Traité Zevachim

21a

Étude de Zevachim 21a

Étude de la Guémara 21a

Guémara

Et en préparation du rite de la génisse rousse, nous impuretons intentionnellement le prêtre après qu'il a déjà sanctifié ses mains et ses pieds, comme nous l'avons appris dans une mishna (Paragraphe 3: 7): Ils rendraient impur le prêtre qui brûle rituellement la génisse et l'immergeraient immédiatement, pour dissiper une idée fausse du cœur des sadducéens au moyen d'une démonstration publique de mépris pour leur décision. Comme diraient les Sadducéens: Ce n'est que par ceux pour qui le soleil se couchait que le rituel de la génisse était exécuté. Les Sadducéens croyaient qu'il était interdit à un prêtre impur ayant immergé ce jour-là de brûler la génisse rousse jusqu'au coucher du soleil, lorsque le processus de purification est terminé. La Guemara conclut: Puisque cette impureté ne disqualifie pas la sanctification de ses mains et de ses pieds, apprenez-en que l'impureté ne disqualifie pas la sanctification des mains et des pieds en général.

וְהָא פָּרָה – דְּטַמּוֹיֵי מְטַמֵּינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בִּמְעוֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית; שְׁמַע מִינַּהּ: לָא פָּסְלָה בָּהּ (מַחְשֶׁבֶת) טוּמְאָה!

La Guemara répond: Le service de la génisse est différent, car celui qui a immergé ce jour-là n'est pas inapte à l'accomplir, contrairement à tout autre rite. De même, l’impureté ne disqualifie pas la sanctification des mains et des pieds précédant le service de la génisse. La Guemara demande: Si oui, pourquoi dois-je exiger que le prêtre sanctifie ses mains et ses pieds pour le service de la génisse rousse? La Guemara répond: Nous exigeons que le service de la génisse rousse soit semblable au service des offrandes effectué à l'intérieur du Temple.

שָׁאנֵי פָּרָה, הוֹאִיל דִּטְבוּל יוֹם לָא פָּסֵיל בָּהּ. אִי הָכִי, לְמָה לִי דִּמְקַדֵּשׁ? כְּעֵין עֲבוֹדָה [בָּעֵינַן].

§ Un dilemme a été soulevé devant les Sages: Quelle est la halakha à l'égard d'un prêtre qui souhaite sanctifier ses mains et ses pieds en les trempant dans le Bassin plutôt que d'en laisser couler l'eau sur eux? Faut-il dire que le prêtre ne peut pas le faire, puisque le Miséricordieux déclare: « Et Aaron et ses fils se laveront les mains et les pieds de là » (Exode 30: 19), et non à l'intérieur? Ou peut-être que le prêtre peut même utiliser de l'eau encore à l'intérieur.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְקַדֵּשׁ יָדָיו [וְרַגְלָיו] בַּכִּיּוֹר? ״מִמֶּנּוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא בְּתוֹכוֹ; אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ בְּתוֹכוֹ?

Rav Nahman bar Yitzḥak a dit: Venez entendre une preuve d'une baraïta: Ou si un prêtre immergé dans l'eau d'une grotte et a accompli le service, son service est disqualifié, car il ne s'agit pas d'une sanctification adéquate des mains et des pieds. De la baraïta, on déduit: Mais s'il a utilisé l'eau du Bassin d'une manière similaire à l'eau des grottes, c'est-à-dire en plongeant ses mains, et a effectué le service, son service est valable.

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁטָּבַל בְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. הָא מֵי כִיּוֹר דּוּמְיָא דְּמֵי מְעָרָה, וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה!

La Guemara répond: Non, il est possible que plonger les mains dans le Bassin ne soit pas non plus suffisant. Néanmoins, il était nécessaire que le baraïta mentionne l'eau des grottes pour que vous ne disiez pas: Si l'on peut immerger tout son corps dans l'eau des grottes pour se purifier, à plus forte raison n'est-il pas clair qu'il peut sanctifier ses mains et ses pieds en les plongeant dans l'eau des grottes? La baraïta enseigne donc que bien qu’elle soit propre à l’immersion du corps entier, l’eau des grottes est impropre à la sanctification des mains et des pieds.

לָא, מֵי מְעָרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; שֶׁלֹּא תֹּאמַר: כׇּל גּוּפוֹ טוֹבֵל בָּהֶן – יָדָיו וְרַגְלָיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

§ Rabbi Hiyya bar Yosef dit: L'eau du bassin est disqualifiée car elle est laissée de côté, à différents moments de la journée et pour différents rites. Pour les rites qui sont des facteurs d'autorisation pour une offrande, c'est-à-dire qui doivent être accomplis avant que la viande de l'offrande puisse être consommée, l'eau est disqualifiée au coucher du soleil, tout comme les facteurs d'autorisation eux-mêmes, qui ne peuvent être accomplis que pendant la journée. Par exemple, si un prêtre souhaite asperger le sang d'une offrande sur l'autel, il ne pourra sanctifier ses mains et ses pieds du Bassin que s'ils ont été plongés dans sa fosse la veille au coucher du soleil, évitant ainsi que l'eau ne soit disqualifiée. De même, pour la combustion des membres de l’offrande sur l’autel, qui peut être effectuée toute la nuit, l’eau du Bassin est disqualifiée à l’aube, comme les membres eux-mêmes.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: מֵי כִיּוֹר נִפְסָלִין לְמַתִּירִין כְּמַתִּירִין, לְאֵבָרִים כְּאֵבָרִים.

Rav Hisda dit: Même pour l'accomplissement des facteurs permis, l'eau n'est disqualifiée qu'à l'aube, comme c'est le cas pour la brûlure des membres. Et Rabbi Yohanan dit: Une fois qu’on a enfoncé le bassin dans sa fosse à la fin du service de la journée, en reconnectant l’eau du bassin à l’eau courante pour éviter qu’elle ne soit disqualifiée, on ne peut pas le relever de toute la nuit.

רַב חִסְדָּא אָמַר: אַף לְמַתִּירִין אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר, כַּאֵבָרִין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כִּיּוֹר כֵּיוָן שֶׁשִּׁקְּעוֹ – שׁוּב אֵין מַעֲלֵהוּ.

La Guémara demande: Est-ce à dire que si le bassin n’a pas été coulé avant le coucher du soleil, l’eau à l’intérieur est également impropre au service de nuit? Mais Rabbi Asi ne dit-il pas que Rabbi Yohanan dit au nom d'Ilfa: Concernant un bassin que les prêtres n'ont pas enfoncé dans sa fosse pendant la nuit, un prêtre en sanctifie les mains et les pieds pour le service de cette nuit-là, et le lendemain il n'en sanctifie pas? Apparemment, pour les besoins du service de nuit, l’eau du Bassin n’est pas disqualifiée au coucher du soleil.

לְמֵימְרָא דְּלַעֲבוֹדַת לַיְלָה נָמֵי לָא חֲזֵי?! וְהָאָמַר רַבִּי אַסִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּאִילְפָא: כִּיּוֹר שֶׁלֹּא שִׁקְּעוֹ מִבָּעֶרֶב – מְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת לַיְלָה, וּלְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ!

La Guemara répond: Qu'est-ce que cela signifie lorsqu'elle dit: Il ne peut pas la relever? Cela signifie qu’il ne peut pas le lever pour sanctifier ses mains et ses pieds en préparation pour le service du jour; mais l’eau est propre à la sanctification pour le service de la nuit.

מַאי ״אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ״ נָמֵי דְּקָאָמַר – לַעֲבוֹדַת יוֹם; אֲבָל לַעֲבוֹדַת לַיְלָה חֲזֵי.

La Guemara demande: Si tel est le cas, cela correspond à l’opinion du rabbin Hiyya bar Yossef, c’est-à-dire que pour les besoins du service de jour, l’eau du Bassin est disqualifiée au coucher du soleil, et pour les besoins du service de nuit, elle est disqualifiée à l’aube.

[אִי הָכִי] הַיְינוּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף!

Rachi

והא פרה דטמויי מטמאינן ליה - אחר קידוש זה כדתנן כו' וטבילה זו בהר המשחה היתה והכי תנן לה במסכת פרה (פ"ג מ"ו) ואחר טבילתו מיד הוא מסדר מערכתה ושורפה אלמא אחר הקידוש הזה היתה וש"מ לא פסלה לה טומאה י"ש חסרו"ן בספרי"ם ונראה לי הגירסא הכי שאני פרה הואיל וטבול יום כשר בה טומאה לא פסלה בקידושין שלה:

אי הכי למה לי דמקדש - הואיל ואין קידוש כשאר קידוש עבודה:

בכיור - שיכניס ידיו ורגליו בתוכו:

הא כיור דומיא דמערה - והיכי דמי כגון שנכנס לתוכו:

מי מערה איצטריך ליה - כלומר לעולם דכוותיה בכיור נמי פסול והאי דנקט מי מערה איצטריך סד"א הואיל וטבילה מעלייתא היא עדיפא היא מכיור שהן שאובין וקידוש אין כאן וטבילה אין כאן אבל הכא טבילה איכא קמשמע לן:

ה"ג אמר רבי חייא בר יוסף מי כיור נפסלין למתירין כמתירין לאברים כאברים ורב חסדא אמר אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר כאברים:,מי כיור - לפי זמן עבודה שהקידוש צריך לה הוי זמן מימיו ליפסל אם עבודת [מתיר הוא כגון עבודת] דם או קמצים שנפסלים בבא הלילה עליהם כדאמרי' באיזהו מקומן (לקמן דף נו.) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו' מי כיור נפסלין בשקיעת החמה אם לא נשקע הכיור בבור לפני שקיעת החמה נפסלים מימיו לקדש עוד מהם לצורך עבודת יום מחר אפי' שיקעו קודם עמוד השחר העושה לינה בכל מקום אינו מועיל לו שלפי עבודתו הוא חשובו וכן אם שקעו לפני שקיעת החמה והעלהו בלילה מכיון שמצאו הלילה שעה אחת חוץ לבור נפסלו מימיו לעבודת היום:,לאברים כאברים - לקדש מהן לעבודת הקטר חלבים נפסלין בעמוד השחר כמו שאברים נפסלין בלינת עמוד השחר כדכתיב עד בקר אבל כל הלילה כשרין לקדש מהן לעבודת לילה ואם שיקעו קודם עמוד השחר מעט כשרין מימיו לקידוש עבודת [היום:

אף] למתירין כו' כאברים - כשם שאין האברים נפסלין אלא בעמוד השחר אף כל לינות אין פוסלות בשום קדושה אלא בעמוד השחר:,ור' יוחנן אמר כיור כיון ששקעו - בבור כדרך מצותו סמוך לשקיעת החמה:,שוב אין מעלהו - כל הלילה וקס"ד דאפי' לעבודת הלילה קאמר ר' יוחנן דמיפסל בה העלאתו ואתרוייהו פליג:

לעבודת לילה - הקטר חלבים:,ולמחר אינו מקדש - קס"ד דאסור לקדש הימנו קאמר שנפסל בשקיעת החמה לעבודת יום אלמא כולה כרבי חייא סבירא ליה:

מאי אינו מעלהו נמי דקאמר - רבי יוחנן לעיל לעבודת יום משום פסול עבודת יום קאמר לה שלא יפסלו מימיו לעבודת יום וקא סלקא דעתך השתא שהעלאת הלילה תפסלם לעבודת מתיר כר' חייא:

אי הכי היינו דרבי חייא - מאי אינו מעלהו דקאמר רבי יוחנן עלה דר' חייא ודרב חסדא מאי אתא למימר הא רבי חייא נמי ה"ק:

Tossafot

מי כיור נפסלין למתירין כמתירין - פי' לדם וקומץ נפסלים מימיו בשקיעת [החמה] כמו שהמתירין נפסלין בשקיעת החמה כדאמר באיזהו מקומן (לקמן זבחים דף נו.):

כיור כיון ששקעו אין מעלהו - למאי דס"ד השתא דהעלאת לילה פוסלן לכל עבודות יש תימה דתיקשי ליה כמה משניות דמסכת תמיד (דף כח.) שהיה מקדש לתרומת הדשן ואחיו הכהנים שהיו מקדשים כמו כן בלילה ומיהו איכא לאוקמינהו כר' אלעזר בר"ש וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו והא כרבי אבל קשה אכתי היאך היו עושין תרומת הדשן לרבי וי"ל בכהנים ישנים שניעורו כל הלילה ואין צריכין לקדש ומתני' דיומא (דף כב.) דמוכחא שהיה תרומת הדשן בכהני חדתי דקאמר עלה דלכך לא הוה פייס בתחילה בתרומת הדשן משום אונס שינה כר' אלעזר בר"ש אי נמי י"ל שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן ועוד יש לומר דמקידוש תרומת הדשן לא קשיא מידי דפסול עבודת לילה דרבנן ויש עוד טעם להכשיר בתרומת הדשן טפי מבכולה לילה כדפירש בקונטרס בסמוך עוד יש לומר דניחא ליה למיפרך מדר' יוחנן אדר"י טפי ממתניתין דתמיד משום דאיכא לדחויי דסבירא ליה למתני' דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה אפי' במים אע"ג דסוגיא דשמעתין ודאי לאו הכי סבירא ולהאי פירוש ניחא השתא דלא מצי לאקשויי מברייתא דלעיל דפליגי בה רבי ורבי אלעזר בר"ש דקתני קידש בלילה צריך לקדש ביום דמשמע הא בלילה מיחזי חזי:,כיור כיון ששקעו - פירוש האי דמהני שיקוע למים היינו קודם שנפסלו דלאחר שנפסלו אמרי' בפ' כל שעה (פסחים דף לד:) דאין זריעה להקדש:

כיור שלא שקעו - השתא ס"ד דלאו דוקא אלא אפילו שקעו מעלהו [ומקדש] לעבודת לילה אלא רבותא נקט הכי אע"פ שלא היה משוקע בשקיעת החמה כשר לעבודת לילה אבל לבסוף דמשני ומסיק דאיכא ביניהו גזירת שיקוע ניחא דנקט שלא שקעו דאם איתא דשקעו אין מעלהו עד תרומת הדשן:

מאי אין מעלהו דקאמר לעבודת היום - פי' שיהא כשר לקדש לענין שיועיל לו קידוש לעבודת יום כגון קומץ ודם אבל לעבודת לילה כגון לאיברים חזי ופריך היינו דר' חייא בר' יוסף ומשני איכא בינייהו גזרת שיקוע כלומר לר"י אסור להעלותו גזירה שמא יפשע ולא יחזור וישקיענו דר' יוחנן אית ליה גזירת שיקוע ולהכי נקט שלא שקעו דאם שקעו לא יעלהו עד תרומת הדשן דלמא פשע אבל אם לא שקעו או שקעו והעלהו מקדש ממנו ור' חייא בר יוסף לא גזר וסבירא ליה דמעלהו כל שעה שירצה ולא חיישינן דלמא פשע וא"ת ולמה היו משקעין אותו כלל בערב היה להם להמתין עד סמוך לעמוד השחר כיון שהיו יכולין [להעלות] כל הלילה לקדש לאברים וי"ל (דלמא) לא רצו להמתין זמן שיקועו עד סמוך לזמן פסולו דלמא פשע ולא משקע ליה בעמוד השחר וה"ה שהיו יכולין לקבוע זמן שיקוע בתחילת הלילה או באמצעה דכדי שיהא זכור בעמוד השחר אלא לפי שהוא זמן פסול מתירים של דם וקומץ קבעו זמנו בערב ולר' יוחנן אע"פ שעל כרחן יש להן להעלותן לתרומת הדשן לא דמי כדפי' בקונטרס [לקמן וז"ל] דלא סגיא ליה בלאו קידוש זה שזכה לפייס של תרומת הדשן ולגזירת שיקוע ליכא למיחש דכיון שמצאו שקוע והעלהו ועכשיו הגיע זמן הסמוך לפסולו לא פשע ליה והדר משקע ליה ולא דמי למעלהו בלילה שמניחו לקדש כהנים הבאין תמיד להקטיר ואתי למיפשע וא"ת ויפסול מימיו ומה בכך והא השתא נמי כשמשקעו בעמוד השחר וחוזר ומעלהו ביום לא היה יכול לקדש במימיו למתירין דכבר נפסלו ולא מהני להו זריעה אלא לאברים היה יכול לקדש ומי הוא שוטה שיכול לקדש ביום קידוש גמור שיועיל לכל העבודות והוא עומד ומקדש קידוש שאינו מועיל אלא לאברים וי"ל דכיון דקידש להו המים בכלי שרת מצוה לשומרן כשאר קדשים שלא יפסלו כדפי' בקונטרס בהך דשמעתין אי נמי כדי שלא יבואו לידי נותר ויטמאו את הידים ובשמעלין את הכיור ביום היו מערין מימיו בכלי שרת דפעמים שמקדשין הרבה כהנים בכל דדין ומי שיש לו לקדש לאברים מקדש מן המים שבכלי שרת ושנים עשר כהנים שהיו מקדשין בבת אחת מן הכיור לצורך התמיד אף על פי שהיה פייס של תמיד קודם ע"ה כדמוכח במסכת תמיד (פ"א) מ"מ לא היו מקדשין בלילה עד שהיה יום ומעלין הכיור ונותנים מימיו בכלי שרת וממלאין אותו מים חדשים ומקדשים מהם שהרי היה זורק דם התמיד ונפסלו מימיו למתירין ולא מהני להו זריעה והא דפסלה להו לינה במים בכולה שמעתין היינו כרבי ולא כרבי אלעזר בר"ש למאי דפשיט אילפא לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו [וכולהו אמוראי דלעיל מודו דלכל הפחות ספיקא הוי והכא מפשט פשט ועוד צריך לומר דהא דאמר אביי לעיל דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלא לינה היינו קידוש אבל במים פוסלת והאי דפסלה נמי לינה במים אינו אלא מדרבנן דכיון דלא פסיל בקידוש לא פסיל במים דהכל [אחד] כדאמר לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו] ורבינו פי' בענין אחר וזה לשונו ומאי אינו מעלהו דקאמר משום חשש עבודת היום שאם יעלהו לעבודת לילה קודם תרומת הדשן יהיו סבורים העולם שמשקעין אותו בשקיעת החמה שלא יפסלו המים למתרין וקודם השחר שלא יפסלו לאברים ויבא לקדש ממנו למחר למתירין אף על פי שלא היה משוקע כל הלילה רק בשקיעת החמה ובעמוד השחר והיינו גזירת שיקוע דקאמר בסמוך דגזרינן שיהא משוקע כל הלילה עד תרומת הדשן כדי שידעו העולם שלא שקעוהו מבעוד יום כי אם להיות זכורים על ידי כך שיקוע דסוף כל הלילה שכשמצאוהו משוקע בשעת תרומת הדשן יחזרוהו וישקעוהו קודם היום כי אם יעלוהו לאחר שקיעת החמה יש לגזור שמא יאמרו שלהכשירו לעבודת מתירין למחר שיקעוהו בשקיעת החמה וכשר למתירין אף על פי שיעלהו לאחר שקיעת החמה ופריך אי הכי היינו דרבי חייא ברבי יוסף שפוסל למתירין בשקיעת החמה כי לרב חסדא שאינו פוסל למתירין אלא בעמוד השחר לא איכפת לן במה שיכשירום למחר למתירין כי בשיקוע דעמוד השחר מתכשר אפי' למתירים ומשני איכא בינייהו גזירת שיקוע דרבי יוחנן גזר להשהותו בשיקוע משום שיקוע דשקיעת החמה שאנו צריכין אז לשקעו כדי להזכיר שיקוע דסוף הלילה שלא יאמרו שאינו להזכיר אלא להכשיר למתירין ולכך צריך להשהותו עד תרומת הדשן כדפרישית ורבי חייא בר יוסף לא גזר והא"ר יוחנן קידש ידיו לתרומת כו' בשלמא לרבא דמוקי ליה לההיא כרבי אלעזר בר' שמעון הא כרבי איכא למימר דסבירא ליה לרבא דלרבי אלעזר ברבי שמעון לא פסלה לינה במי כיור כמאן דאמר לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולא כההיא דלא פשיט ליה לעיל ולמחר אינו מקדש דבמילתיה דאילפא אינו צריך לקדש קאמר כרבי אלעזר ברבי שמעון ולא קאי אמי כיור לפוסלם למחר כי כשרים הם לרבי אלעזר בר"ש אלא לאביי דמוקי לה כרבי קשיא דרבי אדרבי דמאי שנא בהא דכיון דשקעו שוב אינו מעלהו דמצריך לשקעו כדי להזכיר שישקעוהו בסוף הלילה ומאי שנא בהא דקאמר דכבר קידש מתחילת עבודה דמשמע דתרומת הדשן תחלת עבודת היום שמשם ואילך עסוקים בעבודת היום בלא הפסק וכל שעה מקדש ועובד כל הבא לעבוד משם ואילך משמע דלא משקע ליה אחר שהעלהו לתרומת הדשן שאם כן יש הפסק בדבר ומשני הא דקרי ליה תחילת עבודה לאו משום דלא משקע ליה דודאי מסלק ליה והדר משקע ליה וקצת יש תימה בין לפי' זה בין לפירוש אחר לישנא דמסלק ליה דהא נמי היה יודע דמסלק ליה ואין קשה לו אלא משיקוע (דבתרא) מאי שנא הכא דמשקע ליה ומאי שנא התם דלא משקע ליה:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Zevachim 21a

100%

זבחים כ״א אמַסֶּכֶת זְבָחִים