Guémara
[La Guemara poursuit l'analyse du cas de Rabbi Yannaï.] Le verset ne vise-t-il pas plutôt un cas tel que celui-ci : quelqu'un qui prélève la dîme sur une chose qui n'est pas encore venue au monde, en l'honneur du Chabbath ? [Le débat porte donc sur le principe du « davar chelo ba laolam » — une chose pas encore venue au monde.] Rabbi Yannaï dit à Rabbi Hiyya : Mais on m'a fait lire en rêve ces deux mots : « roseau brisé » (kané ratsouts). N'est-ce pas qu'on me disait par là : « Voici que tu t'es appuyé sur ce bâton de roseau brisé » (Melakhim II 18, 21) ? — autrement dit, tu te fies à une idée sans fondement [et j'ai donc agi à tort].
אֶלָּא לָאו, כִּי הַאי גַוְונָא. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אַקְרְיוּן בְּחֶלְמָא ״קָנֶה רָצוּץ״, מַאי לָאו, הָכִי קָאָמְרִי לִי: ״הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה״?
Rabbi Hiyya lui répondit : Non ; [le rêve renvoyait à un autre verset, qui parle du Machia'h,] car on te disait ceci : « Le roseau brisé, il ne le rompra pas, et la mèche fumante, il ne l'éteindra pas ; selon la vérité il fera surgir le droit » (Yechayahou 42, 3). Autrement dit, Rabbi Yannaï a agi correctement, conformément aux voies de la vérité. [Cet échange montre que] Rabbi Hiyya comme Rabbi Yannaï s'accordent à dire qu'une chose pas encore venue au monde peut être acquise.
לָא, הָכִי קָאָמְרִי לָךְ: ״קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה״.
[La Guemara recense les Sages qui tiennent qu'on peut disposer d'une chose pas encore venue au monde.] Quant à Rabbi [Yehouda haNassi], son opinion est telle qu'elle est enseignée dans une baraïta. Le verset déclare : « Tu ne livreras pas un esclave à son maître » (Devarim 23, 16). Rabbi Yehouda haNassi dit : le verset parle de celui qui achète un esclave à la condition de l'affranchir [un tel maître n'a pas le droit de le garder comme esclave]. La Guemara précise : de quel cas s'agit-il ? Rav Na'hman bar Yits'haq dit : il s'agit du cas où l'on a écrit à l'esclave, dans l'acte d'acquisition : « Lorsque je t'acquerrai comme esclave, tu seras acquis par toi-même dès à présent. » [Dans ce cas, l'acheteur transfère la propriété d'une chose pas encore venue au monde, puisque l'esclave ne lui appartenait pas encore.]
רַבִּי — דְּתַנְיָא: ״לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו״, רַבִּי אוֹמֵר: בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד עַל מְנָת לְשַׁחְרְרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דִּכְתַב לֵיהּ לִכְשֶׁאֶקָּחֲךָ — הֲרֵי עַצְמְךָ קָנוּי לְךָ מֵעַכְשָׁיו.
Quant à Rabbi Méir, son opinion est telle que nous l'avons apprise dans une michna (Baba Metsia 16b) : celui qui dit à une femme « Te voici qui m'es consacrée [en mariage] après que je me serai converti », « après que tu te seras convertie », « après que j'aurai été affranchi », « après que tu auras été affranchie », « après que ton mari sera mort », « après que ta sœur sera morte », « après que ton yavam aura accompli la halitsa avec toi » — elle n'est pas consacrée. Rabbi Méir dit : elle est consacrée — car l'acquisition que constitue la consécration s'applique même à une chose pas encore venue au monde, en l'occurrence une femme disponible pour la consécration.
רַבִּי מֵאִיר — דִּתְנַן, הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת.
Quant à Rabbi Éliézer ben Yaaqov, son opinion est telle qu'elle est enseignée dans une baraïta : bien plus, Rabbi Éliézer ben Yaaqov a dit que, même si l'on a déclaré « Que les fruits détachés de cette plate-bande soient téroumah pour les fruits actuellement attachés de cette plate-bande, lorsque ces fruits seront détachés », ou bien « Que les fruits attachés de cette plate-bande soient téroumah pour les fruits actuellement détachés de celle-ci, lorsqu'ils auront atteint le tiers de leur croissance et auront été détachés » — et qu'effectivement ils ont atteint le tiers de leur maturité et ont été détachés, alors ses paroles tiennent [et la téroumah prend effet], bien que la stipulation ait été énoncée avant que les fruits attachés n'aient mûri et avant que l'obligation de téroumah ne s'applique aux fruits détachés. [Cette halakha montre qu'on peut disposer d'une chose pas encore venue au monde : ici, il la rend sienne en lui conférant la sainteté de la téroumah.]
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — דְּתַנְיָא: יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: אֲפִילּוּ אִם אָמַר ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יְהוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה מְחוּבָּרִים״, אוֹ ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה מְחוּבָּרִים עַל פֵּירוֹת זוֹ תְּלוּשִׁין, לִכְשֶׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ וְיִתָּלְשׁוּ״, וְהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְנִתְלְשׁוּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין.
Quant à Rabbi Aqiba, son opinion est telle que nous l'avons apprise dans la michna mentionnée plus haut : si une épouse fait le vœu « Qonam, que ce que je produirai [par mon travail] soit interdit à ta bouche », le mari n'est pas tenu d'annuler le vœu. Rabbi Aqiba dit : il doit l'annuler, de peur qu'elle ne produise plus que ce qui lui revient [au mari] — car il tient que le vœu s'applique même aux choses pas encore venues au monde.
רַבִּי עֲקִיבָא — דִּתְנַן: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ״ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יֶתֶר מִן הָרָאוּי לוֹ.
On posa cette question à Rav Chéchet : dans le cas d'un seul témoin [qui atteste que le mari d'une femme est mort], s'agissant d'une yevama, quelle est la loi ? Le tribunal peut-il se fier à ce témoin [pour la laisser entrer en yiboum] ? La Guemara expose les deux faces du dilemme : la raison pour laquelle le témoignage d'un seul témoin est reçu, dans le cas d'un mari disparu, est-elle qu'on ne ment pas sur une chose vouée à être découverte — auquel cas, ici aussi, il ne mentira pas [car le mari pourrait réapparaître] ? Ou bien la raison de la recevabilité d'un seul témoin tient-elle à ce que la femme elle-même est rigoureuse dans son enquête avant de se remarier — auquel cas, ici, comme il arrive qu'elle aime le yavam [qu'elle connaissait déjà], elle n'est pas rigoureuse dans son enquête avant d'entrer en yiboum [et l'on ne devrait pas se fier au témoin unique] ?
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: עֵד אֶחָד בִּיבָמָה, מַהוּ? טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד — מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר, וְהָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר. אוֹ דִלְמָא: טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מִשּׁוּם — דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא. וְהָכָא, כֵּיוָן דְּזִימְנִין דְּרָחֲמָא לֵיהּ — לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא.
Rav Chéchet leur dit : vous avez déjà appris [la réponse à cette question] dans la michna. Si on lui a dit « Ton enfant est mort, puis ensuite ton mari est mort », et qu'elle est entrée en yiboum, puis qu'on lui a dit ensuite que les choses étaient inversées [le mari d'abord, l'enfant ensuite — de sorte que, au décès du mari, il y avait un enfant vivant et le yiboum était interdit], elle doit sortir [du mariage léviratique], et le premier enfant [né du yavam] comme le dernier sont chacun mamzer. Rav Chéchet analyse ce cas : de quel cas s'agit-il ? Si l'on dit qu'il y a deux [témoins] contre deux — c'est-à-dire deux témoins venus d'abord soutenir une version, puis deux autres affirmant l'inverse — qu'as-tu vu pour t'appuyer sur ces seconds, alors que tu peux tout aussi bien t'appuyer sur les premiers ? [Les premiers témoins ne perdent pas leur crédit du seul fait du témoignage des seconds, et elle n'aurait donc pas à quitter le yavam.]
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: תְּנֵיתוּהָ, אָמְרוּ לָהּ: מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִיךְ וְנִתְיַיבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ חִילּוּף הַדְּבָרִים — תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר. הֵיכִי דָמֵי: אִילֵּימָא תְּרֵי וּתְרֵי — מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָנֵי, סְמוֹךְ אַהָנֵי!
Et de plus, [pourquoi l'enfant serait-il] mamzer [avéré] ? Au pire, son statut de mamzer est incertain [puisqu'il y a deux jeux de témoignages contradictoires, c'est un safeq mamzer]. Et si tu voulais dire que le tana de la michna n'a pas été précis, faute d'avoir distingué le mamzer avéré du mamzer incertain — eh bien, du fait même qu'il enseigne dans la clause finale de la michna « le premier est mamzer et le dernier n'est pas mamzer », on apprend de là que la michna a été enseignée de façon précise [et que le mamzer dont parle le tana est bien un mamzer avéré].
וְעוֹד, מַמְזֵר? סְפֵק מַמְזֵר הוּא. וְכִי תֵּימָא לָא דָּק, וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר, שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא קָתָנֵי.
Au contraire, n'est-il pas correct d'en conclure ceci : qu'un seul témoin a d'abord témoigné, et que la raison de la loi [l'obligation de sortir] est que deux personnes sont venues le contredire — car le témoignage de deux l'emporte assurément sur celui d'un seul ? On peut en déduire que, s'il n'en était pas ainsi [si nul ne l'avait contredit], le témoin unique serait digne de foi. [Cela montre que le tribunal acceptera le témoignage d'un seul témoin même pour autoriser une femme à entrer en yiboum.]
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: חַד. וְטַעְמָא דַּאֲתוֹ בֵּי תְרֵי אַכְחֲשׁוּהּ, הָא לָאו הָכִי — מְהֵימַן.
[La Guemara propose une autre version de la discussion.] Et certains rapportent une autre version, qui dit : ne pose même pas le dilemme [pour ce cas], car l'épouse elle-même est déjà jugée digne de foi lorsqu'elle dit que son mari est mort, comme nous l'avons appris dans une michna (114b) : une femme qui a dit « Mon mari est mort » peut se remarier ; de même, si elle a affirmé « Mon mari est mort », elle peut entrer en yiboum. [Si la femme est crue, à plus forte raison un seul témoin l'est-il lorsqu'il dit que le mari est mort.] Là où tu pourrais poser le dilemme, c'est à propos d'autoriser une yevama à [épouser] tout autre homme [si un témoin affirme que le yavam est mort].
וְאִיכָּא דְּאָמַר: הָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲפִילּוּ אִיהִי נָמֵי מְהֵימְנָא, דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי — תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי — תִּתְיַיבֵּם. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ לְמִישְׁרֵי יְבָמָה לְעָלְמָא:
[Dans ce cas également,] la Guemara expose les deux faces du dilemme : quelle est la raison pour laquelle un seul témoin est jugé digne de foi ? Est-ce parce qu'on ne ment pas sur une chose vouée à être découverte — et donc, ici aussi, il ne mentirait pas ? Ou bien la raison d'accepter le témoignage d'un seul témoin tient-elle à ce que l'épouse est rigoureuse dans son enquête avant de se remarier — alors que cette yevama, elle, n'est pas rigoureuse dans son enquête avant de se remarier ? Pourquoi non ? Parce qu'elle [le hait — la suite, qui développe ce motif, se trouve sur le folio suivant].
מַאי טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד — מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר, הָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר. אוֹ דִלְמָא: טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד, מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, וְהָא לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא — דְּמִיסְנָא הוּא
Rachi
אלא לאו כה"ג - דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת:,והא אקריון בחלמא - ליל שבת זה:,קנה רצוץ - מקרא אחד ושמו קנה רצוץ:,מאי לאו הנה בטחת כו' - ולאו שפיר עבדית:
לא - קרא אחרינא אקריוך:,קנה רצוץ לא ישבור - סיפיה דקרא לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת:
על מנת לשחררו - ומוזהר שלא להשתעבד בו:
לכשיביאו שליש - דהוי גמר מלאכה כדאמר בר"ה (דף יג.) ועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש:
עד אחד ביבמה - מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם:,דרחמא ליה - אוהבת את יבמה:
הולד ממזר - דבר חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה בנים בכרת:
מת בעלי תנשא - אם אין כאן יבום:,יבמה לעלמא - עד אחד מתירה לשוק שאומר לה מת יבמיך או מת בעליך ואח"כ מת בנך:
Tossafot
אלא לאו כה"ג - מתוך פירוש הקונטרס משמע דאיצטריך ליה למילף מקרא משום דבר שלא בא לעולם וקשה לר"י דמה לי שבתות ויו"ט משאר ימים ונראה לר"י כמו שפר"ח דאתא קרא למישרי שבת שלא מן המוקף וא"ת וכיון דשרי לתרום בשבת מדאורייתא היכי אתא קרא למישרי שלא מן המוקף כיון דיכול להמתין עד השבת ויתרום מן המוקף וי"ל דאתא קרא דהיכא דיש לו פירות בעיר אחרת ואין לו בידו אלא כדי סעודת שבת דאי הוה מעשר מינייהו גופייהו הוה בצר ליה ושרי משום עונג שבת לעשר מאותן של עיר אחרת שלא מן המוקף וא"ת ובהאי עובדא דרבי ינאי היכי הוה שרי לתרום שלא מן המוקף כיון דמדאורייתא יכול לתרום למחר מן המוקף וי"ל דהכא בתרומת פירות דרבנן התירו שלא מן המוקף משום עונג שבת כיון דבעלמא כשהם בעיר אחרת שאין יכול לתקן שרי מדאורייתא ועי"ל דשרי לתרום בע"ש שלא מן המוקף כדי שלא יצטרך לטרוח ולתרום בשבת דכל זה עונג שבת:
לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' - וא"ת דאמר בפ"ק דגיטין (דף יג: ושם) אפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שבעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא והשתא מהיכא דשמעינן ליה דבר שלא בא לעולם דהיינו לאחר שתתגיירי שמעינן נמי לדבר שלא בא לעולם כגון לאחר שאתגייר ואמר ר"י דלא חשיב לאחר שאתגייר לא בא לעולם כ"כ כיון שהגוף הוא בעולם רק שמחוסר גירות אבל התם נולדים לא באו לעולם כלל ואר"י שבענין זה תירץ הר"ר אלעזר משזנ"א אהא דמקשינן דאמר בריש המפקיד (ב"מ דף לג. ושם) אימור דאמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו ותימה דהא כל הנהו דהכא לא עבידי דאתו ותירץ דלא בעינן עבידי דאתו אלא בדבר שאין בעולם כלל אבל הנך דהכא דהוו בעולם לא בעינן עבידי דאתו וא"ת א"כ בפרק אע"פ (כתובות דף נח: ושם) גבי מקדיש מעשה ידי אשתו דמפרש טעמא דרבי מאיר מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר יקדשו ידיה לעושיהם וידיה איתנהו בעולם ופריך וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והתניא הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' ומשני מההיא אין מהא ליכא למשמע מינה והשתא הא מההיא נמי לא שמעינן שיכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כלל כגון מעשה ידיה שלה ואכתי מצינן למימר דלא קדשי מעשה ידיה שלה אי לא משום דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם וי"ל כיון דחזינן דבמקצת סבר כר' אליעזר בן יעקב רבו ה"ה דבדבר שלא בא לעולם כלל סבר כוותיה ואיהו אית ליה בסמוך דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל וא"ת דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמא:) משמע דגרע עובר לר' מאיר מגר דאמר לר"מ המזכה לעובר לא קנה ורב הונא נמי דסבר הכא כר"מ סבירא ליה אף משתלד לא קנה ואפ"ה לאחר שאתגייר מקודשת ולרבי חנינא הוי איפכא בקדושין בפרק האומר (דף סב:) דקסבר לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואפ"ה אמר רבי חנינא (שם) האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין וי"ל דאין לחוש כל כך שכמו כן מצינו סברות רב נחמן ודרב הונא הפוכות זו מזו ועוד י"ל דרבי חנינא למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא מסיק הכי אע"פ שהמשנה סוברת אין אדם מקנה מ"מ ניחא ליה לאוקמי הא דקתני התם אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי אינה מקודשת לדברי הכל משום דלא קתני לה בגמ' בברייתא בפלוגתא דר"מ ורבנן:
עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד וכו' - וא"ת מאי קמיבעיא להו הא ודאי טעמא דעד אחד משום דדייקא ומינסבא הוא כדמוכח לעיל ואר"י דמיבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאיגלויי הוא והאי דעבידא לאיגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד אחד משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי וממאי דהיא גופה נאמנת לומר מת בעלי להתייבם לא בעי למיפשט להא לישנא דקסבר דודאי משום דמרחמא ליה לא משקרא במזיד אבל אעד אחד איכא למימר דסמכה שפיר ולא דייקא הכא כבעלמא ופשיט רב ששת תניתוה אמרו לה מת בנך ואח"כ כו' אלמא עד אחד מהימן כאן אע"פ שהיא אינה נאמנת לומר מת בני ואח"כ מת בעלי כשהלכה היא ובנה למדינת הים כדתנן בהדיא בהאשה שלום (לקמן יבמות קיח:) דחיישינן דמשקרא משום דמרחמא ליה כל שכן במת בעליך שבעצמה נאמנת שע"א יהא נאמן וא"ת והיכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע"א להתייבם והא ליכא חומר בסופה כשנופלת מן הנשואין דבין לרב ובין לשמואל דפליגי ביבמה מן האירוסין אם היא כאשת איש ואסורה לחזור או לא אבל מן הנשואין לכו"ע מותרת לו לחזור וי"ל דדייקא מ"מ לפי שאין יודעת אם יכנוס או יחלוץ וחיישית שמא יחלוץ ותנשא לשוק ואיכא חומר ועוד הואיל ואיכא חומר בכל שאר נשים מדקדקת גם זו כאחרות שמורגלות לדקדק:
מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני - אע״ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמא בחזקת איסור ליבם אר״י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה דריש פרקין (יבמות דף פח:):
כי תיבעי לך יבמה לעלמא - דהתם איכא למימר טפי דלא דייקא שפיר משום דסניא ליה אע"ג דמשום דמרחמא ליה לא שבקה מלמידק משום דסניא שבקה טפי שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסניא ליה מדמרחמא ליה כדמשמע בסוף האשה שלום (לקמן יבמות דף קיז. ודף קיח:) ועוד שיותר קשה לה כשתפול לפניו כששונאה אותו ממה שנוח כשאוהבת אותו דכשאוהבת אותו אין לה כ"כ נוח כשתפול לפניו כי שמא יחלוץ ואפילו יכנוס אינה שמחה כל כך כי הרבה יש לה למצוא כיוצא בו או טובים ממנו אבל אם שונאתו אינה יכולה להנצל ממנו להנשא לאחר אם לא יחלוץ ועל כרחך צריכה לינשא לשנוי לה או תתעגן להכי מיבעיא ליה אי עיקר טעמא הוה משום דדייקא והכא לא דייקא שפיר ואי טעמא משום דעבידא לאיגלויי הוא איכא למסמך אדיוקא פורתא ה"נ דייקא קצת אע"ג דסניא ליה וא"ת ומאי קמיבעיא ליה והתנן בהאשה שהלכה (שם) שהיא נאמנת לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה כיון דאיהי מהימנא כ"ש עד אחד וי"ל דאיהי מהימנא משום דאית לה מיגו דאי בעיא אמרה מת בעלי ושתקה מבן אבל בעד איכא למיחש שמא שכרוהו או שונא אותה או היא עצמה חשודה לקלקלה היכא דמסמכה עליה ולא דייקא שפיר ולכך אין להאמינו כמותה דאיהי אית לה מיגו ואיהו לית ליה מיגו דסבר אי אסהידנא אבעל לחודיה כי שמעה דמת הבן תחקור איזה מת ראשון ולא אוכל לקלקלה אבל אי אסהידנא אתרוייהו אבן ובעל כי שמעה נמי דמת בן סמכא עילואי ומיקלקלא ואפילו מהימן כאן עד בהנך תרתי בעיי אכתי איכא למיבעי לקמן עד אחד בקטטה ועד אחד במלחמה דאיכא למימר דהכא דייקא טפי מהתם והתם נמי הכי בעי אי עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה או עיקר טעמא משום דעבידא לאיגלויי ולהכי סמכינן אדיוקא זוטא כי הנהו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.