Guémara
Apparemment, le tsits ne répare [la dépréciation d'une offrande] que pour le péché de l'impureté [toumaa], qui a été exemptée de son interdiction générale dans les affaires publiques [c'est-à-dire : le tsits ne peut opérer un agrément que pour l'impureté, car c'est le seul cas où l'interdiction a été partiellement levée — d'où la déduction que l'impureté est permise pour le public]. Cela pose une difficulté à la position de Rav Chechet, qui dit que l'interdiction de l'impureté n'est que repoussée [d'houya] dans les affaires publiques — car la baraïta semble clairement indiquer qu'elle est permise [houtera]. La Guemara répond : selon Rav Chechet, la question de savoir si l'interdiction de l'impureté est permise ou repoussée dans les affaires publiques fait l'objet d'un débat entre tannaïm — car il a été enseigné dans une baraïta : le tsits opère l'agrément, que le fronteau se trouve sur le front du Kohen Gadol ou qu'il ne se trouve pas sur son front [au moment où l'offrande est devenue impure]. C'est la déclaration de Rabbi Chimon.
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
Rabbi Yehouda dit : tant que le tsits est sur son front, il opère l'agrément ; s'il n'est plus sur son front, il n'opère plus l'agrément. Rabbi Chimon lui dit : [le service du] Kohen Gadol le Yom Kippour peut le prouver [que ta déclaration est incorrecte] : le Yom Kippour, quand le Kohen Gadol porte seulement les quatre vêtements de lin [et n'a donc pas son fronteau], le tsits n'est plus sur son front — et pourtant [s'il n'est pas là], l'agrément opère toujours [c'est-à-dire que les offrandes éventuellement impures sont acceptées] !
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה!
Rabbi Yehouda lui dit : laisse de côté le cas du Kohen Gadol le Yom Kippour, car l'agrément du tsits y est superflu — en raison du fait que l'interdiction d'accomplir le service du Temple en état d'impureté est permise [houtera] pour lui dans le cadre d'un service public [et donc le tsits n'a pas besoin d'opérer un agrément]. Déduis de là que Rabbi Chimon est d'avis que l'impureté est [seulement] repoussée [d'houya] dans les affaires publiques [et c'est pour cela que l'agrément du tsits est nécessaire, même pendant le service du Yom Kippour]. [Ainsi,] le débat entre Rav Chechet et Rav Na'hman repose sur un débat tannaïtique, et la baraïta citée plus haut [qui concluait que le tsits opère l'agrément seulement pour l'impureté houtera] est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
La Guemara procède à l'analyse du débat tannaïtique entre Rabbi Chimon et Rabbi Yehouda. Abayé dit : dans un cas où le tsits s'est brisé, tout le monde — Rabbi Chimon y compris — est d'accord qu'il n'opère plus l'agrément. Quand ils s'opposent, c'est dans un cas où le tsits n'est pas sur son front mais est accroché à un clou [ou suspendu à proximité]. Rabbi Yehouda est d'avis que le verset « Et il sera sur le front d'Aaron et Aaron portera le péché commis dans les choses saintes » (Chemot 28, 37-38) signifie que le tsits expie tant qu'il se trouve sur son front [la conjonction entre les deux membres de phrase indiquant une condition : il est sur le front ET il porte le péché]. Rabbi Chimon, lui, met l'accent sur la fin de ce verset : « Il sera toujours sur son front pour qu'ils soient agréés devant l'Éternel » [tamid — « toujours »]. Quelle est la signification du mot « toujours » [tamid] ? Si l'on dit qu'il signifie que le tsits doit se trouver toujours sur son front — trouverait-on jamais cette situation en réalité ? N'a-t-il pas besoin d'entrer dans les toilettes [où il doit ôter le tsits qui porte le nom de Dieu] ? Et n'a-t-il pas besoin de dormir [moment auquel il enlève les vêtements sacerdotaux] ? Plutôt, « tamid » signifie que le tsits opère toujours l'agrément, qu'il soit ou non sur le front du Kohen Gadol. — Et selon Rabbi Yehouda également, n'est-il pas écrit « toujours » [tamid] ? [Pourquoi ne déduit-il pas la même chose ?] Ce terme « toujours » enseigne que le Kohen Gadol doit toujours avoir conscience que le tsits est sur sa tête et ne pas en être distrait [c'est-à-dire : il doit y prêter attention en permanence, non pas que le fronteau doive être physiquement présent en permanence]. Ceci est conforme à la déclaration de Rabba bar Rav Houna, car Rabba bar Rav Houna a dit : une personne est tenue de toucher les téfillin [phylactères] portés sur la tête et sur le bras à chaque heure [pour maintenir la conscience de leur présence]. Cette obligation est déduite par un raisonnement a fortiori [kal vé-'homèr] à partir du tsits [si le Kohen Gadol doit toujours avoir conscience du tsits, à plus forte raison le Juif ordinaire doit-il maintenir une conscience constante de ses téfillin].
אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״,
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ:
Rachi
הא אינו נושא וכו' - הא לשון מעתה הוא מעתה אי אתה מוצא שיהא נושא אלא עון קרבן טומאה ומאי שנא דשדינן ליה לקולא הואיל ומצינו בה קל אחר שהותרה לצבור מכלל איסור שביחיד הלכך שדי ביה נמי לקולא שיהא הציץ מרצה אותה בקרבן יחיד קתני מיהא שהותרה בצבור אלמא היתר הוא בצבור:,בין שישנו הציץ על מצחו - של כהן גדול כשאירעה טומאה על הקרבן:
יוה"כ - אינו על מצחו בשעת עבודת היום הפנימית שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב:
שטומאה הותרה לו - שכולו קרבן צבור ואינו צריך לרצויי ציץ:,מכלל דר"ש סבר דחויה היא - וציץ הוא דמרצה עלה והיינו תנאי:
אמר אביי כו' - מילתא באפי נפשיה היא לפרושי פלוגתייהו:,בסיכתא - יתד:,על מצח ונשא - והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כ״ח:ל״ז-ל״ח):
Tossafot
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה וכו' - תימה לר"ת מאי איצטריך למיתלי טעמא שהותרה מכללה תיפוק ליה משום דאי אפשר לאוקמא קרא בפיגול ונותר וממילא לא מיתוקם אלא בטומאה ותירץ דע"כ לא מוקמינן לקרא אלא במידי דהותר מכללו מדכתיב לרצון להם משמע עון שהוא לרצון בעלמא וכן משמע בהקומץ רבה (מנחות דף כה.) דפריך ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ ומשני אמר קרא עון שהיה בו ודחיתיו והיינו על כרחך מלרצון להם דאי לאו הכי מנא ליה דבדיחוי מיירי קרא והכי הוה ליה לשנויי אמר קרא עון שהוא עון בכל מקום לאפוקי שמאל שאינו עון ביוה"כ [והא דלא נקט] מלרצון י"ל משום דלא משמע למעוטי שמאל שהרי מרוצה הוא אלא מעון נמי קדריש וה"ק עון שהוא לרצון שהוא מרוצה וטובא פריך התם ולא פריך אלא מהנך דהותרו מכללן וא"ת א"כ פיגול ונותר היכי ס"ד לאוקומי קרא בגוייהו אי לאו דכתיב לא יחשב ולא ירצה תיפוק ליה דלא הותרו מכללו ואור"ת פיגול הותר מכללן בבמה שאין פסול מקום בבמה ונותר כדי נסבה אי נמי הותר בראשו של מזבח אבל קשה למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז.) מאי איכא למימר ועוד מחשבת נותר לא הותרה ואומר ריצב"א דהותרה במנחת כהנים ובמנחת כהן משוח ובכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן בפ' ב"ש (זבחים דף מג.) ואפי' פסול נמי ליכא מדקאמר התם בפ"ק דזבחים (דף יד.) לר"ש דאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ואמרי' התם מודה ר"ש לפסול מק"ו משלא לשמן הכשר בשלמים ופסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שיפסול בחטאת ובדבר שאין לו מתירין ליכא ק"ו דהא שלא לשמן כשר במנחת כהנים ובכל דבר שאין לו מתירין וא"ת חוץ למקומן שהותר בבמה הא לא מיקרי הותר מכללו דבעינן עון דלפני ה' כדמשני התם כי פריך ואימא עון יוצא שהותר בבמה ומשני עון דלפני ה' יש לומר יוצא לאו עון דלפני ה' הוא דפסולו אירע בחוץ אבל מחשבת חוץ למקומו פסולו אירע בפנים שעומד בפנים ומחשב לחוץ ואין לומר דבמה לא מיקרי הותר מכללו כיון דהכשירו בכך כדמשני התם גבי שמאל דלא דמי דשמאל כיון דהכשירו בפנים בשמאל קרי ליה הכשירו בכך אבל חוץ למקומו כיון דבפנים לא אשכחן ליה הכשירו לא חשיב הכשירו בכך מה שהותר בבמה וי"מ דפיגול ונותר אע"ג דלא הותרו מכללן הוה מוקמינן קרא דריצוי ציץ בגוייהו אי לא גלי קרא בהדיא לא יחשב ולא ירצה משום דכתיב בהו עון ובציץ כתב עון וגמרינן עון עון מציץ ואי משום דכתיב לרצון להם דמשמע דלא מתוקם אלא במידי דהותר מכללו כדפי' איכא למימר דהוו מוקמי לרצון לדרשא אחריתי כדדריש בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף. ס:) לרצון להם ולא לפורענות ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כה. ד"ה ואימא) כתבתי אמאי לא מוקמינן לקרא לעון נבילה וטריפה שהותר מכללו במליקה או בעון לילה שהותר מכללו באיברים ופדרים או בעון אותו ואת בנו שהותר מכללו בעופות או עון מחוסר זמן שהותר בעופות וע"ש:
מכלל דר"ש סבר טומאה דחויה היא בצבור - לא ידענא מאי ראייה מייתי ר"ש מיוה"כ דאפי' כשאינו על מצחו דמרצה דלמא לעולם אינו על מצחו אין מרצה ויוה"כ היינו טעמא דכיון דאי אפשר להיות על מצחו ולרצויי דחיא טומאה כיון דקרבן צבור הוא דאתא בטומאה מידי דהוה אטומאת גברא דלא מרצי ציץ עלה ודחיא טומאה וי"ל דה"ק ר"ש כהן גדול ביוה"כ יוכיח דאי נטמא הקרבן בידו אפי' אם יש אחרת טהורה אין אומר לו הבא אחרת תחתיה וע"כ היינו משום דאפי' אין עודהו על מצחו מרצה וכיון דאיכא תרתי רצוי ציץ וקרבן צבור לא מייתי אחריתי דאי אין עודהו על מצחו אינו מרצה לימא ליה הבא אחרת תחתיה כיון דטומאה דחויה היא וא"ת והאמר לעיל גבי היה מקריב מנחת פרים מאי לאו דחג אלמא למ"ד טומאה דחויה היא אומר לו הבא אחרת תחתיה אפי' בקרבן צבור גמור י"ל דההוא תנא דלעיל סבר כר"י בהא דאין עודהו על מצחו אינו מרצה וכגון שאינו על מצחו אי נמי בנשבר הציץ ואליבא דכולי עלמא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.