Guémara
Il faut necessairement dire que c'est l'agneau [de l'offrande quotidienne du matin]. [C'est a propos du tamid — l'agneau — que la Torah prescrit qu'un nouveau bûcher doit etre prepare chaque jour et que l'autel doit etre rallume chaque matin.] Par consequent, bien que le verset parle ostensiblement d'un veau, il fait egalement allusion a l'agneau du tamid et au fait qu'il devrait etre offert par six kohanim.
הֱוֵי אוֹמֵר זֶה טָלֶה.
§ Rabbi Assi dit au nom de Rabbi Yohanan : Un non-kohèn [zar] qui a arrange la mise en place du bûcher [siddour hama'arakha] sur l'autel est passible [de mort par la main du Ciel, pour avoir accompli un acte reserve aux kohanim], et le bûcher qu'il a place est invalide. Que doit-il faire pour corriger cette situation ? Il doit defaire le bûcher puis le rearrangement. La Guemara est surprise : En quoi cela l'aiderait-il ? Comment le fait que le non-kohèn lui-meme rearrange le bois servirait-il a quelque chose ? Ce serait tout aussi invalide qu'avant. Au contraire, il faut dire que le non-kohèn doit defaire [le bûcher] — car il n'y a rien d'interdit a ce qu'un non-kohèn demonte le bûcher — et qu'un kohèn le rearrange ensuite.
אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר שֶׁסִּידֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה חַיָּיב. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה — פּוֹרְקָהּ וְחוֹזֵר וְסוֹדְרָהּ. מַאי אַהֲנִי לֵיהּ? אֶלָּא: פּוֹרְקָהּ זָר, וְסוֹדְרָהּ כֹּהֵן.
Rabbi Zeira objecte vigoureusement a l'enseignement de Rabbi Yohanan : Y a-t-il un service qui soit valide s'il est accompli la nuit et pourtant invalide s'il est accompli par un non-kohèn ? Un veritable service du Temple doit etre accompli de jour. Le fait que le bois sur l'autel puisse etre arrange pendant la nuit montre qu'il ne s'agit pas d'un veritable service, et que par consequent les non-kohanim devraient avoir le droit de l'accomplir.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁירָה בַּלַּיְלָה וּפְסוּלָה בְּזָר?
La Guemara exprime son etonnement devant l'equation de Rabbi Zeira entre les deux questions : Et n'existe-t-il vraiment aucun service qui puisse etre accompli la nuit et qui soit pourtant interdit aux non-kohanim ? N'y a-t-il pas la combustion des membres et des graisses des offrandes sur l'autel [haqtarat evarim oufdarim], qui se poursuit toute la nuit, et dont il a ete enseigne plus tot dans ce chapitre qu'un non-kohèn qui y participe encourt la mort ? La Guemara rejette cette objection : La combustion des membres sacrificiels et des graisses, bien qu'elle puisse avoir lieu la nuit, n'est pas consideree comme un service nocturne, mais comme la fin du service de jour — elle est simplement l'aboutissement du service sacrificiel qui avait commence durant la journee.
וְלָא? וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים? סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא.
La Guemara demande encore : Et n'y a-t-il pas la teroupat hadèchen [l'enlevement des cendres] de l'autel, qui peut etre accompli la nuit, et qui ne peut pourtant pas etre effectue par un non-kohèn ? La Guemara rejette cela egalement : L'enlevement des cendres n'est pas non plus considere comme un service nocturne, mais comme le debut du service de jour. Et la preuve en est que Rabbi Assi dit au nom de Rabbi Yohanan : Si un kohèn a sanctifie ses mains la nuit [par le lavage prescrit] en vue de la teroupat hadèchen, le lendemain — c'est-a-dire apres l'aube — il n'a pas besoin de sanctifier ses mains de nouveau, car il les a deja sanctifiees au debut du service. L'equation de Rabbi Zeira entre les services accomplis la nuit et les services que les non-kohanim peuvent accomplir demeure donc intacte. Si tel est le cas, l'objection qu'il a soulevee contre l'opinion de Rabbi Yohanan reste difficile.
וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! תְּחִלַּת עֲבוֹדָה דִּימָמָא הִיא. דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קִידֵּשׁ יָדָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, לְמָחָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ, שֶׁכְּבָר קִידֵּשׁ מִתְּחִלַּת עֲבוֹדָה. וְאֶלָּא קַשְׁיָא!
Au contraire, l'affirmation de Rabbi Yohanan doit etre revisee, et il faut postuler que lorsqu'elle a ete transmise, c'est ainsi qu'elle l'a ete : Rabbi Assi dit au nom de Rabbi Yohanan : Un non-kohèn qui arrange les deux buches [sidour chnei guezire etsim] sur l'autel est passible [de mort par la main du Ciel], puisqu'il s'agit d'un service de jour [avodat yom]. Rava objecte vigoureusement a cela : Mais si c'est ainsi — si l'arrangement des deux buches est un authentique service de jour et est interdit aux non-kohanim sous peine de mort — ce service devrait necessiter un tirage au sort [payyis] ; or en pratique, ce service n'est pas attribue par un tirage. La Guemara remarque qu'il avait du echapper a Rava ce qui est enseigne explicitement dans une baraïta : Le kohèn qui avait eu le privilege d'accomplir la teroupat hadèchen avait egalement le privilege d'arranger le bûcher [siddour hama'arakha] sur l'autel et d'y placer les deux buches.
אֶלָּא, כִּי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר שֶׁסִּידֵּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים חַיָּיב, הוֹאִיל וַעֲבוֹדַת יוֹם הִיא. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה תִּיבְּעֵי פַּיִיס! אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתַנְיָא: מִי שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, זָכָה בְּסִדּוּר מַעֲרָכָה וּבְסִדּוּר שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים.
Une autre difficulte est soulevee quant a l'affirmation de Rava : Est-ce a dire qu'un service de jour necessite un tirage au sort et qu'inversement un service nocturne n'en necessite pas ? N'y a-t-il pas la combustion des membres et des graisses sur l'autel, qui est accomplie la nuit et qui est pourtant attribuee par un tirage ? La Guemara repond : Cela ne pose pas de difficulte, car la combustion des membres et des graisses est la fin du service de jour, comme explique plus haut. La Guemara demande : Et n'y a-t-il pas la teroupat hadèchen, qui est un service nocturne et qui necessite pourtant un tirage ? La Guemara repond : En effet, un tirage n'aurait pas du etre requis pour ce service, mais un tirage a ete institue en raison de l'incident qui s'est produit [ma'asse shehaya] — lorsque les kohanim se sont mis en danger [pour etre les premiers a accomplir ce service], comme le relate la michna.
לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדַת יוֹם בָּעֲיָא פַּיִיס עֲבוֹדַת לַיְלָה לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים! סוֹף עֲבוֹדָה דִימָמָא הִיא. וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
La Guemara demande encore : Est-ce a dire que tout service qui est un service de jour et pour lequel un non-kohèn serait passible de mort necessite un tirage au sort, et qu'inversement un service de jour pour lequel un non-kohèn ne serait pas passible de mort n'en necessite pas ? N'y a-t-il pas l'egorgement [shehita] du tamid, qui peut etre accompli par un non-kohèn et qui necessite pourtant un tirage ? La Guemara rejette ce point : L'egorgement est different, car c'est le debut du service [de l'offrande quotidienne] et il est donc considere comme suffisamment important pour meriter un tirage.
לְמֵימְרָא דַּעֲבוֹדַת יוֹם וְשֶׁזָּר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה בָּעֲיָא פַּיִיס, אֵין זָר חַיָּיב עָלֶיהָ מִיתָה לָא בָּעֲיָא פַּיִיס? וַהֲרֵי שְׁחִיטָה! שָׁאנֵי שְׁחִיטָה דִּתְחִלַּת עֲבוֹדָה הִיא.
Mar Zoutra — et certains disent Rav Achi — dit [a propos de la version revisee de l'affirmation de Rabbi Yohanan] : Mais n'avons-nous pas appris que l'arrangement des buches ne doit pas necessairement etre effectue de jour ? Car il est enseigne dans une michna : L'officier [memounè] leur dit : « Allez voir si le moment de l'egorgement est arrive. » La michna n'enseigne pas que l'officier leur a dit : « Allez voir si le moment de l'arrangement des deux buches est arrive. » Cela montre que les buches n'ont pas besoin d'etre placees apres l'aube, mais peuvent etre arrangees pendant la nuit.
אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי, וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. וְאִילּוּ ״זְמַן שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים״ לָא קָתָנֵי.
La Guemara rejette cet argument : La raison pour laquelle la michna mentionne l'egorgement [et non l'arrangement des buches] est qu'elle prefere enseigner cette declaration a propos de ce qui n'a pas de rectification si c'est accompli la nuit — comme l'egorgement de l'offrande, qui est irreparablement invalide s'il est effectue avant l'aube. Elle ne veut pas enseigner quelque chose qui a une rectification si c'est accompli la nuit — comme l'arrangement des deux buches, qui peuvent toujours etre retirees et replacees correctement. Toutefois, le moment propice pour arranger les buches est bien la journee.
הָךְ דְּלֵית לַהּ תַּקַּנְתָּא — קָתָנֵי, הָךְ דְּאִית לַהּ תַּקַּנְתָּא — לָא קָתָנֵי.
Et certains rapportent une version differente de l'objection de Rabbi Zeira : Rabbi Zeira objecte vigoureusement a l'affirmation de Rabbi Yohanan selon laquelle un non-kohèn qui a arrange le bûcher encourt la mort : Y a-t-il un service qui n'est pas complet en lui-meme mais qui est suivi d'un service different — comme l'arrangement des deux buches [qui est suivi de l'arrangement du bûcher] — et qui soit pourtant invalide et passible de mort s'il est accompli par un non-kohèn ? Il a ete enseigne plus tot dans le chapitre qu'un non-kohèn n'encourt la mort que pour avoir accompli un service complet — c'est-a-dire un service qui n'est pas suivi d'autres services completant la tache en cours d'accomplissement.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה וּפְסוּלָה בְּזָר?
Rachi
הוי אומר זה טלה - תמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים חדשה בכל בקר ואש על המזבח תוקד בו והך מוקדה סידור המערכה היא כדתניא לקמן בפ"ג ובער עליה הכהן עצים בבקר וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונה אבל שאר קרבנות לא הוזקקו לחידוש מערכה והנך עצים ואש דכתיבי בבן בקר לאו לאצרוכי סידרי עצמו אלא משום דעדיין לא נאמרה פרשת סידור המערכה הכתובה בצו את אהרן וכאן התחיל לדבר בצרכי עולה והוצרך לומר האיך תינתן כתב לן כאן ונתנו אש וערכו עצים דאסידור מערכה דשחרית קאי:
חייב - מיתה:,פורקה - הזר אין צריך כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו:
והרי אברים ופדרים - הקטר חלבים שהוא כל הלילה ושווינהו לעיל [יומא כד.] מארבע עבודות שהזר חייב עליהן מיתה:
והרי תרומת הדשן - דכתיב כהונה:,אלא קשיא - וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה שפסולה בזר:
ועבודת יום היא - דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:,אלא מעתה - דחשיבא כולי האי שהיא עבודת יום וזר חייב עליה:
למימרא דעבודת יום בעי פייס - מדאתקיף רבא אלא מעתה תבעי פייס מכלל הך עבודה היא בעיא:
והא אנן לא תנן - שיהא סידור שני גזירין עבודת יום:,אם הגיע זמן השחיטה - אם האיר המזרח ועת לשחוט את התמידין שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם:
דלית ליה תקנתא - אם נשחט בלילה:,דאית ליה תקנתא - אם סידרן בלילה פורקן וחוזר וסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג ולראות אם הגיע שאותו הטורח לא הטריחו אלא שבפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד כדקתני לה בפ"ג [דף כח.] אבל סידר גזירין סידורו בקרקע עזרה משהאיר המזרח ואם טעה במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר:
שיש אחריה - סידור עבודה סידור שני גזירין ופסולה בזר להתחייב מיתה:
Tossafot
תחלת עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן וכו' - אע"ג דבריש פירקא אמר שכבר קידש תחלה לעבודה ומסקינן דלעולם עבודת לילה היא י"ל דהמקשה דהכא הקשה לאידך לישנא דלעיל דמפרש טעמא משום אונס שינה דלההוא לישנא לא משבשינן מילתא דרבי יוחנן ואמרי' שכבר קידש מתחלה לעבודה ובסמוך דפריך והרי תרומת הדשן דעבודת לילה היא ובעי פייס ופי' שם דפריך ללישנא קמא דלעיל אין לתמוה שבכאן פי' דסתמא דהש"ס פריך לאיכא דאמרי דלעיל דודאי כך הוא ובין הכא ובין בסמוך רוצה ליישב לכל הלשונות דלעיל:
למימרא דעבודת יום בעי פייס וכו' עד והרי תרומת הדשן - תימה לי מאי קפריך אמאי לא משני תחילת עבודת יום היא כדשנינן לעיל וי"ל דהכא אתי למימר דבעינן תרוייהו עבודת יום ומיתה בזר דלכאורה משמע ליה דרבא דפריך אלא מעתה ה"ק אלא מעתה דקמחייבת בזר תיבעי פייס ומשמע נמי אלא מעתה דקרית לה עבודת יום אלמא דבעינן תרוייהו לענין פייס הרי אברים ופדרים דנהי דזר חייב עליהם מ"מ עבודת לילה היא והדר פריך מתרומת הדשן אי ס"ל כרב דלא מיחייב זר אעבודת סילוק אלמא אע"ג דלא מיחייב זר עלה בעי פייס וכן פרש"י למימרא דעבודת יום וחיוב מיתה בזר בעיא פייס ולא נהירא מה שפי' דבדרך את"ל דסבר כרב דהא בירושלמי יש זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב אלא י"ל דפריך ללישנא קמא דלעיל דקאמר עבודת לילה היא:
אין זר חייב מיתה לא בעיא פייס - וא"ת הרי דישון מזבח הפנימי והמנורה י"ל כדמשני דשחיטה תחילת עבודה היא ה"נ נימא דישון מזבח הפנימי תחילת עבודה דהקטרה היא ודישון מנורה תחילת הדלקה היא וא"ת לרבנן דר"א בן יעקב דאמרי המעלה אברים לכבש אין מעלה אותם למזבח א"כ אין זר חייב עליהן מיתה כיון דיש אחריה עבודה וא"כ למה מפיסין וי"מ דהא דאמר דהיכא דאין זר חייב עליה דאין מפיסין היינו פייס בפני עצמו אבל הני עיקר פייס היינו בשביל השחיטה וי"ב אחיו הכהנים נמשכים עמו ולא נהירא וי"ל כיון דאין אחריהן עבודה אלא מענין גמר הולכת אברים לא גריעא בכך לענין פייס:
איכא דאמרי מתקיף לה רבי זירא וכו' - נ"ל לפרש דאדלעיל קאי דא"ר יוחנן זר שסידר את המערכה חייב וכו' ואקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר והשתא קאמר איכא דאמרי דהכי אקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה כי הא שיש אחריה סידור שני גזירין ופסולה בזר ומתמה הגמ' אאתקפתא דר' זירא ולא והרי אברים כו' פי' אטו כל כהאי גוונא לאו עבודה תמה היא הרי אברים ופדרים דאע"ג דיש אחריהם תרומת הדשן שהיא זקוקה לעיכול איברים ופדרים כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) היא העולה על מוקדה דהיינו איברים ופדרים וכתיב בתריה והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה אלמא אף על גב דתרומת הדשן זקוקה לה וגמר עבודת עיכול איברים היא אפ"ה חשיבא עבודה תמה וזר חייב עליה כיון דאברים ופדרים זמנם מתחיל מבעוד יום ואי בעי מקטר להו אתמול אי בעי מקטר להו בלילה ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל [יומא כ.] כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (יומא דף לג.) סידור מערכה וסידור שני גזירי עצים לא הויא אלא ביממא כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (שם) סידור שני גזירין דדוקא עבודת יום שיש אחריה עבודת יום לא חשיב תמה כגון קבלה והולכה שיש אחריה זריקה ואידי ואידי עבודת יום נינהו אבל חדא בלילה וחדא ביום נימא שפיר דעבודה תמה היא. ומשני סוף עבודה דיממא לעולם סידור מערכה לאו עבודה תמה כיון שיש אחריה סידור שני גזירין דהוו גמר הסידור ואע"ג דהא הויא בליליא והא הויא ביממא ודקשיא לן מאברים ופדרים שאני התם דתרומת הדשן לא שייכא לה ואינה גמר עבודתה וטפילה לה דאדרבה העלאת אברים עצמה טפילה לגמר עבודת יום שלפניה היא והרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה הוצאת הדשן דחשיבא עבודה לר' יוחנן גופיה אליבא דת"ק דר"א דפסיל בה בעלי מומין ואפ"ה זר חייב עליה ללוי ואפילו רב לא פטר אלא משום דעבודת סילוק היא אבל עבודה תמה מיקרי ואמאי הא יש אחריה הוצאה אלא על כרחך כיון דתרומת הדשן דוקא בלילה והוצאה אי בעי ביממא אי בעי בליליא איקרי שפיר עבודה תמה כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דווקא דעבודה תמה היא אע"ג דיש אחריה סידור ב' גזירין כיון דהא דוקא בליליא והא דוקא ביממא ומשני תחילת עבודה דיממא היא כלומר הוצאה לא שייכא לה ולא גמר עבודתה היא דתרומת הדשן היא תחילת עבודת יום דאי בעי לא עביד שום עבודה אחריה אלא עבודת יום דהוצאת דשן אינה עבודה בכל יום אלא כשהיו צריכים דאמר בפ"ב דתמיד וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח מתקיף לה רבא ותיבעי פייס כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא אחרינא באתקפתא דרבא והא דללישנא קמא לא פריך כי הכא יפיסו לה בפני עצמה היינו משום דהכא משמע לן דקאמר מפני שהיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה לעולם וקס"ד דוקא עבודה הדומה לה שאין אחריה עבודה בשום פעם בו ביום ולהכי פריך כיון דחשובה כל כך יפיסו לה בפני עצמה והיינו דקא פריך למימרא דעבודה תמה שמעולם אין עבודה אחריה בעי פייס הא לאו הכי לא והרי אברים ופדרים דזמנין כשנעשין בלילה יש אחריהן תרומת הדשן ולא ליבעי פייס ומשני סוף עבודה דיממא נינהו אפילו כשנעשין בלילה לא שייכא להו תרומת הדשן כדפרי' לעיל והרי תרומת הדשן דנהי דזימנין לא הויא הוצאה בתרה מ"מ כיון דכשהיו צריכין היו מוציאין אחר תרומת הדשן כדכתיב בתר הרמה (ויקרא ו׳:ד׳) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן וגו' א"כ לאו עבודה תמה היא דלא מקרי עבודה תמה אלא עבודה שאין אחריה עבודה לעולם כדפרישית ומשני משום מעשה שהיה כך נ"ל לפרש גירסת הספרים מיהו רש"י ל"ג ליה ולפי מה שפירשתי לא יקשה מה שהקשה רש"י:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.