Guémara
MICHNA : Si une femme a dit : « Qonam [le fruit de] ce que je produirai par mon travail sera, pour ta bouche, interdit comme un bien consacré » — c'est-à-dire que le salaire de tout ouvrage qu'elle accomplit te sera défendu —, [le mari] n'a pas besoin d'annuler ce vœu, car celui-ci est nul de lui-même : la femme était déjà tenue, par son contrat de mariage, de remettre à son mari le produit de son travail [il lui appartient donc déjà, et elle ne peut le lui interdire].
קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ — אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר.
Rabbi Akiva dit : qu'il annule [tout de même le vœu], de peur qu'elle ne produise pour lui plus que ce qui lui revient. En effet, le mari n'a droit qu'à une certaine somme du travail de son épouse (voir Ketoubot 64b). Si elle ne gagne que le montant auquel il a droit, le vœu ne prend assurément pas effet ; mais elle pourrait gagner davantage, et le vœu s'appliquerait alors au surplus. Pour parer à ce cas, il est préférable que le mari annule le vœu. Cela montre que, selon Rabbi Akiva, un vœu peut porter même sur une chose qui n'est pas encore venue au monde — ici, le salaire d'un travail qu'elle n'a pas encore accompli.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ.
GUEMARA : [La Guemara cherchait à tirer de la position de Rabbi Akiva une preuve qu'il tient qu'on peut agir sur une chose pas encore venue au monde, mais elle réfute cette preuve :] or il a déjà été enseigné à propos de cette michna que Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a dit : cette michna ne traite pas d'une femme qui rendrait interdit le salaire d'un travail encore à accomplir, mais d'une épouse qui dit : « Que mes mains soient consacrées à Celui qui les a faites. » Autrement dit, elle déclare ses mains comme sanctifiées, de sorte que tout ce qu'elles produisent devient interdit. Comme ces mains, elles, existent bel et bien dans le monde, elle n'a pas tenté d'acquérir une chose inexistante. Il n'y a donc, de là, aucune preuve quant à l'opinion de Rabbi Akiva sur cette question.
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת: ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶם״, דְּיָדַיִם אִיתַנְהוּ בְּעָלְמָא.
[La Guemara observe :] et cette opinion — selon laquelle Rabbi Akiva soutiendrait qu'on ne peut acquérir une chose pas encore venue au monde — est en désaccord avec celle de Rav Nahman bar Yits'haq. Car Rav Nahman bar Yits'haq a dit : Rav Houna s'accorde avec l'opinion de Rav, et Rav avec celle de Rabbi Yannaï, et Rabbi Yannaï avec celle de Rabbi 'Hiya, et Rabbi 'Hiya avec celle de Rabbi [Yehouda HaNassi], et Rabbi avec celle de Rabbi Méir, et Rabbi Méir avec celle de Rabbi Éliézer ben Yaakov, et Rabbi Éliézer ben Yaakov avec celle de Rabbi Akiva, qui a dit : un homme peut transmettre à autrui une chose qui n'est pas encore venue au monde. Cela montre que Rabbi Akiva tient, au contraire, qu'on peut bien acquérir ce qui n'existe pas encore.
וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רַב הוּנָא כְּרַב, וְרַב כְּרַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי חִיָּיא כְּרַבִּי, וְרַבִּי כְּרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
Rav Houna — quelle est [sa source] ? Car il a été enseigné, à propos de celui qui vend à un tiers les fruits d'un palmier avant qu'ils n'aient poussé, que Rav Houna a dit : tant que les fruits ne sont pas venus au monde, [le vendeur] peut se rétracter de la vente, car celle-ci n'a pas encore pris effet ; mais une fois les fruits venus au monde, il ne peut plus se rétracter — bien que les fruits n'eussent pas encore germé au moment de l'acquisition.
רַב הוּנָא מַאי הִיא? דְּאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
Et Rav Nahman a dit : même après qu'ils sont venus au monde, [le vendeur] peut se rétracter, car l'acquisition était viciée dès l'origine — il tient en effet qu'on ne peut transférer la propriété d'une chose qui n'existe pas encore. [Toutefois] Rav Nahman a dit : cela étant, je concède que si l'acheteur s'empare des fruits et les consomme, le tribunal ne les lui reprend pas, car, malgré le vice de l'acquisition, une vente de fruits lui avait bien été promise.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: אַף מִשֶּׁבָּאוּ לָעוֹלָם — יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא דְּאִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל — לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ.
Rav — [d'où sait-on qu'il accepte lui aussi qu'on puisse acquérir une chose pas encore venue au monde ?] Car Rav Houna a dit au nom de Rav : celui qui dit à un tiers : « Ce champ que je suis sur le point d'acheter, lorsque je l'achèterai, qu'il te soit acquis dès à présent » — l'autre a [bel et bien] acquis le champ, alors même qu'il n'appartenait pas à celui qui parlait au moment de sa déclaration.
רַב — דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה, קְנוּיָה לְךָ מֵעַכְשָׁיו״ — קָנָה.
Rabbi Yannaï s'accorde avec l'opinion de Rabbi 'Hiya, comme le montre l'épisode suivant : Rabbi Yannaï avait un métayer qui travaillait sa terre et lui apportait un panier [kanta] de fruits chaque veille de Chabbat. Un jour, [le métayer] tarda et ne vint pas. Rabbi Yannaï préleva alors la dîme sur les fruits qui se trouvaient dans sa maison, en règlement de ceux [qu'il attendait du panier]. Il agit ainsi pour le cas où les fruits arriveraient juste à l'entrée de Chabbat — car on ne peut prélever la dîme un jour de Chabbat. Mais, dans l'incertitude de savoir s'il est vraiment possible de prélever la dîme pour une chose qui n'est pas encore parvenue en sa possession, il se présenta devant Rabbi 'Hiya pour s'enquérir si son prélèvement était valide.
רַבִּי יַנַּאי כְּרַבִּי חִיָּיא — דְּרַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ אֲרִיסָא דַּהֲוָה מַיְיתֵי לֵיהּ כַּנְתָּא דְפֵירֵי כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא. הָהוּא יוֹמָא נְגַהּ לֵיהּ וְלָא אֲתָא. שְׁקַל עַשַּׂר מִפֵּירֵי דְבֵיתֵיהּ עֲלַיְיהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא,
[Rabbi 'Hiya] lui dit : tu as bien agi. Car il est enseigné dans une baraïta, à propos d'un verset qui traite des dîmes : « …afin que tu apprennes à craindre l'Éternel ton D.ieu tous les jours » (Devarim 14, 23). Le mot « tous » [— « tous les jours » —] désigne les Chabbatot et les jours de fête. Au regard de quelle halakha [cela est-il dit] ? Si l'on dit que c'est pour autoriser le prélèvement de la dîme et la consommation [des fruits] un jour de Chabbat, [c'est superflu] : fallait-il un verset pour lever l'interdit de déplacer des objets [le mouqtsé], lequel ne relève que d'une institution rabbinique ?! [Puisque cet interdit n'est que des Sages, la Torah ne saurait viser cette halakha-là.]
אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר עֲבַדְתְּ. דְּתַנְיָא: ״לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ כׇּל הַיָּמִים״ — אֵלּוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא לְעַשּׂוֹרֵי וּמֵיכַל, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי טִלְטוּל דְּרַבָּנַן?!
Rachi
קונם שאני עושה לפיך - אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:,אינו צריך להפר - דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:
שמא תעדיף עליו כו' - דתנן (כתובות דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה:
ופליגא דרב נחמן - הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:,רב הונא כרב - כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם. זה למעלה מדורו של זה היה:
המוכר פירות דקל - בימות הגשמים:,עד שלא באו לעולם - אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:,משבאו לעולם אין יכול לחזור בו - דכי אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
האומר לחברו - קודם שקנה את השדה:,קנה - והויא מתנה. אלמא מרב שמיע ליה:
נגה ליה - שהה יותר מזמנו:,עילוייהו - ואע"ג דאכתי לא אתו:
למען תלמד - גבי תרומה ומעשרות כתיב ואכלת לפני ה' וגו':,כל הימים אלו יו"ט ושבתות - הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל:,למאי הלכתא - ומה אתא קרא לאזהורי:,אי נימא עשורי בשבתא ומיכל - ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דשבת הוא מתקנן פשיטא וכי איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות דתנן אלו הן משום שבות לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה (דף לו:) והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא דאיצטריך למשרייה הכא:
Tossafot
אין צריך להפר - במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אין צריך להפר שהמותר הכל שלו והעדפה שע"י הדחק נמי סבר דהויא לבעל אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דא"כ אמאי נקט שאני עושה לפיך ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:
רבי עקיבא אומר יפר - דקסבר העדפה שעל ידי הדחק לאשה כדאמר בריש מציאת האשה (כתובות סו. ושם) וא"ת והיאך יכול להפר והא אין זה דבר שבינו לבינה וי"ל דחשיב נמי בינו לבינה לפי שאין יכול ליזהר וליקח בצמצום את הראוי לו ליקח א"נ גם חלקה משועבד לו שילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וא"ת וא"כ היאך יכולה להדירו כיון דמשועבדת לו וי"ל דוקא בעיקר מעשה ידיה אלמוה לשיעבודיה דבעל שהם לגמרי שלו אבל הכא דאין לו אלא פירות לא אלמוה:
יתקדשו ידי לעושיהן - להקב"ה שעשאם אבל אין לפרש לעושיהן היינו למלאכתם דא"כ הוה ליה למימר למעשיהן כדאמר בסוף פ"ק דנדרים (דף יג:) ידי למעשיהם:
ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם וכו' - סברת רב הונא הפוכה מדרב נחמן לענין דבר שלא בא לעולם כדפי' בפ"ק דכתובות (דף ז: ד"ה המזכה) ובסוף פ"ק דגיטין (דף יג: ושם ד"ה לדבר):
קנויה לך מעכשיו קנה - וקשה לר"י למה צריך מעכשיו דכיון דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א"צ מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף נט.) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו וכו' ולעיל (יבמות דף צב:) נמי גבי לאחר שתתגיירי ליכא מעכשיו וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר"ת דהכא אצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר ובחזקה דכסף אין קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפירש בהדיא אי בעינא בכספא איקני בפ"ק דקדושין (דף כו.) ובמקומו של רב היו כותבין את השטר ובכמה מקומות מצינו בהש"ס שלא היו קונין בכסף כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד:) עובד כוכבים מכי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ובפ"ק דב"מ (דף טז.) מכדי האי גברא במאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כדאמרינן בהאשה שנפלו (כתובות דף פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד אחר ל' לא קנה כי לא אמר מעכשיו לפי שבשעת הקנין כבר פסקה המשיכה וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו שאפילו יהיה נקרע השטר או נאבד קנה דאי לא אמר מעכשיו ונקרע בתוך כך או אבד לא קנה כיון דבשעת קנין אין כאן שטר כדאמר למ"ד דמקודשת ומגורשת לכשיבא דאם נקרע או אבד הגט אינה מגורשת אבל גבי אחר שתתגיירי א"צ מעכשיו דסתם קדושין בכסף הם דאפילו נתאכלו המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין לשם קדושין דלאו למלוה דמי ולא לפקדון כדאמר בהאומר (קדושין דף נט.) ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע אע"ג דרב מספקא ליה (שם:) במעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי או חזרה הוי מ"מ מהני הכא בשדה מעכשיו דהכא פשיטא דלאו חזרה הוי דודאי בדבר שבידו להקנות עכשיו יש להסתפק כשאמר ולאחר שלשים שחוזר ממה שאמר בתחלה מעכשיו אבל בדבר שאין בידו להקנות עכשיו כי הכא כשאומר לכשאקחנה אין זה חזרה אלא דאי אפשר לו בע"א ועוד דהכא שאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וא"ת כיון דמעכשיו ולאחר שלשים הוי או תנאה או חזרה הא דא"ר יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה ומוקי לה דאמר מעכשיו אפי' עומדת באגם אי חזרה הוי אמאי קנה ואי תנאה הוי ונגמר הקנין מעכשיו למה לי עומדת באגם אפי' ברה"ר או ברשות מקנה נמי ובהכותב (שם פו.) משמע דדוקא נקט אגם שראוי למשיכה ואר"י דלא קשה מידי דר' יוחנן לטעמיה דאית ליה בהאומר (קדושין ס.) דמעכשיו ולאחר ל' לא הוי לא תנאה ולא חזרה אלא ה"ק דמעכשיו יתחיל הקנין ולאחר ל' יגמור ולהכי בעינן שתהא בסוף שלשים במקום הראוי לקנין ולמשיכה שאז נגמר הקנין ודין קנין אחר שלשים פר"י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ"ע אבל משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ"ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' מהני לכ"ע שטר הנאבד' וחזקה וחליפין לא מהני לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל' או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן וא"ת ואמאי לא קני לר' יוחנן פרה אפילו ברה"ר או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקני מהיום גוף ולאחר מיתה פירות ושמא במהיום ולאחר מיתה משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום ומסתברא דכיון דאמר לאחר מיתה דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני ליה לגוף מהשתא. ר"י:
מייתי כנתא דפירי - אר"י דמשל אריס הוו שהיה נותן לרבי ינאי דאי משל רבי ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפילו הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח בהאומר בקדושין (דף סב. ושם) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.