יומא פ״ו במסכת יומאיומא פ״ו ב
גמרא אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: ״לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳״. אמר רבי יונתן: גדולה תשובה (שמקרבת) את הגאולה, שנאמר: ״ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב״, מה טעם ״ובא לציון גואל״ — משום ד״שבי פשע ביעקב״. אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: ״שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעונך״, הא ״עון״ — מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני?! והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר: ״ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה״! לא קשיא: כאן מאהבה, כאן מיראה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר: ״ובשוב רשע מרשעתו (חיו) יחיה״. אמר רבי יצחק: אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים — ספק מתפייס הימנו, ספק אין מתפייס הימנו. ואם תאמר מתפייס הימנו — ספק מתפייס בדברים, ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקדוש ברוך הוא, אדם עובר עבירה בסתר — מתפייס ממנו בדברים, שנאמר: ״קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳״. ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר: ״וקח טוב״. ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר: ״ונשלמה פרים שפתינו״. שמא תאמר פרי חובה, תלמוד לומר: ״ארפא משובתם אוהבם נדבה״. תניא, היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה — מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר: ״ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו״. ״מהם״ לא נאמר, אלא ״ממנו״. היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי רב יהודה: באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום. אמר רב יהודה, רב רמי — כתיב: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״, וכתיב: ״מכסה פשעיו לא יצליח״! לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן בעבירות שבין אדם למקום. תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: אדם עובר עבירה פעם ראשונה — מוחלין לו, שניה — מוחלין לו, שלישית — מוחלין לו, רביעית — אין מוחלין לו, שנאמר: ״כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״, (ונאמר:) ״הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר״. מאי ״ואומר״? וכי תימא: הני מילי בציבור, אבל ביחיד — לא, תא שמע: ״הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר״. (מכאן ואילך אין מוחלין לו, שנאמר: ״על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״.) תנו רבנן: עבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה, לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר. ואם שנה בהן — צריך להתודות יום הכפורים אחר. ואם לא שנה בהן, וחזר והתודה — עליהן עליו הכתוב אומר: ״ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו״. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שכן שהוא משובח, שנאמר: ״כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד״. אלא מה אני מקיים ״ככלב שב על קיאו וגו׳״ — כדרב הונא. דאמר רב הונא, כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך?! אלא אימא: נעשית לו כהיתר. וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: ״אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב״, דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״. אלא מהו שאמר משה: ״ויעשו להם אלהי זהב״? כדרבי ינאי. דאמר רבי ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די — גרם להם שיעשו אלהי זהב. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד. משה אמר: יכתב סורחני, שנאמר: ״יען לא האמנתם בי להקדישני״, דוד אמר: אל יכתב סורחני. שנאמר: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״. משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? לשתי נשים שלקו בבית דין, אחת קלקלה, ואחת אכלה פגי שביעית. אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו על מה היא לוקה, שלא יאמרו: על מה שזו לוקה — זו לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין: על עסקי שביעית היא לוקה. מפרסמין את החנפין מפני חילול השם, שנאמר: ״ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו״. תשובת המוחלטין מעכבת הפורענות, ואף על פי שנחתם עליו גזר דין של פורענות. שלות רשעים סופה תקלה, והרשות מקברת את בעליה, ערום נכנס לה וערום יצא ממנה, ולואי שתהא יציאה כביאה. רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי: בצבו נפשיה לקטלא נפיק, וצבו ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה אזיל, ולואי שתהא ביאה כיציאה. רבא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי: