Guémara
« Comme il l'a fait avec le taureau » (Lévitique 4:20); c'est une référence au taureau pour un péché involontaire du prêtre oint, enseignant que toutes les aspersion du sang de ce taureau sont également indispensables. « Une offrande pour le péché »; ce sont les boucs pour un péché commun involontaire d'adoration des idoles, enseignant qu'ils sont offerts de la même manière que le taureau pour un péché commun involontaire, leur sang étant aspergé dans le Sanctuaire et leur chair brûlée. On aurait pu penser que je devrais inclure aussi les chèvres des Fêtes et les chèvres sacrifiées aux Nouvelles Lunes, qui sont également des offrandes communautaires, c'est-à-dire que leur service devrait être accompli à l'intérieur du Sanctuaire comme celui du taureau pour un péché communautaire involontaire. Par conséquent, le verset déclare: « Il fera ainsi de ceci » (Lévitique 4:20), ce qui indique que ce service est accompli uniquement avec cet animal et non avec les boucs des Fêtes ou les boucs des Nouvelles Lunes.
״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר״ – זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ. ״הַחַטָּאת״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לוֹ״.
La Guemara demande: Et qu'avez-vous vu pour inclure ces chèvres pour un péché communautaire involontaire d'adoration des idoles et pour exclure ces chèvres sacrifiées lors des fêtes et des nouvelles lunes? La Guemara répond: Après avoir noté que le verset incluait certaines offrandes et en excluait d'autres, on peut dire: J'inclus ces boucs pour un péché communautaire involontaire d'adoration des idoles, car ils expient la transgression connue d'une mitsva, c'est-à-dire l'adoration des idoles, et par conséquent ils sont semblables au taureau pour un péché communautaire involontaire, qui est apporté pour une décision erronée du Sanhédrin concernant une mitsva spécifique. Et j’exclus les chèvres sacrifiées lors des fêtes et des nouvelles lunes, car elles n’expieront pas la transgression connue d’une mitsva, mais plutôt la souillure involontaire du Temple ou de ses aliments sacrificiels.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה, וּמוֹצִיא אֲנִי אֵלּוּ שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה.
La baraïta reprend son interprétation du verset. « Et le prêtre fera l'expiation »; cela enseigne que l'expiation est obtenue même si les anciens n'ont pas posé leurs mains sur la tête du taureau comme il leur est ordonné de le faire (voir Lévitique 4: 15). « Et ils seront pardonnés »; cela enseigne que l'expiation est obtenue même si le prêtre n'a pas placé le reste du sang sur la base de l'autel, comme cela est requis (voir Lévitique 4: 7).
״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ. ״וְנִסְלַח״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן שִׁירַיִם.
La Guemara demande à nouveau: Et comme le verset ne précise pas quels aspects du service sont inclus et lesquels sont exclus, qu'avez-vous vu pour disqualifier l'offrande dans le cas des sept aspersions; Comment en déduisez-vous que l’expression « Et il fera… comme il a fait » enseigne que les sept aspersion sont indispensables? Et qu’avez-vous vu pour rendre l’offrande convenable en l’absence de poser les mains sur la tête de l’offrande et de verser le reste du sang sur le pied de l’autel, sur la base des paroles « Et le prêtre fera l’expiation… et il leur sera pardonné »?
וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בְּהַזָּאוֹת, וּלְהַכְשִׁיר בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם?
La Guémara répond: Il faut dire l'argument logique suivant: je disqualifie l'offrande en l'absence des sept aspersion, car ces sept aspersion sont indispensables dans tous les cas, comme cela sera expliqué (40a), et je rends l'offrande convenable en l'absence de pose des mains sur la tête de l'offrande et en l'absence de versement du reste du sang sur le pied de l'autel, car celles-ci ne sont pas indispensables dans tous les cas, et donc il est raisonnable de conclure qu'elles ne sont pas indispensables ici non plus.
אָמַרְתָּ: פּוֹסֵל [אֲנִי] בְּהַזָּאוֹת – שֶׁמְּעַכְּבוֹת בְּכׇל מָקוֹם, וּמַכְשִׁיר אֲנִי בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם – שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת בְּכׇל מָקוֹם.
Rachi
כאשר עשה (לדם) לפר - לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש:,זה פר כהן משיח - האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:,אלו שעירי עבודת כוכבים - להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך:,יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים - להיות פנימים ונשרפין:,ת"ל כן יעשה לו - לזה ולא לאחר:
מרבה אני שעירי עבודת כוכבים - לתורת פר העלם דבר:,שמכפרין על עבירת מצוה ידועה - כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.):
וכפר - וכפר מכל מקום:,אע"פ שלא סמכו - עליו זקנים:,ונסלח אע"פ שלא נתן שירים - ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא:
שמעכבות בכל מקום - כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים:,סמיכה לא מעכבת בעלמא - כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו':,שפיכת שירים לא מעכבא - בחטאת החיצונה לדברי הכל:
Tossafot
ושעירי ראשי חדשים - ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב דרש דרש משה והנה שורף ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים:
וכפר אע"פ שלא סמך - אע"ג דלא מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי לכמה תנאי:,ונסלח אע"פ שלא נתן שירים - וא"ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) בפר כהן משיח ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה"נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן משיח כדפרישית לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק"ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק"ו וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו"ך:
ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום - דלכל הפחות חטאות החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל להזאות לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו' ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה"כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.