Guémara
— qu'ils sont disposes sur l'autel lui-meme, et si l'espace sur l'autel ne peut les contenir, qu'ils sont disposes sur la rampe [keves] ou sur le rebord saillant de l'autel [sovev], jusqu'a ce que le grand arrangement soit constitue le lendemain matin, et qu'on les y dispose alors ? Le verset dit : « Ce que le feu aura consume de l'holocauste sur l'autel » (Vayikra 6, 3). Cela s'entend : les elements que le feu a deja consommes [partiellement] doivent etre de nouveau places sur l'autel.
שֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן, שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְסוֹדְרָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
Et comment Rabbi Meir [qui a un arrangement separe pour les membres et les graisses] expliquerait-il ce verset ? Il en derive que si des parties d'un holocauste [ola] partiellement consume sur l'autel en tombent, on doit les y remettre pour qu'elles continuent de bruler — mais on ne remet pas de la ketoret qui etait partiellement brulee et est tombee de l'autel interieur de la ketoret. Comme Rabbi 'Hananya bar Minyomi, de l'ecole de Rabbi Eliezer ben Ya'akov, l'a enseigne dans une baraita : Le verset dit : « Ce que le feu aura consume de l'holocauste sur l'autel » (Vayikra 6, 3) — les elements partiellement consumes d'un holocauste tombes de l'autel, tu les remets [sur l'autel] ; mais les elements partiellement brules de la ketoret tombes de l'autel, tu ne les remets pas.
וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.
En tout etat de cause, tout le monde s'accorde qu'il existe un arrangement de bois supplementaire que l'on ajoute ce jour-la [Yom Kippour, pour la ketoret du kodech hakodachim]. D'ou tous le derivent-ils ? Ils le derivent du verset : « Et le feu sur l'autel [veha'ech] » (Vayikra 6, 5). Les mots apparemment superflus « et le » [veha'] renvoient a un feu supplementaire [un arrangement distinct]. Et meme celui qui ne derive generalement pas d'halakha du mot vav [le 'et'] seul, derivera [tout de meme une halakha] de l'expression « veha' » [« et le »].
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ. מָנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ: מִ״וְּהָאֵשׁ״. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ וָאו, וָאו הֵא דָּרֵישׁ.
La Guemara remarque qu'il y a une autre mention du feu de l'autel [Vayikra 6, 6] qui n'a pas encore ete expliquee : L'expression « feu perpetuel [ech tamid] » (Vayikra 6, 6), pour quelle halakha vient-elle ? Elle est necessaire pour la halakha qui a ete enseignee dans la baraita suivante : Le verset dit : « Un feu perpetuel sera entretenu sur l'autel, il ne s'eteindra pas » (Vayikra 6, 6). Ceci enseigne concernant le deuxieme arrangement [ma'arakha sheniya] — celui dont les braises servent a la ketoret — qu'il ne doit etre constitue que sur l'autel exterieur [mizbea'h ha'hiczon].
״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
D'ou sait-on que les braises [prises] avec la pelle [pour la ketoret de Yom Kippour] et les braises [pour allumer] le chandelier [menora] doivent elles aussi provenir de l'autel exterieur ? C'est un raisonnement logique [kal va'h'omer / din] : « feu » est mentionne en lien avec la ketoret [quotidienne], et « feu » est mentionne en lien avec la pelle [de Yom Kippour] et la menora. De meme que la-bas [pour la ketoret quotidienne], le feu provient de l'autel exterieur, de meme ici [pour la pelle et la menora], le feu doit provenir de l'autel exterieur.
אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Ou bien, on pourrait raisonner differemment [et aller dans une autre direction] : « feu » est mentionne en lien avec la ketoret [quotidienne], et « feu » est mentionne en lien avec la pelle [de Yom Kippour] et la menora. De meme que la-bas [pour la ketoret quotidienne], le feu provient d'un endroit proche [de l'emplacement ou elle est brulee — c'est-a-dire l'autel exterieur, situe pres de l'autel interieur], de meme, pour la pelle [de Yom Kippour] et la menora, le feu doit provenir d'un endroit proche d'elles — [c'est-a-dire l'autel interieur, qui est situe pres de la menora et du kodech hakodachim].
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ.
Puisque ces deux raisonnements sont egalement valides [et se contredisent], un verset est necessaire pour trancher. Le verset dit : « Un feu perpetuel [ech tamid] sera entretenu sur l'autel, il ne s'eteindra pas » (Vayikra 6, 6). Le « feu perpetuel » que j'ai [deja] mentionne pour toi [dans la Torah — c'est-a-dire le feu du chandelier, au sujet duquel la Torah dit : « pour qu'une lampe brule en permanence [ner tamid] »] (Chemot 27, 20) — ne doit etre allume qu'a partir d'un feu qui se trouve au sommet de l'autel exterieur.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Nous avons donc appris la source pour le feu destine au chandelier [menora]. D'ou tire-t-on la meme halakha pour le feu de la pelle [ma'h'ta — de Yom Kippour] ? C'est un raisonnement logique : « feu » est mentionne en lien avec la pelle [de Yom Kippour], et « feu » est mentionne en lien avec le chandelier. De meme que la-bas [pour le chandelier], le feu provient de l'autel exterieur, de meme ici [pour la pelle de Yom Kippour], le feu doit provenir de l'autel exterieur.
לָמַדְנוּ אֵשׁ לַמְּנוֹרָה, אֵשׁ לַמַּחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Ou bien, on pourrait raisonner differemment [en sens inverse] : « feu » est mentionne en lien avec la ketoret [quotidienne], et « feu » est mentionne en lien avec la pelle [de Yom Kippour]. De meme que la-bas [pour la ketoret quotidienne], le feu provient d'un endroit proche d'elle [l'autel exterieur, qui est proche de l'autel interieur sur lequel la ketoret est brulee], de meme ici [pour la pelle de Yom Kippour], le feu doit provenir d'un endroit proche — [a savoir l'autel interieur, qui est situe a proximite du kodech hakodachim] !
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ!
Puisque ces deux raisonnements sont egalement valides [et se contredisent], un verset est necessaire pour trancher. Le verset dit : « Il prendra une pleine poignee de braises de feu de sur l'autel, de devant l'Eternel » (Vayikra 16, 12). [L'expression] « de devant l'Eternel [milifnei Hachem] » suggere qu'il ne s'agit pas d'un autel entierement situe devant l'Eternel. Quel autel est seulement partiellement situe devant l'Eternel — une partie de lui se trouvant directement en face de l'entree du Heikhal, mais pas tout entier ? Il faut dire que c'est l'autel exterieur : seul son cote occidental se trouve directement en face de l'entree du Heikhal. En revanche, l'autel interieur est entierement a l'interieur du Heikhal et est donc considere comme entierement devant l'Eternel.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Et il etait necessaire que la Torah ecrive « de sur l'autel [me'al hamizbea'h] » et il etait necessaire qu'elle ecrive « de devant l'Eternel [milifnei Hachem] » — car si le Misericordieux n'avait ecrit que « de sur l'autel », j'aurais dit : De quel autel s'agit-il ? De l'autel interieur [mizbea'h pnimi]. C'est pourquoi le Misericordieux ecrit « de devant l'Eternel ». Et si le Misericordieux n'avait ecrit que « de devant l'Eternel », j'aurais dit qu'il fallait prendre les braises precisement de la partie [de l'autel] qui se trouve devant l'Eternel —
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מִזְבֵּחַ״ — מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,
Rachi
אשר תאכל את העולה - אם אינו ענין לתחילתה דהא כתיב העולה על מוקדה תנהו לענין סופה:
עיכולי עולה - פוקעין שפקעו מעל האש וקרי ביה אשר תאכל את העולה על המזבח:
אש תמיד תוקד למאי אתא - כיון דדרשת כל מוקדות דענינא:,שלא תהא אלא על מזבח החיצון - דהאי קרא במזבח העולה כתיב:
אש מחתה ומנורה - אש דיוה"כ דלפני ולפנים ואש דמנורה דהדלקת נרות דכל יומא מניין שתהא ניטלת מעל המזבח החיצון:,הכי גרסינן נאמר כאן אש בקטורת - דכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש:
מה להלן בסמוך לו - במזבח החיצון הסמוך לפנימי שעליו הקטורת נקטר אף מחתה ומנורה נוטל מן הסמוך לו והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה ולפני לפנים:
אש תמיד - אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד:
נאמר אש בקטורת - של כל יום:
ולקח מלא המחתה מעל המזבח - (ויקרא טז) ומהיכן מלפני ה' מצד מערב:,הכי גרסינן איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון - איזהו מזבח שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב לומר מלפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון דאילו פנימי כולו לפני ה':
דוקא מלפני ה' - כנגד הפתח ממש:
Tossafot
סודרן על גבי כבש או על גבי סובב - אבל על גבי יסוד לא דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ריב"א ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מיקרי ירידה:
נאמרה אש בקטורת - נ"ל דכתיב גבי קרח אתה ואהרן איש מחתתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת:
תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא על מזבח החיצון - תימה לי א"כ ניבעי לה מערכה בפני עצמה כי היכי דמצרכינן מערכה לקטורת בפני עצמה וא"כ נפישי להו מערכות וי"ל כיון דלא היה צריך ליקח שום גחלים למנורה אלא להדליק הפתילות בעלמא לא מסתבר שיעשו בשביל זה מערכה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים ועוד י"ל מדכתיב תמיד ש"מ שמדליקין אותה מאש הדולקת תמיד והיינו ממערכה גדולה דאי עבדינן לה מערכה בפני עצמה מאי איצטריך שתהא דולקת תמיד:
הוי אומר זה מזבח החיצון - ואין להקשות א"כ מאי איצטריך קרא לקטורת דהיכל שלוקחין לה גחלים ממזבח החיצון נגמר מקטורת דלפני ולפנים די"ל דאיצטריך לאשמועינן דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוה גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי בחדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים אי נמי מהכא לא מצינו למילף דשאני קטורת דכל יומא כיון דמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל:
הוה אמינא דוקא מלפני ה' - הקשה ר"י מאי שנא דהכא אמרינן לפני ה' כנגד הפתח במערבה וכן בנר מערבי פרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) וגבי תנופה פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) אמרינן לפני ה' במזרח וגבי שחיטה נמי כתיב לפני ה' ושרינן בכל מקום בעזרה ותירץ ר"י דגבי שחיטת קדשים קלים כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ אע"ג דנאכלין בכל העיר שחיטתן לפני ה' בפנים במזרח וכן גבי תנופה אבל בהני מזבח ומנורה אי לא אתי לאשמועינן במערב לפני ה' למה לי והקשה רבינו יצחק הבחור מ"מ מאי שנא דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום בעזרה ותירץ דודאי לפני ה' במזרח כדדרשינן בסיפרי בפרשת נשא גבי תנופת איל נזיר לפני ה' במזרח בכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרט לך הכתוב וגבי שחיטת קדשים קלים לא כתיב לפני ה' אלא בסמיכה ושמא סמיכה היא במזרח ואת"ל שאינה במזרח דילמא היינו טעמא דגמרינן מקל וחומר משחיטה או בהיקישא דוסמך ושחט ושחיטה הויא בכל מקום כדגמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) מקראי להכשיר כל הרוחות ואפשר דאפילו סמיכת עולה היא בכל מקום בעזרה כיון דשירי מצוה היא גמרינן קל וחומר משחיטת שלמים וקרא דלפני ה' דסמיכה לאפוקי חוץ לעזרה וכ"מ בת"כ דדריש לפני ה' וסמך דגבי עולה אע"פ שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים והא דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' גבי עולה לא מצי למימר במזרח דהא פרט לך הכתוב צפון ודרשינן מיניה בן בקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' בפרק כל הפסולין (זבחים דף לב:) ולפני ה' דכתיב בפר כהן משיח ובפר העלם דריש בת"כ לקבוע להם צפון והיינו עד שיפרט לך הכתוב והאי דדרשינן ליה לצפון ולא למזרח משום דאשכחן שאר קדשי קדשים שטעונין צפון ואע"ג דאמר בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח:) זה בנה אב שכל חטאות טעונות צפון נראה לי דשמא איצטריך משום דכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים ולהקטרת אימורים לא איצטריך למילף משלמים שהרי הכל מפורש בגופיה וסד"א דאיצטריך לאקושיה לשלמים להכשיר כל הרוחות לשחיטתו ופר העלם איתקש לפר כהן משיח ואע"ג דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אין זה אלא גילוי מילתא להכי איצטריך לאהדרינהו לכלל שאר חטאות להטעינן צפון [אי נמי] סד"א כיון דמצות שריפתן חוץ לשלש מחנות לא ליבעו צפון קמ"ל לפני ה' וגבי נר מערבי לא קשה מידי שכשאתה אומר לפני ה' במזרח לא אתא לאפוקי אלא צפון ודרום שלא כנגד היכל וכתליו או שלא יעמוד במזרח ויהפוך פניו לצד צפון ודרום וגבי גחלים לא שייך למימר הכי שהרי צפונו ודרומו של מזבח היה כל כך כנגד היכל וכתליו כמו מזרחו ואם כן לפני ה' לאפוקי מאי אי לאפוקי שלא יעמוד החותה במזרח ויהפוך פניו לצפון ולדרום א"כ דאגברא קאי הוה ליה למיכתב לפני ה' מדכתיב מלפני ה' שמע מינה דאגחלים קאי ואי גחלים דמזרחו דמזבח קאמר אמאי קרי לה לפני ה' טפי מדצפונו ודרומו אלא שמע מינה במערב קאמר והיינו כמו פרט הכתוב כדאיתא בסיפרי וכן בנרות כולם לפני ה' בין אדם בין נרות אלא שמע מינה נר מערבי קאמר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.