[Les cinq aliments conduisant à l'impureté sont :] le cresson, la pourpier, les œufs et la roquette [gargir]. À propos de la roquette, la Guemara cite un verset : « Et l'un d'eux sortit dans les champs pour cueillir des orot » (II Rois 4, 39). Un tanna a enseigné au nom de Rabbi Meir à propos des « orot » dans ce verset : il s'agit de la plante appelée roquette. Rabbi Yo'hanan a dit : Pourquoi ces plantes de roquette sont-elles appelées « orot » ? C'est parce qu'elles illuminent [me'irot] les yeux. Rav Houna a dit : Quant à celui qui trouve de la roquette — s'il peut la manger, il la mange ; sinon, il la passe sur ses yeux, car cela aussi est bénéfique. Rav Pappa a dit : La roquette est la plus efficace lorsqu'elle pousse à la bordure du champ, là où elle n'est pas altérée par d'autres plantes.
וְהַשַּׁחֲלַיִם וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַבֵּיצִים וְהַגַּרְגִּיר. ״וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אוֹרוֹת״, תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: זֶה גַּרְגִּיר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״אוֹרוֹת״ — שֶׁמְּאִירוֹת אֶת הָעֵינַיִם. אָמַר רַב הוּנָא: הַמּוֹצֵיא גַּרְגִּיר, אִם יָכוֹל לְאׇכְלוֹ אוֹכְלוֹ, וְאִם לָאו — מַעֲבִירוֹ עַל גַּבֵּי עֵינָיו. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּגַרְגִּירָא מַצְרָנְאָה.
Rav Guiddel a dit au nom de Rav : Un hôte de passage ne doit ni manger des œufs [car ils conduisent à une pollution nocturne], ni dormir enveloppé dans un vêtement appartenant au maître de maison [son hôte] — car s'il venait à avoir une pollution nocturne et qu'elle souillât le vêtement, il tomberait dans la défaveur de son hôte. À propos de la conduite d'un hôte en déplacement, la Guemara rapporte : Lorsque Rav se trouvait de passage à Darshich, il proclamait : « Qui voudra [m'épouser] pour le jour [où] je suis ici, puis divorcer [de moi à mon départ] ? » De même, lorsque Rav Na'hman se trouvait à Chekhantziv, il proclamait : « Qui voudra [m'épouser] pour le jour [où] je suis ici ? »
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: אַכְסְנַאי לֹא יֹאכַל בֵּיצִים, וְלֹא יִישַׁן בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רַב כִּי מִקְּלַע לְדַרְשִׁישׁ, מַכְרֵיז: מַאן הָוְיָא לְיוֹמָא. רַב נַחְמָן כַּד מִקְּלַע לְשַׁכְנְצִיב, מַכְרֵיז: מַאן הָוְיָא לְיוֹמָא.
[La Guemara objecte :] N'est-il pas enseigné dans une baraïta que Rabbi Eliezer ben Ya'akov dit : Un homme ne doit pas épouser une femme dans un pays et aller en épouser une autre dans un autre pays, de crainte que leurs enfants respectifs ne soient mis en contact [et ne contractent une union interdite] — ce qui conduirait un frère à épouser sa sœur ou un père à épouser sa fille, emplissant le monde entier de mamzérim [bâtards nés d'une union prohibée]. Et c'est de cela qu'il est dit : « Et la terre fut emplie de turpitude » (Vayikra 19, 29). Les Sages répondent : Les Sages [comme Rav et Rav Na'hman] sont connus de tous. Puisqu'ils étaient célèbres, l'identité de leurs enfants était aussi sans nul doute connue de tous. Il n'y avait donc aucun risque que leurs enfants fussent victimes d'une telle erreur.
וְהַתַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זוֹ, וְיֵלֵךְ וְיִשָּׂא אִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, שֶׁמָּא יִזְדַּוְּוגוּ זֶה אֵצֶל זֶה וְנִמְצָא אָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ (וְאָב נוֹשֵׂא בִּתּוֹ), וּמְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַמְזֵרוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה״. אָמְרִי: רַבָּנַן — קָלָא אִית לְהוּ.
La Guemara soulève un autre problème relatif à la pratique de Rav et de Rav Na'hman : Mais Rava n'a-t-il pas dit : Celle à qui l'on propose le mariage et qui a accepté doit observer sept jours purs [avant la consommation], car peut-être que, sous l'effet du désir anticipé [de l'union], elle n'aura pas remarqué qu'elle a eu ses règles et est donc impure [nidda] ? Comment ces amora'im pouvaient-ils donc épouser une femme le jour même de la proposition ? La Guemara répond : Les Sages les informaient [en envoyant] des messagers avant leur arrivée. Le messager annonçait que l'amora souhaitait prendre femme dans la localité. La femme qui acceptait observait de fait sept jours purs avant de l'épouser.
וְהָאָמַר רָבָא: תְּבָעוּהָ לְהִנָּשֵׂא, וְנִתְפַּיְּיסָה — צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים? רַבָּנַן אוֹדוֹעֵי הֲווֹ מוֹדְעוּ לְהוּ, מִקְדָּם הֲווֹ קָדְמִי וּמְשַׁדְּרִי שְׁלוּחָא.
Et si vous voulez, dites plutôt [une autre explication] : ces Sages ne proposaient pas réellement le mariage ; ils suggéraient une relation de yichoude [intimité — secclusion — sans consommation]. Puisque les femmes savaient que le mariage ne serait pas consommé, elles n'éprouvaient pas de désir anticipé [et il n'y avait pas lieu de craindre une impureté non remarquée]. Il n'y a pas de comparaison entre celui qui a du pain dans son panier [et peut manger quand il le désire] et celui qui n'en a pas dans son panier [et souffre de la faim avec acuité]. Un homme non marié ressent un désir bien plus vif. Afin d'atténuer ce désir, ces Sages s'assuraient qu'une femme leur était désignée [même sans consommation de l'union].
וְאִי בָּעֵית אֵימָא יַחוֹדֵי הֲווֹ מְיַחֲדִי לְהוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ.
Mishna 1
MICHNA : Les Anciens du tribunal [qui lui avaient lu l'ordre du service] le remirent aux Anciens du sacerdoce, et ceux-ci le firent monter à la Maison d'Avtinas [où l'on préparait la ketoret — l'encens sacré]. Ils lui firent prêter serment, puis prirent congé de lui et s'en allèrent. En lui faisant prêter ce serment, ils lui dirent : « Ichi [Mon Maître], Kohen Gadol ! Nous sommes les émissaires du tribunal, et tu es notre émissaire et l'émissaire du tribunal. Nous te faisons jurer au nom de Celui qui a établi Son nom dans cette Maison que tu ne changeras pas une seule chose de tout ce que nous t'avons dit [concernant l'offrande de la ketoret ou tout autre service que tu accompliras seul]. » Après ce serment, il se retirait et pleurait, et eux se retiraient et pleuraient [de tristesse que ce serment fût nécessaire].
מַתְנִי׳ מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהוּנָּה וְהֶעֱלוּהוּ בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ, וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכׇּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין.(משנה)
S'il était érudit [dans la Torah], il enseignait [lui-même] ; s'il ne l'était pas, des érudits lui enseignaient devant lui [pour l'occuper toute la nuit et l'empêcher de dormir]. S'il avait l'habitude de lire [la Bible], il lisait ; sinon, on lisait la Bible devant lui. Et quels livres lisait-on devant lui pour éveiller son intérêt et l'empêcher de s'endormir ? On lisait dans Iyov [Job], dans Ezra et dans les Divrei haYamim [Chroniques]. Zekharya ben Kevoutal dit : De nombreuses fois j'ai lu devant lui dans le livre de Daniel.
אִם (הוּא) הָיָה חָכָם — דּוֹרֵשׁ, וְאִם לָאו — תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא, וְאִם לָאו — קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו: בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.
Rachi
השחלין - קרשי"ן:,חלגלוגות - פולפו"ר:,הגרגיר - ארוג"א:,מצרנאה - הגדל על המיצר שאין סביבותיו זרע אחר שיכחיש כחו:
לא יאכל ביצים - שמביאין לידי קרי ומתגנה על בני הבית:,לא יישן בטליתו של בעל הבית - שהוא מתכסה בה ביום שלא ימצא עליה קרי:,כי מיקלע לדרשיש - שם היה רגיל לילך:,מאן הויא ליומא - יש אשה שתנשא לי ליומא שאתעכב כאן ותצא לאחר מכאן:
זה אצל זה - בן שיוליד במדינה זו עם בת שיוליד במדינה אחרת:,רבנן קלא אית להו - ושמם קרוי על בניהם:
צריכה לישב שבעה נקיים - מיום שנתרצית שמא מחמת חימוד ראתה דם:
יחודי בעלמא - ואין נזקקין להן אלא שהנשוי אשה אין מתאוה כמי שאין לו אשה:
מתני' מסרוהו זקני בית דין - שקראו לפניו בסדר היום:,לזקני כהונה - ללמדו חפינת הקטורת המוטלת עליו ביום הכפורים שנאמר (ויקרא ט״ז:י״ב) ומלא חפניו קטורת סמים וגו' ועבודה קשה היא כדלקמן (יומא דף מז:): ,בית אבטינס - היו עושין את הקטרת כותשין אותו ומערבין סממני':,והשביעוהו - שלא יהא צדוקי לתקן מבחוץ ולהכניס בפנים כדאמרינן בגמרא (לקמן יומא דף יט:):,אישי - אדוני:,הוא פורש ובוכה - מפרש בגמ' (שם):
אם היה חכם דורש - בדבר הלכה כל ליל יוה"כ שלא יישן ויראה קרי:,ואם לאו - חכם הוא ויודע להבין ולשמוע דבר הלכה ואינו יודע לדרוש דורשין לפניו:,באיוב ובעזרא וכו' - שהן דברים ממשיכין את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו:
Tossafot
והאמר רבא תבעוה להנשא כו' - לא הוה מצי לשנויי קטנות שלא הגיע זמנן לראות הוו דהא מסקינן בפ' תינוקת (נדה דף סו.) דמילתא דרבא אפילו בקטנה דילמא מחמדא ונראה דהיכא דתבעוה לינשא וישבה שבעה נקיים וכל אותם שבעה בדקה שחרית וערבית וטבלה ולא נבעלה אז צריכה לבדוק בכל יום ויום דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה וכן פירש רשב"ם בפרק תינוקת (שם):
יחודי בעלמא הוו מייחדי להו - פרש"י לא היו באין עליהן אלא מתיחדים עמהן ותו לא והקשה ר"י א"כ כיון דאסורין לבא עליה מאי פת בסלו איכא מיהו הא י"ל כיון דשרי לאחר ז' פת בסלו קרינא ביה ועוד הקשו היכי שרו ליחודי בהדייהו והאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד.) מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישינה בין הנשים להכי פר"י דכי אמרי מאן הויא ליומא לא אמרי מאן הויא ליומא ליבעל אלא ליחודי בהדה בעלמא וכיון שהיו אומרים להם כך רק לייחד עמהם לא היו רואות דם מחמת חימוד ונראה לי כי מה שהקשה מכתובות דלא קשה דהא דאמר התם היינו דוקא לבחור דלא נשא מעולם דיצרו תוקפו טפי כדמשמע בפ' כל היד (נדה דף יג.) כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם ומפליג התם כאן בבחור כאן בנשוי בנשוי שרי אע"פ שאין אשתו עמו וע"כ ההיא דכתובות איירי בבחור מדקתני מי שהיה טבחו טבוח ומת אביו של חתן או אמה של כלה וכו' עד ודווקא אביו של חתן או אמה של כלה דליכא איניש דטרחי ומזה מוכיח ר"י התם דאיירי במי שאין לו בנים ולא נשא מעולם שהוא בוש לטרוח בעצמו צורכי חופתו אבל אלמן איהו גופיה מצי טרח ואההיא קתני וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן בין האנשים וכו' ויכולני לפרש ולא בעל דקאמר היינו לא בעל מעולם אבל אלמן אע"פ שעכשיו אין לו אשה כיון דכבר היה לו אשה אשתו ישינה עמו בחדר וכל שכן רבנן דהכא שאפילו עכשיו היה להם נשים אלא שלא היו בכאן בעיר ואפילו אם תמצא לומר דאלמן כמו כן אסור מכל מקום הכא שרי כיון שהיה להם נשים בביתם ולא תקיף יצרייהו כולי האי ואדרבה טפי הוה ניחא לפירוש רש"י כי לפירוש ר"י קשה הלשון דקאמר יחודי הוו מיחדי דהוה ליה למימר לייחודי בעלמא כלומר היו מודיעים להם שלא היו רוצים אלא לייחוד בעלמא מיהו מצינן למימר דלהכי נקט האי לישנא יחודי בעלמא הוו מייחדי להו משום דאתא לשנויי מה שהקשה לא ישא אדם אשה במדינה זו כו' ולהכי קאמר יחודי בעלמא כו' ולא היו באים עליהן כלל מדלא היו מביאים הנשים עמהם לעירם אלמא לא היו באים עליהם אלא יחודי הוו מייחדי ליתובי יצרייהו שאם היו רוצים היו באים עליהן ואם היו באים עליהם היו מביאים אותן לעירם והשתא אע"פ שחילקתי בין בחור לנשוי גבי פירסה נדה אין לי ללמוד מכאן דמי שמת לו מת ברגל דאשתו ישינה עמו בחדר ולא אמרינן הוא. ישן בין האנשים כו' ונימא דהא דאסרינן התם באבילות שבתוך ימי החופה לישן עמו בחדר היינו בבחור ודאי אין לחלק כך דהא אסרינן התם אפילו בשכבר בעל וכיון דכבר בעל פעם אחת מה לי נשוי מה לי בחור אבל בפירסה נדה מוקי לה דווקא בשלא בעל כי שמעתי בשם מורי ה"ר יחיאל מפרי"ש זצ"ל כיון דדברים של צינעא נוהג ברגל ואסור בתשמיש המטה כל ימי הרגל הוא ישן בין האנשים וכו' וראייתו מההיא דכתובות דמסיק טעמא משום דאבילות אקילו ביה רבנן ולהכי קילא ליה ואתי לזלזולי ביה אמטו להכי ישן בין האנשים וא"כ ברגל נמי כיון דאקילו ביה כי התם הוא ישן בין האנשים אבל ביסודו של רבי' אברהם ב"ר דוד זצ"ל מצאתי בספר בעלי הנפש [שער הפרישה] שכתב להיתר וזה לשונו ולי נראה אי מתרמי לאיניש אבילות ברגל שאין צריך לישן בין האנשים אע"ג דקילא ליה דלא חל עליה אבילות משום דשבעת ימי המשתה אית בהו משום אפושי שמחה לשושביניו ולכל בני החופה אבל שמחת הרגל דלית בהו כי האי גוונא לא דהא גבי שבת לא אשכחן מאן דאמר דהוא ישן בין האנשים אע"ג דלא נהגא ביה אבילות עד כאן לשונו וקצת קשה לי א"כ כי פריך התם מאבילות דחתן לאבילות דעלמא ומשני רב אשי מי קא מדמית אבילות דהכא לאבילות דעלמא אבילות דהכא אקילו ביה רבנן פירוש ולהכי הוא ישן בין האנשים אף על גב דכבר בעל הוה מצי למיפלג בין אבילות דהכא לדעלמא משום דחופה אית בה אפושי שמחה מיהו יש לומר דעדיפא מינה קא משני:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.