Guémara
Mais n’est-il pas déjà dit à propos de l’autel que Moïse a construit: « Salomon offrit mille holocaustes sur cet autel » (I Rois 3: 4), tandis qu’à propos de la Maison éternelle, c’est-à-dire le Temple, il est dit: « Et Salomon offrit, pour le sacrifice de paix qu’il offrit à l’Éternel, vingt-deux mille bœufs et cent vingt mille brebis » (I Rois 8:63)?
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא״, וְאִילּוּ בְּבֵית עוֹלָמִים הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה׳ בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף״;
Et quand on arrive au calcul des holocaustes et du nombre de coudées pour chaque autel, cela était plus grand que cela, c'est-à-dire que Salomon a sacrifié plus d'offrandes par coudée carrée sur l'autel de Moïse que sur l'autel du Temple lors de son inauguration. Par conséquent, il est difficile de suggérer que l’autel du Temple n’était pas assez grand pour accueillir le nombre d’offrandes sacrifiées par Salomon.
וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלוֹת וּלְמִנְיַן אַמּוֹת – זֶה גָּדוֹל מִזֶּה!
Le rabbin Yosei présente une autre compréhension du verset: quel est plutôt le sens de l’expression « parce que l’autel de cuivre… était trop petit pour être reçu »? Il ne s’agit pas de l’autel construit par Salomon, mais plutôt de l’autel de cuivre construit au temps de Moïse, dont l’usage fut interdit à partir du jour de l’inauguration du Temple. Plutôt que d’affirmer carrément que l’autel est devenu disqualifié, le verset emploie un euphémisme, comme une personne qui dit à son ami: Un tel est un nain [nanas], et ce qu’il veut vraiment dire, c’est qu’il est disqualifié pour accomplir le service du Temple. De même, plutôt que d’affirmer d’emblée que l’autel construit à l’époque de Moïse était devenu inadmissible, le verset déclare qu’il était trop petit pour accueillir les offrandes sacrifiées dans le Temple.
אֶלָּא מַהוּ ״קָטָן מֵהָכִיל״, כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״פְּלוֹנִי נַנָּס הוּא״ – וּפָסוּל לַעֲבוֹדָה.
La Guemara demande: Et comment Rabbi Yehouda répond-il à cette affirmation? Rabbi Yossei dit bien, c'est-à-dire que son affirmation est convaincante. La Guemara explique: Rabbi Yehouda se conforme à son raisonnement standard, puisqu'il dit que l'autel que Moïse a construit était grand. Comme il est enseigné dans une baraïta: Le verset déclare que l'autel construit au temps de Moïse avait: « Cinq coudées de long et cinq coudées de large » (Exode 27: 1). Les sujets contenus dans le verset doivent être compris tels qu'ils sont écrits; c'est la déclaration du rabbin Yosei.
וְרַבִּי יְהוּדָה – שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי! רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מִזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה – גָּדוֹל הָיָה. דְּתַנְיָא: ״חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב״ – דְּבָרִים כִּכְתָבָן. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.
Rabbi Yehouda dit: Il est dit ici que l’autel construit à l’époque de Moïse était: « Carré » (Exode 27:1), et il est indiqué là, dans la description prophétique de l’autel par Ézéchiel, qu’il est: « Carré » (Ézéchiel 43:16). Tout comme ici, dans la vision d’Ézéchiel, il mesurait la distance dans chaque direction depuis son centre, de même ici, le verset mesurait l’autel que Moïse avait construit à partir de son centre. En conséquence, l’autel construit par Moïse mesurait dix coudées sur dix. En conséquence, Salomon a sacrifié plus d’offrandes par coudée carrée d’espace sur l’autel du Temple que sur l’autel construit par Moïse. Il est donc possible que l'autel du Temple n'était pas suffisant pour accueillir les offrandes, et Salomon a consacré la cour du Temple pour servir d'autel.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״רָבוּעַ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״רָבוּעַ״; מָה לְהַלָּן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד, אַף כָּאן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד.
La Guemara demande: Et d’où dérivons-nous que l’autel mentionné ici, dans Ézéchiel, a été mesuré à partir de son centre? La Guemara répond: Comme il est écrit: « Et le foyer aura douze coudées de long sur douze de large, carré, jusqu'à ses quatre côtés » (Ézéchiel 43:16). La Guemara demande: Le verset signifie-t-il douze coudées dans chaque direction à partir du centre de l'autel, de sorte qu'au total il faisait vingt-quatre coudées sur vingt-quatre? Ou peut-être que l’autel ne mesurait qu’un total de douze coudées sur douze. La Guemara répond: Lorsque le verset déclare: « Jusqu'aux quatre côtés », il enseigne qu'Ézéchiel mesurait à partir du centre de l'autel.
וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכׇל רוּחַ״. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו״ – מְלַמֵּד שֶׁמֵּאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד.
La Guemara demande: Et comment le rabbin Yosei répond-il à l’affirmation du rabbin Yehuda? La Guemara répond: Lorsqu’il apprend l’analogie verbale, il l’apprend par rapport à la hauteur de l’autel. Comme il est enseigné dans une baraïta: Le verset déclare à propos de l'autel construit au temps de Moïse: « Et sa hauteur sera de trois coudées » (Exode 27: 1). Les éléments du verset doivent être compris tels qu’ils sont écrits, c’est-à-dire que la hauteur de l’autel était de trois coudées. C'est la déclaration du rabbin Yehuda.
וְרַבִּי יוֹסֵי, כִּי גְּמִר גְּזֵירָה שָׁוָה – בְּגוֹבְהָהּ הוּא דִּגְמִיר. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״ – דְּבָרִים כִּכְתָבָן. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Rabbi Yossei dit: Il est dit ici que l'autel construit à l'époque de Moïse était: « Carré » (Exode 27:1), et il est indiqué là que l'autel des parfums était: « Carré » (Exode 30:2). L'analogie verbale indique que, tout comme ici, en ce qui concerne l'autel des parfums, sa hauteur était deux fois sa longueur, de même ici, la hauteur de l'autel construit au temps de Moïse était deux fois sa longueur, c'est-à-dire dix coudées.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״רָבוּעַ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״רָבוּעַ״; מָה לְהַלָּן – גּוֹבְהוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּאׇרְכּוֹ, אַף כָּאן – פִּי שְׁנַיִם כְּאׇרְכּוֹ.
Rabbi Yehouda dit à Rabbi Yossei: Mais n’est-il pas déjà dit: « La longueur du parvis sera de cent coudées… et la hauteur de cinq coudées » (Exode 27:18)? Est-il possible que le prêtre se tienne au sommet de l’autel et tienne dans sa main les objets avec lesquels il accomplirait le service sacrificiel, et que la nation entière puisse le voir de l’extérieur de la cour? Cela constituerait un manque de respect pour le service au Tabernacle.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֶת הֶחָצֵר מֵאָה אַמָּה וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת וְגוֹ׳״ – אֶפְשָׁר כֹּהֵן עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְכׇל הָעָם רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ?!
Rabbi Yossei lui répondit: Mais n'est-il pas déjà dit: « Et les rideaux du parvis, et le rideau de l'entrée de la porte du parvis, qui est près du Tabernacle et près de l'autel » (Nombres 4:26)? Ce verset juxtapose le Tabernacle avec l’autel pour enseigner que, tout comme le Tabernacle mesurait dix coudées de haut, de même l’autel mesurait dix coudées de haut. Et un autre verset déclare: « Les rideaux étaient au nombre de quinze
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מָה מִשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת; וְאוֹמֵר: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה
Rachi
אלף עולות יעלה שלמה וגו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות - שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות שהרי מזבח של משה כתיב ביה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב צא מהם מקום הקרנות אמה לכל צד ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה נמצא מקום המערכה אמה על אמה הכי אמרינן לקמן בפירקין (זבחים דף סב.) יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת והוא היה סובבו ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה כ' על כ' לרבי יוסי כדתנן במסכת מדות (דף לה:) חלקהו לכ' רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים הרי ד' מאות אורך ברוחב אמה ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול הרי ד' מאות אלף:
אלא מהו אומר קטן מהכיל - לאו במזבח אבנים קאמר ומשום ההוא יומא אלא למזבח הנחשת קאמר ובא לפוסלו לעולם שסילקו ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום לישנא מעליא נקט:,כאדם שאומר לחבירו - באדם שנפסל:,ננס פלוני - לישנא מעליא ולא אמר נפסל פלוני:,ונפסל לעבודה - לאו מסקנא דאדם אומר אלא רבי יוסי קאמר לה ואותו פלוני פסול לעבודה והוא קורא לו ננס:
שפיר קא"ר יוסי - ול"ל לקדושי רצפה:,מזבח של משה גדול היה - וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם נמצא של שלמה קטן לפי הצורך:
ונאמר להלן רבוע - בשל יחזקאל שנתנבא על בית שני או על העתיד רבוע אל ארבעת רבעיו:,מה להלן - מדה האמורה בו מאמצעיתו הוא מודד כדמפרש ואזיל:,אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו - לכל רוח נמצא י' על י' צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות וכן למקום הילוך הרי ו' על ו' מקום המערכה ושל שלמה כ' על כ' מקום המערכה עשה ממנו ג' רצועות של ו' רוחב נשארו שתי אמות בארך עשרים חלוק ג' הרצועות לרחבו [לחתיכות רבועות של שש שש] תמצא בכל אחת ג' חתיכות רבועות של שש שש הרי תשע ועוד נשארו בכל אחת ב' אמות בארך ששה קרבם זו אצל זו הרי ו' על ו' הרי עשר חתיכות רבועות ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה ב' ותמצא ו' על ו' הרי י"א וב' אמות על ב' אמות נמצא של משה אחד מי"א כשל שלמה ומגיע לחשבון י"א אלפים עולות ותו לא ובחנוכתו כתיב בקר כ"ב אלף וצאן כ"ב אלף:
והאריאל - מקום מערכה של מזבח:,שתים עשרה - אל ארבעת רבעיו מלמד שמאמצעיתו מודד:
ורבי יוסי - דאמר דברים ככתבן:,כי גמיר ג"ש - דרבוע רבוע בגובהה הוא דגמר ולאו מרבוע דיחזקאל אלא מרבוע דכתיב במזבח הפנימי דתניא וג' אמות קומתו כו' (שמות כ״ז:א׳) ובמזבח הנחשת כתיב:
ונאמר להלן רבוע - במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו (שם ל):,אף כאן גובהו פי שנים כארכו - הרי י' אמות ובסיפא מפרש ר' יוסי מאי וג' קומתו:
והלא כבר נאמר וקומה ה' אמות - דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא ה' אמות:,אפשר כן - שיהא כהן בראש המזבח ועבודה בידו כו':
מה משכן - צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה י' אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב (שם כו) י' אמות אורך הקרש:,אף מזבח - צריך היקף לכדי י' אמות: ,ואומר קלעים ט"ו אמה אל הכתף - אצל השער וקס"ד בגובהה קאמר וה"ה לכל החצר:
Tossafot
והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה - וא"ת מנא ליה דאמזבח הנחשת קאמר הא ג' מזבחות הוו כדאמר לקמן (זבחים דף סא:) של נוב ושל גבעון וגדול היה וי"ל דסמיך אקרא (דד"ה ב א) דכתיב בהדיא על מזבח הנחשת שעשה בצלאל:
מה משכן עשר אמות - תימה כיון דאיכא היקשא גזירה שוה דרבוע למה לי:,ואומר קלעים ט"ו אמה אל הכתף - פי' בקונטרס וקס"ד בגובה קאמר וה"ה לכל החצר וקשה לר"ת היכי מצי למימר דאגובה קאי והא מוכח קרא בהדיא דברחבה מיירי דקחשיב מעיקרא החצר לפאת ים חמשים אמה ואחר כך מפרש חמש עשרה אמה קלעים לכתף שאצל השער ולכתף השנית חמש עשרה קלעים ואחר כך לשער החצר מסך עשרים אמה ובשמעתא קמייתא דעירובין (דף ב:) קשה טפי דפריך בין לרבנן בין לר' יהודה לילפו מפתח שער החצר ופי' שם בקונטרס שני לשונות ופי' בלשון שני דפריך שיחשב פתח ברחב עשרים ומשני פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי ואיבעית אימא כי כתיב חמש עשרה בגובהה כתיב והכתיב וקומה ה' אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה ופי' שם בקונטרס דהיינו כר' יוסי דשמעתין וזו היא תימה דלא מצינן למימר חמש עשרה אמה בגובה כתיב אלא ברחבה כדפרישית ועוד קשה דאי מרחבה פריך התם הוה ליה למימר הכי אלא הא דתנן הרחב מעשר אמות ימעט נילף מפתח שער החצר כיון דעד השתא איירי בגובהה ועוד לר' יהודה אמאי הוצרך להקשות מפתח החצר פתח אולם דקאי ביה הוה ליה לאקשויי ועוד מאי קושיא מפתח החצר התנן יש לו צורת הפתח א"צ למעט וחצר צורת הפתח הוה ליה שהיו העמודים משני צדדים וכלונסות על גביהן שהקלעים תלויין בהן ומיהו בסמוך (קשה) כי פריך ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן וכו' לא משני שאני פתחו של אולם דה"ל צורת הפתח [ובע"כ צ"ל] דכיון דאליבא דרב קיימא לא משני הכי דאיהו תני במתני' צריך למעט כדאמר התם ומהאי טעמא פריך [שפיר] השתא ועוד דשער חצר לא ה"ל צורת הפתח שהכלונסות היו על הווין שקבועין בעמודין מבחוץ ואמרינן התם בפ"ק (דף יא.) צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום ומפרש רבינו דמגובהה פריך התם דלא יחשב פתח ביתר מה' אמות ומסתברא היא לן טפי למילף מפתח החצר ממאי דנילף מפתח ההיכל דפתח המשכן על כרחין שלא כדין איקרי פתח אהל מועד וחידוש הוא דלא הוו ליה גיפופי שהיה פרוץ לפניו במלואו הלכך פתח ההיכל שהיה במקומו דלמא שלא כדין נמי איקרי פתח ובתר הכי גרס איבעית אימא קלעים ט"ו אמה וכי כתיב וקומה ברוחב ה' אמות משפת קלעים ולמעלה וההיא שינויא כרבי יוסי דהכא ול"ג ט"ו אמה בגובהה הוא דכתיב וגם לא גרס אל הכתף דלא קאי אחמש עשרה דכתיב בקרא דההוא לא מיתוקמא אלא ברחבה אלא פירוש הוא כלומר הקלעים היו גבוהין חמש עשרה שלא יראו עבודה שבידו כרבי יוסי דאמר מזבח י' אמות והאי דכתיב בקלעים וקומה ה' אמות ודאי משפת מזבח ולמעלה והאי קרא דמייתי וקומה ברוחב ה' אמות (היינו) להוכיח גובה פתח כ' אמה היינו ההוא דכתיב גבי מסך בסוף ויקהל ומפרש דמשפת קלעים ולמעלה קאמר שהקלעים היו גבוהין סביב החצר צפון ודרום ומערב וכן לצד המזרח [שכמו] שהקלעים היו ט"ו רוחב מימין הפתח וכן משמאל הפתח כמו כן היו גבוהין ט"ו אמה ועל מסך הפתח כתיב רוחב כ' אמה וקומה ה' אמות ברוחב לעומת קלעי החצר פירוש שהמסך כל רוחב כ' היה גבוה ה' אמות משאר קלעי החצר אשתכח המסך גבוה כ' וזו היא אמת גובהו של פתח וההיא שינויא בתרא ליתיה אלא לרבנן דהא לרבי יהודה לא מתוקם כלל ואע"ג דקאי התם לשנויי לרבנן ולרבי יהודה שינויא קמא יתיישב לרבי יהודה דשנינן פתח סתמא לא איקרי דהכי נמי לא מיתוקם ההוא שינויא כרבי יוסי דהכא אלא כרבי יהודה דפליג עליה והכא בשמעתין גרסי' מה משכן י' אמות אף מזבח י' אמות קלעים ט"ו ולא גרסינן נמי אל הכתף דלאו קרא מייתי ובברייתא דמלאכת המשכן לא גרסינן כלל קלעים ט"ו במילתא דר' יוסי ופירושא בעלמא הוא כלומר הקלעים היו גבוהין ט"ו אמה שלא יראה כהן ועבודה בידו ומה ת"ל ה' אמות משפת מזבח כו' ור"ת מפרש בספר הישר דלשמואל עצמו פריך נילף מפתח שער החצר מנא ליה דושחטו פתח אהל מועד אפתח היכל קאי ואי אפשר לומר כן כלל כדמוכחי כמה קראי בפרשת אלה פקודי ובשאר מקומות וקצת קשה לפירוש ר"ת דפריך מגובה חמש דמאי משני פתח שער איקרי פתח סתמא לא איקרי כיון דנקרא שער כ"ש דאיקרי פתח דפתח קטן משער עוד נילף מפתח עזרה שנקרא פתח (ביחזקאל מא) והיה גובהו עשרים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.