Guémara
[La raison du détour, selon Rabbi Yehouda, est] d'entrer directement [par la voie la plus courte, ce qui serait moins respectueux pour le Kohen Gadol qui s'approche du Saint des Saints en longeant la paroi. Rabbi Yehouda exige un parcours indirect comme marque de déférence.] Et Rabbi Yossi [en réponse] pouvait te dire : les enfants d'Israël sont chers [bien-aimés] devant D.ieu, au point que l'Écriture ne leur a pas imposé de recourir à un intermédiaire [tel un ange] pour intercéder en leur faveur. Au contraire, D.ieu entend directement les prières du peuple. Par conséquent, le Kohen Gadol [qui représente le peuple entier à Yom Kippour] n'a pas besoin d'approcher par un chemin détourné.
לְמֵיעַל לְהֶדְיָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ.
La Guemara demande : Mais si un chemin indirect est une marque de respect, selon Rabbi Yehouda, que le Kohen Gadol entre donc indirectement en passant entre la Ménoura [candélabre] et la paroi [du côté nord du Sanctuaire] ! La Guemara répond : [S'il emprunte ce passage], ses vêtements risqueraient de noircir à cause des dépôts de suie que la fumée de la Ménoura a laissés sur la paroi.
וְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, נֵיעוּל בֵּין מְנוֹרָה לְכוֹתֶל! מַשְׁחֲרִי מָאנֵיהּ.
Rabbi Natan a dit : Quant à la cloison d'une coudée [amah traqsin, la paroi d'une amah qui séparait le Saint des Saints du reste du Sanctuaire dans le Premier Temple], les Sages n'ont pas tranchée sa question de statut, [à savoir] si elle relevait de l'intérieur [du Saint des Saints, Kodech haKodachim] ou de l'extérieur [du Sanctuaire, Hekhal].
אָמַר רַבִּי נָתָן: אַמָּה טְרַקְסִין, לֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
Ravina objecte vigoureusement à cette opinion : Quelle est la raison de cette incertitude ? Si l'on dit qu'elle provient de ce qu'il est écrit : « Et la Maison que le roi Chlomo [Salomon] bâtit à l'Éternel avait soixante coudées de long, vingt de large et trente de haut » (I Rois 6, 2), et qu'il est écrit : « Et les quarante coudées [formaient] la Maison elle-même, le Sanctuaire [Hekhal] devant [le Saint des Saints] » (I Rois 6, 17), et qu'il est écrit : « Et devant la cloison [le Debir], vingt coudées de long, vingt coudées de large et vingt coudées de haut » (I Rois 6, 20) — et que l'on ignore si la cloison d'une coudée fait partie de ces vingt coudées du Saint des Saints ou de ces quarante coudées du Sanctuaire — ce problème peut néanmoins être résolu.
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וּכְתִיב: ״וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי״, וּכְתִיב: ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רוֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וְלָא יָדְעִינַן אַמָּה טְרַקְסִין אִי מֵהָנֵי עֶשְׂרִים, וְאִי מֵהָנֵי אַרְבָּעִים.
Ravina explique la résolution du problème : Peut-être [la cloison d'une coudée] ne fait-elle partie ni de ces vingt [coudées du Saint des Saints] ni de ces quarante [coudées du Sanctuaire], car [dans l'établissement des mesures] le verset ne compte que l'espace vide intérieur, mais ne compte pas les parois elles-mêmes [c'est-à-dire que la coudée de la paroi n'est incluse dans aucune des deux mesures]. Et sache qu'il en est ainsi, car partout où le verset compte les parois [en plus des espaces qu'elles délimitent], il les compte séparément pour elles-mêmes [à part].
וְדִילְמָא לָא מֵהָנֵי עֶשְׂרִין וְלָא מֵהָנֵי אַרְבְּעִין, וַחֲלָלָא קָא חָשֵׁיב, כְּותָלִים לָא קָא חָשֵׁיב. תִּדַּע, דְּכֹל הֵיכָא דְּקָא חָשֵׁיב כְּותָלִים — חָשֵׁיב לֵיהּ לְדִידֵיהּ,
Ravina apporte une preuve à son affirmation précédente. Comme nous l'avons appris dans une michna : « Le Sanctuaire [Hekhal] mesurait cent coudées sur cent coudées, avec une hauteur de cent coudées. » D'est en ouest, les cent coudées se répartissaient ainsi : la paroi du Vestibule [Oulam] — cinq coudées ; le Vestibule lui-même — onze coudées ; la paroi du Sanctuaire [Hekhal] — six coudées ; la longueur du Sanctuaire lui-même — quarante coudées ; puis la cloison d'une coudée [amah traqsin] ; la salle du Saint des Saints [Kodech haKodachim] — encore vingt coudées ; la paroi extérieure du Sanctuaire — six coudées ; la chambre derrière elle — six coudées ; et la paroi de cette chambre — cinq coudées. » Cette michna prouve que lorsque les parois sont comptées en plus des espaces, la cloison d'une coudée est incluse dans le calcul [et elle est décomptée séparément, preuve qu'elle n'est pas incluse dans les 40 ou les 20 coudées].
דִּתְנַן: הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה. כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְאׇרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ.
Au contraire [l'incertitude n'est pas sur la position de la cloison — qui se trouvait bien entre le Sanctuaire et le Saint des Saints — mais sur] sa sainteté [kedouchatah], [à savoir] si elle était considérée comme l'intérieur du Saint des Saints [kedouchah lifnim] ou comme l'extérieur du Sanctuaire [kedouchah lachoutz]. Puisqu'il n'y avait pas de paroi de ce type dans le Second Temple, les Sages demeuraient incertains quant au statut de cette coudée supplémentaire.
אֶלָּא קְדוּשְּׁתֵיהּ אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
Et c'est ce que Rabbi Yo'hanan a dit : Yossef d'Houtzal [Yossef Ish Houtzal] a soulevé une question [dilemme] à propos du verset : « Et il prépara une cloison [debir] au milieu de la Maison, en son intérieur, pour y placer l'Arche de l'Alliance de l'Éternel » (I Rois 6, 19). Voici le dilemme qu'il a posé devant les Sages : De quoi le verset parle-t-il ?
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּעֵי יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה׳״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר קְרָא:
La Guemara explique le dilemme. Faut-il lire [le verset] ainsi : « Et il prépara une cloison [debir] au milieu de la Maison, en son intérieur, pour y placer [l'Arche] » — ce qui signifie que Chlomo plaça la cloison à l'intérieur du Temple et qu'au-delà il prépara un espace pour l'Arche, et que la cloison elle-même ne possède pas la sainteté du Saint des Saints ? Ou peut-être le verset dit-il : « Et [il prépara] une cloison au milieu de la Maison, en son intérieur » — ce qui formerait ici une unité à part —, alors que la suite constitue un nouveau membre de phrase ? Selon cette lecture, l'emplacement de la cloison lui-même faisait partie du Saint des Saints, et c'est là que Chlomo prépara un emplacement pour l'Arche.
״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם״, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה״?
La Guemara s'étonne de cette explication : Et Yossef d'Houtzal était-il vraiment incertain sur la manière de ponctuer ce verset ? Mais n'a-t-on pas enseigné dans une baraïta que Isi ben Yehouda dit : Il y a cinq versets dans la Torah dont le sens [la ponctuation exacte] ne peut être tranché [c'est-à-dire qu'il est impossible de déterminer avec certitude comment ils doivent être lus].
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: חָמֵשׁ מִקְרָאוֹת בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ:
Rachi
למיעל להדיא - לילך אצל הכותל הצפוני כל אורך ההיכל וכל שעה עיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו:,ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח - אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה (מלכים א ח׳:ל״ח) הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי:
משחרי מאניה - בגדיו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל:
טרקסין - לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בתלמוד ירושלמי וראיה לדבר חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר (ברכות דף לה:) למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא:
דביר - היא המחיצה לפני הדביר חלל בית קדשי הקדשים שהוא לפנים מן המחיצה:
קחשיב לדידיה - למקום המחיצה לבד מן הששים:
כותל אולם - כותל החיצון למטה רוחב היסוד והאסקופה ולמעלה מגובה כיפת הפתח עובי החומה שעולה עד ק' אמה לבד רוחב כיפת החלל שהיא י"א אמה לבד רוחב כיפת עובי החומה:,והתא שש - יציע שאחורי בית הכפרת:
מפנימה הכין - ולפנים מאותה מחיצה הכין מקום חללה והזמינו לתת שם את הארון אלמא דביר גופיה לאו מקדושת פנים הוא:,היכי קאמר קרא - מי אמרינן ה"ק ודביר בתוך הבית מחיצה עשה שמפסקת בתוך הבית:
או דילמא ה"ק ודביר בתוך הבית מפנימה - דמקום הדביר גופיה משל פנים הוה ואותו הכין לתתו שם באותה כניסה את הארון:
אין להם הכרע - לדעת היכן הן נוטין:
Tossafot
ועשרים אמה קומתו - רש"י פי' בפי' מלכים דהא דאמר לעיל ושלשים אמה קומתו היינו כל הבית עד הגג והא דכתיב ועשרים אמה קומתו היינו עד עליית בית קדשי הקדשים ובב"ב פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צח:) פריך ליה ומשני עשרים אמה קומתו משפת כרובים ולמעלה שהכרובים שעשה שלמה העומדים בקרקע משני צדי הארון גבהם עשר אמות:
כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש - תימה והכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה (מלכים א ו׳:ו׳) וי"ל דהכא מיירי בתא האמצעי דכתיב והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב ופר"י דה"פ דקרא שעובי כותל ההיכל לא היה שוה בכל מקום שאם כן היו צריכות לנקב החומה לתחוב בה ראשי הקורות של התא וזה לא רצו לעשות פן ירקבו אלא עשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה כנגד תקרת התא האמצעי להניח ראשי הקורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא השלישי לפיכך התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה ו' באמה רחבה והג' ז' באמה רחבה והיינו דתנן במס' מדות [פ"ד מ"ד] התחתונה רחבה חמש והרובד ששה רובד ששה היינו התקרה המפסקת בינה לתא התיכונה שעל גבה והאמצעית שש והרובד ז' והקשה ר"י בר מרדכי אי למטה קא חשיב הכא לשם לא היתה התא שש אלא חמש ואי בתיכונה קא חשיב מאי קאמר כותל ההיכל שש והא כבר נגרע ממנה כנגדה ולפי מה שפירשנו ניחא דכותל ההיכל כנגד תא התחתונה היה עוביה ז' וכנגד התיכונה עוביה ו' כי כבר נגרע ממנה אמה והכא כנגד התיכונה קא חשיב דהוי התם כותל ההיכל ו' והתא ו' וא"ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז' והתא ה' ואידי ואידי חד שעורא הוא י"ל דניחא ליה למיחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו' כמו כותל מזרחי של היכל שהיה כמו כן ו' אי נמי נראה לר"י שהמגרעות היו בכל הכתלים בכותל ההיכל ובשלשת כותלי התא וכותל ההיכל היה למטה ו' אמות ומחצה וכותל התא ה' אמות ומחצה וכשהיה מגרע חצי אמה מכל כותל כדכתיב כי מגרעות נתן לבית סביב נמצא התא התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והשלישית שבע על שבע והא דקתני רובד שש ורובד שבע אור"י דהיינו אורך המגרעת הראשונה היא שש והמגרעת השניה ארכה שבעה וקרי להו רובד לפי שהמגרעת כעין שורה בולטת כעין ששנינו במסכת תמיד בפ"ק (דף כה:) בית גדול היה ומוקף רובדים וקאמר בגמ' רובדים מאי נינהו. גורתא דאיצטוותא דסלקי בהו לאצטוותא שהיו עושין כעין אצטוואות סטיו לפנים מסטיו מעלותם של אבנים שקורין דגוריד ולשון רובד הוא שורה עוד פר"י דנראה לו דכותל ההיכל שש והתא שש דלמטה לגמרי קא חשיב ואע"ג דכתיב במשכנה דמלכים חמש באמה רחבה של מסכת מדות דבית שני היו חלוקין משל שלמה כמו שהיו חלוקין ממשכנה דיחזקאל דלעתיד דכתיב ביחזקאל (מא) בתר דפריש היכל ובית קדשי הקדשים כתיב ורחב הצלע ד' אמות וצלע היינו תא כדאמר פ' המוכר הבית (ב"ב דף סא.) וכתיב נמי התם (שם) והצלעות צלע אל צלע שלשים ושלש פעמים אלמא דלא הוו בההיכל אלא ל"ג תאים ובמסכת מדות [פ"ד מ"ג] תנן ל"ח תאים היו שם ט"ו בצפון וט"ו בדרום ושמנה במערב והר' יצחק בר מרדכי פי' דלא בהיכל היו המגרעות אלא בתא היו והא דתנן רובד שש היינו שורות אבנים עליונים של כותל היציע התחתונה שעליה מונחים ראשי הקורות וכשהיתה אותה שורה רחבה שש נמצאת שהיתה בולטת אמה שעובי כותל התא לא היה אלא ה' אמות ולכך בולטת אמה מבחוץ לפי שהיו צריכין לכנוס אמה מקום הנחת הקורות לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא דעכשיו נמי כשהיו כונסין אמה היתה החומה מכל מקום עדיין עובי ה' אמות לפי שבמקום אמה הכניסה נתוספה אמה מבחוץ ולא נהירא לר"י דלמה היו מוסיפין אמה אי מחמת חוזק החומה כדי שתהא בכל מקום לכל הפחות ה' אדרבה אותה תוספת היא גרעון שהיה בנין העליון בולט אמה חוץ לתחתון ומכביד עליו ועוד קשה התינח רובד שש אבל רובד שבע למה וכשהיה רובד שלמעלה ז' נמצא שהיה בולט חוץ לחומה שתי אמות שעובי החומה חמש ומה היו צריכין לבליטת שתי אמות והלא לא היו כונסין ביציע השלישית אנא אמה שהיה שבע אמות רחבה אמה אחת יותר מן התיכונה ועוד לפי דבריו היו נוקבין כותל ההיכל ויותר היה נכון לנקוב כותלי התא ועוד דלישנא דקרא כי מגרעות נתן לבית משמע היכל ולא תאים דלא איקרו בית מיהו הא לא קשיא דמצינו למימר מגרעות נתן לדביר שהיה לבית סביב דהיינו לכותלי התאים ואני שמעתי בשם רבינו יצחק הבחור שלא היה בכותל ההיכל לא מגרעות ולא כניסה ולא בליטה וראשי הקורות היו מונחין מכותל תא לכותל תא שכנגדו ובמקום הנחת הקורות היה כניסה בכותל התא חצי אמה מזה וחצי אמה מזה וכל התאים היו שוים ממזרח למערב שש אמות בין התחתונה [בין] התיכונה בין השלישית וכותל התא חמש אבל מצפון לדרום התחתונה ה' והתיכונה ו' והשלישית שבע והשתא ניחא כותל ההיכל ו' והתא שש וכותל התא [חמש] דבין התחתונה בין התיכונה בין השלישית היו שש ממזרח למערב וכותל היכל שש וכותל התא חמש בין למטה בין למעלה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.