Guémara
La Guemara répond: Rabba soutient qu'un homme qui souffre d'un écoulement semblable à la gonorrhée [zav] et qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation est toujours considéré comme ayant le statut impur de zav. L’impureté de celui qui s’est immergé mais n’a pas encore apporté d’offrande d’expiation est donc considérée comme plus forte que celle de celui qui s’est immergé ce jour-là mais ne nécessite aucune expiation.
קָסָבַר מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב – כְּזָב דָּמֵי.
La Guemara note: Et la question de savoir si un zav qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation est toujours considéré comme un zav est un différend entre tanna'im, comme cela est enseigné dans une baraïta: Si une personne en deuil ou quelqu'un qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation brûle la génisse rousse, cela est bon. Yosef le Babylonien dit: Si quelqu'un en deuil l'a brûlé, il est bon, mais si quelqu'un qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation l'a brûlé, il est disqualifié. Quoi, n'est-ce pas qu'ils ne sont pas d'accord sur ce point: un Sage, Yossef le Babylonien, soutient qu'un zav qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation est considéré comme un zav à part entière et disqualifie donc la génisse rousse, et un Sage, le premier tanna, soutient qu'un zav qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation n'est pas considéré comme un zav, mais est plutôt considéré comme celui qui a immergé ce jour-là, qui est apte à brûler la génisse rousse?
וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי – תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: שְׂרָפָהּ אוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים – כְּשֵׁרָה. יוֹסֵף הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אוֹנֵן – כְּשֵׁרָה, מְחוּסַּר כִּפּוּרִים – פְּסוּלָה. מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – מָר סָבַר: מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב כְּזָב דָּמֵי, וּמָר סָבַר: לָאו כְּזָב דָּמֵי?
La Guemara répond: Non, tout le monde est d’accord pour dire qu’il est considéré comme un zav, et ici les tanna’im ne sont pas d’accord sur ce point, car il est écrit à propos du rite de la génisse rousse: « Et l’homme pur aspergera » l’eau de purification (Nombres 19:19). Le verset précédent déclare déjà que celui qui accomplit le service doit être rituellement pur. Par conséquent, en déclarant « pur », ce verset souligne qu’il doit être suffisamment pur uniquement pour accomplir spécifiquement le rite de la génisse rousse. Par déduction, on en déduit qu’il peut être impur d’une manière qui le disqualifie pour d’autres rites. Celui-ci enseigne que celui qui s'est immergé ce jour-là est apte à participer au rite de la génisse rousse.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא – כְּזָב דָּמֵי; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דִּכְתִיב: ״וְהִזָּה הַטָּהֹר״ – מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא; לִימֵּד עַל טְבוּל יוֹם שֶׁכָּשֵׁר בַּפָּרָה.
Les tanna’im ne sont pas d’accord quant à l’étendue de cette halakha: Un Sage, le premier tanna, soutient qu’elle fait référence à tout état d’impureté mentionné dans toute la Torah, c’est-à-dire que quiconque s’est immergé ce jour-là à cause d’une impureté peut participer au rite de la génisse rousse. Et un Sage, Yosef le Babylonien, soutient qu'il s'agit spécifiquement de celui qui était dans l'état d'impureté mentionné dans ce passage, c'est-à-dire l'impureté contractée à partir d'un cadavre, que purifie la génisse rousse.
מָר סָבַר: טוּמְאָה דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וּמָר סָבַר: טוּמְאָה דְּהָךְ פָּרָשָׁה.
Par conséquent, selon Yossef le Babylonien, en ce qui concerne un pleureur aigu et celui qui a été immergé ce jour-là après être devenu impur à cause du contact avec la carcasse d'un animal rampant, puisqu'ils sont traités avec plus d'indulgence, ils dérivent a fortiori du cas de celui qui a immergé ce jour-là pour éliminer l'impureté contractée sur un cadavre, et ils sont aptes à participer au rite de la génisse rousse. Mais en ce qui concerne un zav qui n'a pas encore apporté d'offrande d'expiation, qui est traité avec plus de rigueur, puisque son impureté émerge sur lui de son corps plutôt que de lui être communiquée du dehors, on n'en déduit pas qu'il soit apte à participer au rite de la génisse rousse.
הִלְכָּךְ, אוֹנֵן וּטְבוּל יוֹם דִּטְמֵא שֶׁרֶץ – דְּקִילִי, אָתוּ בְּקַל וָחוֹמֶר מִטְּבוּל יוֹם דְּמֵת; אֲבָל מְחוּסַּר כִּפּוּרִים דְּזָב – דַּחֲמִיר, שֶׁכֵּן טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ; לָא.
§ La Michna enseigne qu'un prêtre dépourvu des vêtements sacerdotaux requis disqualifie les rites qu'il accomplit. La Guemara demande: D’où tirons-nous cela? Rabbi Avuh dit que Rabbi Yohanan dit, et certains ont déterminé que cela était déclaré au nom de Rabbi Elazar, fils de Rabbi Shimon: Comme le dit le verset: « Et vous ceindrez Aaron et ses fils de ceintures, et vous leur attacherez des mitres; et ils auront le sacerdoce par une loi perpétuelle » (Exode 29: 9). Le verset indique que lorsque leurs vêtements sont sur eux, leur sacerdoce est sur eux, mais si leurs vêtements ne sont pas sur eux, leur sacerdoce n'est pas sur eux et leurs rites sont disqualifiés.
מְחוּסַּר בְּגָדִים מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר קְרָא: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם״ – בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם; אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם, אֵין כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם.
La Guemara demande: Mais cette halakha dérive-t-elle d’ici? Il en dérive, comme il est enseigné dans une baraïta: D'où vient-il que si ceux qui buvaient du vin accomplissaient des rites sacrificiels, ils profanaient le service? Le verset déclare à propos des prêtres: « Ne buvez ni vin ni boisson forte, ni vous ni vos fils avec vous, lorsque vous entrerez dans la tente d'assignation, afin que vous ne mouriez pas; ce sera une loi perpétuelle dans vos générations, afin que vous mettiez la différence entre ce qui est saint et ce qui est vulgaire » (Lévitique 10: 9-10). La baraïta continue: Concernant celui qui n'a pas les vêtements requis et celui dont les mains et les pieds ne sont pas lavés, d'où vient-il que leurs rites soient également disqualifiés?
וְהָא – מֵהָכָא נָפְקָא?! מֵהָתָם נָפְקָא – דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לִשְׁתוּיֵי יַיִן שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳, וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל״. מְחוּסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, מִנַּיִן?
Rachi
קסבר - רבה דדרשה להאי שמעתא למימר דכולהו צריכי:,מחוסר כפורים דזב כזב - ה"ה למצורע אלא חד מנייהו נקט מחוסר כפורים דזב כזב דמי לענין קדשים שלא הותר אצלו הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלו חייב כרת או אם נגע בהו טמאן למנות בהן ראשון ושני לכך לא קלשה טומאה אצל קדשים כלל:
שרפה אונן כו' - בפרה אדומה קאי:,כשרה - דקדשי בדק הבית היא ואין אונן אסור בה דלא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח:,כזב דמי - והוה ליה טמא וקרא כתיב איש טהור: ,לאו כזב דמי וה"ל כטבול יום דקיימא דכשר בפרה:
לא דכ"ע כזב דמי - ולענין שאר קדשים שטבול יום אסור בהו הוה מחוסר כפורים דזב חמור מטבול יום דשאר טומאות שאין טעונות כפרה:,והכא - גבי פרה בהאי קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא טהור כל דהוא משמע דהא קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והוה ליה למכתב והזה על הטמא לימד על טבול יום שכשר בפרה דאשכחן טבול יום דאיקרי טהור למעשר דכתיב ורחץ במים וטהר:
מר סבר טומאה דכל התורה - ת"ק סבר האי טבול יום דאכשר בה קרא אטבול יום דכל הטומאות שבתורה קאי ואף טבול יום דזב שהוא מחוסר כפורים:,טומאה דאותה פרשה - והיינו דמת טבול יום דטומאת מת אכשר בה הלכך טבול יום של שאר טומאות דמגע ומשא כגון שרץ ונבילה ומגע אתי להכשירא מטבול יום דמת מק"ו ומה טבול יום [דמת] דטומאת שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא כ"ש אבל מחוסר כפורים וכו':
והיתה להם - הלבישה הזאת לכהונה אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דמחיל עבודה:
ובין החול - עבודה שאתה עובד בשכרות קרויה חול:
Tossafot
קסבר רבה מחוסר כפורים דזב כזב דמי - הכי נמי אית ליה פרק שני דכריתות (דף י.) ופירש בקונט' לענין קדשים שלא הותר אצלן הוה ליה כאילו לא טבל ואם אכלן חייב כרת או אם נגע בהן טמאן למנות בהן ראשון ושני וקשה לפירושו דאם כן למ"ד לאו כזב דמי לית ביה כרת ובריש מסכת כלים תנן בהדיא דמחוסר כפורים שנכנס למקדש חייב דתנן עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייב חטאת וכן בההיא דפרק אלו הן הגולין (מכות דף ח:) ושלשה מינין (נזיר מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר כפרה שנכנס לפנים ממחיצתו לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואיתקש קודש למקדש בהערל (יבמות עה.) ובמכות (דף יד.) ובשבועות (דף ז.) ודוחק לומר דכל הני אתיין כמאן דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ועוד דבההיא סוגיא דנזיר וטמא יהיה לרבות טבול יום דכ"ע מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי מרבה התם כרת למקדש במחוסר כפורים ומיהו פלוגתא דאמוראי איכא ריש פ' כל הפסולין (לקמן זבחים לב: לג:) אית דאמרי הא דאיתקש קודש למקדש היינו אפילו לכרת דביאה במקצת שמה ביאה כמו נגיעה ואית דאמרי לענין מלקות דוקא איתמר ומוקי לה בכל קדש לא תגע אזהרה לנוגע לקודש דליכא אלא לאו אע"ג דאל המקדש לא תבא הוי בכרת ועוד מה שפי' בקונטרס לענין למנות בו ראשון ושני לקדש תימה הלא טבול יום אין מונין בו ראשון ושני לטומאה [וכ"ש מחוסר כפורים] ועוד הא תנן במסכת מעילה (דף ח.) חטאת העוף כו' הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ודייק בגמ' ליפסל אין לטמויי לא ורבינו תם היה אומר דלא נקט פסול במחוסר כפורים אלא אגב טבול יום והקשה לו הרב רבינו חיים מהא דבסוטה פרק כשם (ד' כט.) אמרי' מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש משמע פסול אין טמא לא ועוד אי מונין בו ראשון ושני א"כ יעשה רביעי חמישי בקודש מק"ו ומיהו יש לומר בזה דחמישי אין ללמוד דמן הדין הוה למימר דיו כתרומה אי לאו משום דמפרך ק"ו ודי לנו במעלה אחת יותר מתרומה שיעשה רביעי ומיהו עוד קשה מהא דתנן בפ' בתרא דנדה (דף עא:) היושבת על דם טוהר (היתה) מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ומוקי לה בגמ' כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקודש משמע אבל לרבנן לא ודוחק לומר דכולהו ההיא דמעילה ודסוטה ורבנן דאבא שאול סברי כמ"ד מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ומפרש הרב ר' חיים דנפקא מינה לענין פסח הבא בטומאה דתנן (פסחים דף צה:) לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אישתראי בצבור אלא טמא מת וה"ה טמא שרץ דאין טומאה יוצאה מגופו בק"ו ממת כדאיתא לקמן ומ"ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדיא בפרק שני דכריתות (דף י.) ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוייה בצבור (לקמן זבחים דף לב:):
שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה - פי' בקונט' דפרה קדשי בדק הבית היא וקשה דמ"מ אית בה כל פסולין שבקרבן כגון שלא לשמה דאמר בהקומץ רבה (מנחות כז:) ושבע הזאות שבפרה שעשאן שלא לשמן פסולות ונפקא לן בסיפרי משום דחטאת קרייה רחמנא ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ"ק דחולין (דף יא.) דטרפות פוסל בה ונראה דהיינו טעמא הכא משום דטבול יום כשר בפרה ואתי אונן ומחוסר כפורים בק"ו מטבול יום שאסור בנגיעת תרומה ומותר בפרה ולמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי לא אתי בק"ו דמה לטבול יום דמת שמותר לאכול בפסח הבא בטומאה מה שאין כן במחוסר כפורים והאי דטבול יום כשר מן התורה אפשר דמדרבנן פסול דהא אמרינן דאפי' בגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת כל שכן טבול יום והא [דאמרי' במסכת פרה (פ"ג) מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקים שאמרו] במעורבי שמש היתה נעשית לאו היינו טבול יום ממש אלא אחיו הכהנים היו מניחין ידיהם על ראשו ומאותה נגיעה היה טבול יום כדתניא בתוספתא ואיכא בהו היכרא לצדוקים ועוד יש לפרש דטבול יום ממש היה כשר בה והא דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת משום היסח הדעת דשאר טומאות:
והזה הטהור - ואף על גב דהזאת מי חטאת כשרה בזר ושרפה פסול מכל מקום יליף שרפה מהזאה:
אונן וטבול יום של טמא שרץ דקילי אתו מק"ו מטבול יום דמת - ואין להקשות מה לטבול יום שכן מותר במעשר מה שאין כן באונן דמנגיעה ילפינן כדאמר בפ' הערל (יבמות עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאע"פ שאסור בתרומה כשר בפרה ופריך מה לטבול יום שכן מותר במעשר ומשני אטו אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה וה"נ ילפינן אונן וא"ת מחוסר כפורים ובעל מום יוכיחו שמותרין בתרומה ואסורין בפרה אף אני אביא ערל ואונן ומיהו אאונן לא קשיא דמה להנך שכן לא הותרו מכללן תאמר באונן שהותר מכללו אצל כ"ג אבל אערל קשה ונראה לי דמה למחוסר כפורים שאסור ליגע בקדשים אבל ערל ואונן מותרין אבל מבעל מום קשה. ברו"ך. ועוד מה לטבול יום שכן אינו מחוסר מעשה תאמר בערל:
אין בגדיהם עליהן אין כהונתן עליהם - מהכא ילפינן מיתה בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פג:) דקאמר אין בגדיהם עליהם הוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה כתיבא בהדיא בפרשת ואתה תצוה ותירץ דאף על גב דכולהו בגדים כתיבי התם מכל מקום מיתה אמכנסיים דוקא כתיבא כדמשמע פשטא דקרא וקרא דוחגרת דכתיב בפרשה שאחריה דדרשינן מינה דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דמכנסיים לא כתיבי התם ועוד יש לומר דקרא דוחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר: ברו"ך:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.