Guémara
Le verset indique « statut » à l'égard de ceux qui buvaient du vin, et il indique également « statut » à l'égard des vêtements sacerdotaux (Exode 28:43) et à l'égard du lavage des mains et des pieds (Exode 30:21). On en déduit donc par analogie verbale que la halakha dans les trois cas est la même. Si tel est le cas, il existe déjà une source pour la halakha selon laquelle celui qui ne possède pas les vêtements sacerdotaux requis disqualifie le service.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חוּקָּה״–״חוּקָּה״ לִגְזֵירָה שָׁוָה.
La Guemara répond: Si l'on déduisait la halakha uniquement de là, je dirais: Cette question, c'est-à-dire que les rites de celui qui ne possède pas les vêtements requis sont disqualifiés, s'applique uniquement à un rite pour lequel un non-prêtre est passible de recevoir la peine de mort de la main du Ciel, puisque c'est le sujet du passage traitant de ceux qui ont bu du vin. Mais en ce qui concerne un rite pour lequel un non-prêtre n'est pas susceptible de recevoir la mort de la main du Ciel, je dirai qu'il n'est pas soumis à cette halakha. Par conséquent, le verset (Exode 29: 9) nous enseigne que la halakha s’applique à tous les rites.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה דְּזָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה, אֲבָל עֲבוֹדָה דְּאֵין זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
La Guemara demande: Nous avons trouvé une source pour la halakha selon laquelle celui qui ne possède pas les vêtements requis disqualifie tous les rites, même ceux pour lesquels un non-prêtre n'est pas susceptible de recevoir la peine de mort de la main du Ciel; d'où tirons-nous que la halakha est la même pour ceux qui boivent du vin, puisque le passage du Lévitique (10:9-10) ne traite que des rites pour lesquels un non-prêtre est passible de la peine de mort? La Guemara répond: Il est dérivé par analogie verbale entre le mot « statut » utilisé ici et le mot « statut » des versets traitant de celui qui manque des vêtements requis.
אַשְׁכְּחַן מְחוּסַּר בְּגָדִים, שְׁתוּיֵי יַיִן מְנָלַן? אָתְיָא ״חוּקָּה״–״חוּקָּה״ מִמְּחוּסַּר בְּגָדִים.
La Guemara demande: Mais le tanna de la baraïta susmentionnée ne dérive-t-il pas que les rites de ceux qui buvaient du vin sont disqualifiés du verset: « Afin que vous puissiez faire la différence entre le sacré et le vulgaire » (Lévitique 10: 10), et non par analogie verbale avec un prêtre dépourvu des vêtements requis? La Guemara répond: « Afin que vous puissiez faire la différence entre le sacré et le commun » est la source de cette halakha seulement avant que l'analogie verbale ne soit établie. Une fois l’analogie verbale dérivée, elle est également la source de la halakha à l’égard de ceux qui boivent du vin.
וְהָא תַּנָּא ״וּלְהַבְדִּיל בֵּין וְגוֹ׳״ קָא נָסֵיב לַהּ! מִקַּמֵּי דְּלֵיקוּם גְּזֵירָה שָׁוָה.
La Guemara conteste: Mais le tanna de la baraïta ne tire-t-il pas lui-même la halakha concernant celui qui manque des vêtements requis du cas de ceux qui ont bu du vin? La Guemara répond: En fait, la disqualification des rites accomplis par celui qui boit du vin découle du cas où celui-ci manque de vêtements. Et voici ce que dit le tanna: D'où vient-il qu'il n'y a aucune distinction entre celui qui ne porte pas les vêtements requis et celui qui boit du vin et celui dont les mains et les pieds ne sont pas lavés, et que les trois disqualifient tous les rites? Les versets énoncent le mot: « Statut », « statut », afin d'en tirer une analogie verbale.
וְהָא תַּנָּא מְחוּסַּר בְּגָדִים הוּא דְּקָא יָלֵיף מִשְּׁתוּיֵי יַיִן! הָכִי קָאָמַר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא נֶחְלְקוּ בֵּין מְחוּסַּר בְּגָדִים – לִשְׁתוּיֵי יַיִן וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חוּקָּה״–״חוּקָּה״ לִגְזֵירָה שָׁוָה.
La Guemara demande: Mais si la halakha selon laquelle celui qui boit du vin disqualifie le service est dérivée de l'analogie verbale, pourquoi ai-je besoin du verset: « Afin que vous puissiez faire la différence entre le sacré et le commun »? La Guemara répond: Le verset est nécessaire conformément à la coutume du Rav, car Rav ne placerait pas d'interprète devant lui, c'est-à-dire qu'il ne ferait pas de conférence en public, à partir du moment où il buvait du vin un jour de fête jusqu'à l'autre, le deuxième jour de fête, à cause de l'ivresse. Rav craignait de ne pas rendre une décision appropriée, car il était d'usage de boire du vin lors des fêtes, et le verset déclare: « Et afin que vous puissiez faire la différence entre ce qui est sacré et ce qui est vulgaire, et entre ce qui est impur et ce qui est pur. Et afin que vous puissiez enseigner aux enfants d'Israël toutes les lois que l'Éternel a prononcées » (Lévitique 10: 10-11), indiquant que celui qui buvait du vin ne peut pas émettre de décision halakhique.
אֶלָּא ״לְהַבְדִּיל״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב – דְּרַב לָא מוֹקֵים אָמוֹרָא עֲלֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ, מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
La Guemara demande: Pourtant, la disqualification des rites accomplis par celui qui ne possède pas les vêtements requis dérive-t-elle d'ici, c'est-à-dire du verset: « Et vous ceindrez de ceintures, Aaron et ses fils » (Exode 29:9)? Il en dérive: « Et les fils d’Aaron, le prêtre, mettront du feu sur l’autel » (Lévitique 1: 7). Le terme superflu de « prêtre » sert à indiquer qu'il ne peut servir que dans son état sacerdotal. Le verset enseigne donc qu'en ce qui concerne un Grand Prêtre qui portait les vêtements d'un prêtre ordinaire et accomplissait des rites sacrificiels, son service est disqualifié.
אַכַּתִּי מֵהָכָא נָפְקָא?! מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ – בְּכִיהוּנּוֹ; לִימֵּד עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט וְעָבַד, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה!
La Guemara répond: Si l'on déduisait la halakha uniquement de là, je dirais: Cette question s'applique uniquement au service indispensable pour effectuer l'expiation. Mais le service qui n'est pas indispensable pour effectuer l'expiation, par exemple mettre le feu sur l'autel, n'est pas soumis à la halakha. Par conséquent, le verset (Lévitique 1: 7) indique que la halakha s’applique même aux rites qui ne sont pas indispensables.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה, אֲבָל עֲבוֹדָה דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה – לָא.
La Guemara demande: Mais quand même, la halakha dérive-t-elle d’ici, c’est-à-dire de toutes les sources précédentes? Il en dérive: « Les fils d’Aaron, les prêtres, disposeront les morceaux, la tête et la graisse, en ordre, sur le bois qui est sur le feu qui est sur l’autel » (Lévitique 1: 8). Le terme superflu « les prêtres » sert à indiquer que les prêtres ne peuvent servir que dans leur état sacerdotal. De là, on déduit que s'agissant d'un prêtre ordinaire qui portait les vêtements du Grand Prêtre et accomplissait des rites sacrificiels, son service est disqualifié.
וְאַכַּתִּי מֵהָכָא נָפְקָא?! מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים וְגוֹ׳״ – ״הַכֹּהֲנִים״ בְּכִיהוּנָן; מִכָּאן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה!
La Guemara répond: Si l'on déduisait la halakha uniquement de là, je dirais: cette question s'applique uniquement à un manque de vêtements, par exemple, un grand prêtre qui portait moins de huit vêtements requis, mais un excès de vêtements, par exemple, un prêtre ordinaire qui portait plus que ses quatre requis, n'est pas soumis à la halakha. Ce verset nous enseigne donc que la halakha s’applique même à un excès de vêtements.
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי חִיסּוּר, אֲבָל יִיתּוּר – לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
§ Les Sages ont enseigné: Si les vêtements du prêtre traînaient par terre, ou se soulevaient [mesulakin] loin du sol, ou s'effilochaient, et que le prêtre accomplissait des rites sacrificiels en les portant, son service est valable. S'il portait deux pantalons ou deux ceintures, ou s'il lui manquait un de ses vêtements requis, ou s'il portait un vêtement supplémentaire, ou dans le cas où un prêtre avait un bandage sur une blessure sur son corps sous son vêtement de telle sorte que le bandage agissait comme une interposition entre les vêtements et sa peau, ou s'il portait des vêtements qui étaient
תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ מְרוּשָּׁלִין, מְסוּלָּקִין, מְשׁוּחָקִים – וְעָבַד; עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. לָבַשׁ שְׁנֵי מִכְנָסַיִם, שְׁנֵי אַבְנֵטִים, חָסֵר אַחַת, יָתֵר אַחַת, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ רְטִיָּה עַל מַכַּת בְּשָׂרוֹ תַּחַת בִּגְדוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ
Rachi
חוקה חוקה - בשתויי יין [כתיב] חוקת עולם [ובמחוסר] בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם:
אי מהתם - משתויי יין הוה אמינא ה"מ דמחלי עבודה [במחוסר בגדים] בעבודה שהזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולים הכתוב מדבר ואינה אלא ארבע עבודות זריקה והקטרה וניסוך המים והיין כדילפינן בפ"ב בסדר יומא (דף כד.) מועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה והולכה וקמיצה וכל חיוב מיתות בפסולי עבודה מזרות גמרינן כדתנן בפ' בתרא (לקמן זבחים קיב:) הקומץ והבולל והיוצק והמקבל דמים וכו' ואין בהם לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחץ ידים ורגלים אלמא מזר גמרינן:,אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא - מחלי לה מחוסר בגדים להכי כתב והיתה להם לכהונת עולם לשוינהו זרים כשאין בגדיהם עליהם ובזר אשכחן חילול ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה:
אשכחן מחוסר בגדים - בכל העבודות:,שתויי יין מנלן - דפסלי עבודה שאין הזר חייב עליה מיתה:
והא תנא מלהבדיל קנסיב לה - לשתויי יין ולא גמר מגזירה שוה ואנן ניקו וניפלוג עלה למילף מקרא אחרינא:,הני מילי מקמי דתיקו ליה גזירה שוה - לא הוה ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל ובמסקנא אידכר ליה גזירה שוה ותנא (ליה) שבקיה לאורחיה קמייתא ונקט גזירה שוה למילף משתויי יין מחוסר בגדים:
והא תנא - נקטיה לגזירה שוה מחוסר בגדים הוא דיליף בה משתויי יין ולא שבקיה לאורחיה:,והכי קאמר מנין שלא נחלקו כו' - לעולם לא למילף מחוסר בגדים משתויי יין אתא אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים והכי קאמר למדנו לעבודות של מיתה שמתחללות בשיכרות מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין דכי היכי דמחוסר בגדים כל עבודותיו פסולות אף שתויי יין ושלא רחץ כן תלמוד לומר חוקה חוקה:
אלא בין החול למה לי - הואיל ולא ילפינן מינה חילול לעבודה:,לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקין:,מיומא טבא לחבריה - משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר דהכי משמע קרא יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול אל תהי שכרות:
מהכא נפקא - מחוסר בגדים:,מהתם נפקא - אכתי קרא אחרינא כתיב ולמאי איצטריך הכהן הכא גבי ונתנו בני אהרן הכהן אש לאשמועינן מחוסר בגדים:,בכיהונו - בשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא לבוש בגדי הדיוט:
אי מהתם - מוהיתה להם כהונה הוי מוקמינא ליה ההיא בעבודה המעכבת כפרה אבל נתינת אש של הדיוט דמצוה בעלמא היא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים אימא לא תיבעי בגדים קא משמע לן ונתנו בני אהרן הכהן אש להכי כתב הכא חסרון בגדים למילף [דאף בעבודה שאינה מחוסר כפרה] דאי עבד אהרן בבגדי הדיוט לאו שפיר עבד והא ליכא למיפרך לימא האי ולא תיבעי ההוא דהכא לאו בגדים כתיבי ואי לאו דכתב והיתה להם כהונה [אצל וחגרת אותם אבנט] דשמעינן כהונה תלויה בבגדים לא הוה ידעינן הכהן בכיהונו מאי היא:
הכהנים - אבני קאי דהוו הדיוטים:,בכיהונן - בראוין להן שנתלית כהונתן בהן:
אי מהתם - מוהיתה להם כהונה:,[חיסור - כגון כה"ג בבגדי כהן הדיוט:,אבל ייתור - כגון כהן הדיוט בבגדי כה"ג]:
מרושלין - נגררין בקרקע:,מסולקין - מן הקרקע מתוך שהם קצרים:,משוחקים - ישנים:,כשרין - ואע"ג דכתיב מדו בד שתהא כמדתו מצוה בעלמא היא ולא לעכב:,חיסר אחת - מכל הבגדים:,ייתר אחת - הוסיף עליהם שום בגד בעולם:,רטייה - איפלשטר"א שחוצץ בין בשרו לבגד דבעינן ילבש על בשרו:
Tossafot
תלמוד לומר חוקה חוקה לגזירה שוה - מכאן אומר ר"ת דהא דאמרינן במנחות (דף יט.) כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב לאו חד טעמא נינהו דחוקה מגזירה שוה ותורה ממשמעות:
אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים - בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פד.) אמרינן דאונן באזהרה דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל ולא ילפי' שיהא במיתה [בג"ש] חילול חילול מתרומה משום דחילול בגופיה לא כתיב מכללא [דכ"ג] הוא דקאתי הוי דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזירה שוה וקשה מהך דשמעתין דהא אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן אינו כתיב בפי' וילפינן חוקה חוקה ממחוסרי בגדים וכן בכל הנך דכתיב ולא יחללו דדייקינן הא עבד חיללו וילפינן מיתה חילול חילול מתרומה ובתורם מן הרעה על היפה דלא ילפינן דלהוי במיתה בגזירה שוה דחטא חטא תירץ ה"ר יעקב מאורלינ"ש משום דהוי דבר הבא מן הכלל [וצריך לחלק אמאי הוי דבר שבכלל] טפי מהני ותימה לי דבפ' הנשרפין (סנהדרין פג:) בעי שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה מנא לן וקאמר דבגופייהו כתיב בהו מיתה בהדיא והשתא למה לי למיכתב מיתה תיפוק ליה מגזרה שוה דחוקה חוקה ממחוסר בגדים כדילפינן חילול בהו מהתם מיהו לקמן בפירקין (זבחים דף כד.) אמרינן דהוו שלשה כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין מחוסר בגדים ושתויי יין ושלא רחוץ ידים והשתא אתי שפיר גם קושיית ה"ר יעקב דהשתא בשלשתן כתיב מיתה מיותר למימר בהני (זרים) דווקא דמקריין זרים בגזירה שוה דחוקה איכא מיתה אבל יושב אע"ג דקרוי זר אינו במיתה אבל שאר פסולין כגון ערל ואונן לא איצטריך קרא למעוטינהו ממיתה כיון דלא איקרו זרים. ברו"ך: חוזרני לומר דקושית ה"ר יעקב קיימת דהא למ"ד נמי דבעי' שלשה כתובין הבאין כאחד ליכא מיותר כי אם השנים ואחד הוי לגופיה וא"כ תרי קראי במחוסר בגדים למה ובתרוייהו כתיב חקה ומיהו וחגרת דדרשינן מינה חוקת עולם אצטריך משום חילול דאע"ג דממילא שמעינן מדאיקרי [זר מ"מ] זר במכנסים לא כתיב ולעולם בפרשה דלעיל קאי מיתה אכולהו בגדים:
הג"ה כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה - ואם תאמר הא דאמר רבי יוסי (יומא דף יב:) שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין מדקאמר משום איבה משמע דמן הדין כהן גדול הוא וא"כ כהן הדיוט תיפוק ליה משום מחוסר בגדים ואין לפרש דלאחר מיתת הראשון קאמר דלא הוי כהן גדול משום איבה דהא מודה ר' יוסי (שם יג.) דאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ויש לומר דכהן גדול נתמנה לעבודתו בפה ומסתלק בפה (ובפ' קמא דיומא (דף יב) דריש ליה מקרא ובירושלמי) ומסתברא שהדבר תלוי במלך ואחיו הכהני' כמו שמצינו בפ' הבא על יבמתו (יבמות סא.) ביהושע בן גמלא דאוקמיה ינאי מלכא ואמרינן בירושלמי ובפ"ק דיומא (דף יב:) ובתוספתא (דיומא פ"א) ביוסף בן אלם מצפורי שאירע פסול בכה"ג ושימש תחתיו וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר שקרבו היום משל מי [משלי או משל כה"ג א"ל המלך לא דייך ששימשת שעה א' לפני מי שאמר והיה העולם] כו' וידע שהוסר מן הכהונה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.