L’école de Rabbi Yishmael, conformément à l’opinion de Rabbi Shimon ben Yoḥai, dit: Ceci et cela, c’est-à-dire le sang d’une offrande intérieure pour le péché et celui d’une offrande extérieure pour le péché, étaient versés à la base occidentale de l’autel. Selon cette version, Rabbi Shimon ben Yoḥai partage l’opinion de Rabbi Yishmael. La Guemara commente: Et votre mnémonique pour vous souvenir de ce changement d'opinion est: Les hommes ont tiré l'homme. Dans ce cas, les nombreux étudiants de Rabbi Yishmael affirment que Rabbi Shimon ben Yoḥai est d’accord avec leur professeur.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי. וְסִימָנֵיךְ: מָשְׁכוּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא.
Mishna 1
MISHNA : L'holocauste est une offrande de l'ordre le plus sacré. Son abattage a lieu au nord de la cour du Temple et la collecte de son sang dans un vase de service est au nord, et son sang nécessite deux placements qui font quatre, et il nécessite l'écorchage de sa carcasse et le découpage en morceaux de l'animal sacrificiel, et il est consumé en totalité, à l'exception de sa peau, par le feu de l'autel.
מַתְנִי' הָעוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִשִּׁים.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Quelle est la raison pour laquelle le tanna a enseigné qu'une offrande consumée est une offrande de l'ordre le plus sacré, alors que la mishna précédente (52b) n'a pas mentionné qu'une offrande pour le péché est de l'ordre le plus sacré? La Guemara répond: C'est parce que dans la Torah il n'est pas écrit explicitement à propos de l'holocauste: il est très sacré, comme il est dit concernant le sacrifice d'expiation et le sacrifice de culpabilité dans un verset concernant l'offrande de gâteau: « Il ne sera pas cuit avec du levain. Je l'ai donné comme part de mes offrandes faites par le feu; il est très sacré, comme sacrifice d'expiation et comme sacrifice de culpabilité » (Lévitique 6: 10). Par conséquent, le tanna déclare explicitement qu’un holocauste est également de l’ordre le plus sacré.
גְּמָ׳ עוֹלָה מַאי טַעְמָא תָּנֵי לֵיהּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים? מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב בַּהּ ״(לַה׳) קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הִיא״.
La Michna enseigne: Et son sang nécessite deux placements qui font quatre. Comment le prêtre effectue-t-il les placements? Rav dit: Il place le sang d'un côté du coin de l'autel, et le remet de l'autre côté du coin de l'autel. Il répète cela sur le coin diagonalement opposé, de sorte qu'il place sur deux coins mais sur les quatre côtés de l'autel. Et Chmouel dit: Il place un emplacement sur chacun des deux coins diagonalement opposés, de sorte que chaque emplacement soit similaire à la forme de la lettre grecque gamma, qui est courbée à angle droit.
וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. הֵיכִי עָבֵיד? אָמַר רַב: נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַתָּנָה אַחַת כְּמִין גַּמָּא נוֹתֵן.
La Guemara commente: Cette dispute entre Rav et Chmouel est comme une dispute entre tanna’im: On aurait pu penser qu’un prêtre devait asperger quelqu’un du sang d’un holocauste. Pour contrer cette possibilité, le verset déclare: « Et aspergez du sang tout autour de l’autel qui est à l’entrée de la tente d’assignation » (Lévitique 1: 5). Si le sang devait être répandu autour de l'autel, on aurait pu penser qu'il fallait circonscrire l'autel comme on le ferait avec un fil, et répandre le sang tout autour. Pour contrer cette possibilité, le verset déclare: « Il présentera le sang et fera asperger le sang contre l’autel » (Lévitique 1: 5), et on ne peut pas faire en sorte que le sang circonscrive l’autel comme le ferait un fil sans l’appliquer directement avec un doigt. Comment concilier ces versets? Il applique le sang sous une forme similaire à celle de la lettre grecque gamma, et son sang nécessite deux aspersion qui font quatre. Cette opinion concorde avec l’opinion de Chmouel.
כְּתַנָּאֵי – יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ זְרִיקָה אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סָבִיב״. אִי סָבִיב, יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזָרְקוּ״. הָא כֵּיצַד? כְּמִין גַּמָּא – וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.
La baraïta continue: Rabbi Yishmael dit: Il est dit ici: « Il présentera le sang et fera asperger le sang tout autour de l’autel » (Lévitique 1: 5), et il est déclaré ici, à propos du sacrifice pour le péché sacrifié lors de l’inauguration du Tabernacle: « Et quand il fut immolé, Moïse prit le sang et le mit avec son doigt sur les coins de l’autel tout autour » (Lévitique 8:15). De même que là, en ce qui concerne l'offrande pour le péché, le sang était déposé discrètement et en quatre placements, un à chaque coin, de même ici, en ce qui concerne l'holocauste, il doit être déposé discrètement et en quatre placements. Cette opinion concorde avec l'opinion du Rav.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״סָבִיב״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״סָבִיב״; מָה לְהַלָּן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת, אַף כָּאן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת.
Si ces offrandes sont comparées les unes aux autres, pourquoi ne pas dire que, tout comme ici, le sang du sacrifice pour le péché doit avoir quatre placements aux quatre coins, de même ici, le sang de l'holocauste nécessite quatre placements aux quatre coins? Vous avez dit qu'un holocauste exige que le sang soit déposé sur une partie de l'autel qui a un socle, et que le coin sud-est de l'autel n'a pas de socle en dessous. Par conséquent, le sang devait être placé sur le coin nord-est et le coin sud-ouest.
אִי – מָה לְהַלָּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, אַף כָּאן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת?! אָמַרְתָּ: עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד; וְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד.
La Guemara demande: Quelle est la raison pour laquelle il n’y avait pas de base sur le coin sud-est de l’autel? Rabbi Elazar dit: Parce que ce n'était pas dans la portion de terre de Celui qui déchire, c'est-à-dire la tribu de Benjamin, comme il est décrit de la manière suivante: « Benjamin est un loup qui déchire; le matin il dévore la proie, et le soir il partage le butin » (Genèse 49:27). Comme le dit Rav Chmouel, fils du Rav Yitzḥak: L'autel consumerait, c'est-à-dire occuperait, une coudée de la part de Juda. La partie de l’autel dans la partie de Juda était le coin sud-est de la base, et donc il n’y avait pas de base sur ce coin.
מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִזְבֵּחַ אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה.
Rabbi Levi bar Ḥama dit que Rabbi Ḥama, fils de Rabbi Ḥanina, dit: Une bande de terre émergeait de la partie de Juda et entra dans la partie de Benjamin, et le coin sud-est de la base se trouvait sur cette bande. Et la tribu de Benjamin, le juste, se tourmentait chaque jour à son sujet, désirant en faire sa part, à cause de son caractère sacré unique. Comme il est dit dans la bénédiction de Moïse à la tribu de Benjamin:
אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכׇל יוֹם לְנוֹטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר:
Rachi
תנא דבי רבי ישמעאל - היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:,וסימניך - שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:,משכוה גברי לגברא - תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:
מתני' העולה קדשי קדשים - היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:,שתי מתנות - בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:,שתי מתנות שהן ד' - בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:,שהן ארבע - בגמ' מפרש היכי עביד:
גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשים - מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:,ומשני משום דלא כתיב בה - איצטריך לאשמועינן דאפ"ה קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן בפ' התדיר (זבחים דף פט.) מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו:
היכי עביד - דנעשים השתים שהן ארבע:,נותן וחוזר ונותן - זורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח:,כמין גמא - זורק נגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות יונית עשויה ככף פשוטה:
וזרקו את הדם על המזבח סביב - בעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם:,ת"ל וזרקו - ואין זריקה אלא מרחוק ובחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה:,ודמה טעון כו' - כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות המזבח ובזריקה:
ונאמר להלן סביב - בחטאות המלואין בצו את אהרן:,מה להלן פיסוק ד' מתנות - ד' נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות נותן:,אף כאן - אע"פ שבשתי קרנות פיסוק בעינן והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן:
עולה טעונה יסוד - תחילת מתנותיה צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (זבחים דף נא.):,לא היה לה יסוד - לקמיה מפרש היכי דמי הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל:
מאי טעם - לא היה לה יסוד:,טורף - בנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל:,דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן (זבחים דף נד.) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה:
רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה - לדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא (יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים כולה (ועזרת) ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה ולמעלה היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כניסת היסוד ראוי להיות בה כדאמר מר (מדות פרק ג מ"א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית:
Tossafot
וסימניך משכינהו גברי לגברא - פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:
העולה קדשי קדשים כו' - תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:,קדשי קדשים - פי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:
משום דלא כתיב בה קדשי קדשים - תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:
נאמר כאן סביב כו' - הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:
מה להלן פיסוק מתנות כו' - תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.