Guémara
Et certains disent : [la voix de] Ridya également [figure parmi les trois sons qui traversent le monde entier]. Ridya est l'ange chargé d'irriguer la terre, qui appelle les cieux et les sources souterraines à fournir leur eau. La Guemara note : Et les Sages supplièrent [Dieu] pour que le son de l'âme au moment où elle quitte le corps ne soit plus entendu avec une telle ampleur, et Il y mit fin. Quoi qu'il en soit, il est clair que cette baraïta comprend kéri'at ha-guèver comme la proclamation du crieur du Temple — ce qui soutient l'opinion de Rav.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף רִידְיָיא. וּבְעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי אַנְּשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף, וּבַטְּלוּהּ.
Une baraïta a été enseignée conformément à l'opinion de Rabbi Cheila : Celui qui s'engage sur la route la nuit avant kéri'at ha-guèver et se fait tuer [par des démons, en raison du danger nocturne], son sang est sur sa propre tête — c'est-à-dire qu'il est responsable de sa mort. Rabbi Yochiya dit : L'interdiction de voyager de nuit est en vigueur jusqu'à ce que le coq chante deux fois. Et certains disent : jusqu'à ce qu'il chante trois fois. Et à quel coq ces Sages faisaient-ils référence ? À un coq de taille moyenne [qui ne chante ni trop tôt ni trop tard]. Il est ainsi évident que cette baraïta comprend kéri'at ha-guèver comme le chant du coq — à l'appui de l'opinion de Rabbi Cheila.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא: הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ קוֹדֶם קְרִיאַת הַגֶּבֶר — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁנֶה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. וּבְאֵיזֶה תַּרְנְגוֹל אָמְרוּ — בְּתַרְנְגוֹל בֵּינוֹנִי.
§ Rav Yéhouda dit au nom de Rav : Lorsque les Israélites montaient à Jérusalem pour les Fêtes de pèlerinage [Réguim], ils se tenaient serrés [tant la foule était dense], mais lorsqu'ils se prosternaient [lors de la confession], ils se trouvaient espacés [afin que personne n'entende la confession de son prochain]. Et [malgré la densité de la foule,] ils s'étendaient sur onze coudées à l'arrière de la salle du Kaporet [le couvercle de l'Arche, désignant ici le Kodech ha-Kodachim, le Saint des Saints]. La Guemara demande : Que veut-il dire par là ? La Guemara explique : Voici ce qu'il dit — bien que la foule soit si importante qu'elle s'étende sur onze coudées derrière la salle du Kaporet et que les gens se tiennent serrés, néanmoins, lorsqu'ils se prosternaient, ils le faisaient avec de l'espace entre eux. Et c'est l'un des dix miracles qui ont été accomplis dans le Temple.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל, עוֹמְדִין צְפוּפִין וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווֹחִים, וְנִמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת, וְעוֹמְדִים צְפוּפִין, כְּשֶׁהֵן מִשְׁתַּחֲוִין — מִשְׁתַּחֲוִין רְווֹחִים, וְזֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ.
Comme nous l'avons appris dans une michna : Dix miracles ont été accomplis dans le Temple. Aucune femme ne fit de fausse couche à cause de l'odeur de la chair des sacrifices [bien qu'une femme enceinte soit parfois tentée par divers aliments, envie qui peut provoquer une fausse couche]. Et la viande des offrandes ne se corrompait jamais. Et aucune mouche ne fut jamais vue dans l'abattoir [de la cour du Temple], bien que les mouches soient généralement attirées par les endroits où se trouvent chair et sang. Et aucune pollution nocturne [kéri] n'affligea jamais le Kohen Gadol le jour de Yom Kippour. Et aucune disqualification ne fut jamais trouvée dans l'omer, ni dans les deux pains [chté ha-le'hem du 'hag Chavouot], ni dans le pain de présentation [le'hem ha-panim]. Et les Israélites se tiennent serrés mais se prosternent avec de l'espace. Et ni un serpent ni un scorpion ne blessèrent jamais quiconque à Jérusalem. Et personne ne dit jamais à son prochain : «Je n'ai pas de place pour passer la nuit à Jérusalem.»
דִּתְנַן, עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם. וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. וְלֹא אֵירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא נִמְצָא פְּסוּל בָּעוֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. עוֹמְדִים צְפוּפִים, וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווֹחִים. וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם. וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.
[La Guemara note :] La liste a commencé par des miracles accomplis dans le Temple et s'est terminée par des miracles accomplis à Jérusalem — il n'y avait donc apparemment pas dix miracles dans le Temple lui-même. La Guemara répond : Il y a deux autres miracles dans le Temple, comme il a été enseigné dans une baraïta : La pluie n'éteignit jamais le feu du bûcher [ma'arakha] sur l'autel, bien que l'autel se trouvât dans la cour à ciel ouvert. Et quant à la fumée du bûcher : même si tous les vents du monde venaient souffler dessus, ils ne la déplaçaient pas de sa place — elle s'élevait directement vers le ciel.
פָּתַח בְּמִקְדָּשׁ, וְסִיֵּים בִּירוּשָׁלַיִם! אִיכָּא תַּרְתֵּי אַחְרָנְיָיתָא בְּמִקְדָּשׁ. דְּתַנְיָא: מֵעוֹלָם לֹא כִּבּוּ גְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וּמְנַשְּׁבוֹת בּוֹ — אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.
La Guemara demande : Et n'y a-t-il pas davantage [de miracles dans le Temple] ? Rav Chémaya n'a-t-il pas enseigné dans une baraïta, dans la ville de Kalnevo : Les tessons de poterie [des ustensiles brisés] étaient absorbés dans le sol à leur place, sans qu'il soit nécessaire de les évacuer. [Ces ustensiles de terre cuite utilisés pour la cuisson des viandes des offrandes les plus sacrées absorbaient une partie de la viande ; celle-ci devenait notar une fois passé le délai de consommation de l'offrande. Ces ustensiles devaient être brisés, et leurs tessons étaient miraculeusement absorbés dans le sol.] Et Abayé dit de même : La crobé [les restes du jabot] et les plumes [des oiseaux sacrifiés en olah], et les cendres de l'autel intérieur [mizbéa'h ha-pnimi, l'autel des parfums], et les cendres de la Ménora [le candélabre] — qui n'étaient pas portées à l'endroit des cendres hors du Temple comme celles de l'autel extérieur — étaient également absorbées dans le sol à leur place. Il y avait donc plus de dix miracles dans le Temple.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתַנְיָא רַב שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ: שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס, נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן, וְאָמַר אַבָּיֵי: מוּרְאָה, וְנוֹצָה, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה — נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן!
La Guemara répond : Les disqualifications [pésoulim] mentionnées [dans la michna] — celles qui ne se produisirent jamais dans le Temple concernant l'omer, les deux pains et le pain de présentation — étaient trois [miracles distincts] ; comptez-les comme un seul miracle [au lieu de trois]. Retirez deux [de la liste] et introduisez ces deux [miracles supplémentaires] pour compléter le total. La Guemara demande : Si des miracles similaires sont groupés en un seul, l'absorption dans le sol des tessons de poterie, du jabot, des plumes et des cendres constitue également deux miracles similaires qui devraient eux aussi être comptés comme un seul — il manquerait alors un miracle pour atteindre le total de dix. La Guemara répond : Il y a encore un autre miracle, comme Rabbi Yéhochoua ben Lévi le dit : Un grand miracle fut accompli concernant le pain de présentation dans le Temple — le pain était aussi chaud lors de son retrait [le Chabbat, après une semaine sur la table,] qu'il l'était lors de sa disposition [initiale], comme il est dit : «Pour mettre du pain chaud le jour où il a été retiré» (I Chmouel 21, 7).
פְּסוּלֵי תְּלָתָא הָווּ? חַשְׁבִינְהוּ בְּחַד, אַפֵּיק תְּרֵי וְעַיֵּיל תְּרֵי. אִי הָכִי, בְּלוּעִין נָמֵי תְּרֵי הָווּ? חַשְּׁבִינְהוּ בְּחַד. חָסְרוּ לְהוּ! אִיכָּא נָמֵי אַחֲרִיתִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל הָיָה נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״.
La Guemara demande : Et n'y a-t-il pas davantage [de miracles dans le Temple] ? Rabbi Lévi n'a-t-il pas dit que cette tradition nous est transmise par nos pères : La place de l'Arche de l'Alliance ne fait pas partie des mesures [du Kodech ha-Kodachim] — d'après ces mesures, l'Arche n'aurait pas dû tenir à l'intérieur de la salle. [Le Kodech ha-Kodachim mesurait vingt coudées sur vingt (I Méla'him 6), et une baraïta stipule qu'il y avait dix coudées d'espace de chaque côté de l'Arche — ce qui ne laisse aucune place à l'Arche elle-même, si ce n'est par miracle.] Et Rabbennaï dit au nom de Chmouël : C'est par un miracle que les kérouvim [chérubins] placés par Chlomo dans le Kodech ha-Kodachim pouvaient se tenir [debout] : leur envergure était de vingt coudées et, la longueur de la salle étant identique, il n'y avait pas de place pour le corps des kérouvim. Il y avait donc des miracles supplémentaires dans le Temple.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי לֵוִי: דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: מְקוֹם אָרוֹן — אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה. וְאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוּבִים — בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין!
La Guemara répond : [La michna] compte les miracles accomplis à l'extérieur du Sanctuaire [et visibles de tous], mais elle ne compte pas les miracles accomplis à l'intérieur du Sanctuaire [et invisibles du grand public]. La Guemara demande : Si tel est le cas, le pain de présentation est également un miracle accompli à l'intérieur du Sanctuaire, sur la table, et n'est pas visible de tous — pourtant le miracle que la chaleur du pain ne se dissipait pas figure dans la liste. La Guemara répond : Le pain de présentation était un miracle accompli à l'extérieur [visible de tous], car Rech Lakich dit : Que signifie ce qui est écrit : «Dispose-les sur la table pure devant l'Éternel, en deux rangées, six par rangée» (Vayikra 24, 6) ? Du fait que la Torah souligne que la table était rituellement pure, on en déduit a contrario qu'elle pouvait aussi être impure [et donc susceptible de contracter la tmouma, l'impureté rituelle].
נִיסֵּי דְבָרַאי — קָא חָשֵׁיב, נִיסֵּי דְגַוַּאי — לָא קָא חָשֵׁיב. אִי הָכִי, לֶחֶם הַפָּנִים נָמֵי נִיסֵּי דְגַוַּאי הוּא! לֶחֶם הַפָּנִים נִיסֵּי דְבָרַאי הוּא, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״, טָהוֹר — מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא,
Rachi
וי"א אף רידייא - מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת וקורא להן שנאמר תהום אל תהום קורא כדאמרי' במס' [תענית דף כד. ודף כה:] ואמרינן התם דדמי לעגלא ולכך נקרא רידייא לשון שור החורש מתרגמינן לא תחרוש לא תירדי (דברים כב):
כוותיה דר' שילא - דאמר קרות הגבר קרא תרנגולא:,היוצא יחידי לדרך דמו בראשו - מפני המזיקין:,דמו בראשו - עון מותו על ראשו מוטל שהוא המית עצמו:,בתרנגול בינוני - שאינו ממהר קריאתו ולא מאחר:
צפופים - לשון צף מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וזקוף כקורה אף רגליו ניטלים מעל הארץ:,משתחוים רווחים - וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע אמות שלא ישמע איש וידוי של חבירו שלא יכלם:,נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת - נמשכין מתוך דוחקן ומתפזרין על פני אורך כל י"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל לצפון ולדרום ויוצאין ממקום דריסת רגליהם ונכנסין דרך בית החליפות בין צידי ההיכל לכותלי העזרה לצפון ולדרום ומשם נכנסין למערב באחת עשרה אמה שיש אויר אחורי בית הכפורת עד כותל מערבי של עזרה כדתנן במסכת מדות (פ"ה משנה א) ואמרינן לה לעיל בפרקין (יומא דף טז:):,מאי קאמר - מאחר שמשתחוים רווחים ונתרווח המקום על ידי הנס אתה מזקיקו לימשך ולהתפשט אחורי בית הכפורת:,הכי קאמר כו' - האי ונמשכים אחורי כו' ארישא קאי קודם השתחואה והכי קאמר אע"פ שנמשכין אחורי הכפורת והיו צריכין לעמוד צפופים מרוב דוחקן אפילו הכי כשהיו כולם משתחוים באים למזרח המזבח מתוך העזרה ומשתחוים לפני ההיכל ובריוח:
לא הפילה אשה - עוברה שנתאותה לאכול מבשר הצלי כשמעלה ריח:,בבית הטבחים - של עזרה:,ולא נמצא פסול בעומר - שאם יארע בו פסול אין אחר להביא תחתיו שהוא נקצר בליל מוצאי י"ט ואין מרבין לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בי"ג נפה וכן שתי הלחם נאפין מערב י"ט ואין אפייתן דוחה יום טוב ואם יפסל לא יאפו אחרת בי"ט וכן לחם הפנים שנאפה מע"ש ואם יפסל אין חילוף והשלחן עומד ריקם עד שבת הבאה:,צר לי המקום - מזונותי דחוקים דירתי דחוקה:
בקלנבו - שם מקום:,שברי כלי חרס - שמבשלים בהן קדשי קדשים ובליעתן נאסרת משום נותר וטעונין שבירה כדכתיב (ויקרא ו׳:כ״א) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ושבירתו במקום קדוש כדאמרי' התם בזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צג:) ואם אין נבלעין נמצאו אשפתות של שברים בעזרה:,מוראה ונוצה - של עולת העוף:,ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה - בכל בקר נותנן עם תרומת הדשן במזרח של כבש כדתנן גבי תרומת הדשן (תמיד פ"א משנה ד) הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והולך במזרחו של כבש כעשר אמות מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה וקרא נמי דמוראה ונוצה הכי כתיב והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן (ויקרא א׳:ט״ז):
פסולי תלתא הוו - פסול עומר ושתי הלחם ולחם הפנים תלת ניסי חשבתינהו:,בלועין תרי הוו - דשברי כלי חרס הוה חד ומוראה ונוצה וכל הניתנים שם חד הוה:,סילוקו כסידורו - כשמסלקין אותו עדיין הוא חם:,חום ביום הלקחו - שהוא חם ביום שנלקח משם והאי קרא בלחם הפנים כתיב בספר שמואל:
מקום ארון אינו מן המדה - אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת והרי כל החלל לא היה אלא כ' על כ' שנאמר (מלכים א ו׳:כ׳) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום:,כרובין בנס היו עומדין - גופי הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ אצל ארון אחד בצפון ואחד בדרום (שם) ובכנפיהם עשרים אמה פרושות מקיר אל קיר כדכתיב כנף הכרוב חמש אמות נמצאו הכנפים מחזיקים את כל החלל נמצא עובי הגוף אינו מן המדה:
דבראי - מבחוץ בעזרה נסים הידועים לכל:,מכלל שהוא טמא - שמקבל טומאה:
Tossafot
נבלעין במקומן - פירש הרב פורת דהוא הדין דישון מזבח החיצון ואין נראה לרבינו תם דמנא ליה האי סברא כיון דלא חשיב ליה בהדי הנך ועוד הא אמרי' בפרק כל שעה (פסחים דף כו.) ובשילהי תמורה (דף לד.) ואפר הקדש לעולם אסור באותן שטעונין גניזה כדתניא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר אלמא דלא הוי נבלע במקומן מדטעון גניזה מיהו יש לומר קרא לאו אניסא סמך וה"ק אי לאו הוה ניסא שיהא נבלע במקומן טעון גניזה אי נמי נראה לי אם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור וכן פירש רש"י בסוף תמורה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.