Guémara
[La Guemara complète la discussion sur Chemini Atseret en précisant les six points qui le distinguent de Soukot, résumés par l'acronyme :] Pé, Zayin, Reïch, Kof, Chin, Beit [PaZaR KeChaBeit] — pour : Tirage au sort [payis] : un nouveau tirage au sort est effectué ce jour-là pour déterminer quels kohanim sacrifieront les offrandes, et l'ordre établi pendant Soukot ne se poursuit pas ; Bénédiction du temps [zeman] : la bénédiction « Qui nous a accordé la vie, nous a soutenus et nous a permis d'atteindre cette époque [chehé'heyanou] » est récitée, comme au début de chaque Fête ; Fête [regel] : [Chemini Atseret] est considéré comme une Fête à part entière, et il n'existe plus de mitsva de résider dans la soukka [en ce jour] ; Offrande [korban] : le nombre d'offrandes sacrifiées le huitième jour ne constitue pas une continuation de la série des offrandes de Soukot, mais fait partie d'un nouveau calcul indépendant ; Chant [chira] : les psaumes récités par les Lévites lors des sacrifices du huitième jour ne prolongent pas ceux récités pendant Soukot ; Bénédiction [berakha] : l'ajout [que l'on récite dans la troisième bénédiction du Birkat haMazon et dans la Amida] est formulé différemment de l'ajout récité pendant Soukot.
פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.
Cependant, malgré toutes ces différences [qui font de Chemini Atseret une Fête indépendante], en ce qui concerne la compensation [tachloumim] pour ne pas avoir sacrifié les offrandes festives à la première occasion, tout le monde s'accorde à dire qu'il est un jour de compensation des obligations non remplies pendant la première Fête [Soukot] — car n'avons-nous pas appris dans la michna : « Celui qui n'a pas célébré le premier jour de Fête de Soukot en sacrifiant l'offrande festive ['hagiga] peut célébrer et sacrifier l'offrande festive tout au long de l'ensemble de la Fête, y compris le dernier jour de Fête de Soukot. » [Ce dernier jour de Fête n'est autre que Chemini Atseret.] Il est donc apparent que Chemini Atseret est considéré comme le dernier jour de Soukot et lui est rattaché en ce qui concerne ses obligations [de compensation].
אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
La Guemara poursuit ses objections : Et pourquoi ne pas dire que le kohen devrait être mis à l'écart avant la Fête de Chavouot ['Atseret], qui est elle aussi une Fête précédée de jours ordinaires [sans sainteté préalable], et où il s'agit là aussi d'une mise à l'écart de sept jours pour un service d'un seul jour ? Rabbi Abba dit : [On peut distinguer entre la consécration et Chavouot :] On dérive un cas où l'offrande obligatoire est un taureau et un bélier [Yom Kippour], d'un cas où l'offrande obligatoire est un taureau et un bélier [la consécration], à l'exclusion de Chavouot, lors duquel ce sont deux béliers qui sont offerts.
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.
La Guemara soulève une objection : Cela fonctionne bien selon celui qui dit que l'offrande obligatoire de Yom Kippour est un seul bélier ; mais selon celui qui dit que ce sont deux béliers qui sont sacrifiés à Yom Kippour [et que Yom Kippour ressemblerait donc à Chavouot par ce point], que peut-on dire ? Car il est enseigné dans une baraïta : Rabbi [Yehouda haNassi] dit : [Il n'y a] qu'un seul bélier — celui mentionné ici [dans le livre de Vayikra] : « Avec ceci Aharon entrera dans le Sanctuaire : avec un jeune taureau pour offrande expiatoire et un bélier pour offrande d'élévation » (Vayikra 16, 3), et c'est le même que celui mentionné dans le livre de Bamidbar [dans la liste des offrandes de moucaf] : « Le dixième jour du septième mois, vous aurez une assemblée sacrée, et vous affligerez vos âmes... et vous offrirez une offrande d'élévation au Seigneur : un jeune taureau, un bélier... » (Bamidbar 29, 7-8). Rabbi Eliézer fils de Rabbi Chimeon dit : Ce sont deux béliers offerts à Yom Kippour — l'un mentionné ici dans le livre de Vayikra, et l'autre mentionné dans le livre de Bamidbar.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!
La Guemara rejette cette objection : Même si tu dis que l'opinion de Rabbi Eliézer fils de Rabbi Chimeon est correcte [et que deux béliers sont apportés à Yom Kippour], une distinction demeure entre Yom Kippour et Chavouot : là, en ce qui concerne Yom Kippour, l'un des béliers [mentionné dans le livre de Vayikra] est pour l'obligation du jour [l'expiation de Yom Kippour] ; et l'autre bélier [mentionné dans le livre de Bamidbar] est pour les offrandes supplémentaires [moucaf]. Ceci à l'exclusion de la halakha de Chavouot, où les deux béliers sont des obligations du jour. C'est pourquoi il n'y a aucune raison de dériver la halakha de Chavouot de la consécration.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.
La Guemara demande : Et pourquoi ne pas dire que l'exigence dérivée [de la consécration] est de mettre le kohen à l'écart avant Roch haChanah, qui est lui aussi une Fête précédée de jours ordinaires, où il s'agit là aussi d'une mise à l'écart de sept jours pour un service d'un seul jour, et où un taureau et un bélier sont offerts ? Rabbi Abbahu dit que cela aussi est rejeté : On dérive [la règle concernant] le taureau et le bélier que le Kohen Gadol apporte de ses propres biens [à Yom Kippour], d'un taureau et d'un bélier qu'Aharon apporta de ses propres biens [lors de la consécration]. Ceci à l'exclusion de Chavouot et de Roch haChanah, lors desquels le taureau et le bélier sacrifiés proviennent des biens de la communauté [tsibour] et non du kohen lui-même. La Guemara demande : Cela fonctionne bien selon celui qui dit que, chaque fois que la Torah utilise la formule « prends pour toi » ['ka'h lekha], elle signifie de tes propres biens [michel'ha] —
וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,
Rachi
לענין פז"ר קש"ב - פייס לעצמו שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן כמו ששנינו במסכת סוכה (דף נה:) אבל פר של שמיני בתחילה מפיסין עליו:,זמן לעצמו - לברך שהחיינו:,רגל לעצמו - שאין שם חג הסוכות עליו:,קרבן לעצמו - שאין קרבנו שוה לכל שאר ימות החג שכולם פרים מרובים ואילים שנים וי"ד כבשים וכאן פר אחד איל אחד ושבעה כבשים:,שיר לעצמו שאין שירו שוה לכל שאר שירות ימי החג כל שיר ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים ואותן של חול המועד מפורש (שם.) במס' סוכה הומ"בהי ושל שמיני עצרת אינו מעין אסיף ולא פירשו לנו איזהו שירו:,ברכה לעצמו ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כדמפורש בתוספ' [פ"ד] דסוכה על שם ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מלכים א ח׳:ס״ו):
תשלומין דראשון הוא - אלמא טפל דידיה הוא:
דנין פר אחד ואיל אחד - עבודת מוסף יום הכפורים פר אחד ואיל אחד ועבודת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד דכתיב (ויקרא ט׳:ב׳) קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו':
איל אחד הוא - שהיה קרבן ציבור ביוה"כ הוא האמור כאן באחרי מות ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפינחס למוספין:
התם חד לחובת היום - ההוא דאחרי מות חובת היום ואינו קרוי מוסף ולא כתיב התם מלבד עולת הבקר כדכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבקר דמשמע זה מוסיף על דבר יום ביומו:,לאפוקי עצרת דתרווייהו חובת היום נינהו - לחובת שתי הלחם כתיב (שם כג) והקרבתם על הלחם וגו' ואילים שנים ובחובת היום דמלואים איל אחד הוא דהוה:
דנין פר שלו - דמלואים משלו הוא דכתיב קח לך עגל וביוה"כ נמי איכא פר ואיל משלו בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו' לאפוקי עצרת וראש השנה דציבור נינהו:
Tossafot
פז"ר קש"ב - פירש"י רגל לעצמו שאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר פרי החג ברכה בפני עצמו דאמרינן ביום שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין את המלך שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך והשתא לא הוי האי ברכה כי ההיא דתניא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מז.) כשם שז' ימי החג טעונין קרבן שיר ברכה ולינה כך שמיני טעון קשב"ל ומסקינן מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ואין לחוש בכך דממה נפשך למאי דבעי למפרש התם ברכה היינו זמן ע"כ לא הוי כי האי דהכא דהא ברכה דהכא לא הוי זמן דזמן חשיב ליה הכא באנפי נפשיה ור"ת מפרש ברכה בפני עצמו ברכת המזון ותפלה כי ההוא דהתם ורגל בפני עצמו מפרש לענין לינה שטעון לינה ליל מוצאי יו"ט האחרון וכל ז' ימי החג טעונין לינה דגמרינן מפסח דכתיב ביה [דברים טז] ופנית בבקר והלכת לאהליך אי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחוה"מ דביו"ט חייב בראיית פנים בעזרה ולא תיקשי לינה כל ז' מי איכא דיש לומר דמי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד משאר הימים צריך ללון בלילה שלאחריו וא"ת תיפוק ליה דטעון לינה משום שלמי שמחה דהוו כל ח' דתנן (שם דף מב:) ההלל והשמחה ח' ואפי' בשאר ימות השנה אם מביא קרבן טעון לינה כדתניא בספרי ופנית בבקר וגו' מלמד שכל הזבחים טעונות לינה פי' זבחים דומיא דפסח מנין לרבות עופות מנחות ועצים ת"ל ופנית כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא מבקר ואילך וי"ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן בו ביום כגון ששלח שלמיו אתמול דנאכלין לשני ימים ולילה אחד ועוד דבפ"ק דחגיגה (דף ח.) תניא ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף עא.) דאפילו בכסות נקיה ויין ישן ובע"א לא משכחת שמחה שמונה כשחל יום ראשון להיות בשבת דבשלמים דאתמול לא משכחת לה דבעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אלא כדפירש בכסות נקיה ויין ישן והכי אמר בירושלמי פרק קמא דברכות וטעונה לינה במה דברים אמורים כשאין עמה קרבן אבל יש עמה קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן ובפרק דם חטאת (זבחים צז.) משמע קצת דטעונה לינה כל שבעת ימי הפסח שכולן חשובין כלילה אחד גבי הא דתנן ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו בכל הרגל ואמר בגמ' (שם) מ"ט א"ר יצחק ופנית בבקר וגו' הכתוב עשאן כולן בקר אחד ואע"ג דלא קיימא מסקנא הכי דפריך וכי אין נותר ברגל מ"מ לענין לינה מסתבר דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא שאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת וביכורים דטעונין לינה מתרבו מדכתב ופנית כל פינות שאתה פונה כדדריש בסיפרי וז' ימי החג דמצריך להו היקשא בפ"ק דר"ה (דף ד:) מקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה דאי משום דכתיב ופנית ה"א לילה אחד להכי אצטריך היקשא לכל ז' כחג המצות שכל הרגל חשיב בקר אחד וניחא נמי הא דקאמר בפ' לולב וערבה (סוכה דף מז.) שכשם שז' ימי החג טעון קרבן לינה מיהו קשה דא"כ מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לענין לינה אמאי קרי ליה רגל בפני עצמו כיון דכל ז' ימים שלפניו טעונין לינה בלי הפסקה ועוד מדקא מרבה בסיפרי אפי' עופות ומנחות כמו לינה דרגלים א"כ משמע דרגלים נמי יום א' ותו לא וההיא דפ' דם חטאת לא קשה דמעיקרא ודאי ס"ד דלר' טרפון הכי הוא דטעון לינה כל ז' דהכתוב עשאו בקר אחד ובמסקנא לא קיימא הכי אלא כדפרישית ור"ת יסד במעריב שלו שמיני קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אינו דוחה שלשים דאבילות לגמרי אלא עולה לחשבון ז' ימים כדאמר בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד:) יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א:,שיר בפני עצמו - במס' סופרים (פ' יט הל' ב') יש שהיו אומרים למנצח על השמינית בבית הכנסת ושמא גם הלוים היו אומרים אותו בבית המקדש:
אלא למ"ד שני אילים - לא בעי לשנויי דנין שני שעירים קריבין לציבור כגון יוה"כ דאיכא שעיר הפנימי ושעיר החיצון ממלואים שקרבו בו שני שעירים לציבור שעיר מלואים ושעיר ראש חדש לאפוקי עצרת דשעיר אחד דהא עצרת נמי קריבין בו ב' שעירים דשעיר האמור בת"כ אין זה שעיר האמור בחומש הפקודים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ו:) שעירי עצרת למה הן באין וכו' וכן משמע בפ' התכלת (מנחות דף מה:):,אלא למ"ד שני אילים - תימה לי אפילו לדידיה נמי לישני דנין פר אחד מפר אחד לאפוקי עצרת דג' פרים נינהו חד לחובת היום בפרשת אמור ושנים למוספים בפרשת פינחס וי"ל כיון דחובת היום דעצרת אינו אלא פר אחד שפיר היינו דנין עצרת דפר אחד לחובת היום ממלואים דפר א' לחובת היום ואי משום דבעצרת קרבו שני פרים למוסף הא במלואים נמי קרבו שני פרים למוסף שהרי בו ביום קרב מוסף דר"ח דשמיני למלואים אחד בניסן הוה:,הוא האמור בחומש הפקודים - הא דלא פליגי בדעצרת כדפליגי ביום הכפורים בפרק התכלת (שם) מפרש טעמא דבעצרת על כרחך האמור בתורת כהנים אינו האמור בחומש הפקודים וטעמא דרבי דהכא מפרש לקמן בפרק בא לו (יומא דף ע:):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.