Guémara
Et si le second [animal] lui est superieur, il apporte celui-la [en priorite]. Cela demontre que selon Rabbi Yossi, lorsque les deux animaux deviennent aptes au sacrifice en meme temps, la preference doit aller au premier [mis a part], a moins que le second ne soit de meilleure qualite.
וְאִם הָיָה הַשֵּׁנִי מוּבְחָר מִמֶּנּוּ — יְבִיאֶנּוּ.
Rava dit : la formulation [exacte] de la michna est precise conformement a l'opinion de Rav, et la formulation de la baraïta est precise conformement a l'opinion de Rabbi Yo'hanan. La Guemara explique : la formulation de la michna est precise conformement a l'opinion de Rav, car elle enseigne : « Si celui qui doit etre sacrifie au Nom [de Hachem] est mort, que le bouc sur lequel le sort “pour Hachem” est tombe prenne sa place. » Et l'autre bouc [le bouc restant de la premiere paire] reste [en l'etat], c'est-a-dire que son statut ne change pas — conformement a l'opinion de Rav [selon lequel il n'est pas repousse et conserve sa saintetee].
אָמַר רָבָא: דַּיְקָא מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, וּבָרַיְיתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, דְּקָתָנֵי: אִם שֶׁל שֵׁם מֵת — זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו, וְאִידַּךְ כִּדְקָאֵי קָאֵי.
La formulation de la baraïta est precise conformement a l'opinion de Rabbi Yo'hanan, car elle enseigne : [quant au] « second » [bouc qui doit paître], je ne sais pas s'il s'agit du second bouc de la premiere paire ou du second bouc de la deuxieme paire. Quand le verset dit : « il sera tenu vivant [ya'amod 'haï] » — cela n'est pas en reference au bouc dont le partenaire est mort. La Guemara demande : d'ou peut-on inferer cela, c'est-a-dire comment le verset indique-t-il ce point ? La Guemara repond qu'il est dit : « il sera tenu vivant », au futur, indiquant que cela ne vise pas celui qui s'est deja tenu [en face de son partenaire qui est ensuite mort].
בָּרַיְיתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּקָתָנֵי: ״שֵׁנִי״, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שֵׁנִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן אִם שֵׁנִי שֶׁבְּזוּג שֵׁנִי, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״יׇעֳמַד חַי״, וְלֹא שֶׁחֲבֵירוֹ מֵת. מַאי מַשְׁמַע? ״יׇעֳמַד חַי״, וְלֹא שֶׁכְּבָר עָמַד.
Nous avons appris dans la michna : Et de plus, Rabbi Yehouda a dit : si le sang [du bouc sacrifie a Hachem] s'est repandu avant d'etre asperge, le bouc envoye [a Azazel] doit etre laisse a mourir. De meme, si le bouc envoye meurt, le sang [du bouc sacrifie] doit etre repandu [et on apporte deux autres boucs avec un nouveau tirage au sort]. Or [voici la difficulte :] certes selon Rabbi Yo'hanan, qui dit que les animaux [vivants consacres] qui deviennent inaptes sont definitivement repousses — c'est precisement pour cette raison que le bouc envoye [de la premiere paire] doit etre laisse a mourir [lorsque son partenaire est mort]. Mais selon Rav, qui dit que les animaux vivants [consacres] ne sont pas definitivement repousses — pourquoi le bouc envoye doit-il etre laisse a mourir ?
תְּנַן, וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם — יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ — יִשָּׁפֵךְ הַדָּם. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין — מִשּׁוּם הָכִי יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אֶלָּא לְרַב, דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין — אַמַּאי יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ?
Rav pourrait te repondre : je n'ai pas enonce mon opinion conformement a l'avis de Rabbi Yehouda. J'ai enonce mon opinion conformement a l'avis des Sages [hakhamim]. Rabbi Yehouda soutient que les animaux disqualifies sont definitivement repousses et que les offrandes expiatoires [hattaot] communautaires peuvent etre laissees a mourir. Les Sages s'opposent aux deux points et soutiennent que les animaux disqualifies ne sont pas definitivement repousses, et que les hattaot communautaires qui sont disqualifiees ne sont pas laissees a mourir, mais paissent jusqu'a ce qu'elles developpent un defaut, apres quoi elles sont vendues. Rav, qui soutient que le bouc restant de la premiere paire est sacrifie, enonce son opinion conformement a l'avis des Sages — c'est-a-dire que les animaux disqualifies ne sont pas definitivement repousses.
אָמַר לְךָ רַב: אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קָא אָמֵינָא. כִּי אָמֵינָא, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן.
La Guemara commente : certes, selon l'opinion de Rav, Rabbi Yehouda et les Sages s'opposent sur la question de savoir si les animaux disqualifies sont definitivement repousses. Cependant, selon l'opinion de Rabbi Yo'hanan — qui soutient que meme selon les Sages, le bouc restant de la premiere paire est laisse a paître — sur quel principe Rabbi Yehouda et les Sages s'opposent-ils [dans le passage « et de plus » de la michna] ? Rava dit : N'avons-nous pas dit que la formulation de la michna est precise conformement a l'opinion de Rav, et qu'il est difficile d'expliquer la formulation de la michna conformement a l'opinion de Rabbi Yo'hanan ?
בִּשְׁלָמָא לְרַב, בְּהָא פְּלִיגִי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רָבָא: הָא אָמְרִינַן דַּיְיקָא מַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דְּרַב.
Nous avons appris dans la michna qu'une offrande expiatoire communautaire [hattat tsibour] n'est pas laissee a mourir. Cela indique que l'offrande expiatoire d'un individu [hattat ya'hid] dans un cas similaire est laissee a mourir. Certes, selon l'opinion de Rabbi Yo'hanan, on peut l'expliquer en accord avec ce que Rabbi Abba a dit au nom de Rav. Car Rabbi Abba a dit au nom de Rav :
תְּנַן: שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. הָא דְּיָחִיד כִּי הַאי גַוְונָא — מֵתָה. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, כִּדְרַבִּי אַבָּא אָמַר רַב. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב:
Rachi
יתקיים תחתיו - אינו נותן תמורה אלא לזה שמת אבל לחי אינו נותן תמורה להפסל הוא ולבא זה תחתיו:,כדקאי קאי - בקדושתיה ולא אמרינן ידחה:
שני איני יודע וכו' - אמתני' קאי שני ששנינו עליו ירעה איני יודע וכו':,הכי גרסינן ולא שחבירו מת - ולא זה שמת חבירו:,יעמד חי ולא שכבר עמד - ונדחה על ידי מיתת חבירו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד יעמד חי עמידה אחת ולא שתי עמידות:
ימות המשתלח - אלמא בעלי חיים נדחין:
כי קאמר אליבא דרבנן - מדקאמר ר' יהודה ועוד לאשמועינן דבעלי חיים נדחין מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי שני שבזוג ראשון קרב דבעלי חיים אין נדחין ושני שבזוג שני ירעה שאין חטאת צבור מתה ואתא לאיפלוגי עלייהו בתרתי דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה אני אומר תמות ועוד לא בזה שאמרתם עליו ירעה אני אומר ימות אלא הוא יקרב ושני שבזוג ראשון ימות:
בשלמא לרב בהא פליגי רבי יהודה ורבנן - בהאי ועוד דסיפא:,אלא לרבי יוחנן - דאמר רבנן נמי בשני שבזוג ראשון אמרו ירעה במאי פליג ר' יהודה עלייהו בהך סיפא דקתני ועוד:
כדרבי אבא - דאמר במסכת תמורה (דף כג.) גבי פלוגתא דרבי ורבנן שנחלקו במפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות דקאמר ר' מתכפר באחת מהן והשניה תמות וחכמים אומרים אין חטאת שכפרו בעליה מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים אבל נמצא קודם כפרה ולאחר הפרשה רועה ואמר ר' אבא עליה הכל מודים שאם נתכפר בשאינה אבודה דהיינו שניה שהופרש אחרון אבודה מתה שכך נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת הראשונה מתה לא נחלקו אלא שנתכפר בראשונה והשניה עומדת ובהא פליגי רבי סבר מפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי ורבנן סברי לאו כאבוד דמי וגבי מתניתין דהכא בשלמא לר' יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון קתני מתניתין ירעה היינו דיהיב טעמא משום דאין חטאת צבור מתה הא דיחיד תמות דהוה ליה נתכפר בשאינה אבודה והדחויה קיימת והכל מודים שמתה:
Tossafot
ואם היה שני מובחר ממנו יביאנו - ובמתניתין נמי נימא הכי אי נמי שמא לא שייך הא מילתא אלא בגבולין או בנעשים בעזרה אבל בשעיר המשתלח ובשעיר הפנימי הנשרף חוץ לשלש מחנות אפילו אם היה שני מובחר ממנו מצוה בראשון:
ברייתא כוותיה דרבי יוחנן - תימה לי הא איכא נמי מתניתין דדייקא כרבי יוחנן ועדיפא מיניה דאפילו דיחוי מעיקרו הוי דיחוי בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז:) תנן המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה שלמים ואמרינן עלה בגמרא שמע מינה תלת שמע מינה בעלי חיים נדחין ושמע מינה דיחוי מעיקרו הוי דיחוי וכו' ויש לומר דלא דמי דהתם הוי דחייה גמורה דלעולם נקבה לא חזיא לקרבן שהופרשה לשמו דהיינו פסח ובהא נמי מיתרצא מה שמקשים גבי בהמה של שני שותפין ומאי קא משמע לן ר' יוחנן מתניתין היא ההיא דהמפריש נקבה לפסחו ואע"ג דאיכא למימר דתמורה כיוצא בה אתא לאשמועינן דלא שמעינן ממתניתין מכל מקום הש"ס דדייק ממילתיה דרבי יוחנן שמע מינה תלת לידוק ממתניתין ומאי איצטריך למידק ממילתיה דרבי יוחנן אלא יש לומר אי ממתניתין הוה אמינא שאני התם דלא חזיא לעולם לפסח שהופרשה לשמו ולהכי הוי' דחויה לעולם אפילו למותר פסח דהוי שלמים לא תיקרב היא גופה אלא דמיה):
יעמד חי ולא שחבירו מת - לעיל כי קאמר דטעמא דרבי יוחנן משום דכתיב בהם לא הוה מצי למימר דטעמא משום דכתיב יעמד חי ולא שכבר עמד ואע"ג דלא ידע לברייתא מכל מקום טעמא דידיה מהאי קרא ובשאר קרבנות מודה לדרב דילפינן ממום עובר דהא אפילו בשאר קרבנות פליג עליה דרב דסבירא ליה בעלי חיים נדחין ואפילו דיחוי מעיקרו הוי דיחוי כההיא דבהמה של שני שותפין וצריך לומר דתניא כוותיה דרבי יוחנן ולא מטעמיה דטעמא דר' יוחנן מבהם כדלעיל דסבירא ליה בעלי חיים נדחין והאי תנא סבר אין דיחוי אלא בשחוטין דיליף מבעל מום עובר כרב בשאר קרבנות לבד מהכא דגלי קרא יעמד חי:
האמר רבא דיקא מתניתין כוותיה דרב - תימה לי מאי קאמר דיקא כוותיה דרב אדרבה תיקשי מינה לרבי יוחנן דלא מיתוקמא כלל אליביה ובמאי טעה מעיקרא דקאמר בשלמא לרבי יוחנן הא לא מיתוקם כלל ועוד אמר רבי יהודה אליביה ועוד דלאיכא דאמרי דבסמוך מסיק לרבי יוחנן בקשיא וללישנא קמא לא מסיק קשיא ונראה לי דמעיקרא דקאמר בשלמא לרבי יוחנן לא אסיק אדעתיה דתיקשי ליה ועוד אמר רבי יהודה דאיכא לפרושי דבתרתי פליגי מעיקרא פליג דקאמר תנא קמא ירעה אמר איהו ימות והדר קאמר ועוד אמר ר' יהודה כו' דשמעי' לת"ק דקאמר אם של עזאזל מת וכו' והשני ירעה אלמא דאיירי שמת של עזאזל קודם שנשחט של שם ואיכא למימר דאיירי כגון שמת קודם וידוי וטעמא דמת קודם וידוי הא מת לאחר וידוי אין צריך להביא שנים אחרים ולהגריל דס"ל בהא כרבי שמעון דאמר לעיל פרק טרף בקלפי (יומא דף. מ:) עד מתי זקוק להיות חי עד כפרת דברים ואהא אתא רבי יהודה נמי לפלוגי אם מת המשתלח ישפך הדם ומביא שנים אחרים ואתא לאשמועינן דבכפרת דמים תלוי הדבר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל עד מתי זקוק להיות חי עד שעת מתן דמו של חבירו ואין הדבר תלוי בוידוי כלל דאפילו אם הקדים וידוי שעיר המשתלח למתן דם שעיר הפנימי ומת המשתלח ישפך הדם והשתא ניחא הא דקתני ועוד ומכל מקום הדר קאמר דיקא מתניתין כוותיה דרב דלא ניחא ליה לפרושי ועוד כדפרישית משום דלישנא דמתניתין לא משמע ליה הכי דאתא לאשמועינן הא ומשום דאיכא למימר הכי ואיכא למימר כדמעיקרא כדקא סלקא דעתך דמקשה לא מסיק קשיא אבל לאיכא דאמרי דלא קאמר מעיקרא בשלמא לרבי יוחנן אלא פריך מיד לרבי יוחנן דלא משמע ליה כלל לפרושי הועוד כדפריש' ללישנא קמא לדברי המקשה דקאמר בשלמא לרבי יוחנן להכי מסיק קשיא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.