Guémara
Concernant l'acham [offrande de culpabilité] du metsora [lépreux] qui a été abattu sans être destiné à son propre nom [c'est-à-dire à titre d'offrande d'un autre type], nous en sommes arrivés au débat entre Rabbi Méir d'une part et Rabbi Elazar et Rabbi Chimon d'autre part. Rabbi Yo'hanan précise sa déclaration : Selon l'opinion de Rabbi Méir, qui dit que dans le cas d'un service non achevé on apporte un autre animal et on recommence depuis le début, ici aussi, dans le cas de l'acham du metsora, on apporte un autre animal et on l'abat, car Rabbi Méir soutient qu'un service qui n'a pas été mené à terme est considéré comme n'ayant pas été accompli du tout.
אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה — הָכָא נָמֵי יָבִיא אַחֵר וְיִשְׁחוֹט.
Et selon l'opinion de Rabbi Elazar et Rabbi Chimon, qui disent qu'il reprend à partir de l'endroit où il s'est arrêté, ici [en cas d'acham du metsora abattu shelo lichmo] il n'a pas de remède. Selon leur opinion, un service non accompli convenablement reste valide. Dans ce cas, une fois qu'il a abattu l'animal, il ne peut pas apporter un second acham, car le verset dit [à propos de l'acham du metsora] : « et il l'offrira en [tant qu'] acham » (Vayikra 14, 12) — un seul acham, et non deux.
וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל — הָכָא אֵין לוֹ תַּקָּנָה.
Rav Hisda s'oppose vigoureusement à cela : Mais n'est-il pas écrit « oto » [« et il l'offrira, lui »] (Vayikra 14, 12) — ce qui indique qu'il doit offrir précisément cet acham qu'il a balancé [dans le rite du tenoufa] précédemment, et que si cela n'est pas fait, le rite est invalide ? Si tel est le cas, même selon l'opinion de Rabbi Méir, il ne peut pas utiliser une autre offrande. La Guemara commente : En effet, cela est difficile pour Rabbi Yo'hanan [contradiction dans son raisonnement].
מַתְקֵיף לֵיהּ רַב חִסְדָּא: וְהָא ״אוֹתוֹ״ כְּתִיב? קַשְׁיָא.
Même ainsi, une baraïta a été enseignée qui est conforme à l'opinion de Rabbi Yo'hanan : Concernant l'acham du metsora que le prêtre a abattu shelo lichmo [sans l'affecter à son propre nom], ou si le prêtre n'a pas mis une partie de son sang sur les pouces [yad ve-réguel, main et pied] du metsora — cet acham est monté et sacrifié sur l'autel et requiert des libations [nessakhim], comme s'il était valide. Cependant, le metsora doit apporter un autre acham pour le rendre éligible [à la pureté]. Il y a donc bien une opinion qui admet qu'il peut offrir un autre acham, ce qui semble contredire l'opinion de Rav Hisda selon laquelle tout le monde s'accorde qu'il ne peut pas utiliser une autre offrande. Et Rav Hisda aurait pu vous répondre : Que signifie le terme « doit » utilisé ici ? Cela signifie qu'il doit le faire, mais puisque c'est impossible, il n'a pas de remède.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ לְגַבֵּי בְהוֹנוֹת — הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְטָעוּן נְסָכִים, וְצָרִיךְ אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר לְךָ: מַאי צָרִיךְ — צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.
La Guemara s'étonne de cette position : Mais un tanna enseignerait-il « doit » pour désigner quelque chose qui n'a pas de remède ? La Guemara répond : Oui — et en effet, il a été enseigné dans une baraïta : Concernant un nazir [naziréen] totalement chauve [qui ne peut pas se raser les cheveux avec un rasoir comme l'exige la loi], Beit Chammaï disent : Il doit accomplir l'acte de passage du rasoir [malgré tout], et Beit Hillel disent : Il n'a pas besoin d'accomplir l'acte de passage du rasoir. Et Rabbi Avina a dit : Lorsque Beit Chammaï disent « doit », ils signifient qu'il doit le faire, mais puisque c'est impossible, il n'a pas de remède.
וְתָנֵי תַּנָּא: ״צָרִיךְ״ — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה? אִין, וְהָתַנְיָא: נָזִיר מְמוֹרָט, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר. וְאָמַר רַבִּי אֲבִינָא: כְּשֶׁאוֹמְרִים בֵּית שַׁמַּאי ״צָרִיךְ״, צָרִיךְ — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.
La Guemara commente : Et Rabbi Avina, dans son interprétation, est en désaccord avec Rabbi Pédat. Car Rabbi Pédat a dit : Beit Chammaï et Rabbi Elazar ont dit la même chose [c'est-à-dire qu'ils partagent la même opinion à ce sujet]. L'opinion de Beit Chammaï est celle que nous venons de mentionner — que le naziréen chauve doit passer un rasoir sur sa tête. L'opinion de Rabbi Elazar est telle qu'il a été enseigné dans une michna : Un metsora qui n'a pas de pouce [bohen] à la main et au pied sur lequel asperger [l'huile] ne peut jamais atteindre la pureté rituelle. Rabbi Elazar dit : Le prêtre pose [l'huile] à l'endroit où se trouvait le pouce, et il s'acquitte ainsi de son obligation. Rabbi Chimon dit : S'il l'a posé à la main ou au pied gauches, il s'est acquitté de son obligation. Selon Rabbi Pédat, Rabbi Elazar et Beit Chammaï soutiennent tous deux que même si le rite ne peut pas être accompli de manière précise, on s'acquitte de son obligation quand même.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת. דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת: בֵּית שַׁמַּאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. בֵּית שַׁמַּאי — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי אֶלְעָזָר, (דְּתַנְיָא:) אֵין לוֹ בּוֹהֶן יָד וּבוֹהֶן רֶגֶל — אֵין לוֹ טׇהֳרָה עוֹלָמִית. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נוֹתֵן עַל מְקוֹמוֹ וְיוֹצֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נָתַן עַל שֶׁל שְׂמֹאל — יָצָא.
§ Les Sages ont enseigné [dans une baraïta] : « Et le prêtre prendra du sang de l'acham » (Vayikra 14, 14) — on pourrait penser qu'il le prend dans un récipient ; c'est pourquoi le verset dit : « et il le mettra ». De même que le fait de « mettre » [l'huile sur les pouces du metsora] se fait par le corps propre du prêtre [c'est-à-dire avec sa main], de même le fait de « prendre » [le sang] se fait par le corps propre du prêtre.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְלָקַח מִדַּם הָאָשָׁם״, יָכוֹל בִּכְלִי — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״. מָה נְתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן — אַף לְקִיחָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן.
La baraïta continue : On pourrait penser que même le sang de l'acham du metsora qu'il présente sur l'autel — comme le sang des autres achamot — est recueilli dans sa main plutôt que dans un récipient. C'est pourquoi le verset dit : « Car comme l'offrande pour le péché [hatat], ainsi est l'acham » (Vayikra 14, 13) : de même qu'une hatat [offrande pour le péché] nécessite un récipient pour la collecte de son sang, de même le sang d'un acham requiert d'être recueilli dans un récipient. Et vous devez en conclure : l'acham du metsora requiert deux prêtres pour recueillir son sang ; l'un le recueille dans sa main, et l'autre dans un récipient. Celui qui a recueilli dans un récipient se rend à l'autel et en asperge une partie, et celui qui a recueilli dans sa main se rend auprès du metsora et en asperge une partie sur lui.
יָכוֹל אַף לַמִּזְבֵּחַ כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא״. מָה חַטָּאת טְעוּנָה כְּלִי — אַף אָשָׁם טָעוּן כְּלִי. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: אֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁנֵי כֹהֲנִים מְקַבְּלִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בַּיָּד וְאֶחָד בִּכְלִי. זֶה שֶׁקִּבֵּל בִּכְלִי בָּא לוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, וְזֶה שֶׁקִּיבֵּל בַּיָּד בָּא לוֹ אֵצֶל מְצוֹרָע.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : § We learned in a mishna there: And all of the animals whose blood was spilled, as stated in the mishna, render ritually impure the garments of those who are occupied with burning them. If a bull or goat was slaughtered, but their blood spilled after one stage of atonement, and another animal is brought to complete the sprinkling, the first animal is burned, an action that renders ritually impure the garments of the individuals who perform the burning. And each of these first animals is burned in the place of the ashes, in accordance with the halakha of inner sin-offerings. This is the statement of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon. And the Rabbis say: They do not render the garments impure and they are not burned in the place of the ashes, except for the last animal, since the atonement is completed with it.
תְּנַן הָתָם: וְכוּלָּן מְטַמְּאִים בְּגָדִים וְנִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְאֵין נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן אֶלָּא הָאַחֲרוֹן, הוֹאִיל וְגָמַר בּוֹ כַּפָּרָה.
Traduction française en préparation — version anglaise (Steinsaltz) : Rava inquired before Rav Naḥman: How many goats does he send away? If the blood of the goat presented inside is spilled, the High Priest must bring an additional pair of goats and perform a new lottery. This might even happen several times, which would mean that one goat is offered on the altar while several goats are designated for sending away. What should be done with those goats? He said to him: Does he send away his flock? In other words, the Torah said to send only one goat, not an entire flock. Rava said to him:
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: כַּמָּה שְׂעִירִים מְשַׁלֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי עֶדְרוֹ מְשַׁלֵּחַ? אָמַר לוֹ:
Rachi
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו - כגון לשם עולה או לשם שלמים ואמר מר (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:,באנו - לדבר זה לתוך מחלוקתן של ר"מ ורבי אלעזר יש לנו ללמוד שכשם שחולקין בזה כך חולקין בזה:,לר"מ - דאמר עבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה אף זו הואיל ולא נגמרה שהרי לא עלתה לשם חובה אף על פי שנתן ממנו לבהונות הרי היא כמי שאינה ויביא אשם אחר:
ולרבי אלעזר ור"ש דאמרי ממקום שפסק משם הוא מתחיל - אלמא לא אמר כמאן דליתא דמיא הכא נמי חשיבא היא ואי אפשר לגומרה באחר דהא כתיב (ויקרא י״ד:כ״א) כבש אחד אשם אשם אחד אמרתי לך ולא שתי אשמות והכא ליכא לדחויי כדאמרינן לעיל חטוי אחד אמרתי לך כו' הלכך אין לו תקנה:
והא אותו כתיב - והקריב אותו לאשם אותו שהונף עם הלוג ולא אחר ואפי' לר"מ נמי אין לו תקנה:
תניא כוותיה דרבי יוחנן - דאיכא למ"ד יביא אחר:,להכשירו - למצורע זה לטהרו לאכול בקדשים:
ותני תנא וכו' - בתמיה וכי יש תנאים שונים צריך בדבר שאין לו תקנה:,צריך העברת תער - ביום מלאת ימי נזרו כדכתיב (במדבר ו׳:ה׳) תער לא יעבור על ראשו עד מלאת אבל ביום מלאת יגלח בתער וזה אין לו שיער וקתני צריך:,ואמר רבי אבינא וכו' ופליגא - הא דרבי אבינא אדר' פדת דאלו רבי פדת צריך ויש לו תקנה קאמר שיעבירנו על מקום השיער דאע"ג דכתיב וגלח הנזיר לא בעינן קרא כדכתיב היכא דלא אפשר:
אין לו טהרה עולמית - דבעינן קרא כדכתיב ופליגי בסנהדרין בפרק נגמר הדין:
ולקח - באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם וכל לקיחה האמורה בדם תכף לשחיטה לשון קבלה הוא:
יכול אף למזבח כן - דקיימא לן אשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות וזה דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש והחזירו לך הכתוב לכללו בפירוש בפ"ק דיבמות (דף ז.) לכך נאמר בו כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול אף דם הניתן על המזבח לא יתקבל בכלי ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן:,מה חטאת טעונה כלי - לקבלת דמה דכל הקרבנות נפקי לן בהיקישא (זבחים דף צז:) דזאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות (שמות כ״ד:ו׳) ואשם נמי מהיכא דגמר חטאת גמר איהו אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקישא דכחטאת האשם:
וכולן מטמאין בגדים - כל הפרים והשעירים השנויים במשנתנו גבי נשפך הדם לאחר כפרה זו והביא פר שני לפרכת וגמר מתנות הפרכת ונשפך הדם והביא שלישי למתנות המזבח כולן נשרפין חוץ לשלש מחנות אבית הדשן ומטמאין בגדים העסוקין בשריפתן כדכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו במים:
כמה [שעירים] משלח - אם נשפך דם השעיר לאחר שגמר מתנות פנים והוצרך להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם למתנות המזבח הרי כאן שלשה שעירי עזאזל משלשה זוגות:,וכי עדרו משלח - לא הזקיק הכתוב לשלח אלא אחד:
Tossafot
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו - תמה ריב"א מאי קא מדמי דכיון דלא נשחט לשמו ולא עלה לבעלים כלל לשם חובה מאי שייך הכא אשם אחד אמר רחמנא כמו לעיל חטאת אחד אמר רחמנא והא כל מה שנתן ממנו כמאן דליתיה דמי על כן נראה לו כגירסת ר"ח אשם מצורע שנשפך דמו קודם מתן בהונות באנו למחלוקת ר"מ ורבי אלעזר ור"ש דהא דמי לפר שנשפך דמו קודם גמר מתנותיו וקמ"ל כי היכי דפליגי במתנות השמן דלא כתיב אותו הכא נמי פליגי במתן דם אשם אע"ג דכתיב אותו דמשמע אחד ותו לא אפילו הכי מביא אחר וטעמא הוי כמו שאפרש בסמוך ופריך והא אותו כתיב ובין לר"מ ובין לרבי אלעזר ור"ש לא הוה ליה לאתויי אחרים והא דמייתי תניא כוותיה לאו מדקתני אשם ששחטו שלא לשמו דבהא כולי עלמא מודו אלא מהאי שלא נתן מדמו על הבהונות צריך אשם אחר להכשירו אלמא אע"ג דכתיב אותו איכא מאן דאמר מביא אשם אחר ותימה והא רבי יוחנן גופיה קאמר לעיל דטעמא דרבי אלעזר ור"ש גבי פר יוה"כ משום דחיטוי אחד אמר רחמנא והכא דלא מצינו למידרש הכי מאי טעמייהו ושמא מהתם גמרי כי היכי דהתם איכא כמה מיני מתנות גלי לן קרא ממקום שפסק מתחיל הכי נמי בין בלוג שמן בין באשם:
נזיר ממורט בש"א צריך העברת תער - בפרק שלשה מינין (נזיר דף מ:) גרס איפכא בכל הספרים בש"א אין צריך ובה"א צריך ומהלכות הפוכות הוא כי ההיא דידים שאין מוכיחות דאיפליגו אביי ורבא בפ"ק דנדרים (דף ה:) ובפרק בתרא דנזיר (דף סב.) הפכו דבריהם וכן בפ"ק דבכורות (דף ג.) בפלוגתא דרב הונא ) (ורבה) ורב חסדא בדבר שעושה אותה נבילה וטריפה דפליגי בטריפה חיה ואינה חיה ובפ"ק דתמורה (דף יא:) איפכא וכהנה רבות בהש"ס והם כמו איכא דאמרי:
מה נתינה בעצמו של כהן - בריש פרק איזהו מקומן (זבחים דף מז:) פירש רש"י דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה ואין זה אלא כמו ילמד סתום מן המפורש דאי בנין אב הא בעיא היא התם אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש:,אף לקיחה בעצמו של כהן - ואע"ג דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא דרשינן הכי יש לומר דהתם נמי הוה לן למימר הכי אלא משום דולקח טובא כתיבי בשעיר נשיא וכשבה ושעירה וכיון דלא מצינו למידרש כולהו לא דרשינן להו:
מה חטאת טעונה כלי - פירש רש"י דילפא מעולת סיני בגזירה שוה דקיחה קיחה ותימה דבעיא היא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) אי דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקש או לא למ"ד בתר מלמד אזלינן ותיפשוט מהכא דחטאת הלמודה בגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש על אשם מצורע ואומר ריצב"א כיון דבלאו גזירה שוה הוה נפקא לן חטאת מהיקישא דוזאת התורה כדאיתא בסוף פרק דם חטאת (זבחים דף צז:) מה עולה טעונה כלי מאי היא אילימא מזרק בזבחי שלמי ציבור נמי כתיב וכו' וכיון דמהיקישא יליף אם כן הויא לה גזירה שוה כמאן דכתיב בגופה וילפינן שפיר אשם מחטאת ולמ"ד דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש מ"מ איצטריך היקש לשאר קרבנות ובלאו גזירה שוה לא סגי דא"כ הויא היקש מהיקש ולא הוי מצי למילף אשם מחטאת הקשה ריצב"א לר"ש דסבר זרק בשמאל כשר בפרק ב' דזבחים (דף כד:) דס"ל כהונה בעיא אצבע ואמאי תהוי זריקת אשם מצורע בימין דמן הדין הוה לן למימר דבין קבלה ובין זריקה דאשם מצורע בימין דומיא דמתן שמן אי לאו דאהדריה קרא מדכתיב כחטאת כאשם והתינח קבלה אבל נתינה דבחטאת גופיה בימין נימא דבאשם מצורע נמי תיהוי בימין ותירץ כיון דאהדריה קרא דכתיב כחטאת כאשם הוא ודרשינן כשאר אשמות יהא איכא למימר דאהדריה לגמרי עוד הקשה למאן דאמר דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקש ליהוו כל אשמות בימין לרבי שמעון מהיקישא דכחטאת כאשם או מהיקישא דוזאת התורה ונראה לי דע"כ לרבי שמעון זריקת אשמות בשמאל מדכתיב כחטאת כאשם ודרשינן בפרק שני דזבחים (דף כה.) לר' שמעון גבי מנחה בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם וע"כ היינו זריקה דאי בקבלה אפילו בחטאת נמי הויא בשמאל לרבי שמעון כדאיתא בהדיא פרק שני דזבחים (דף כד:):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.