Guémara
La Guemara revient sur la déclaration d’Oula au nom de Reish Lakish (32b) selon laquelle un individu impur qui a inséré sa main dans la cour du Temple est fouetté, car une entrée partielle est considérée comme une entrée. Une objection a ensuite été soulevée concernant le cas du lépreux, où il n'est pas passible d'une peine de karet pour entrée partielle, et Oula a proposé une réponse. Ravina dit qu'il existe une autre réponse: cela a été indiqué uniquement en ce qui concerne les coups de fouet, enseignant que l'on est fouetté pour entrer partiellement dans la cour alors que l'on est rituellement impur. Reish Lakish convient qu'il n'y a pas de punition de karet pour une entrée partielle comme c'est le cas pour une entrée complète.
רָבִינָא אָמַר: לְעִנְיַן מַלְקוֹת אִיתְּמַר.
Lorsque Ravin est venu d'Eretz Israël en Babylonie, il a dit que Rabbi Abbahu dit que la déclaration de Reish Lakish concernant ce verset a été faite à propos d'un individu rituellement impur qui a touché à la nourriture sacrificielle, et non à propos d'une entrée partielle dans la cour, comme l'avait dit Oula.
כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לְעִנְיַן טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקּוֹדֶשׁ אִיתְּמַר.
Voici ce qui a été dit: Il y a une dispute amoureuse au sujet d'une personne impure qui a touché à la nourriture sacrificielle. Reish Lakish dit: Il est fouetté. Rabbi Yohanan dit: Il n’est pas fouetté. La Guemara élabore. Reish Lakish dit: Il est fouetté, comme il est écrit: « Elle ne touchera à aucun objet consacré » (Lévitique 12: 4). Et Rabbi Yohanan dit: Il n'est pas fouetté, comme ce verset est écrit à propos du fait de toucher la portion des produits destinée au prêtre [teruma].
דְּאִיתְּמַר: טָמֵא שֶׁנָּגַע בְּקוֹדֶשׁ – רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לוֹקֶה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה – ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה – הָהוּא בִּתְרוּמָה כְּתִיב.
La Guemara demande: Mais Reish Lakish soutient-il réellement que ce verset vient enseigner cette halakha? Il a besoin de ce verset pour enseigner une interdiction à une personne rituellement impure qui mange de la viande sacrificielle. Comme il a été dit: D’où vient l’interdiction faite à une personne rituellement impure de manger de la viande sacrificielle? Reish Lakish dit que cela est dérivé du verset: « Elle ne touchera pas à tout objet consacré », qui, selon la Guemara, fait référence à la nourriture.
וְרֵישׁ לָקִישׁ – הַאי קְרָא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ: אַזְהָרָה לְאוֹכֵל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ! דְּאִיתְּמַר: אַזְהָרָה לָאוֹכֵל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ מִנַּיִן? רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״.
Rabbi Yohanan dit: Le Sage Bardela enseigne que cette interdiction dérive d’une analogie verbale entre le terme « son impureté [tumato] » écrit à propos de celui qui mange de la viande sacrificielle alors qu’il est impur (Lévitique 7:20), et le terme « son impureté [tumato] » écrit à propos de celui qui entre dans le Temple alors qu’il est impur (Nombres 19:13). Tout comme ici, en ce qui concerne l'entrée au Temple en étant impur, la Torah prescrit la punition du karet et l'interdit explicitement, de même ici, en ce qui concerne la consommation de viande sacrificielle en étant impur, la Torah prescrit la punition du karet et l'interdit également explicitement. De toute évidence, Reish Lakish a compris ce verset comme faisant référence à la consommation de viande sacrificielle, et non simplement à la toucher.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תָּנֵי בַּרְדְּלָא, אָתְיָא ״טוּמְאָתוֹ״–״טוּמְאָתוֹ״ מִבִּיאַת מִקְדָּשׁ; מָה לְהַלָּן עָנַשׁ וְהִזְהִיר, אַף כָּאן עָנַשׁ וְהִזְהִיר.
La Guemara répond: Reish Lakish soutient que les deux peuvent être dérivés de Lévitique 12: 4. L’interdiction à l’égard d’un individu rituellement impur qui touche à la nourriture sacrificielle découle du fait que le Miséricordieux a exprimé cette interdiction par le terme de toucher, tandis que l’interdiction à l’égard de celui qui mange de la nourriture sacrificielle alors qu’elle est impure découle du fait que la Torah a juxtaposé l’interdiction de manger de la nourriture sacrificielle alors qu’elle est impure à l’interdiction d’entrer dans le Temple alors qu’elle est impure dans le verset: « Elle ne touchera pas à tout objet consacré, et elle ne viendra pas au Temple » (Lévitique). 12:4).
טָמֵא שֶׁנָּגַע בַּקּוֹדֶשׁ – מִדְּאַפְּקַהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה; אַזְהָרָה לָאוֹכֵל – מִדְּאִיתַּקַּשׁ קוֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ.
La Guemara commente: Elle est enseignée dans une baraïta conformément à l'opinion de Reish Lakish. Il est écrit: « Elle ne touchera pas à tout objet consacré »; c'est une interdiction pour une personne impure qui mange de la nourriture sacrificielle. Dites-vous qu'il s'agit d'une interdiction pour une personne impure qui mange de la nourriture sacrificielle, ou peut-être que c'est seulement une interdiction pour une personne impure qui touche à la nourriture sacrificielle?
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ – אַזְהָרָה לָאוֹכֵל. אַתָּה אוֹמֵר אַזְהָרָה לְאוֹכֵל; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ?
Le verset déclare: « Elle ne touchera à aucun objet consacré, et elle ne viendra pas au Temple » (Lévitique 12: 4). Le verset juxtapose la question relative à la nourriture sacrificielle à la question de l’entrée dans le Temple alors que l’on est rituellement impur. Tout comme entrer dans le Temple est une affaire qui entraîne une punition qui implique
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״ – מַקִּישׁ קוֹדֶשׁ לְמִקְדָּשׁ; מָה מִקְדָּשׁ – דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
Rachi
רבינא אמר - הא דאמר עולא לעיל משמיה דריש לקיש בביאה מקצת:,לענין מלקות אמרה - כדקאמר לוקה בהדיא אבל לא לענין כרת דתותביה מצורע שראה קרי דכי איתקש ביאה לנגיעה לאזהרה איתקש כדכתיב לא תבא אבל לעונש לא איתקש דאין עונש בנגיעה:
לטמא שנגע בקדש איתמר - לא יליף ריש לקיש מלקות מההוא קרא אלא לטמא שנגע בקדש ולא איירי בביאת מקדש כלל:
בתרומה כתיב - כדמוכח סיפיה דקרא עד מלאת ימי טהרה שיעריב שמשה שהיא טבולת יום ארוך שטובלת בשביעי ללידתה וכל ימי טוהר שלה [הרי] היא כטבולת יום וביום מ' ואחד מביאה קרבנה ומדכתיב לא תגע עד מלאת אבל משימלאו ימיה תגע ואפי' מחוסרת כפרה ע"כ בתרומה כתיב דלענין קדש עד שתביא כפרתה והכי מוקמינן להאי קרא ביבמות בהערל וכיון דבתרומה כתיב לא ילפינן מלקות דקדש ואפילו בק"ו דאין מזהירין מן הדין:
לאוכל בשר קדש - בטומאת הגוף:,בכל קדש לא תגע - ודרשינן לקמן אזהרה לאוכל:
טומאתו טומאתו - כתיב בכרת באוכל קדש בטומאת הגוף וטומאתו עליו וכתיב בביאת מקדש עוד טומאתו בו מה ביאת מקדש איכא אזהרה ולא יטמאו את מחניהם אף טומאת הגוף דאוכל קודש תיפוק ליה אזהרה מהכא:
ומשני טמא שנגע נפקא לן מדאפקיה בלשון נגיעה:,אזהרה לאוכל - עיקר קרא מידריש מדאיתקש קדש למקדש בהאי קרא דרשינן מה ביאת מקדש דבר שיש בו כרת אף אזהרת קודש דבר שיש בו כרת והיינו אכילה דאילו בנגיעה לא אשכחן כרת ומיהו אזהרה לנוגע נפקא לן מיניה מדאפקיה בלשון נגיעה:
תניא כוותיה דריש לקיש - דאזהרה לאוכל קדש מהכא:
Tossafot
לענין מלקות איתמר - פירש בקונטרס אבל לא לענין כרת דתותביה מצורע שראה קרי והקשה ה"ר חיים דאכתי איכא לאקשויי דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה לאו דנגיעה במקצת וטמא יהיה לרבות טבול יום ועוד קשיא ליה אפילו לאו גרידא היכי דחי ליה הא בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים עשה ויש לומר דעשה שיש בו כרת חמור ודחי להו כדאשכחן בפרק תמיד נשחט (פסחים נט.) דעשה שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה אע"ג דבעלמא אין עשה דוחה עשה ואם תאמר והלא גבי עשה דמצורע דחמיר משום שלום בית ודחי עשה אפילו הכי לא דחי לא תעשה בהדי עשה כדקאמר גבי שילוח הקן (חולין קמא.) לא צריכא שנטל' ע"מ לשלחה דלאו ליכא וי"ל דעשה דמצורע אף ע"ג דחמיר כיון דליכא כרת לא דחי לתרוייהו אבל בפסח איכא כרת הכי גרסינן רבי יוחנן אומר אינו לוקה גבי חומרות דתרומה דקאמר שכן מחפ"ז הוה מצי למיחשב נמי נגיעת קודש דלוקה בתרומה ולא בקודש לרבי יוחנן ועוד יש חומרות הרבה כדפירש' ביבמות:
ההוא בתרומה כתיב - הקשה ה"ר חיים מכל מקום לילקי בקודש כדאשכחן בפ"ק דכריתות (דף ד:) דאוכל חלב המוקדשין לוקה שלש משום וכל זר לא יאכל קודש אע"ג דבתרומה כתיב כיון דכתיב לשון קודש ותירץ דהתם איכא מעילה שהוא נהנה ילפי' חט חט מתרומה כדאמר גבי הזיד במעילה ובכל דוכתא ילפינן מעילה חט חט מתרומה אבל לענין שאר לאוין לא ילפינן ללקות על קודש כמו על תרומה דחטאה בשגגה במעילה כתיב ובנוגע בקודש ליכא מעילה וה"ר יעקב דאורלינ"ש לא גריס וכל זר לא יאכל קודש אלא וזר לא יאכל כי קודש הם [דכתיב גבי קודש עצמה ומתרומה לא ילפינן]:
אזהרה לאוכל בשר קודש מנין - תימה תיפוק ליה מלא תוכל לאכול בשעריך כי היכי דנפקא לן בפ' הערל (יבמות דף עג:) מעשר וביכורים דאוכלן בטומאת עצמן לוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו דאפי' טמא וטהור אוכלין בקערה אחת וקאמר רחמנא לך בשעריך תאכלנו הכא לא תוכל לאכול ובין בטומאת הגוף ובין בטומאת עצמן איירי קרא ובההוא שמעתא גופה קשה דקאמר גבי מעשר וביכורים טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ ואמאי איצטריך והלא מהאי קרא תיפוק לן תרוייהו טומאת הגוף וטומאת בשר ויש מפרש דלא מצי לאפוקי מהאי קרא אלא טומאה הנוהגת במעשר דכתיבי בקרא הילכך צריך קרא בטבול יום שמותר במעשר שמוזהר על אכילת קדשים וקשה מדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים כד.) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל למה לי מלא תוכל לאכול בשעריך נפקא הא לא נפקא לן מהתם אלא טומאה הנוהגת במעשר ואיצטריך והבשר לטמאים דטהורים במעשר ושמא קרא דלא תוכל הוה מוקמינא לדיוקא בטמא האוכל דחמיר טפי אי לאו דכתביה קרא בעלמא ואזהרה לטומאת בשר לא הוה ידענא:
תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא תגע - תימה דהכא משמע דהך ברייתא מוקמא להאי קרא בקודש ולא בתרומה ובפ' הערל (יבמות עה.) אמרינן ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע ומייתי הך ברייתא ויש לומר דהתם קאי אקראי דנגיעה דמעשר ותרומה דלעיל מיניה מקשי ואיפוך אנא צריך לחלק בין נגיעה לאכילה דתרומה ולהכי מייתי ראייה מהך ברייתא דגבי קודש נגיעה כאכילה והוא הדין בתרומה ועוד קשיא דבההיא שמעתא דהתם ובפרק קמא דשבועות (דף ז.) אמרינן בכל קודש לא תגע לרבות את התרומה וברייתא היא בתורת כהנים ובאכילה דתרומה מיירי כדמוכח שמעתא דהתם דקאי אהא דקאמר אי סלקא דעתך לתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי במגע הא ודאי בנות מגע נינהו אלא באכילה מיירי והשתא ההיא דרשא כמאן לא כריש לקיש דמוקי ליה לאזהרה לטמא שאכל את הקדש מדאיתקש קודש למקדש ומדאפקיה בלשון נגיעה אפקיה לאזהרה לנוגע בקודש ומרבויא דבכל אזהרה לאוכל לפני זריקה אבל לתרומה לא מוקי ליה כלל אלא נפקא ליה לאזהרה לאוכל תרומה מאיש איש ורבי יוחנן מוקי לא תגע אזהרה לנוגע בתרומה אבל לאוכל לא מוקי ליה ותירץ ה"ר אפרים האי דמוקי ליה ביבמות [דף עה. ושם ד"ה והכתיב] אזהר' לאוכל תרומה היינו למאן דמוקי קרא דאיש איש מזרע אהרן בזב בעל שלש ראיות ולא יאכל עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקודש כדקאמר התם ואם כן אזהרה לאוכל תרומה מנא ליה אלא מבכל קודש לא תגע אע"ג דהתם פריך לתנא דמוקי ליה בזב בעל שתי ראיות מכל מקום פריך שפיר דהא איכא מאן דמוקי ליה בתרומה אע"ג דגיורת ושפחה לאו בנות מיכל תרומה נינהו אף על גב דבאכילת קדשים מצרכינן תרי קראי חד בזב וחד ביולדת [גבי תרומה צריכי כיון דחזינן כבר באכילת קודש דזב ויולדת שוין ה"נ גבי אכילת תרומה ועוד יש לומר דבתרומה דלא תליא בכפרה לא בעי תרי קראי לזב ויולדת אלא דווקא למקדש שצריך להמתין הכפרה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.