L'offrande de repas des prêtres, dont aucune poignée de farine n'est retirée et qui est entièrement brûlée (voir Lévitique 6:16); l'offrande de repas du prêtre oint, qui est sacrifiée par le Souverain Sacrificateur chaque jour, moitié le matin et moitié le soir; le sang, qui permet toutes les offrandes; et les libations qui sont apportées seules en offrande séparée et n'accompagnent pas une offrande d'animal; c'est la déclaration du rabbin Meir. Et les rabbins disent: La même halakha s'applique même aux libations apportées avec une offrande d'animaux.
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְהַדָּם, וְהַנְּסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַבָּאִין עִם הַבְּהֵמָה.
Concernant la bûche d'huile qui accompagne l'offrande de culpabilité d'un lépreux guéri, Rabbi Shimon dit: On n'est pas responsable de sa consommation en raison de la violation de l'interdiction du piggul, car elle n'est autorisée par aucun autre article. Et Rabbi Meir dit: Celui qui en consomme est passible de violation de l'interdiction du piggul, car le sang de l'offrande de culpabilité du lépreux permet son utilisation, car ce n'est qu'après le sacrifice du sang que l'huile est aspergée et donnée aux prêtres. Et le principe est le suivant: en ce qui concerne tout article qui présente des facteurs d'autorisation, soit pour être consommé par une personne, soit pour être brûlé sur l'autel, on est responsable de sa consommation en raison de la violation de l'interdiction du piggul.
לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל; שֶׁדַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ, וְכׇל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל.
La mishna précise: L'holocauste, son sang permet que sa chair soit brûlée sur l'autel et sa peau soit utilisée par les prêtres. L'oiseau en holocauste, son sang permet de brûler sa chair et sa peau sur l'autel. L'oiseau en sacrifice pour le péché, son sang permet à sa viande d'être consommée par les prêtres. Les taureaux qui sont brûlés, par exemple, le taureau pour un péché commun involontaire, et les chèvres qui sont brûlées, par exemple, les chèvres sacrifiées pour un péché commun involontaire d'adoration des idoles, leur sang permet que leurs portions sacrificielles soient sacrifiées sur l'autel.
הָעוֹלָה – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. עוֹלַת הָעוֹף – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לְמִזְבֵּחַ. חַטַּאת הָעוֹף – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַכֹּהֲנִים. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – דָּמָן מַתִּיר אֶת אֵימוּרֵיהֶן לִיקָרֵב.
Rabbi Shimon dit: Ces taureaux et ces boucs ne sont pas soumis au piggul parce que leur sang est présenté dans le sanctuaire, et dans le cas de toute offrande dont le sang n'est pas présenté sur l'autel extérieur comme celui d'une offrande de paix, à propos de laquelle la halakha du piggul a été déclarée dans la Torah, on n'est pas tenu d'en manger en raison de la violation de l'interdiction du piggul.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כִּשְׁלָמִים, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל.
Guémara
GUEMARA : Oula dit: Concernant une poignée d'offrande de repas qui était du piggul qui était offerte sur l'autel, son statut de piggul l'a quitté. Son raisonnement est le suivant: si cette poignée amène d’autres éléments au statut de piggul, ne l’est-il pas à plus forte raison à l’égard d’elle-même? La Guemara demande: Que dit Oula? Cette considération n’explique pas pourquoi le statut de piggul devrait rester réservé à une poignée. La Guemara répond que voici ce qu'il dit: Si la poignée n'est pas acceptée, c'est-à-dire si son sacrifice est disqualifié, comment peut-elle amener d'autres objets au statut de piggul? Une offrande de repas n'est considérée comme piggul que si sa poignée est correctement sacrifiée.
גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ; אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִידֵי פִּיגּוּל, הוּא עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אִם אֵינוֹ מִתְקַבֵּל, הֵיאַךְ מֵבִיא אֲחֵרִים לִידֵי פִּיגּוּל?
La Guemara demande: Que nous enseigne Oula? S'il nous enseigne qu'on n'est pas responsable de manger la poignée en raison de la violation de l'interdiction du piggul, nous apprenons ceci dans la mishna: Voici les articles pour lesquels on n'est pas responsable en raison du piggul: la poignée, l'encens, l'encens, l'offrande alimentaire des prêtres, l'offrande alimentaire du prêtre oint, l'offrande alimentaire apportée avec les libations qui accompagnent les offrandes d'animaux et le sang. Si tel est le cas, personne n’est tenu d’en manger la poignée, même si elle n’a pas été offerte sur l’autel.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִי דְּאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל – תְּנֵינָא, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל: הַקּוֹמֶץ, וְהַקְּטֹרֶת, וְהַלְּבוֹנָה, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, וְהַדָּם!
Oula enseigne plutôt que si des objets ayant le statut de piggul montent sur l'autel, ils ne doivent pas en descendre. Mais cela aussi, nous apprenons dans une Michna (84a): En ce qui concerne la chair sacrificielle qui est laissée pendant la nuit, ou qui émerge de la cour du Temple, ou qui est rituellement impure, ou une offrande qui a été abattue avec l'intention de manger la viande au-delà de son heure désignée ou en dehors de sa zone désignée, acquérant ainsi le statut de piggul, si l'un d'entre eux monte à l'autel, il ne descendra pas.
אֶלָּא דְּאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ – תְּנֵינָא: הַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ!
Oula enseigne plutôt que si des objets ayant le statut de piggul descendent de l'autel après y avoir été élevés, ils remontent à nouveau. Mais nous apprenons également dans cette même Michna (84b) que ce n'est pas le cas: tout comme s'ils montaient à l'autel, ils ne descendront pas, de même, s'ils descendaient de l'autel, ils ne monteraient pas. La Guemara répond: Non, la décision d’Oula est nécessaire dans le cas où le feu s’est déjà emparé de l’objet, c’est-à-dire que la poignée a commencé à brûler avant de descendre de l’autel. Oula enseigne que dans un tel cas, les prêtres doivent remettre la poignée à l'autel, car son statut de piggul l'a déjà quitté.
וְאֶלָּא דְּאִם יֵרְדוּ יַעֲלוּ – הָא נָמֵי תְּנֵינָא: כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ, כָּךְ אִם יֵרְדוּ לֹא יַעֲלוּ! לָא צְרִיכָא, שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר.
La Guemara soulève une difficulté: Mais cette halakha aussi, Oula l'a déjà dite à une autre occasion. Comme le dit Oula: La Michna a enseigné que les objets qui sont descendus de l'autel ne doivent pas remonter là où le feu ne les a pas saisis, mais là où le feu les a déjà saisis, ils doivent remonter. La Guemara explique: Néanmoins, il y a une nouveauté dans la décision d’Oula: Ne dites pas que cette affaire s’applique uniquement
הָא נָמֵי אַמְרַהּ עוּלָּא חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר עוּלָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר, אֲבָל מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר – יַעֲלוּ!
Rachi
מנחת נדבת כהנים - כולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה:,וכן מנחת כהן משיח - חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו׳:י״ג):,ומנחת נסכים לא גרסי' דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו:,והדם - הוא המתיר:,והנסכים הבאין בפני עצמן - בין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים:,וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה - דכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן:
לוג שמן של מצורע - שיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (זבחים דף מד:):,אין חייבין עליו משום פיגול - אם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע"פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא י״ד:כ״ח) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול:,ר"מ אומר - לוג הבא עם האשם בו ביום חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם:,בין לאדם בין למזבח - או לזה או לזה:
דמה מתיר בשרה למזבח - דכתיב (שם א) וזרקו והדר וערכו:,ועורה לכהנים - עור העולה אשר הקריבו אין לו אלא לאחר זריקה:,חטאת העוף כו' - בגמ' מפרש מנין דנאכל לכהנים:,דמן מתיר אימוריהן ליקרב - לפיכך פיגל באימורים בשעת עבודת הדם נתפגלו פרים:
ר' שמעון - אפרים הנשרפין פליג:,כל שאין מתן דמו על המזבח החיצון כשלמים - שפיגול כתיב בהו (ויקרא ז) אין חייבין עליו משום פיגול:
גמ' פקע פיגולו ממנו - לקמן מפרש למאי הלכתא פקע:,מאי קאמר - קבעי למימר פקע פיגולו ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול:,אם אינו מתקבל - בהקטרה:,היאך מביא אחרים לידי פיגול - המקטיר קומץ על מנת שיאכל שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה והכי קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו:
מאי קא משמע לן - למאי מיבעי ליה הא פקע פיגולו:,אי - למימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין עליו כרת:,תנינן - דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו:
אלא - להכי אהני פקיעה דכיון שעלה לא ירד:,תנינא ושנשחט חוץ לזמנו - דהיינו פיגול:,הלן - בשר הלן:
אלא - אהני פקיעה שאם ירד לאחר שהעלוהו (לא) יחזור ויעלה:,תנינא - בלאו הכי:,לא צריכא - הא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו של מזבח ואפי' ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה בו האור:
לא שנו - דאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה:
Tossafot
ולוג שמן של מצורע - נראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא:
והלבונה -ואם תאמר והרי לבונה הקומץ מתירה ואף על פי שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא (מנחות טז:) מכל מקום קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפינן משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת הדם ואם תאמר אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה דאי במחשב בשעת הולכה ע"מ להקטירו למחר היו הולכת עצים למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא ומיהו לחריפי דפומבדיתא בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (מנחות כ:) דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא קרבן ומיהו קשה דמאי שנא פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל זבחים דף כח:) פיגול משלמים טומאה נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (זבחים דף מה.) עון עון מנותר ונותר חילול חילול מטומאה:,מנחת נסכים - פי' בקונטרס דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון שהתנדב נסכים כדאמר גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.