La Guemara s'etonne de l'equation etablie par Rabbi Zeira entre ces deux questions : « Mais qu'en est-il des membres [des animaux sacrifies] et des graisses [places sur l'autel] ? » La Guemara repond : « Ce n'est pas une difficulte, car la combustion des membres et des graisses est la fin du service diurne [et non un service independant de nuit]. » La Guemara poursuit : « Mais qu'en est-il du prelevment de la cendre [teroumat hadechn] ? » La Guemara rejette cet argument : « Le prelevement de la cendre est le debut du service diurne — comme l'a enseigne Rabbi Yo'hanan : Si un kohen [pretre] a sanctifie ses mains [en les lavant au kior, le bassin de cuivre] pour le prelevement de la cendre durant la nuit, le lendemain matin [apres le lever du jour] il n'a pas besoin de sanctifier ses mains a nouveau, car il les a deja sanctifiees au debut du service. » L'equation de Rabbi Zeira entre les services incomplets par eux-memes et les services pour lesquels un non-kohen n'encourt pas la peine de mort demeure donc valide. Des lors, la question qu'il avait posee contre l'opinion de Rabbi Yo'hanan reste difficile.
וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים! סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא. וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! תְּחִילַּת עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קִדֵּשׁ יָדָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ, שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ מִתְּחִלַּת עֲבוֹדָה. אֶלָּא קַשְׁיָא!
« Plutot [la formulation de Rabbi Yo'hanan doit etre corrigee] : si [cela] fut dit, voici comment cela fut dit — Rabbi Assi dit au nom de Rabbi Yo'hanan : Un non-kohen [zar] qui dispose les deux buches de bois [shnei gzirei etzim — sur l'autel] est passible de mort [par intervention divine], etant donne que c'est un service complet [avoda tamma], c'est-a-dire qu'aucun service ulterieur ne le complete. » Bien que la combustion des membres sur l'autel suive la pose des buches, cela est considere comme un acte independant et non comme l'achevement du service de pose des buches — parce que la pose des buches se fait de nuit, tandis que la combustion des membres ne peut se faire qu'au lever du jour.
אֶלָּא: אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר שֶׁסִּידֵּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים — חַיָּיב, הוֹאִיל וַעֲבוֹדָה תַּמָּה הִיא.
Rava objecte vigoureusement : « Mais si c'est ainsi [que la pose des buches est un service complet et autonome], ce service devrait alors necessiter un tirage au sort [paiys] [comme tout service important du Temple] ! » La Guemara s'etonne de la remarque de Rava : « Et ne necessite-t-il pas un tirage au sort ? N'a-t-on pas enseigne dans une baraita : Celui qui a eu le privilege d'effectuer le prelevement de la cendre a egalement le privilege d'effectuer la disposition des deux buches de bois ? » Il existait donc bien un tirage au sort pour la disposition des deux buches.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה תִּבְעֵי פַּיִיס! וְלָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וְהָתַנְיָא: מִי שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן — יִזְכֶּה בְּסִידּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים!
« Voici ce que Rava voulait reellement dire : si la pose des buches est consideree comme un service complet — et donc un service suffisamment important pour entrainer la peine de mort pour un non-kohen qui l'effectue — on devrait alors organiser un tirage au sort separe pour ce service, a part entiere. » La Guemara repond : « C'est comme nous l'avons dit au debut du chapitre [a savoir que la tache de pose des buches a ete ajoutee au tirage au sort du prelevement de la cendre comme mesure incitative pour que les pretres se levent avant l'aube] » (selon Rabbenou 'Hananel).
הָכִי קָאָמַר: יְפַיְּיסוּ לָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ! כִּדְאָמְרִינַן.
Sur la base des remarques de Rava, la Guemara demande : « Est-ce a dire que tout service qui est complet [avoda tamma] et pour lequel un non-kohen serait passible de mort necessite un tirage au sort, tandis que si un non-kohen n'est pas passible de mort, ce service ne necessiterait pas de tirage au sort ? Mais qu'en est-il de l'egorgement [de l'animal sacrificiel, ch'hita], qui peut etre effectue par un non-kohen et qui pourtant necessite un tirage au sort ? » La Guemara rejette ce point : « L'egorgement est different, car il constitue le debut du service diurne [ce qui lui confere une importance particuliere qui justifie le tirage au sort]. »
לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדָה תַּמָּה וְזָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה — בָּעֲיָא פַּיִיס, אֵין זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה — לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי שְׁחִיטָה! שָׁאנֵי שְׁחִיטָה, דִּתְחִילַּת עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא.
La Guemara pose une autre question sur l'opinion de Rava : « Est-ce a dire qu'un service complet [avoda tamma] necessite un tirage au sort, tandis qu'un service suivi d'un autre service [qui le complete] ne necessite pas de tirage au sort ? Mais qu'en est-il de la combustion des membres et des graisses ? » La Guemara repond : « Ce n'est pas une difficulte, car la combustion des membres et des graisses constitue la fin du service diurne. » La Guemara demande : « Mais qu'en est-il du prelevement de la cendre ? » La Guemara repond : « Un tirage au sort n'a ete institue pour ce service qu'en raison de l'incident [douloureux] qui s'est produit [lorsque des pretres ont couru en danger de mort en se disputant le service]. »
לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדָה תַּמָּה — בָּעֲיָא פַּיִיס, עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה — לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים! סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא. הֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן? מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
Mar Zoutra — et certains disent Rav Achi — dit : « Nous aussi, nous avons appris [dans une michna] que la disposition des buches est un service de nuit. » Car nous avons appris [dans la michna] : « L'officiant responsable [hamamoune] dit aux [pretres] : “Sortez et voyez si le temps de l'egorgement [ch'hiitat hatamid, du sacrifice quotidien] est arrive” » — alors que la michna n'enseigne pas : « Voyez si le temps pour la disposition des deux buches est arrive. » Cela montre que la disposition des buches peut etre effectuee alors qu'il fait encore nuit ; elle n'est donc pas consideree comme liee au service de la pose des membres [qui a lieu le jour suivant].
אָמַר מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. וְאִילּוּ ״זְמַן סִידּוּר גְּזִירֵי עֵצִים״ לָא קָתָנֵי.
[La Guemara rejette cette preuve :] « La raison pour laquelle la michna mentionne l'egorgement [et non la disposition des buches] est qu'elle prefere enseigner cette regle concernant ce qui n'a pas de rectification possible si cela est fait de nuit — comme l'egorgement de l'offrande, qui est irremediablement invalide si effectue avant le lever du jour. Elle ne souhaite pas l'enseigner concernant quelque chose qui a une rectification possible si fait de nuit — comme la disposition des deux buches, qui peuvent toujours etre enlevees et replacees correctement. » Il est donc possible que le temps requis pour disposer les buches soit le jour, et qu'elles soient de ce fait considerees comme un service complete par la combustion ulterieure des membres sur l'autel.
הָךְ דְּלֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא — קָתָנֵי, הָךְ דְּאִית לַהּ תַּקַּנְתָּא — לָא קָתָנֵי.
[Hadran — formule de cloture du premier chapitre du traite. Le texte arameen signifie : « Nous reviendrons vers toi, [chapitre] “Barichona” [le premier]. »]
הֲדַרַן עֲלָךְ בָּרִאשׁוֹנָה
Mishna 1
MICHNA : L'officiant responsable [hamamoune] dit aux [autres pretres] : « Sortez et observez : est-il jour et le temps de l'egorgement [du sacrifice quotidien] est-il arrive ? » Si le temps est arrive, le guetteur dit : « Il y a de la lumiere [barkai]. » Matya ben Chmou'el dit que l'officiant responsable formulait sa question differemment : « La totalite du ciel oriental est-elle illuminee, jusqu'a 'Hevron [Hebron] ? » Et [le guetteur] dit : « Oui. » Et pourquoi avaient-ils besoin de s'assurer que c'etait bien le jour — ce qui est generalement evident pour tous ? C'etait necessaire, car une fois, la lumiere de la lune se leva et ils s'imaginerent que le ciel oriental etait illumine par la lumiere du soleil ; ils egorgèrent alors le sacrifice quotidien [tamid] avant l'heure appropriee. L'animal fut ensuite emporte au lieu designe pour la combustion [beit has'refa] et brule, car il avait ete egorge trop tot. Pour eviter des erreurs similaires a l'avenir, les Sages institurent que l'on evalue attentivement la situation jusqu'a etre certain qu'il faisait bien jour.
אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: ״בַּרְקַאי״. מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: ״הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן?״ וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵן!״ וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה, וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.(משנה)
Apres que les pretres eurent annonce le debut du jour, ils firent descendre le Grand Pretre [Kohen Gadol] a la salle d'immersion [beit hat'vila]. La Guemara commente : « Voici quelle etait la regle au Temple : quiconque couvre ses pieds [euphemisme pour les besoins naturels majeurs] doit se soumettre a une immersion [t'vila] par la suite ; et quiconque urine doit sanctifier ses mains et ses pieds [kidouch yadayim veraglaïm — en les lavant a l'eau du bassin, le kior] par la suite. »
הוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ: כָּל הַמֵּיסֵךְ אֶת רַגְלָיו — טָעוּן טְבִילָה, וְכׇל הַמֵּטִיל מַיִם — טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
Rachi
והרי איברים ופדרים - לא גרסינן לכוליה הך גירסא דאיברים ודתרומת הדשן הכא דהא מנינן להו לגבי פלוגתייהו דרב ולוי בעבודה שאין אחריה עבודה ואגב שיטפא דריהטא דגירסא דלעיל דלישנא קמא דרבי זירא הדר וגרסינהו בלישנא בתרא וה"ג יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר אלא אי איתמר כו':
הואיל ועבודה תמה - דשלים ליה סידור:
אף אנן נמי תנינא - דסידור גזירין עבודה תמה היא כרבי יוחנן ודלא כרב ולוי דלא מנו לה בעבודה שזר חייב עליה משום דיש אחריה סידור איברים:,צאו וראו - על החומה או על הגג:,ואילו זמן שני גזירין לא קתני - אלמא עבודת לילה היא והוא גמר סידור מערכה וסידור האיברים שהוא עבודת יום תחילת עבודה אחרת היא ולא גמר סידור המערכה היא:
מתני' אמר להם הממונה - הוא הסגן:,צאו וראו - על החומה או על הגג:,זמן השחיטה - שחיטת התמיד כלומר אם האיר המזרח שהשחיטה פסולה בלילה כדכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם:,הרואה - זה שעלה לגג:,ברקאי - לשון צוהר כמו למען (היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ל״ג) האירו ברקים (תהלים עז):,עד שהוא בחברון - עד שנראה הצוהר עד חברון:,והוא אמר להן הן - מפרש בגמרא:,למה הוצרכו לכך - לעלות לגג ולראות:,עלה מאור הלבנה - צמח תואר הלבנה סמוך לשחרית:,ודימו - וחישבו:,והוציאוהו לבית השריפה - כשהבינו שנשחט בלילה:
הורידו כ"ג כו' - מפרש לה בגמ':,מיסך רגליו - נקבים הגדולים ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ (נזיר דף נד:) לפי שהצריך לנקבים גדולים כורע על ברכיו ומכסה גופו את רגליו וכן בשאול כתיב (שמואל א כד) ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו:,קידוש ידים ורגלים - מן הכיור:
Tossafot
יפיסו לה בפני עצמה - כיון דעבודה תמה היא דעבודת לילה היא ועבודת התמיד שהן עבודת יום לא שייכא ליה הא דלא פריך מזריקה דעבודה תמה היא ואין מפיסין לה בפני עצמה י"ל נהי דאין אחריה עבודה לפי שהקטרת אימורין שאחריה לא מעכבי וזימנין דליתא כגון שנטמאו אימורין או שאבדו מ"מ כיון דכי איתנהו מעכבי לא חשיבא זריקה [עבודה] תמה כ"כ להפיס לה בפני עצמה ולהכי פריך והרי תרומת הדשן דאע"ג דהוצאת הדשן שהיא אחריה זימנין דליתא מ"מ כיון דזימנין דאיתא לא מיחשב להפיס לה בפני עצמה כדפרישית בזריקה א"נ י"ל שאני זריקה שיש אחריה עבודה בו ביום מה שאין כן בסידור שני גזירין שאין עוד עבודה כל הלילה וא"ת קטורת כיון דיש אחריה עבודה בו ביום אמאי מפייסים עליה בפני עצמה י"ל שאני קטורת משום דבעי כל שעתא חדשים ומאיכא דאמרי עד יפיסו לה בפני עצמה הוי הכל מאיכא דאמרי ועתה נחזור לסיומא דלעיל מכח קושיא דרבא דפריך ויפיסו לה בפני עצמה אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר אסי א"ר יוחנן זר שסידר שני גזירין חייב מפני שהיא עבודת יום כו' כדלעיל אלא שהש"ס מאריך לדקדק יותר במילתיה דרבא למימרא דעבודה תמה בעיא פייס ואף אנן נמי תנינא דקא מסייע למילתיה דרבי יוחנן וכיון דדחי ליה לסייעתא תו לא מתוקמא מילתיה דרבי יוחנן מכח קשיא דרבא להכי צ"ל אלא אי איתמר הכי איתמר כדלעיל לפי שהיא עבודת יום והשתא לא מצי למיפרך יפיסו לה בפני עצמה דטובא איכא עבודת יום שאין מפיסין לה בפני עצמה וא"ת ה"נ איכא ניסוך היין והמים שהן עבודות תמות ואין מפיסין להן בפני עצמן י"ל כיון דיש אחריהן כמה עבודות בו ביום אין מפיסין להו בפני עצמם אבל סידור שני גזירין אין אחריהן עבודה עוד כל אותה הלילה ולהכי הוה לן למימר דחשיבא כולי האי להפיס עליה בפני עצמה ופריך והרי איברים ופדרים כו' ומשני סוף עבודה דיממא היא ואין עוד עבודה אחריה בו ביום ולהכי מפיסין לה בפני עצמה לפי דבפייס דשחרית היו מפיסין נמי אאיברי תמיד של בין הערבים והנך איברים אין אחריהם עבודה כל אותו היום ופריך והרי שחיטה דמפיס לה בפני עצמה דעיקר הפייס הוה [מי] שוחט ושאר אחיו הכהנים נמשכין עמו אגב גררא דידיה:
אף אנן נמי תנינא וכו' - ואילו שני גזירין לא קתני אלמא עבודת לילה נינהו ואע"ג דכתיב בבקר בבקר י"ל כיון דכתיב בבקר בבקר תרי זימני נימא תן בקר לבקרו של לילה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.