָב, הֵיכָן קִיַּימְתָּ ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״? וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, קִיַּימְתָּ ״לִפְנֵי ה׳״.
La Guemara demande: Si l’on a apporté l’offrande de repas près de l’autel du côté sud, comment avez-vous accompli la phrase: « Devant l’Éternel »? Rav Ashi dit: Ce tanna soutient que l'autel entier se trouvait dans la partie nord de la cour du Temple. Le côté sud de l’autel était directement aligné avec le milieu de la cour du Temple, juste en face de l’entrée du sanctuaire, et il est donc considéré « devant le Seigneur ».
בַּדָּרוֹם הֵיכָן קִיַּימְתָּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: קָסָבַר הַאי תַּנָּא, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן קָאֵי.
§ La Michna enseigne que si le rite sacrificiel d'un oiseau en offrande pour le péché a été accompli n'importe où sur l'autel, l'offrande est valide, mais le coin sud-ouest était son endroit désigné. La Guemara demande: Que dit la Michna lorsqu'elle déclare que le coin sud-ouest était son endroit désigné? La Michna indiquait déjà que le rite sacrificiel d'un oiseau en offrande pour le péché devait être accompli dans le coin sud-ouest. Rav Ashi a dit: C'est ce que dit la mishna: N'importe quel endroit était valable pour son pincement, mais le coin sud-ouest était l'endroit pour l'aspersion de son sang.
בְּכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה [וְכוּ׳]. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: בְּכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה לִמְלִיקָתָהּ, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ לְהַזָּאָתָהּ.
La Guemara note: Nous apprenons dans cette mishna ce que les Sages ont enseigné explicitement dans une baraïta à propos d'un oiseau sacrifié pour le péché: Si le prêtre lui a pincé la nuque à un endroit quelconque de l'autel, cela est valable. S'il a aspergé son sang en n'importe quel endroit de l'autel, c'est valide. S’il a aspergé le sang, mais n’a pas fait couler le sang restant sur la partie inférieure du mur de l’autel, conformément au verset: « Et il fera l’aspersion du sang du sacrifice pour le péché sur le côté de l’autel; et le reste du sang sera répandu au pied de l’autel » (Lévitique 5: 9), cela est néanmoins valable, à condition qu’il place un peu du sang de l’âme n’importe où sur l’autel à partir de la ligne rouge et en dessous.
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: מְלָקָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה. הִיזָּה דָּמָהּ בְּכׇל מָקוֹם – כְּשֵׁירָה, הִיזָּה וְלֹא מִיצָּה – כְּשֵׁירָה; וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה מִדַּם הַנֶּפֶשׁ.
La Guemara demande: Que dit la baraïta? Il indique d’abord que l’offrande est valable quel que soit l’endroit sur l’autel où son sang est aspergé, puis il indique que le sang doit être placé spécifiquement en dessous de la ligne rouge. La Guemara répond: Voici ce que dit le baraïta: S'il lui a pincé la nuque à un endroit quelconque de l'autel, c'est valide. S'il en a fait couler le sang en quelque endroit de l'autel, c'est valide,
מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מְלָקָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה. מִיצָּה דָּמָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה,
Rachi
ומקיפין דרך שמאל - מקיפים את המזבח בשביל צורכי עבודה או למתן דמי חטאת או סידור המערכה או היפוך איברים בצינורא ויורדין במערבו של כבש שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן:,לג' דברים אלו - הנעשים בקרן מערבית דרומית נסכים ועולת העוף כשהוא עולה למזבח פונה לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו ובגמ' פריך הא בעינן דרך ימין ולג' דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע:
גמ' מנא הני מילי - דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית:,לא ישים עליה וגו' - במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות וקרייה רחמנא חטאת ואשמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה דהכי משמע נמי כי החטאת נהפכה להיות מנחה:
מה חטאת טעונה צפון - יודע אני שגירסא זו שיבוש שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון וא"ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד היאך אפשר חטאת העוף שבאת תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ובמנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון וגירסא אחרינא גרסי' בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה"נ ילפינן לה בפ"ק דמנחות (דף ד.):,ומה מנחה - טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית והזאת דמה היא עיקר עבודתה:
לפני ה' - הקרב אותה בני אהרן לפני ה' היינו שמגיעה למזבח:
אל פני המזבח - דרום ששם הכבש:,ודיו - במסכת סוטה בפ"ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך להגיע גופה למזבח אלא הכלי:
רבי אליעזר אומר - מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול לאיזה מהן שירצה ה"ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן:
כוליה מזבח בצפון קאי - נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח וקרינן נמי בצד דרומו לפני ה':
בכל מקום היתה כשירה למליקתה - בין למעלה בין למטה דכי ילפינן למטה בחטאת העוף בהזאה הוא דילפינן לקמן בשמעתין והזה מדם החטאת על קיר ואמר מר זה קיר התחתון וקרן מערבית דרומית נמי בהזאה הוא דילפינן דהא מהגשה דמנחה יליף והגשתה למזבח הוא דיליף דומיא דהגשה במנחה ומליקה לאו במזבח אלא הזאה ומיצוי:
מאי קאמר - קתני הזה דמה בכל מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה והדר תניא ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה והא ליכא למימר דהזה ואח"כ חזר והזה למטה קא מכשרי דהא הזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני הזה מדמה:,מיצה דמה - שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה כדכתיב והנשאר בדם ימצה וגו' (ויקרא ה) שמקיף הגוף למזבח ודוחק בית מליקתו בקיר והדם מתמצה ויורד:
Tossafot
ויורדין על העקב - לאו משום שלא ירבה בהילוך בחנם דאם כן כשהיה בקרן דרומית מזרחית נמי אלא היינו טעמא דהכא חזרתו על העקב הויא לה דרך ימין:
מנחה קרויה חטאת וחטאת קרויה מנחה - תימה דהוה לן למימר מנחה קרויה חטאת ואין חטאת קרויה מנחה כדאמרינן פ"ק (לעיל זבחים ז:) תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויין תודה ובמנחות פרק התודה (מנחות דף פ:) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם וי"ל דודאי לא מיקרי שם אחד לענין לשמה דפ"ק ולענין ניתותרו המעות דפרק התודה אבל הכא דמהיקשא קדריש דמנחה וחטאת איתקוש ודאי להדדי איכא לאקושינהו שפיר:
מה חטאת טעונה צפון - פירש בקונטרס דגירסא זו משובשת היא שהרי לא חטאת העוף טעונה צפון כדאמר ולא בן עוף בצפון ולא מנחה טעונה צפון וא"ת מנחת חטאת חלוקה משאר מנחות ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין לעיל דקתני כל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד אפשר חטאת העוף הבאה בדלות תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ומנחה הבאה תחת חטאת העוף תטען צפון וגירסא אחרינא גרסינן בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה"נ ילפינן לה בפ"ק [דמנחות] ע"כ לשון הקונטרס וקשה לפירושו דודאי מעיקרא אמרי' בפ"ק דמנחות (דף ד.) בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא אבל מנחת קנאות מנלן אבל במסקנא אמרינן אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולות שלא לשמן מנלן חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ה"נ הא כתיב בה היא ועוד קשה לגירסת הספרים דבפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים מט:) מוכח דחטאת הטעונה צפון כעולה הוי היקש אם כן היכי אתיא מנחה והדר ילפינן מחטאת וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ועוד כמו שהקשה בקונטרס דחמירא לא הויא מנחה מחטאת העוף דאתיא במקומה ואינה טעונה צפון מיהו י"ל הרי בתורת כהנים ילפינן דחטאת העוף פסולה שלא לשמה מן הפסוק ולא ילפינן ממנחת חוטא דמפיק פסול מקרא אחרינא ויש לדחות מיהו אמת דמנחה לא בעיא צפון אלא הגשה בקרן מערבית דרומית כדבסמוך (ואי) והקמיצה אינה טעונה צפון אפי' מנחת חוטא נמי כדמוכח בתוספתא דמנחות פ"ק חומר בשחיטה שטעונה צפון מה שאין כן בקמיצה וכי תימא היינו במנחת נדבה אבל במנחת חוטא טעונה צפון מכל מקום אינו חומר בשחיטה לגמרי שהרי בשחיטה נמי ליתא בצפון בקלים מיהו י"ל דכללא בקדשי קדשים הוי דומיא דמנחה וזהו דוחק ועוד דתני בסיפא חומר בקמיצה מבמליקה שהקמיצה דוחה שבת וטומאה וליתני שהקמיצה טעונה צפון ולא מליקה אף על גב דיש קמיצה דלא בעיא צפון כגון מנחת נדבה כמו כן אינה דוחה שבת מיהו נ"ל לדחות דה"נ לא מיירי במנחת חוטא דהא אינה דוחה שבת אלא מיירי במנחת העומר ומנחת תמיד שהן בציבור והן ודאי לא בעו צפון אבל מנחת חוטא בעי' צפון דאיתקש לחטאת בהמה שבאה חליפתה בעשירות. ברו"ך: והרב רבי חיים גריס מה חטאת העוף טעונה יסוד דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח אף מנחה טעונה הגשה כנגד היסוד והכי מוכח פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) [גבי] ואלו טעונות תנופה לוג שמן של מצורע ואשמו [דאמרינן התם] לפני ה' במזרח והאמרת לפני ה' במערב פירוש בהך שמעתיה ומשני ה"מ מנחה דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה והשתא כולה בדרום ליכא למימר משום יסוד וכולה במערב נמי לא משום דכתיב (ויקרא ו׳:ז׳) אל פני המזבח דהיינו דרום מכל מקום איצטריך לפני ה' דלא תימא אל פני המזבח גזירת הכתוב הוא אף על גב דלית ליה יסוד ובריש פירקין פירשתי מה שהקשה דגבי גחלים דיום הכיפורים קרי לפני ה' במערב דוקא וא"ת ושאר מנחות מנלן וכי תימא מדאיתקוש כל המנחות לחטאת ואשם בפרשת צו וילפינן משירי הדם שטעונין יסוד אם כן מנחת חוטא תיפוק לי מהתם ועוד מנלן דמקשינן לשירים לקשינהו לתחילת דמים ולא בעי יסוד כחטאת ויש לומר דכתיב לפני ה' במנחת חוטא ובכל המנחות נמי כתיב לפני ה' כי היכי דהאי לפני ה' כנגד היסוד [האי נמי כנגד היסוד] ולא ג"ש ממש [היא] דדבר הלמד בהיקש מבעיא לן אי חוזר ומלמד בג"ש אי לא אלא גלוי מילתא בעלמא הוא ור"ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן והיינו דלא כר"ש דאמר לעיל (זבחים דף כה.) בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל אי נמי אפילו כרבי שמעון וכגון שבא לעובדה ביד דאמר עובדה בימין כחטאת:,הגה"ה אף חטאת בקרן מערבית דרומית - תימה דלא ילפינן מינה מליקה ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה וכן פירש בקונטרס בסמוך:
בדרום קיימת כולה - על כרחך רבי אליעזר אית ליה ההיא דמה חטאת טעונה יסוד דאי לאו הכי מנא ליה דאמר מערבית ותימה אם כן לפני ה' למה לי דרומית נפקא לן מאל פני המזבח ומערבית מדבעיא יסוד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.