Guémara
[La Guemara conclut l'explication de la baraïta précitée :] [La différence entre les deux cas est] que la réclusion de ce [Kohen Gadol avant Yom Kippour] est à des fins de sainteté [keducha] — [afin qu'il apprécie la gravité de l'occasion, soit pénétré de révérence et se prépare à entrer dans le Kodech haKodachim] — et ses frères, les Kohanim, ont le droit de le toucher, car l'objectif de sa réclusion n'a aucun rapport avec une préoccupation d'impureté. En revanche, la réclusion de ce [Kohen qui brûle la vache rousse, la para adouma] est à des fins de pureté [tahara], et ses frères, les Kohanim, n'ont pas le droit de le toucher. Conformément à l'opinion de qui est cette baraïta [qui ne mentionne que cette seule différence entre les deux cas] ? Elle est conforme à l'opinion de Rabbi Méïr ou de Rabbi Yossé. Car si elle était conforme à l'opinion de Rabbi Hanina, le Segan des Kohanim — n'y aurait-il pas également cette [autre] différence [entre les deux cas] : on asperge le Kohen qui brûle la vache rousse les sept jours, tandis qu'on n'asperge le Kohen Gadol avant Yom Kippour que le troisième et le septième jour ?
שֶׁזֶּה פְּרִישָׁתוֹ לִקְדוּשָּׁה וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ, וְזֶה פְּרִישָׁתוֹ לְטׇהֳרָה וְאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. כְּמַאן — אוֹ רַבִּי מֵאִיר אוֹ רַבִּי יוֹסֵי. דְּאִי רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים — הָא אִיכָּא נָמֵי הָא.
§ Rabbi Yossé, fils de Rabbi Hanina, objecte fortement à l'opinion selon laquelle on asperge les eaux de purification sur le Kohen qui brûle la vache rousse les sept jours entiers, au motif que ces jours pourraient correspondre au troisième ou au septième jour de son impureté. [Il examine chaque jour de la réclusion :] Certes, le premier jour des sept, on l'asperge — car peut-être est-ce le troisième jour de son impureté [si l'impureté a été contractée deux jours avant le début de la réclusion] ; le deuxième jour des sept, on l'asperge — car peut-être est-ce le troisième jour de son impureté [si l'impureté a été contractée la veille du début de la réclusion]. Il en va de même pour le troisième jour — on l'asperge, car peut-être est-ce le troisième jour de son impureté [si l'impureté a été contractée juste avant le début de la réclusion]. De même, le cinquième jour, on l'asperge — car peut-être est-ce le septième jour de son impureté [si l'impureté a été contractée deux jours avant le début de la réclusion]. Le sixième jour, on l'asperge — car peut-être est-ce le septième jour de son impureté [si l'impureté a été contractée la veille du début de la réclusion]. Le septième jour, on l'asperge — car peut-être est-ce le septième jour de son impureté.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בִּשְׁלָמָא רִאשׁוֹן — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שֵׁנִי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. חֲמִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שִׁשִּׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי.
Mais le quatrième jour [de la réclusion], pourquoi aurait-on besoin d'aspersion du tout ? Il n'y a pas d'incertitude qu'il corresponde au troisième jour de son impureté [puisque trois jours de réclusion se sont déjà écoulés sans qu'il ait pu contracter une impureté cadavérique], ni d'incertitude qu'il corresponde au septième jour de son impureté [car, même si c'était le septième jour, l'aspersion n'aurait aucun effet puisqu'il n'a pas reçu d'aspersion au troisième jour de son impureté]. L'aspersion du quatrième jour ne sert donc à rien.
אֶלָּא רְבִיעִי לְמָה לִי הַזָּאָה כְּלָל? לָא בִּשְׁלִישִׁי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי, וְלֹא בִּשְׁבִיעִי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי?
La Guemara rétorque : Et selon ton raisonnement [qui exige une logique stricte], l'aspersion tous les sept jours est-elle jamais possible ? Ne maintenons-nous pas [comme halakha établie] que l'aspersion [le jour de Chabbat] constitue un acte interdit [chevout] par ordonnance rabbinique [pour préserver le caractère de Chabbat comme jour de repos], et qu'elle ne repousse donc pas Chabbat ? Mais alors, que dois-tu dire ? [Que l'aspersion est pratiquée pendant] sept jours à l'exclusion de Chabbat. Ici aussi [dans le cas du quatrième jour], dis que l'aspersion est pratiquée pendant sept jours à l'exclusion du quatrième jour.
וּלְטַעְמָיךְ, הַזָּאָה כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא? וְהָא קַיְימָא לַן דְּהַזָּאָה שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר — שִׁבְעָה לְבַר מִשַּׁבָּת, הָכָא נָמֵי — שִׁבְעָה לְבַר מֵרְבִיעִי.
Rava dit : Par conséquent [compte tenu de cette analyse] : En ce qui concerne le Kohen Gadol [avant] Yom Kippour, pour lequel la question du début de la période de sept jours ne dépend pas de nous — elle dépend au contraire de la fixation du premier jour du nouveau mois [Roch Hachana, qui détermine la date de Yom Kippour] — il est nécessaire de l'éloigner de sa maison [et de le placer en réclusion] le troisième du mois de Tichri [soit sept jours avant Yom Kippour, le 10 Tichri], et chaque fois que le troisième de Tichri tombe un jour de semaine, on l'éloigne de chez lui. Par conséquent, l'aspersion est impossible deux jours sur sept [le quatrième jour et Chabbat]. En revanche, en ce qui concerne le Kohen qui brûle la vache rousse, pour lequel la question du début de la période de sept jours dépend bien de nous [nous pouvons choisir quand l'isoler], on l'éloigne de chez lui le quatrième jour de la semaine [mercredi], de telle sorte que son quatrième jour de réclusion corresponde à Chabbat. Ainsi, l'aspersion ne sera impossible qu'un seul jour sur sept [le jour où elle est à la fois inutile et interdit coïncident].
אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא בְּדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא תַּלְיָא מִילְּתָא — בִּתְלָתָא בְּתִשְׁרִי בָּעֵי לְאַפְרוֹשֵׁי, וְכׇל אֵימַת דְּמִתְרְמֵי תְּלָתָא בְּתִשְׁרִי מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ. אֲבָל כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, דִּבְדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא — מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, כִּי הֵיכִי דְּנִיתְרְמֵי רְבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּשַׁבָּת.
§ [La Michna enseigne que le Kohen Gadol est transféré] à la Lischkat Parhedrin [la chambre des Parhedrin]. Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yehouda dit : Et cette salle s'appelait-elle vraiment la « Chambre des Parhedrin » [chambre des fonctionnaires royaux annuels] ? Ne s'appelait-elle pas plutôt la « Chambre des Balvetéï » [chambre des ministres et chefs du conseil] ? [Rabbi Yehouda cite une tradition selon laquelle son nom d'origine était plus honorifique.] [La Guemara explique :] Au départ [à l'époque de Chimon haZaddik et de ses collègues, qui furent récompensés par une longue vie en raison de leur justice], on l'appelait la Chambre des Balvetéï [terme évoquant la dignité], car elle était destinée au Kohen Gadol. Mais parce que des personnes achetaient la charge du Grand Sacerdoce [en offrant de l'argent aux rois hasmonéens], la fonction était exercée par des individus indignes. En raison de leur impiété, ils ne survivaient pas à l'année [en exercice], et on les remplaçait tous les douze mois, comme les parhedrin [fonctionnaires royaux] que l'on remplace tous les douze mois. C'est pourquoi on appelait la chambre, de manière désobligeante, la « Chambre des Parhedrin ». [Chaque nouveau Kohen Gadol faisait rénover la chambre selon ses goûts plus fastueux, si bien qu'elle était perpétuellement réaménagée d'une année à l'autre.]
לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין הָיְתָה? וַהֲלֹא לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי הָיְתָה!
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Rather, initially, during the era of Shimon HaTzaddik and his colleagues, who were rewarded with long lives due to their righteousness, they would call it the Chamber of Balvatei, a term connoting significance, since it was a place designated for the High Priest. However, because people were giving money in order to be appointed to the High Priesthood, the position was filled by unworthy individuals. Due to their wickedness, they did not survive the year, and they were replaced every twelve months like the parhedrin who are replaced every twelve months. Therefore, the chamber was called disparagingly the Chamber of Parhedrin. Since the High Priest was replaced every year, the new appointee would renovate the chamber to reflect his own more elaborate tastes.
אֶלָּא, בַּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי. וּמִתּוֹךְ שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו מָמוֹן לַכְּהוּנָּה, וּמַחֲלִיפִין אוֹתָהּ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כְּפַרְהֶדְרִין הַלָּלוּ שֶׁמַּחְלִיפִין אוֹתָם כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Apropos the Parhedrin chamber, the Gemara discusses a related halakha. We learned in a mishna there in tractate Demai: With regard to doubtfully tithed produce, i.e., produce purchased from an am ha’aretz with regard to whom there is uncertainty whether or not he tithed the produce, the Sages required bakers to separate only teruma of the tithe, which is one one-hundredth of the produce that is given to the priests, and ḥalla, separated from the dough and given to priests.
תְּנַן הָתָם: הַנַּחְתּוֹמִין — לֹא חִיְּיבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: Granted, teruma gedola, which is equal to approximately one-fiftieth of the produce and is given to a priest, need not be separated from doubtfully-tithed produce, as it was taught in a baraita:
בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לָא, דְּתַנְיָא:
Rachi
שזה פרישתו לקדושה - ליכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זחה עליו ויהא נבדל מכל קלות ראש שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות:,וזה פרישתו לטהרה - להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו בו ביום להטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכן החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו:,הא איכא נמי האי - שזה מזין עליו כל שבעה וזה אין מזין עליו כל שבעה:
בשלמא - יום ראשון מזין עליו שמא היום יום שלישי לטומאתו וכן שני וכן שלישי שמא שעה אחת קודם פרישתו נטמא:,חמישי שמא שביעי - שאם היה הראשון לפרישה שלישי לטומאה נמצא החמישי שביעי וכן ששי וכן שביעי:
אלא רביעי - אמאי מזינן עליה לא בשלישי איכא לספוקי דהא משפירש לא נטמא במת ולא בשביעי איכא לספוקי שאם היה שביעי לטומאתו הרי יום אחד לפני פרישתו שלישי לטומאה נמצא שלא הזה בשלישי והזאת שביעי בלא שלישי אינו כלום:
וכל אימת דמתרמי מפרשינן ליה - ואע"ג דלא הוי רביעי שלו בשבת ונמצאת הזאתו בטלה שני ימים:,דבדידן תליא מילתא - שאין זמנה קבוע:,דניתרמי רביעי שלו בשבת - ולא יפסקו הזיותיו אלא יום אחד:
פרהדרין - פקידי המלך:,לשכת בלווטי - לשון שרים כך היתה נקראת לשכת שרים:
בתחלה - כל ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים היו קוראין אותה לשכת בלווטי:,מתוך שנותנין ממון לכהונה - מתוך שכהני בית שני היו עומדין ע"י ממון שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי:,מחליפין אותה כל י"ב חדש - כלומר שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן ומעמידים אחר תחתיו וכל כהן המתחדש בה סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון שתהא קרויה על שמו ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה:,כפרהדרין הללו - שהמלך מחלפן בכל שנה ושנה חזרו לקרות לשכת פרהדרין:
הנחתומין - הלוקחין תבואה מעם הארץ למכור פת לשוק לא חייבו עליהן להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים אלא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה וחלה יתן לכהן אבל שאר כל אדם הטילו עליו להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותן ואין נותנים ובנחתום חבר עסקינן ומתוך שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו שאינו צריך להפריש עליו מעשר שני של דמאי לעלות לירושלים לפדות:
Tossafot
דאי ר' חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא - תימה לי אכתי איכא נמי שזה פורש ללשכת פרהדרין וזה פורש ללשכה שעל פני הבירה י"ל דלא קא חשיב אלא מילתא דחשיבותא שיש מעלה בזה מבזה אבל מה שזה פורש ללשכה זו וזה פורש ללשכה זו לאו מילתא דחשיבותא הוא בהאי טפי מבהאי אי נמי נ"ל לפרש דתרי מילי קחשיב שזה פרישתו לקדושה דהיינו ללשכת פרהדרין שהיתה בנויה בקודש ואפילו את"ל שהיתה פתוחה לחול וא"כ הוה תוכה חול דאי לאו הכי הא אין ישיבה בעזרה וכ"ש שאין ישנים בה וא"כ לא הוי פרישתו לקדושה יש לומר אפ"ה כיון דהיתה בנויה בקדש בסמוך לעזרה קרי ליה שפיר פרישה לקדושה וזה פרישתו לטהרה ללשכה שעל פני הבירה העומדת בהר הבית שאין בו קדושה יותר מירושלים אלא טהור יותר שהזב ובעל קרי וכל מי שטומאה יוצאה מגופו אין נכנסין לו ויש מפרשין דלשכת פרהדרין היתה פתוחה לקודש ואע"ג דא"כ קדש הואי ואין ישינין בה יש לומר כיון שבנויה בחול ופתוחה לקדש ונהי דתוכה קדש לענין אכילת קדשי קדשים כדמשמע באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) מיהו מותר לישב בה ולישן בה דלא קדשה לגמרי כקדושת עזרה דהא אמר בפרק איזהו מקומן (שם) דאין חייבין עליהן כרת טמאים הנכנסין שם והכי נמי מותר לישב ולישן בהם ועוד איכא בינייהו מילתא אחריתי שזה אחיו הכהנים נוגעין בו וזה אין אחיו הכהנים נוגעין בו ולא נהירא כדמשמע לקמן בשילהי פ"ב [יומא דף כה. ושם] גבי זקן יושב במערבה דאין ישיבה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש:
תנן התם הנחתומין לא חייבו אותם להפריש אלא תרומת מעשר וחלה - בפ"ב דמסכת דמאי פריך בירושלמי תמן [פ"ה] תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' הכא את אמר הלוקח מפריש וכה את אמר נחתום מפריש ר' יונה אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"א חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה נראה לפרש מתני' דהכא בנחתום עם הארץ העושה בטהרה ששוכר גבל חבר לעשות לו חלתו בטהרה הלכך כיון דטרח כולי האי סמכינן עליה נמי דודאי תקנה ואין צריך הלוקח ממנו להפריש וההיא מתני' דמחייבא ללוקח להפריש מיירי בנחתום עם הארץ דלא מפריש וחד אמר כאן במדה דקה כאן במדה גסה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא וכו' ומפרש התם אמתניתין אחריתי טעמא דחילוקא דבין גסה לדקה משום תינוקות שלא יאכלו טבל בשם רבי יוחנן מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש מדה גסה לוקח משתכר לוקח מפריש ופריך התם וקשיא על דרבי יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל פי' אפילו מעשר שני ונסקוה לירושלים ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לעם הארץ כלומר דאפילו ודאי דאיכא למימר דעם הארץ יעשרנו אפי' הכי לא סמכינן עליה דחיישינן דילמא לא מתקן ליה והיינו דקאמר אין מוסרין אפי' ודאי לעם הארץ דוקא אבל לחבר שרי ומתניתין בנחתום חבר שמוכר לחבר עסקינן וא"כ בדין הוא דהנחתום לא יפריש לכל הפחות מעשר שני משום דטריחא מילתא טובא לאסוקיה לירושלים פטורים הנחתומין מלהפריש מעשר שני משום דטריחא מילתא ומתוך שהפרהדרין הללו חובטין אותן וכו' מיהו חבר הלוקח מהם מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלם ואין לפרש שאין מוסרין ודאי לעם הארץ אבל דמאי מוסרין דהא ליתא דבעירובין בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) מוכח דאין מוסרין דמאי לעם הארץ גבי עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק ובפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פח.) גבי הלוקח ירק מן השוק וכו' ובפ"ק דחולין (דף ו.) הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה ומקשה נמי על דרבי אלעזר אם במדה דקה יפריש על הכל ולא משני מידי לפי שכבר תירץ לר' יוחנן והוא הדין לר' אלעזר ובירוש' דמאי פ"ה פריך וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן (פ"א) חלת עם הארץ והמדמע פטור מן הדמאי והוה מצי לשנויי התם בחלה שהפרישה עם הארץ גופיה שתיקן לו גבל חבר בטהרה וכדמפרש עלה התם משום דאימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן והא דהכא מיירי בהפרישה חבר אלא ר' אושעיא הוא דמפליג התם הכי אבל סוגיא דירושלמי דפ"ה כר' יוחנן דלא מפליג דפליג על רבי אושעיא ואמר היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב"ש היא ותני כן ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין ב"ה פוטרים ופריך כלום אמר ב"ש אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור פי' כל הני דתנן להו התם לפטורא בדמאי בפ"ק [משנה ג] ולהכי קשה ליה כלום אמרו ב"ש לחייב להפריש דמאי בחלה אא"כ יחמירו נמי בכל הני להפריש דמאי ומדנקט מתניתין רק חלה ולא נקט כל הני לחיובא ש"מ לאו ב"ש היא ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות פירוש הא דפטרה מתניתין בפ"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה כדי שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקוני נמי תקנה ופריך ולא כן א"ר יוסי בר חנינא דר' אלעזר איש ברתותא היא הא כרבנן לא פירש רבי אלעזר איש ברתותא הוא דפטר בדמאי היכא דגבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה ואם כן לית לן לאוקמא מתניתין כיחידאה ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתניתין דפ"ק שטרח להביא גבל שעושה בטהרה דמסתמא ודאי תקין והדר קאמר אלא כר' אלעזר פירוש אי נמי איכא לשנויי כר' אלעזר כאן וכאן בעושה בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר מתניתין דפ"ק דמתארח אצלו דאקילו רבנן גביה וכדתניא פרק קמא דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריך תיקון כדתניא בירושלמי העושה עיסה מטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי וחלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל עד שיפריש חלה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.