Guémara
Et, lorsqu'ils quittent le camp, après que les Lévites ont démonté le Tabernacle mais avant d'enlever l'autel. Puisque l’autel n’a pas encore été déplacé, il est toujours permis de consommer la nourriture sacrificielle.
וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן.
La Guemara poursuit: Il était nécessaire de préciser cette halakha pour ne pas dire qu'une fois les cloisons entourant la cour démontées, la nourriture sacrificielle a été disqualifiée car elle est considérée comme ayant quitté la cour du Tabernacle. Par conséquent, la baraïta nous enseigne que la consommation de la nourriture est autorisée tant que l’autel reste en place.
מַהוּ דְּתֵימָא: אִיפְּסִיל לְהוּ בְּיוֹצֵא; קָא מַשְׁמַע לַן.
La Guemara défie: Et dites qu'il est effectivement vrai que la nourriture sacrificielle doit être disqualifiée parce qu'elle ne se trouve plus à l'intérieur des cloisons entourant la cour. La Guemara explique: Le verset déclare: « Alors la Tente d'assignation voyagera » (Nombres 2:17). Ce verset indique que même si elle a voyagé, elle est toujours considérée comme la Tente de Rencontre. Par conséquent, la nourriture sacrificielle n’est pas considérée comme ayant quitté la zone désignée.
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״ – אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע, אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.
§ La Guemara soulève une autre discussion concernant l'autel: Rav Houna dit que Rav dit: L'autel de Silo était façonné en pierres, contrairement à l'autel portatif construit au temps de Moïse, qui était façonné en cuivre. C'est ce qui est enseigné dans une baraïta: Rabbi Eliezer ben Yaakov dit: Pourquoi les versets doivent-ils déclarer que l'autel doit être façonné à partir de pierres (Exode 20: 22), et déclarer à nouveau que l'autel doit être façonné à partir de pierres (Deutéronome 27: 5), et mentionner encore une fois le mot pierres (Deutéronome 27: 6), en ce qui concerne l'autel, pour un total de trois fois? Ceux-ci font allusion à trois autels de pierre différents: un à Silo, un à Nov et Gabaon, et un dans la Maison éternelle, c'est-à-dire le Temple.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה – שֶׁל אֲבָנִים הָיָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲבָנִים״ ״אֲבָנִים״ ״אֲבָנִים״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה, וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים.
Rav Aḥa bar Ami soulève une objection basée sur une baraïta: Le feu qui descendit du ciel sur l'autel à l'époque de Moïse (voir Lévitique 9:24) ne partit du sommet de l'autel de cuivre qu'à l'époque de Salomon, lorsqu'il remplaça l'autel de cuivre par un autel de pierre, et le feu qui descendit sur l'autel à l'époque de Salomon ne s'éloigna pas jusqu'à ce que Manassé vienne et l'enlève en détruisant l'autel. Et s’il est vrai que l’autel de Silo a été fait de pierres, il apparaît que le feu a quitté l’autel de cuivre plus tôt, lorsque l’autel de pierre de Silo a remplacé l’autel de cuivre de Moïse, plusieurs années avant le roi Salomon.
מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמֵּי: אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה – לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה, וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה – לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִילְּקָהּ. וְאִם אִיתָא, מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלַּק לֵיהּ!
La Guemara explique: Rav Houna a exprimé son opinion conformément à la déclaration de Rabbi Natan, comme il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Natan dit: L'autel de Silo était fait de cuivre; c'était creux et plein de pierres.
הוּא דְּאָמַר – כְּרַבִּי נָתָן; דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה – שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה, חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים.
Rav Nahman bar Yitzḥak dit qu'il existe une réponse alternative: Quelle est la signification de la déclaration dans la baraïta selon laquelle le feu ne s'est éteint qu'à l'époque de Salomon? Cela signifie qu’il n’est pas parti d’une manière qui l’aurait annulé; il était encore quelque peu présent à Silo sur l'autel de cuivre, qui se trouvait avec l'autel de pierre. La Guemara demande: Qu'est-ce que cela signifie, c'est-à-dire qu'est-ce que cela signifie que le feu ne s'est pas dissipé d'une manière qui l'a annulé? La Guemara répond: Les rabbins disent: Le feu sur l'autel de cuivre émettait des étincelles vers l'autel de pierre lorsque les prêtres sacrifiaient des offrandes sur l'autel de pierre. Rav Pappa dit: Le feu était en invité; parfois c'était ici, sur l'autel de cuivre, et parfois c'était là, sur l'autel de pierre.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מַאי לֹא נִסְתַּלְּקָה – לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה. מַאי הִיא? רַבָּנַן אָמְרִי: שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא. רַב פָּפָּא אָמַר: אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקֵט, וְזִימְנִין הָכָא וְזִימְנִין הָכָא.
§ La Guemara continue à discuter de l'autel: Nous avons appris dans une mishna là-bas (Middot 35b): L'autel du Premier Temple mesurait vingt-huit coudées sur vingt-huit. Lorsque les membres de l'exil montèrent à Jérusalem au début de la période du Second Temple, ils y ajoutèrent quatre coudées au sud et quatre coudées sur les côtés ouest de l'autel, comme la forme de la lettre grecque gamma, c'est-à-dire que les ajouts formaient un angle droit. En conséquence, l’autel du Second Temple mesurait trente-deux coudées sur trente-deux. La Guemara demande: Quelle était la raison de cette expansion? Rav Yosef a dit: Parce que la taille de l'autel du Premier Temple n'était pas suffisante.
תְּנַן הָתָם: וּכְשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה – הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מִשּׁוּם דְּלָא סָפַק.
Abaye lui dit: Or, si à l’époque du Premier Temple, dont il est écrit: « Juda et Israël étaient nombreux comme le sable qui est au bord de la mer » (1 Rois 4: 20), l’autel suffisait, comment se pourrait-il qu’à l’époque du Second Temple, dont il est écrit: « Toute l’assemblée était de quarante deux mille trois cent soixante » (Esdras 2: 64), l’autel n’était pas suffisant? Rav Yosef dit à Abaye: Là, dans le Premier Temple, un feu céleste les assisterait et consumerait les offrandes. Ici, dans le Second Temple, aucun feu céleste ne pouvait les aider. Ils avaient donc besoin d’un espace plus grand pour brûler les offrandes.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם״ – סְפֵק; מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא״ – לֹא סָפֵק?! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן, הָכָא אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן.
Lorsque Ravin vint d'Eretz Israël en Babylonie, il rapporta ce que dit Rabbi Shimon ben Pazi au nom de Bar Kappara à propos de l'agrandissement de l'autel: Ils agrandirent l'autel pour s'étendre au-dessus des cavités souterraines dans lesquelles coulaient les libations. Initialement, à l’époque du Premier Temple, ils pensaient que lorsque le verset déclare: « Tu me feras un autel de terre » (Exode 20:21), cela signifiait qu’il devait être entièrement rempli de terre.
כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: שִׁיתִין הוֹסִיפוּ. מֵעִיקָּרָא סְבוּר: ״מִזְבַּח אֲדָמָה״ – שֶׁהוּא אָטוּם בָּאֲדָמָה.
Mais finalement, à l’époque du Second Temple, ils soutenaient que boire sur l’autel était comme manger, c’est-à-dire que, tout comme les offrandes étaient brûlées sur l’autel, les libations devaient être versées sur l’autel lui-même et non sur ses côtés. Par conséquent, ils agrandirent l'autel pour couvrir les cavités souterraines et créèrent des trous dans l'autel afin que les libations puissent être versées sur l'autel et couler dans les cavités souterraines. Et selon cela, quel est le sens de l’expression « un autel de terre »? Il enseigne que l'autel doit être attaché à la terre, afin qu'on ne puisse pas le construire sur des arcs.
וּלְבַסּוֹף סְבוּר: שְׁתִיָּה כַּאֲכִילָה, וּמַאי ״מִזְבַּח אֲדָמָה״ – שֶׁהוּא מְחוּבָּר בַּאֲדָמָה; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּים
Rachi
מהו דתימא כו' - כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא:
אבנים ג"פ - אם מזבח אבנים וגו' מזבח אבנים לא תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':,נוב וגבעון - חד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים:
לא נסתלקה - שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה:,אלא בימי שלמה - שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה: ,עד שבא מנשה וסילקה גרס:,ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק - משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת:
הוא דאמר - רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:
לא נסתלקה לבטלה - שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי:,שביבא הוה משדרא - כשהיו מקטירין על של אבנים היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא מונח שם:
תנן התם - במסכת מדות ר' יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא היה אלא כ"ח כונס ועולה יסוד וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד שהיה מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו כו' נמצא יסודו ל"ב על ל"ב ומקום מערכתו כ"ד על כ"ד:,גמא - גימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כדפרישית דרום ומערב:
הכא - במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ"ק דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיועי לא מסייעא:
שיתין הוסיפו - קרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכים כדאמרינן (התם) במתני' דלקמן (זבחים דף סג.) ובימי שלמה היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם:,אטום באדמה - שלא יהא חלול:
שתיה כאכילה - מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח:
Tossafot
ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן - אבל המזבח וקלעי החצר במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים כדפרי' ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם במסולק מסידור השלחן דכ"ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת המזבח וא"ת ובמנחות (דף צה.) אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי משום פגימת המזבח ואי חזר והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיו שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ"ת חד מתרי טעמי נקט א"כ היכי דייק התם ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי ס"ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסול ליה בלינה וי"ל דודאי סילוק מסעות פוסל או משום יוצא או משום פגימת המזבח והתם דייק אם היה נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא דלא היה המסע פוסל:
אע"פ שנסע אהל מועד הוא - וא"ת בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי בלחם הפנים במסולק אם נפסל במסעות דמ"ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך לדרשא דהכא או. למחנה ישראל דקיים כדאמר פ' בתרא (לקמן זבחים קיז:) ותירץ ה"ר חיים דלפי סברתו קמהדר ליה דס"ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא ולדרשא דפ' בתרא כיון דאית ליה דאפי' כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי' לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך משני דלדגלים הוא דאתא וא"ת היכי תיסק אדעתא למימר התם דמסולק כשר ביוצא מ"מ הא מסולק מיפסיל בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וי"לע דלא קיימא ההיא מסקנא א"נ אפי' בשעת שנשאו בכתף מזבח הוא כיון דאמר אע"פ שנסע אהל מועד הוא:
ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב - כך גירסת הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ היה המזבח ד' אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ' איזהו מקומן (לעיל זבחים נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנו בחלקו של יהודה וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס' מדות (פ"ג מ"א) וקשה דהא מסקי' הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (לקמן זבחים כג.) בג' דברים היתה קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין ועוד תנן במסכת מדות (פ"ג מ"ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) ומייתי לה בסוכה פרק לולב (דף מט.) לול קטן היה בצד מערבו של רבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף ע:) קרן. שאין לה יסוד משום בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.