Guémara
[La mishna mentionne qu'on l'informe également] de l'impureté rituelle de sa maison [c'est-à-dire de sa femme]. [On l'avertit] de crainte qu'il n'entre en contact intime avec elle au moment où elle serait une nidda [une femme ayant ses règles], ce qui entraînerait une impureté rituelle de sept jours. C'est pourquoi on l'éloigne de son foyer pendant sept jours.
לְטוּמְאַת בֵּיתוֹ.
Rabbi Yo'hanan dit à Reish Lakich : Certes, selon mon opinion — moi qui déduis la halakha de l'isolement [du Kohen Gadol avant Yom Kippour] à partir des [sept jours des] Millouïm [l'inauguration du Tabernacle] — cela explique ce qu'enseigne la baraïta : l'un et l'autre [le Kohen Gadol avant Yom Kippour et le cohen qui brûle la para adouma (vache rousse)] se font asperger, pendant les sept jours entiers, avec l'eau de purification mélangée aux cendres de toutes les para adouma précédentes qui étaient conservées là au Temple. [Cela s'explique] car il y avait aussi une aspersion durant les Millouïm. Mais selon ton opinion — toi qui déduis [l'isolement] du [séjour de Moïse au mont] Sinaï — y avait-il donc aspersion au Sinaï ? Selon ton opinion, pourquoi asperge-t-on les cohanim ?
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּיָלֵיפְנָא מִמִּלּוּאִים, הַיְינוּ דְּתַנְיָא: זֶה וְזֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דַּהֲוַאי נָמֵי הַזָּאָה בְּמִלּוּאִים. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּיָלְפַתְּ מִסִּינַי, הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי?
Reish Lakich lui répondit : Et selon ton raisonnement à toi, cela fonctionne-t-il bien ? Aux Millouïm, l'aspersion se faisait avec du sang ; ici [pour la para adouma et pour Yom Kippour], elle se fait avec de l'eau ! Rabbi Yo'hanan répondit : Ce n'est pas difficile, car Rabbi 'Hiyya a enseigné : « L'eau a remplacé le sang » [et toutes deux ont le statut d'aspersion]. Cependant, selon ton raisonnement [à toi, Reish Lakich], y avait-il seulement une aspersion au Sinaï ? Reish Lakich lui répondit : Les Sages n'ont établi qu'une exigence supérieure [meala bealma], et cette aspersion n'est pas une obligation halakhique stricte.
אֲמַר לֵיהּ: וּלְטַעְמָיךְ מִי נִיחָא? בְּמִלּוּאִים דָּם, הָכָא מַיִם! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם. אֶלָּא לְדִידָךְ, הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי? אֲמַר לֵיהּ: מַעֲלָה בְּעָלְמָא.
§ La Guemara note : Une baraïta a été enseignée conformément à l'opinion de Rabbi Yo'hanan, et une baraïta a été enseignée conformément à l'opinion de Reish Lakich. La Guemara développe : Une baraïta a été enseignée conformément à l'opinion de Rabbi Yo'hanan. Il est dit à propos de l'inauguration : « C'est avec ceci [bezot] qu'Aharon entrera dans le Sanctuaire » (Vayikra 16, 3). À quoi renvoie le terme « avec ceci » ? Il renvoie à ce qui est dit dans ce même sujet [ailleurs]. Et quel est ce sujet ? C'est le sujet de l'inauguration [Millouïm]. De même que le cohen fut préparé pour l'inauguration, il se prépare de même pour Yom Kippour. Et que dit-on à propos de l'inauguration ? Aharon ha-cohen [Grand Prêtre] se retira pendant sept jours et officia un seul jour, et Moïse lui transmit les règles de la Torah pendant ces sept jours entiers pour l'initier au service du Sanctuaire.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ״, בְּמַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן, מַאי הִיא — בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים. וּמָה אָמוּר בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים — אַהֲרֹן פֵּירַשׁ שִׁבְעָה וְשִׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד, וּמֹשֶׁה מָסַר לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה.
Et de même, de génération en génération, le Kohen Gadol se retire sept jours avant Yom Kippour et officie un seul jour. Et deux érudits de la Torah parmi les disciples de Moïse — à l'exclusion des Tsadoukim [Sadducéens], qui ne sont pas des disciples de Moïse — lui transmettent les règles de la Torah pendant ces sept jours entiers afin de l'initier au service du Sanctuaire.
וְאַף לְדוֹרוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵשׁ שִׁבְעָה וּמְשַׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה — לְאַפּוֹקֵי צַדּוּקִין, מוֹסְרִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה.
De là les Sages ont dit [dans la michna] : Sept jours avant Yom Kippour, on éloigne le Kohen Gadol de son foyer pour la lischkat Parhedrin [la chambre Parhedrin, au Temple]. Et de même qu'on éloigne le Kohen Gadol, on éloigne également le cohen qui brûle la [para adouma (vache rousse)], depuis son foyer vers la chambre qui se trouvait devant la bira [la forteresse du Temple], au coin nord-est de la cour du Mont du Temple. L'un et l'autre [le Kohen Gadol et le cohen de la para adouma] se font asperger pendant les sept jours entiers de leur isolement, avec l'eau de purification mélangée aux cendres de toutes les para adouma précédentes qui étaient conservées là au Temple.
מִכָּאן אָמְרוּ: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּכְשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל, כָּךְ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה. וְאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם.
Et si l'on objecte qu'aux Millouïm l'aspersion se faisait avec du sang, alors qu'ici elle se fait avec de l'eau, [la réponse est que] nous avons dit : « l'eau a remplacé le sang. » Et le verset dit également : « Comme il a été fait en ce jour, ainsi le Seigneur a commandé de faire, pour vous expier » (Vayikra 8, 34). « De faire » — ce sont là les actes [liés à] la para adouma ; « pour expier » — ce sont là les actes du Yom Kippour. Cette baraïta prouve donc l'opinion de Rabbi Yo'hanan.
וְאִם תֹּאמַר: בְּמִלּוּאִים דָּם, הָכָא מַיִם, אָמַרְתָּ: נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם. וְאוֹמֵר ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״. ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.
La Guemara analyse la baraïta : Mais le terme « bezot » [« avec ceci »] est requis pour le sens littéral du verset lui-même — le cohen doit apporter un veau en expiation et un bélier en holocauste ! Les Sages répondent : S'il [ce terme] ne venait qu'enseigner [le contenu des] offrandes, que le verset dise « bezeh » [masculin singulier, renvoyant au veau] ou « be'elleh » [pluriel, renvoyant au veau et au bélier]. Pourquoi utiliser le terme féminin « bezot », qui ne renvoie ni au veau ni au bélier ? Déduisez-en deux enseignements [l'un concernant les offrandes, l'autre concernant l'isolement préalable].
וְהַאי ״בְּזֹאת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה! אָמְרִי: אִי לְקׇרְבָּן לְחוֹדֵיהּ, לֵימָא קְרָא ״בְּזֶה״ אוֹ ״בְּאֵלֶּה״, מַאי ״בָּזֹאת״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
Quel est [l'apport] du « et il dit » [dans la baraïta, qui cite un second verset] ? Et si l'on disait : c'est seulement le premier Yom Kippour [d'Aharon] qui exige l'isolement, comme nous le trouvons lors de l'inauguration [où seuls Aharon et ses fils furent préparés], mais pas pour le Yom Kippour ordinaire [des générations suivantes] ; ou bien si l'on disait : c'est seulement le premier Kohen Gadol [Aharon] qui nécessite l'isolement, mais pas les Kohanim Guedolim des générations suivantes — viens et entends ce que dit le verset : « Comme il a été fait en ce jour, ainsi le Seigneur a commandé de faire » — ce qui signifie que c'est une mitsva pour toutes les générations.
מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: יוֹם הַכִּפּוּרִים קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמִלּוּאִים אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּעָלְמָא לָא. אִי נָמֵי: כֹּהֵן גָּדוֹל קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה, אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּעָלְמָא לָא, תָּא שְׁמַע: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה וְכוּ׳״.
§ Et une baraïta a été enseignée conformément à l'opinion de Reish Lakich — que l'isolement se déduit du Sinaï : Moïse monta dans le nuage, fut couvert par le nuage et fut sanctifié dans le nuage, afin de recevoir la Torah pour le peuple d'Israël dans un état de sainteté, comme il est dit : « Et la gloire de l'Éternel reposa sur le mont Sinaï, et le nuage le couvrit pendant six jours, et il appela Moïse le septième jour du sein du nuage » (Chemot 24, 16). Cet événement eut lieu après la révélation des Dix Commandements au peuple juif, et ces six jours étaient le début des quarante jours que Moïse passa sur la montagne — telle est la position de Rabbi Yossé ha-Guélili. [L'opinion de Rabbi Yossé ha-Guélili rejoint celle de Reish Lakich : Moïse se retira six jours avant d'être autorisé à se tenir en présence de Dieu.]
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן, וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן, וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן, כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי״ — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה לְאַרְבָּעִים יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
Rabbi Akiva dit : [Cet événement eut lieu avant la révélation des Dix Commandements au peuple juif.] Lorsque la Torah dit : « Et la gloire de l'Éternel reposa sur le mont Sinaï », elle parle de la manifestation de la Présence divine [chekhinah] qui commença le premier du mois [de Sivan], soit six jours avant la révélation des Dix Commandements.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳״ — מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ.
Rachi
לטומאת ביתו - שמא אם יזקק לאשתו ותראה דם בשעת ביאה ונמצא טמא שבעת ימים כמשפט בועל נדה ולא יכול לעבוד ביום הכפורים:
זה וזה - כהן דיום הכפורים וכהן דפרה:,כל שבעה - ימי דהפרשה:,מכל חטאות שהיו שם - מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה (פ"ג משנה יא) ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה:,דהואי נמי הזאה - בפרישה דמלואים כל ז' דכתיב (ויקרא ח׳:ל״ג) ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל ז' עשה להם כחוק יום הראשון:
ובמלואים דם - הזאת מלואים של דם כדכתיב:,דתני ר' חייא כו' - לקמיה בשמעתין מייתי לה:,מעלה בעלמא - בפרה כדאמרן וביוה"כ לכבוד כניסת מחנה שכינה:
תניא כוותיה דרבי יוחנן - דיליף ממלואים:,כריש לקיש - דיליף מסיני:,בזאת - קרא יתירא הוא כדלקמן למדרש ביה ודרוש ביה הכי בזאת התורה האמורה בענין במקום אחר יבא אהרן אל הקדש:,מאי היא - באיזה ענין:,ושימש יום אחד - עבודת שמיני הוטלה עליו שנאמר (ויקרא ט׳:ז׳) קרב אל המזבח:
לאפוקי צדוקים - שהיו משנין עבודת קטורת יוה"כ כדלקמן בהוציאו לו (יומא דף נג.) שהיו נותנין הקטורת על האש בחוץ ואחר כך מכניסים:,לחנכו - ללמדו:
וכשם שמפרישים - לא מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא:
אמרת - אמור מעתה:
מאי בזאת - לשון נקבה פר ואיל דכתיבי בתריה לאו נקיבות הן:,שמע מינה - בענין מלואים ופרישה לשון נקבה:
כהן גדול קמא - אהרן לבדו כל ימיו אבל דורות הבאים לא תנהוג שלא נאמר אלא אהרן:
זה מעשה כו' - כלומר אי אתה יכול לומר ויכסהו להר ולא למשה ואלו ששה ימים הן שהיו מראש חדש שבאו לסיני עד יום מתן תורה ואין כאן פרישה כלל למשה שהרי אותן ששה ימים עלה וירד בהשכמה להזהירן על פרישתן מן האשה ומצות הגבלה זאת לא תאמר לפי שזה מעשה היה אחר עשרת הדברות בתחילת ארבעים יום שנכנס למחנה שכינה להיות שם עם ה' לקבל הלוחות ולקמן מפרש מהיכא פשיטא ליה דאחר עשרת הדברות היה ששה ימים הללו:
ר"ע אומר - קודם עשרת הדברות היה וששה ימים הללו הם ששה ימים שמראש חדש עד יום מתן תורה ובשביעי קבלום ומשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות כדאמרינן (מכות דף כד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ואחר כך עלה כדי לקבל את הלוחות ולא היה שם פרישה כלל:
Tossafot
נכנסו מים תחת דם - דלאו לגמרי דרשה גמורה היא הא דגמרי ממלואים אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של ז' ימי המלואים אמר להם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל ז' ימי המלואים וכן פרש"י פשוטו בפירוש חומש וכיון דאסמכתא בעלמא הוא אין לחוש אי אמרינן נכנסו מים תחת דם:,הזאה בסיני מי הוה - וא"ת והא הוה בסיני הזאת דם דכתי' (שמות כ״ד:ח׳) ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויש לומר אותה זריקה לא היתה בשביל טהרה שהרי לא על משה לבדו נזרק אלא על כל העם אלא דם הברית הוה דכתיב (שם) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם אי נמי ה"ק הזאה כל ז' בסיני מי הוה ותימה לי דלקמן בפירקין (יומא דף ח.) אמרינן אחד זה ואחד זה מזין עליו כל ז' ומסיק דלבד משבת ויש לומר במלואים הויא הזאה כל ז' אבל ביום הכפורים בדורות האחרונים גזרו על ההזאה משום שבות ואסרוה בשבת ותימה לי דלקמן מפרש ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי וכו' ומנא ליה לגמרא דטעמא דרבי מאיר משום חששא לימא משום דגמר ממלואים דהויא הזאה כל ז' ושמא רבי יוסי ברבי חנינא דקאמר הכי לקמן סבירא ליה כריש לקיש דלא גמר ממלואים אלא מעלה בעלמא משום ההיא חששא ראשון דילמא שלישי וכו' אי נמי יש לומר אפילו מאן דגמר ממלואים סבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא וא"כ אי לאו דאיכא טעמא קצת לא הוו מצרכי רבנן הזאה להכי איצטריך לפרושי טעמא:
תניא כוותיה דריש לקיש - דרבי יוסי הגלילי ס"ל כוותיה תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי לא תניא הא ר"ע ס"ל כר' יוחנן דלא יליף מסיני וי"ל כבר אייתי לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש דאיכא תנא דסבר כוותיה אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה ימים כמו בסיני כדאמר רשב"ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.